קהילת בריאות הנפש - ממ"נ


נושאים נבחרים בקהילה

יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה


לבד


mehalev מתוך הבלוג של mehalev



12.08.2016 | 18:10

וכותב לי אב לבן המתמודד עם מחלה נפשית:

אני דתי, הקמתי משפחה דתית, אני גר בקהילה דתית מחבקת,
יש לי משפחה מצומצמת ומורחבת חמה ואוהבת,
ועדיין אני מרגיש כ"כ לבד, מרגיש בודד.
עדיין אני צריך להתחבא, אני צריך להחביא,
צריך להסתיר את המחלה, צריך להסתיר את בני.
מהמשפחה המורחבת, מהקהילה האוהבת,
שלא ידעו, שלא ידברו, שמא שמה הטוב של משפחתי יאבד,
שמא אף אחד לא ירצה להינשא לילדיי האחרים,
והנה הם כבר קרובים לגיל המתאים,
אני חייב לשתף פעולה ולהעלים את "הכתם". 
"אבל זה בני" אני צועק לעצמי, 
"למה, למה אני צריך לשתוק? למה לפחד והרי אני נואש לתמיכה, למה????",
וקול אחר שבי מיד אומר - "ככה, כי כך נוהג לו העולם".
ואני לבד,
לבד מבקרו בבית החולים מידי יום,
אף אחד לא מגיע,
לא חברים שפעם, בעבר הרחוק היו לו ואינם,
לא דודים, לא דודות,
לא בני דודים, שכמעט כולם בני גילו,
הוא כאילו נמחק. נמוג. אינו קיים.
אויש כמה שזה כואב, קורע ופוצע.
ואני לבד מתלבט כיצד לפעול מולו ואיתו,
ואני לבד מחליט,
ואני לבד באהבה והחמלה שלי מולו,
ואני לבד גם עבורו.

מה אפשר כבר להשיב לאבא שכזה, מה ניתן לומר לו מעבר לעובדה שכולנו, כל מי שיש לו בן משפחה מדרגה ראשונה המתמודד עם מחלה נפשית, מרגיש בדיוק כמוהו, ולא משנה אם הוא דתי או לא, כולנו. כולנו המומים כיצד העולם על מנהגו נוהג ולנו יש ילד לא בריא שלעולם לא יבריא וצריך להסתיר אותו, לגונן את החברה מפניו ולגונן עליו בפני החברה.

השבתי לו, לאותו איש יקר, שהוא לא לבד, שאנחנו אתו ואנחנו אוהבים אותו ומקומו איתנו, קבוצה של הורים שלכולנו בן או בת המתמודדים עם מחלה נפשית ואנו תומכים זה בזה ולא מרפים. לעולם!!!


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה