יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של נטלי מלמד שמעון



 

מאת- נטלי מלמד שמעון- פסיכולוגית רפואית מומחית מציעה ייעוץ פסיכולוגי מקוון

חולים במחלת הסרטן, כמו גם מחלימים רבים, מדווחים על עייפות כרונית המלווה אותם במהלך הטיפולים ואחריהם. ממחקרים עולה כי העייפות האמורה משפיעה באופן מובהק על איכות החיים הן של המחלימים והן של משפחותיהם.  היא משפיעה על היבטי חיים שונים ובעיקר על התפקוד היומיומי, התפקוד הפסיכו-סוציאלי, התפקוד התעסוקתי/כלכלי והמשפחתי. העייפות נחשבת  כגורם דחק מרכזי בחייהם של מחלימים הסובלים ממנה. ברוב המקרים העייפות מורכבת מעייפות גופנית, עייפות נפשית ועייפות קוגניטיבית. היא עשויה לנבוע כתוצאה מהחלמת הגוף ממחלה, ותופעות הלוואי של הטיפולים הרפואיים. בנוסף, היא עשויה לנבוע מהקשיים הרגשיים הכרוכים במשבר המחלה (טראומות, חרדות ותחושות שליליות אחרות).

 

 

הגדרה של עייפות ממחלת הסרטן- CRF :

 

 

·        אחת מתופעות הלוואי השכיחות ביותר בקרב מחלימים מסרטן.

·        מופיעה באופן אקראי ולא כתוצאה מפעילות או מאמץ.

·        לעיתים מוגדרת כ"עייפות משתקת".

·        לא נעלמת בעקבות מנוחה או שינה טובה.

·        נמשכת זמן רב יותר ובעוצמה רבה יותר מ"עייפות רגילה".

 

 

 

שכיחות ה- CRF:

 

ממחקרים עולה ש 80% לערך מהמחלימים חשים עייפות במהלך תקופת ההחלמה.

עייפות זו בדרך כלל פוחתת אחרי מספר חודשים או שנים.

 

 

דוגמאות לתיאור תופעת העייפות מפי מחלימים מסרטן:

 

 

         "לפני המחלה הייתי עובדת מהבוקר עד הערב וזה היה קטן עלי, הייתי חדה, אסרטיבית ומתנסחת היטב. היום אני עייפה ולא מרוכזת, אני לא יעילה בכלל". 

         "אשתי אוהבת לארח את הילדים והנכדים, פעם נהניתי מזה, היום אני נמצא איתם חמש דקות ואח"כ פורש לחדר. אין לי סבלנות ואני עייף מדי בשביל זה".

         "לפני המחלה הייתי מקפלת ערמות של כביסה, שוטפת כלים ומנקה את הבית בלי להרגיש טיפת עייפות. היום אני לא מסוגלת לעשות רבע מזה. אני מסתכלת על ערמת הכביסה ושואלת את עצמי "איך אני אעשה את זה?".

 

 

 

 

גורמים לעייפות:

 

גורמים רפואיים עיקריים –

 

טיפולים כימותרפיים- כל חומר כימותרפי עשוי לגרום לעייפות. התגובה לחומרים הינה אינדיבידואלית. ישנם אנשים המדווחים על עייפות של מספר ימים לאחר קבלת החומר, ויש שמדווחים על עייפות הנמשכת מספר חודשים. מחלימים שקיבלו מספר חומרים כימותרפיים במקביל או ברצף, צפויים לחוש עייפות בעוצמה רבה למשך זמן רב יותר.

 

הקרנות- טיפול מסוג זה בדרך כלל גורם לתופעת "העייפות המצטברת" – רמת העייפות לאחר הטיפולים עולה עם הזמן במשך מספר שבועות עד מספר חודשים. תאי סרטן רבים מתים ונוצרים במקומם תאים בריאים חדשים. תהליך שצורך כמות גדולה של אנרגיה ומשאיר את הגוף עייף.

 

השתלת מח עצם- טיפול אגרסיבי זה עשוי לגרום לתחושת עייפות עד כשנה לאחר סיום ההשתלה.

 

טיפול ביולוגי– טיפולים ביולוגים שניתנים במינונים גבוהים עשויים לגרום לתחושת עייפות קבועה לאורך שנים רבות.

אנמיה- ירידה במספר כדוריות הדם האדומות בעקבות הטיפולים, גורמת לירידה בחמצן הדרוש לגוף לצורך יצירת אנרגיה. ואז חשים עייפים.

תרופות- תרופות שמחלימים נוטלים עיתים לטיפול בדיכאון וחרדה ומשככי כאבים למיניהם עשויים לעלות את רמת העייפות.

כאבים- סבל בעקבות כאב גופני מעלה את תחושת העייפות.

אינסומניה– חוסר היכולת לישון שמונה שעות רצופות מגבירה את תחושת העייפות.

 

גורמים פסיכולוגים עיקריים –

 

תחושת דחק/סטרס – מרוץ החיים המודרניים, ידוע כגורם סטרס גבוה מאד. כולם רצים, מנסים להספיק ולהצליח כמה שיותר. מרוץ זה בדרך כלל אינו בריא לגוף ולנפש של האדם הרגיל, על אחת כמה וכמה למחלים ממחלה כלשהי, לאחר טיפולים רפואיים קשים. תקופת ההחלמה נעה בין מספר חודשים למספר שנים לאחר סיום הטיפולים.

דוגמאות מהקליניקה – "החזרה לשגרה במלוא המרץ זה מה שמחזיק אותי, מה את רוצה שאני אשב בבית ואשקע בדיכאון" או "העבודה שלי דורשת המון השקעה ושעות עבודה מרובות, אי אפשר לעשות אותה אחרת, זה או ככה או כלום".

דיכאון – דיכאון ועייפות דומים מאד בסימפטומים שלהם ולעיתים קשה להבדיל בינהם או לומר מה קדם למה. בדיכאון בדרך כלל יש תחושות יותר חזקות של חוסר תקווה, ערך עצמי נמוך וחוסר עניין והנאה. במקרה של דיכאון מומלץ לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר).

גם כאשר לא מדובר בדיכאון מג'ורי, ישנן תחושות דכדוך המאפיינות מחלימים רבים ועשויות להגביר את תחושת העייפות.

התחושות הקשות העיקריות עליהן מדווחים מחלימים:

תחושת חוסר שליטה-

בחיים בעקבות משבר המחלה שהופיע בפתאומיות "כרעם ביום בהיר". תחושת "שבר בזהות" . מחלימים חשים שאין רצף בחייהם ובזהותם "אני לא אותו אדם שהייתי לפני המחלה". שיחזור חוויות שליליות מרגע גילוי המחלה ומתקופת המחלה (טראומות). ירידה בערך עצמי ובדימוי גוף בעקבות המעבר מזהות של האדם הבריא לזהות של החולה. מחשבות על המוות ועל אבדנים אחרים בעקבות המחלה.

חרדה -

כיום ידוע ש- 70% לערך, מהמחלימים מסרטן מוטרדים מהמחשבה על הישנות המחלה. אנשים מוטרדים מהשאלות "האם המחלה תחזור ומה הסיכויים לכך?", "איך אדע שהמחלה חזרה?", "מתי היא תחזור ואיך אנהג במקרה כזה?".

מחשבות על חזרת מחלה מעלות את סף החרדה הכללי של המחלים ומגבירות עייפות בשני מישורים עיקריים – 1 – דרך שיבוש השינה (קושי בהירדמות ויקיצות מרובות) 2- דרך האנרגיה המושקעת בפחדים ובמתח היומיומי. גם הדחקת החרדה ונושאים כואבים אחרים תובעת אנרגיה רבה וגורמת לעייפות על אף שהמחלים איננו מודע להדחקה.

תחושת בלבול-

מחלימים רבים חשים מבולבלים בתקופת ההחלמה. בלבול עשוי לנבוע עקב 1. השינוי באורח החיים : השינוי באופי ובמינון הפעילויות היומיומיות (בעבודה, בבית, בחברה, פעילות פנאי...)

2. שינויים פנימיים – שינוי בזהות מאדם בריא לחולה למחלים, יחסים עם הסביבה עשויים להשתנות, סדרי עדיפויות בחיים ועוד...

Chemobrain  -

מחלימים רבים מדווחים על קשיי זיכרון וקשב וריכוז בעקבות הטיפולים הכימותרפיים. אין עדיין הסבר מדעי ברור לתופעה זו. כאשר מחלים נאלץ להשקיע מאמצים קוגנטיביים רבים יותר לצורך ביצוע מטלה, הוא גם מתעייף יותר. והעייפות עצמה גם כן משפיעה שוב על היכולות הקוגנטיביות. התופעה נמשכת בדרך כלל עד חודשים או מספר שנים לאחר סיום הטיפולים.

דרכים להתמודדות יעילה עם תחושת העייפות בתקופת ההחלמה:

בתקופת ההחלמה מסרטן יש צורך בארגון מחדש של אורח החיים וההתנהלות היומיומית.

ככלל ניתן לומר שישנם גורמים ודפוסי התנהגות אשר מגבירים את תחושת העייפות, ולעומתם גורמים המחזקים את תחושת המרץ והחיוניות. בתקופת ההחלמה מומלץ למחלים להפחית מהגורמים המגבירים עייפות ולהרבות בגורמים התורמים לתחושות הטובות של מרץ וחיוניות.

על המחלים לבדוק את אורח חייו ולהגיע להבנה מעמיקה לגבי הגורמים הללו בחייו, בהתנהלותו ובאישיותו. ככלל ניתן לומר שהגורמים המגבירים את תחושת העייפות הינם: תחושת דחק (בעבודה, בבית ומבחינה חברתית), שחיקה (בעיקר בקריירה ובעבודות הבית), חרדה ודיכאון (בעיקר עקב רגשות לא מעובדים מתקופת המחלה, תחושת חוסר שליטה בחיים, ותחושת התפרקות או שבר בזהות), בלבול (בעיקר עקב השינוי באורח החיים ובזהות בעקבות המחלה), הדחקה (הדחקה של נושאים כואבים תובעת אנרגיה רבה ועקב כך גורמת לעייפות), חוסר פעילות ואיבוד עניין בחיים.

לעומת זאת, הגורמים המחלישים את תחושת העייפות ומגבירים את המרץ והחיוניות הינם:

הנאה (עיסוק בפעילויות מהנות ומשמחות), הפחתת הדחק (הפחתת העומס בכל תחומי החיים) מנוחה (מתן לגיטימציה למנוחה גופנית ונפשית), בריאות נפשית (עיבוד חווית המחלה, כוחות אגו מחוזקים), אוטנטיות ויכולת להביא לידי ביטוי את הצרכים והרצונות של האדם ולתת מקום מספק לעצמי, פעילות גופנית סדירה (מסייעת בשיקום הגוף, משחררת מתחים ומעלה רמת תפקוד יומיומי).

מציאת האיזון החדש בחיים לאחר מחלת הסרטן, מפחיתה את תחושת העייפות ותורמת לאיכות חיים גבוהה יותר בתקופת ההחלמה. לעיתים, יש צורך בבחינה מחודשת של סדרי העדיפויות המשתנים לאור ההתמודדות עם המחלה. משפטים אופייניים המדווחים על ידי מחלימים הינם "אני מרגיש/ה שסוף סוף אני מספיק חשוב/ה לעצמי...", "אני מרגיש/ה שאני רוצה עוד מהחיים ויותר מתמיד מוכן/נה להקדיש לזה מחשבה וזמן, להגשים את עצמי, ליהנות, לחיות". סדרי העדיפויות מהווים גם הם כקטליזאטור להרגעה בחלק מהמקרים, אך לעיתים יש צורך בעיבוד פסיכולוגי שיאפשר לשינויים אלו להתרחש בתוך שיגרת היומיום הדוחקת.

לסיכום, האדם המחלים ממחלת הסרטן מתמודד עם שינויים פיזיולוגיים, נפשיים ולעיתים גם מקצועיים וחברתיים. כל אלו מהווים אתגר גדול הכרוך בקשיים אשר לעיתים מהווים כטריגר לעולם הנפשי, לעבודה טיפולית מרפאת בהיבט הרגשי. מטופלים רבים בשלבי החלמה משתפים בתחושה כללית המאופיינת באמירה : "טיפלנו בגוף, עשינו טיפולים, אבל מה עם הנפש? איך ממשיכים כרגיל בלי לתת מקום לנפש שעברה טלטלה?". כל אלו מהווים מנוף לשינוי משמעותי בחיים, לבחינה מחודשת את סדרי העדיפויות ואף מינוף שאיפות וצרכים אשר פחות קיבלו מקום בחיים שלפני המחלה לשם שיפור איכות החיים, שיקום החלקים שנפגעו וחיזוק העצמי לצד ההחלמה.

 

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

מאת- נטלי מלמד שמעון- פסיכולוגית רפואית מומחית מציעה ייעוץ פסיכולוגי מקוון

מדוע מחלימים רבים חשים שאינם עומדים בציפיות הסביבה לחזרה לתפקוד מלא?

במהלך תקופת המחלה בדרך כלל הסביבה מתגייסת ועוטפת את החולה בעזרה ובדאגה לכל צרכיו. עם סיום הטיפולים הרפואיים הציפייה מהסביבה היא שהחולה ינטוש בבת אחת את תפקיד החולה ויחזור לתפקוד מלא כאדם בריא. במציאות מדובר בתהליך החלמה שלוקח  זמן הן מהבחינה הרפואית והן מהבחינה הנפשית. משך הזמן בתהליך זה משתנה מאדם לאדם ובין סוגי הסרטן השונים. הוא תלוי בעוצמת הטראומה הנפשית והגופנית שהאדם חווה בזמן המחלה, בכוחות ההתמודדות שלו, בתופעות הלוואי היומיומיות שהוא נאלץ להתמודד איתן בתהליך ההחלמה ועוד...

עניין נוסף שיש לקחת בחשבון, הוא חוסר רצון המחלים לחזור לאותה שיגרה שהכיר טרם גילוי המחלה. לעיתים בעקבות משבר המחלה חש המחלים שאיננו רוצה עוד להמשיך בדרך החיים שנהג בה והוא רוצה ליצור שינוי אמיתי בחייו. שינוי זה מצריך התארגנות מחודשת, ולעיתים דורש תקופת התלבטות או התאבלות שנחוצה לצורך השינוי המיוחל. תקופת ביניים זו איננה מובנת לסביבה שמצפה כבר מהמחלים לחזור לתפקוד מלא.

פעמים רבות בתקופת המחלה חש החולה כ"גיבור", העומד בציפיות הסביבה ואף מעבר לכך, תחושה זו מחזקת אותו ונותנת לו כוחות להתמודדות עם הטיפולים הקשים. בסיום תקופת המחלה, כאשר מתחיל החולה את תהליך ההחלמה הוא חש לעיתים שהוא מאכזב את הסביבה. הוא כבר איננו ה"גיבור" אלא ההפך מכך, הוא נתפס לעיתים כחלש ומדוכדך, ואיננו מצליח עוד לעמוד בציפיות.

הסביבה עצמה חשה כבעלת תפקיד בהחזרת המחלים לשגרה: "קום מהמיטה, תחזור לעבודה, זה יעשה לך טוב", "תחשוב חיובי, תגיד תודה שיצאת מזה". חוסר ההבנה בין הסביבה למחלים עשוי לגרום למצוקה ומתחים בין שני הצדדים.

כאשר מגיעים אלי למרפאה חשוב לנו להבין באיזה שלב בתהליך ההחלמה נמצא המחלים, ולתת לו את הכלים להמשיך את התהליך בדרך הטובה ביותר עבורו. כאשר מגיעים בליווי בן משפחה, חשוב לי במידת הצורך, לשתף גם אותו.

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

מאת- נטלי מלמד שמעון- פסיכולוגית רפואית מומחית מציעה ייעוץ פסיכולוגי מקוון

 

אנשים רבים בטווח גילאים רחב מתמודדים עם הקשיים והתקוות הכרוכים בהחלמה ממחלת הסרטן. על הפרדוקסאליות הכרוכה בקושי למול החלמה, ניתן למצוא יותר ויותר, הן בספרות המקצועית והן בשדה הטיפולי. החשיפה לאיום על חיים לצד תהליך השיקום ממחלה, מהווים אתגר נפשי גדול הטומן בחובו גם הזדמנות לשינוי.

ממחקרים עולה כי אנשים המחלימים מסרטן מפתחים הפרעות פסיכולוגיות כגון דיכאון וחרדה בזמן הטיפולים הרפואיים ואחריהם. עם סיום הטיפולים הם מתארים דאגה לגבי: חזרת מחלה, השלכות גופניות של הטיפולים, עייפות, בעיות במיניות, דימוי גוף, קשיים ביחסים אישיים ותעסוקתיים ואי וודאות לגבי העתיד . והם צריכים להתמודד עם חווית המחלה כחלק ממורכבות הליך השיקום.

כל אלו מוסיפים מתח רב לחיי המחלים והופכים אותם לעיתים לחוויה מתמשכת של דחק וחרדה קיומית השואבת מהמחלים משאבים וכוחות, ופוגעת באיכות חייו.

 

החיים בצל הפחד מחזרת מחלה-

כיום ידוע ש- 70% לערך, מהמחלימים מסרטן מוטרדים מהמחשבה על הישנות המחלה. אנשים מוטרדים מהשאלות "האם המחלה תחזור ומה הסיכויים לכך?", "איך אדע שהמחלה חזרה?", "מתי היא תחזור ואיך אנהג במקרה כזה?".

פחד מחזרה של מחלת הסרטן הינו טבעי ונורמאלי וטמון בו פן הישרדותי הנועד לשמור על בריאותו של המחלים. כאשר המחלים נמצא בחרדה הוא קשוב יותר לגופו, ומירב הסיכויים שיזהה חולי במהירות, ויפנה לטיפול רפואי במידת הצורך. עם זאת, יש צורך לבדוק שרמת החרדה הינה תקינה ואינה פוגעת באופן משמעותי באיכות החיים של המחלים.

במידה ורואים שהחרדה לא מותאמת וגורמת סבל רב למחלים ואף פוגעת בתהליך ההחלמה (לעיתים החרדה משתקת ומונעת מעקב רפואי) יש צורך בקבלת טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי  מתאים.

גישות טיפוליות-

קיימות מספר גישות פסיכולוגיות עיקריות אשר על פיהן מקובל היום לטפל בחרדה מחזרת מחלה:

הגישה הקוגניטיבית התנהגותית-  גישה זו מבוססת על ממצאי מחקרים ועל תיאוריות פסיכולוגיות עדכניות. מטרות הטיפול לעזור לאנשים להשיג שינוי בהתנהגות (שינוי דפוסי התנהגות לא רצויים), רגשות (כמו בבעיות של דיכאון חרדה) ובמחשבות (כגון לימוד שינוי דפוסי חשיבה ופתרון בעיות). בעבודה הטיפולית עם המחלים מסרטן, עוסקים בשינוי תבניות החשיבה של המחלים- למשל זיהוי טעויות חשיבה "זה בטוח יחזור לי", "אין לי שום שליטה על החיים" ומציאת מחשבות חלופיות. בנוסף עוסקים בעיבוד של חוויות ורגשות. חרדה ידועה כמערבת גם סימפטומים גופניים, ולכן בגישה זו מלמדים את המחלים טכניקות שליטה על הגוף (טכניקות היפנוטיות וטכניקות של הרפיה).

הגישה האקזיסטנציאליסטית- הטיפול האקזיסטנציאליסטי בבסיסו שואף להביא את האדם לראות את מגוון האפשרויות העומדות בפניו ולממש את עצמו באופן האותנטי ביותר. הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית מאמינה שעל האדם להיות פתוח לחוויות בעולם ולהיות מונע ע"י שאיפתו להגשמה עצמית ולפעולה משמעותית בעולם. העבודה הטיפולית עם המחלים מסרטן תעסוק בעימות עם הפחדים המודעים והלא מודעים ומתוכם מציאת המפתח לשינוי, לכוחות ולחיים של בחירה ושל משמעות.

הגישה  הדינאמית- הטיפול הדינאמי עוסק בקונפליקטים פנימיים של האדם, ומטרתו היא יצירת תובנות לגבי קונפליקטים אלו, ומציאת דרכי התמודדות עימם.

בעזרת הטיפול, המטופל מפתח הבנה ומודעות לדפוסיו והתנהלותו. במקרים של טיפול פסיכולוגי רפואי באנשים אשר מתמודדים עם חולי או עם החלמה, טיפול "דינאמי קצר-מועד" יתמקד במצוקות האדם סביב היבטי המחלה. המטפל אקטיבי ומוביל את המטופל להאצת הטיפול ולאופטימיות. קיימת התמקדות בנושא או בעיה ספציפיים וישנה תמיכה בכוחות האגו והעצמי הבוגר אשר בסופו של תהליך מאפשרים את הירידה ברמת החרדה.

טיפול תרופתי- ישנן תרופות פסיכיאטריות אנטי-חרדתיות הניתנות בנפרד או במקביל לטיפול פסיכולוגי אשר מפחיתות את רמת החרדה הכללית בה שרוי המחלים.

 

במהלך הפגישה הטיפולית, יתאים הפסיכולוג את שיטת הטיפול בהתאם לאופי המטופל ולסיטואציה הטיפולית, ובמידת הצורך יפנה אותו לפסיכיאטר לצורך קבלת תרופות אנטי-חרדתיות.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה