כל בן משפחה של מתמודד עם תחלואה כפולה ונמצא איתו בקשר, מכיר מקרוב את תחלואי המערכת הקיימת, את החסרים והליקוים שבה. בדעתנו להציף את הבעיה ולהביא לשינויה ומשכך אנו מעלים כאן בקצרה את החסרים והליקויים שחווינו על בשרנו, ובמידה ומי מכם נתקל בקשיים/עוולות/ליקוים ו/או חסרים נוספים, נא שתפו אותנו ונוסיפם לרשימה.
1. העדר בתי חולים ו/או מחלקות יעודיות לתחלואה כפולה. המתמודדים עם תחלואה כפולה מוצאים את עצמם במחלקות שאינם מתאימות להם, ומשכך יעילות הטיפול בהם נפגמת ואינה אפקטיבית דיה.
2. העדר ידע ודרכי טיפול במתמודדים עם תחלואה כפולה, שעה שהם מאושפזים בבתי החולים לבריאות הנפש במחלקות רגילות (קרי, במחלקות לתחלואה נפשית בלבד, ללא בעיית ההתמכרות). הטיפול שם מתמצה בבעיה הנפשית בלבד ובניסיון לדחוק את ה"מסוכנות", ללא כל טיפול בבעית ההתמכרות.
3. לעיתים קרובות המתמודדים משוחררים מוקדם מידי ובטרם נרגעה מחלת הנפש, כך שהם יוצאים מבית החולים ועדיין כושר השיפוט שלהם לקוי ואף לקוי מאוד. בעיה זו מחמירה, כמפורט בסעיף הבא, כאשר אין כל יכולת לכפות על המתמודד לפנות מיד לאחר האשפוז למסגרת טיפולית בה מצבו יתייצב.
4. מרגע שחרורם (מאשפוז כפוי), כשהמחלה/ות עדיין "בועטת ונושכת" וטרם הגיעה לשלב הרימסיה (ובעברית - "הפוגה" - משמדובר במחלות כרוניות, מטרת הטיפול אינה החלמה מלאה, אלא היעלמות חלקית או מלאה של התסמינים של המחלה), ועד הרגע שהם יכולים ללכת לשיקום - יש חור שחור גדול:
* בשל העדר יכולת לטפל במתמודדים ובהתמכרויות שלהם בכפייה, על אף שהמחלות, כאמור, פעילות, ובאין רצון מצד המתמודד, אין הם זכאים לסל שיקום. משאין הם זכאים לסל שיקום, אין להם כל פתרון שהוא!!!!!!!!! רובם נזרקים לרחוב ו/או לבתי משפחותיהם בלי יכולת טיפול, כך שבפועל מצבם מתדרדר יותר.
מספר הצעות שלנו:
א. לאפשר גמילה ו/או טיפול ו/או אחזקה בכפייה עד שהמחלה הנפשית מתאזנת, לרכך את התנאים של "אשפוז כפוי" ו/או של "המסוכנות". כלומר, כאשר ברור שכושר השיפוט של המתמודד לקוי ביותר, יש לתת לאפוטרופוס שלו ו/או כל מי שנאמן לטיפול בו את שיקול הדעת בבחירת מסגרת עבורו.
ב. את האמור בא.1 יוכל המתמודד לקבל ב"כפר"/"בית חם" או כל מסגרת אחרת שאינה בית החולים. במקום בו יטופל המתמודד 24/7 כולל לינה, כלכלה וטיפול רפואי. בשל העדר מסגרת כאמור, אנו מוצאים מתמודדים שמאושפזים ימים רבים בבית החולים, כאשר הטיפול בהם שם אינו אפקטיבי ולא מקדם אותם לשום מקום.
ג. באם האמור לעיל לא מתאפשר כרגע בשל חקיקה/פסיקה/נהלים וכדומה, עדיין ניתן להקים מסגרות שיהוו עבור המתמודדים "בית", בלי תנאים מקדימים. קורת גג, מיטה, אורחה חמה וזאת במקום שיסתובבו ברחובות. משהו כדוגמת "אתנחתא" - מרכז סיוע ודיור זמני לנוער במשבר, כמובן בשינויים המחויבים.
5. היה והמתמודד מגלה ולו רצון קל היותר, יכול הוא למלא טפסים לסל שיקום. סל שיקום הוא דבר נהדר, אולם לוקה הוא בלא מעט פגמים:
א. תנאי סף לא פשוטים, כדוגמת ניקיון מסם של חצי שנה. עבור המתמודדים עם תחלואה כפולה, דרישת הניקיון הינה אבסורדית ויש לבטלה לחלוטין. על מנת למנוע מצב שמתמודד עם התמכרות פעילה "יקלקל" את אותו מתמודד שהתמכרותו אינה פעילה והוא כבר "נקי", יש להקים מסגרות, כאמור לעיל ולהלן, שיאפשרו גם למתמודדים שאינם נקיים להתקבל אליהם.
ב. הוועדות לסל שיקום שאמורות להתקיים בתדירות גבוהה, אינן מתקיימות והתור אליהן ארוך. מצב זה מגביר את הבעיה המפורטת לעיל, קרי - העדר מקום בו יכולים המתמודדים לשהות מרגע שחרורם כאמור, ועד להתכנסות הוועדה. יודגש כי בחלק מהמחלקות בבתי החולים, שהינן רגישות מספיק, יכול המתמודד להישאר באשפוז (וחייבת הסכמתו לכך) עד לזימונו לוועדה. דבר שיכול להימשך למעלה מחודש!!!! במקרים אחרים, מופנים המתמודדים לביתם ו/או לרחוב ולמעשה מדובר בגזר דין מוות, שכן החזרה לסמים והתדרדרות מצבם הנפשי מובטחים, וקורה לא אחת שעד שמגיע תורו של המתמודד לוועדה, הוועדה הופכת ללא רלוונטית כי המתמודד חזר עמוק לסם ו/או מצבו הנפשי התדרדר, כך שהרצון לשיקום, גם הקל ביותר שהיה, נעלם ואיננו.
ג. ברגע שאושרה זכאות המתמודד לסל, אין מספיק מקומות טיפול (הוסטלים, דיירות מוגנת, דיירות לווינית, קהילה טיפולית ועוד) ולפיכך גם כעת על המתמודד להמתין עד שיתפנה מקום לאותה מסגרת אליה התקבל. לפעמים מדובר בהמתנה של למעלה מחודש!!!!! שוב אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, העדר מקום בו יכולים המתמודדים לשהות עד השתלבותם בשיקום.
ד. לאחר שהמתמודד התקבל לאחד ממקומות הטיפול/השיקום ונכנס אליהן, אם חלילה הוא מועד ומשתמש בסם (דבר שקורה לא מעט), הוא מורחק/מושהה/מסולק מהמסגרת הטיפולית, ושוב חזרנו לנקודת ההתחלה, והוא הופך להיות נטל כבד מנשוא על המשפחה והחברה. ברור שגם בעניין זה יש לעשות שינוי גדול.
כל האמור לעיל מביא את המתמודד ובני משפחתו לסיטואציה של "דלת מסתובבת" עם בתי החולים, אשפוזים, העדר טיפול ו/או שיקום וחוסר אונים.
6. היה והורים מוכנים להחזיק את המתמודד בביתם (דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי), אין להם כל תמיכה או ליתר דיוק אין תמיכה מספקת. אין מספיק מרפאות לבריאות הנפש, וגם אלו הקיימות, אין בהם מחלקה יעודית לתחלואה כפולה ושוב נופלים מתמודדים אלו בין הכיסאות. אין מספיק מרכזי יום אליהם יכולים המתמודדים לפנות, לקבל טיפול ומסגרת, וללון בבית, אין עזרה כספית (למעט קצבת נכות למתמודד, שהיא זעומה ביותר ולא מספיקה אפילו לסיגריות, אותן צורכים רוב המתמודדים, בכמויות גדולות, בהעדר סם), אין מספיק מרכזי תמיכה למשפחות ועוד ועוד.
לסיום, נקודה חשובה נוספת היא ספורט. אנו סבורים שיש להכניס לתוך כל מוסדות הטיפול, בדיוק כפי שעושים במסגרות החינוך, את הספורט: התעמלות בוקר ואף למעלה מזה. אנו עוסקים באנשים שמתמודדים עם התמכרות לסמים ואלכוהול וכבר הוכח לא אחת כי ספורט משחרר לגוף חומרים בריאים שיכולים בהחלט לשמש תחליף ראוי.
שלכם,
אמונת"כ
כניסה / הרשמה לאתר
מתוך הבלוג של mehalev
