קהילת בריאות הנפש - ממ"נ


נושאים נבחרים בקהילה

אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה
עבודה נגישה
המומחים של אביליקו


מה נוכל ללמוד מהאנגלים על הנגשת טיפול נפשי ציבורי?


איתן טמיר מתוך הבלוג של איתן טמיר



שיפור הזמינות של המענה הפסיכולוגי לדיכאון וחרדה

בשנת 2007 ממשלת אנגליה החליטה על מהלך גדול וחסר-תקדים לשיפור הזמינות של טיפול פסיכולוגי (Improving Access to Psychological Treatment או IAPT) לאנשים הסובלים מדיכאון ומחרדה. לפני שהתקבלה ההחלטה הזו, משרד הבריאות האנגלי החליט להשיק שני פרויקטים כפיילוט על מנת לאסוף מידע בטרם תצא לפועל היוזמה.

במסגרת ה-IAPT יושקעו סכומי כסף רבים שישמשו, בין השאר, להכשרתם של 3,600 פסיכולוגים חדשים, שיעבדו במסגרת של קליניקות חדשות שיפתחו, ויעסקו בטפולים מבוססי מחקר בהתאם להמלצות המכון הלאומי למצוינות קלינית (NICE). עיקר ההכשרה תהיה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive-Behavioral Therapy או CBT) שכן בתחום זה המחסור בכוח אדם הוא המורגש ביותר, והוא הוכח מחקרית כיעיל לטיפול גם בדיכאון וגם בהפרעות חרדה. המלצותיהם של NICE כללו גם תמיכה במדיניות טיפול stepped-care בהתאם למחקר המראה כי אנשים הסובלים מדיכאון או חרדה קלים עד בינוניים מגיבים היטב לטיפולים המוגדרים כ-"אינטנסיביות נמוכה" (כמו CBT ממוחשב, או עזרה עצמית מודרכת). במקרים חמורים יותר טיפולי "אינטנסיביות נמוכה" אינם יעילים, ויש להפנות לטיפול פסיכולוגי פנים מול פנים ("אינטנסיביות גבוהה"). התכנית נשענת גם על תחזיות כלכליות-קליניות שההשקעה בתכנית תחזיר את עצמה בכך שתפחית את העלויות הציבוריות הנגרמות על ידי הפרעות הדיכאון והחרדה, ותעלה את הכנסות המדינה על ידי הגברת הפרודוקטיביות.

לפיילוט נבחרו שתי ספקיות של שירותי בריאות לציבור שתוקצבו כל אחת בתוספת של כ-1.5£ מיליון, לפיתוח מערך טיפולי בהתאם להנחיות NICE: דונקאסטר, וניוהאם.

בדונקאסטר (Doncaster) התמקדו בעיקר באנשים שדיכאון הובחן כבעיה המרכזית שלהם, עם מודל טיפולי המבוסס על נפח גבוה של טיפולי אינטנסיביות נמוכה. רוב ההפניות לתכנית נעשו על ידי רופאים כלליים (96%) בעוד השאר נעשו על ידי רופאים אחרים, סוכנויות תעסוקה, והפניות עצמיות. האוכלוסייה שהגיעה לטיפול הייתה בעיקרה לבנה (כ-99%) ורובה בגיל העבודה (25-44). מבחינה קלינית, ההתמקדות העיקרית של המקום במסגרת הפיילוט היה ניהול תיק אינדיבידואלי, בעיקר דרך הטלפון, ומתן עזרה-עצמית מודרכת, ותמיכה, המבוססים על עקרונות ה-CBT. מנהלי התיקים היו אנשים מרקעים שונים, שעברו הכשרה בסיסית בתחום בריאות הנפש, הנמצאים תחת הדרכה שבועית, ובעלי מערכת תמך למקרים הקשים יותר.

בניוהאם (Newham) התמקדו בדיכאון ובכל הפרעות החרדה, לרבות PTSD ו-OCD שבזמנו הוגדרו כשייכות למשפחת הפרעות החרדה. 75% מההפניות הגיעו מרופאים כלליים, 4% מרופאים אחרים, ו-21% הפניות עצמיות (בשלושת החודשים האחרונים הפניות עצמיות היוו 42% מסך ההפניות). בשונה מדונקאסטר, 25% מהמטופלים היו אסיאתים, ו-17% נוספים שחורים. גם כאן התמקדו בעיקר בגיל העבודה. התערבויות הטיפוליות חולקו לשלושה שלבים: שלב 2a כלל אסטרטגיות "אינטנסיביות נמוכה" כמו CBT ממחושב, ועזרה עצמית מודרכת. שלבים 2b ו-3 סווגו כ"אינטנסיביות גבוהה" וכללו טיפולי CBT קצרים וטיפולי CBT מלאים, בהתאמה. הקמת הפיילוט נעשתה בשני שלבים. תחילה עיקר המיקוד היה בהעברה של שלבים 2b ו-3 באמצעות מטפלי CBT מוסמכים לקהל טיפולי מצומצם יותר. בשלב השני מאגר המטופלים התרחב, ובהתאם התרחב השימוש באסטרטגיות שסיווגן היה 2a, כמו גם סגל מנהלי התיקים.

לאורך שלושה עשר החודשים בהם הפיילוט נבחן, שני האתרים הגיעו להישגים מרשימים מאוד, על אף קשיים משמעותיים במהלך הדרך, ביניהם אי-וודאות לגבי משך המימון הממשלתי ודחייה במועד תחילת התשלומים.

מתוך 5,500 הפניות, כ-4,800 סווגו כמתאימים לתכנית. מתוכם כ-3,500 סיימו את התקשורת שלהם עם התכנית במהלך שלושה עשר החודשים תחת בחינה, והשאר עדיין נמצאים במערכת. מתוך התיקים שהסתיימו, כ-1,900 מטופלים קיבלו לפחות שני טיפולים.

בין 55-56% מהמטופלים שלקחו חלק בלפחות שתי פגישות החלימו, אך בבחינת הישג זה יש לקחת בחשבון את שיעור ההחלמה הטבעי של דיכאון וחרדה, שלפי המחקר עומד על 50-70%, ובקרב מטופלים הסובלים מתופעות אלו למעלה מחצי שנה, כ-20%. בשני האתרים שיעורי ההחלמה בקרב אותם מטופלים שהעידו כי הם חשים מדוכאים או חרדים למעלה מחצי שנה (66% בדונקאסטר, ו-83% בניוהאם) עמדו על כ-52%, הרבה מעבר לשיעור ההחלמה הטבעי בקרב אוכלוסייה זו. לכן סביר להסיק שהטיפול שניתן במסגרת הפיילוט הוא יעיל עבור המקרים הללו. לגבי מיעוט המקרים בהם ההחמרה במצב הנפשי התרחשה לאחרונה, התמונה אינה ברורה, שכן שיעורי ההחלמה נופלים בטווח של שיעור ההחלמה הטבעי.

נשאלת השאלה, האם שיעורי ההחלמה הללו הם טובים דיו? בהתאם לעדות המחקרית שהייתה קיימת באותו הזמן, במסגרת ה-IAPT נקבע יעד ש-50% מהאנשים שיטופלו במסגרת הפיילוט "ינועו לכיוון החלמה". שיעורי ההחלמה שהושגו במסגרת הפיילוט עומדים ביעד זה.

בנושא התעסוקה התוצאות גם כן היו מעודדות. כ-5% מכלל האנשים שטופלו במסגרת הפיילוט הראו עלייה בזמן התעסוקה מבלי לדרוש ימי מחלה, בהתאם לתחזית הכלכלית-קלינית שנעשתה בבחינת כדאיותה של התכנית.

 

בעוד בונדקאסטר עיקר ההפניות נעשו על ידי רופאים כלליים, וכמעט כל המטופלים היו לבנים, ניוהאם התאפיינה בגיוון אתני גבוה יותר, ומספר רב יותר של הפניות עצמיות. התוצאות הללו של הפיילוט: כמות האנשים שטופלו, אחוזי החלמה טובים, השיפורים התעסוקתיים, דרכי ההפניה השונות, והגיוון האתני, מראות כי פרוטוקולים טיפוליים מבוססי מחקר יכולים לשמש לטיפול במספר רב של מטופלים מרקעים שונים במגוון של מסגרות קליניות.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה