האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

אנו, קבוצת משפחות להם בן או בת המאובחנים באבחון כפול (מחלה נפשית כרונית יחד עם בעיית התמכרות לחומרים פסיכו אקטיביים), שמנו לנו כמטרה להעלות את הנושא הכאוב הזה – תחלואה כפולה – לקדמת הבמה. אנו מונים כיום כ-60 משפחות, והיד עוד נטויה. 

אוכלוסייה זו הינה השקופה והמוסתרת ביותר בחברה המערבית, אוכלוסייה הסובלת מסטיגמה נוראית, מאפליה וממחסור באמצעים ובמסגרות טיפול, והגיעה העת לשנות את המצב. נכון לשנת 2014, על פי הערכות, מגיע מספרם בישראל לכ- 120 אלף איש.

ההתמודדות והטיפול בתופעה של תחלואה כפולה טומן בחובו קשיים ואתגריים כמעט בלתי אפשריים. על פי הספרות המקצועית הקיימת כיום, קיומן של שתי הפרעות בעת ובעונה אחת, מחלה נפשית והתמכרות, מתאפיין בבעיות ייחודיות, לרבות הקושי האבחנתי – קושי לאבחן את הסיבה להחמרת המצב הנפשי ולקבוע אם מדובר בהחמרה בעקבות ההתמכרות או על רקע מחלת הנפש. בנוסף, בקרב המתמודדים ישנה נטייה להישנות שתי ההפרעות, דבר המאופיין בחוסר היענות לטיפול ובנטייה להימצאות במצבים מסכני חיים, באלימות, ובעיות רפואיות נוספות כתוצאה מהזנחה עצמית וחשיפה למחלות זיהומיות ואחרות.

על פי ניסיוננו, מעבר לבעיות המפורטות לעיל, בפועל, בשטח - אין רצף טיפולי באותם מתמודדים ובהעדר רצף, המתמודדים ובני משפחותיהם מוצאים את עצמם בתוך מעגל קסמים וכבתוך - "דלת מסתובבת":

הבעיה הנפשית ו/או ההתמכרות מתפרצת, המתמודד (שברוב המקרים אינו מצליח כלל להתמודד עם תחלואיו) יוצא מאיזון ונזרק לרחוב. ברחוב הוא משוטט ללא תכלית, מתדרדר למעשי פשע זעירים (במקרה הטוב) ולמעשים חמורים יותר (במקרה הרע). לאחר זמן מה, תוך שהמתמודד ובני משפחתו עוברים שבעה מדורי גיהינום, המתמודד מאושפז בכפייה בבית חולים לבריאות הנפש. בבית החולים מאזנים אותו באמצעות תרופות, וברוב המקרים הוא משתחרר עוד קודם שהוא מסוגל לתפקד "בחוץ", ומבלי שטופלה כלל בעיית ההתמכרות. בשל כך, ומאחר שבשלב זה המתמודד טרם זכאי לטיפול אותו מעניק משרד הרווחה, המכונה - "סל שיקום", ואין כל רצף טיפולי, אין מקומות המסוגלים ו/או מוכנים לקלוט אותו ולפיכך הוא מפלט שוב לרחוב. ברחוב הוא לא נוטל את תרופותיו, מגיע מהר מאוד, שוב, למושא התמכרותו, הבעיה הנפשית מתפרצת ביתר שאת, הוא שוב מתדרדר, חוזר לבית החולים וחוזר חלילה.

על פי ניסיוננו, הרבה מן המתמודדים כלל אינם מודעים לצורך שלהם בטיפול, לא בבעיה הנפשית ולא בעיית ההתמכרות. הם מסרבים להכיר בהתמכרות שלהם ומסרבים להכיר במחלתם הנפשית. בשל כך, קשה עד בלתי אפשרי "להחזיק" אותם בבית המשפחה ומאידך קשה לא פחות לראות אותם חיים כדיירי רחוב.

 כיום, במדינת ישראל, אין אפשרות לאשפז בכפייה לצורך גמילה ו/או מתן טיפול, אין אפשרות להחזיק במקום סגור אנשים, גם אם הם חולים במחלות הפוגעות קשה בבוחן המציאות שלהם, ללא רצונם.

"אני מאמין"

•  אנו מאמינים כי למתמודדים עם תחלואה כפולה מגיעים חיים טובים יותר.
• אנו מאמינים כי למתמודדים עם תחלואה כפולה מגיע טיפול טוב יותר.
• אנו מאמינים כי למתמודדים עם תחלואה כפולה, כשאחת או יותר מההפרעות שלהם מתפרצת, מגיעים תנאי אשפוז טובים יותר וטיפול טוב יותר.
• אנו רואים צורך דחוף בהקמת מחלקות מיוחדות לתחלואה כפולה בכל בתי החולים לבריאות הנפש, ובאלו הקיימים - בהוספת מיטות.
• אנו רואים צורך דחוף ברצף טיפולי, החסר כ"כ היום, שילווה את המתמודד, מיום אשפוזו בכפייה ועד שיהיה מסוגל ומעוניין בחיים בתוך קהילה, תוך שהוא לוקח חלק פעיל בחיים הנורמטיבים.
• אנו מאמינים כי מגיע למתמודדים בית חם, מכיל, אוהב ומטופח, בו ירגיש בבית, ירגיש שייך.
  
  

החזון שלנו

• החזון שלנו הוא לדאוג לכך שיהיה למתמודדים ולבני משפחותיהם היכולת לחיות חיים סבירים, בלי חשש לכך שבשעות הקשות הם ימצאו ללא כל עזרה או סיוע, אובדי עצות מול המערכת ומול החיים.
• מצאנו כי קיים "ואקום" בין הרגע בו משתחרר המתמודד מאשפוז כפוי ועד הרגע בו הוא נקי מסמים למשך תקופה של חצי שנה וערוך לקבל שירותים מ"סל שיקום". מצאנו כי אין למתמודד כאמור כל מסגרת, הכולל פתרונות דיור, ליווי ושיקום. בתקופת זמן זו, העלולה להימשך על פני תקופה ארוכה, אין למתמודד ו/או לבני משפחתו כל מענה.
• בשל חוסר מענה, ישנם משפחות הקולטות את המתמודד לביתם, אולם אז חייהם הופכים לסיוט. אחד ההורים ולעיתים אף שניהם נאלצים להפסיק את עבודתם, או לצמצמן, המריבות בתוך המשפחה הולכות ומתרבות, המתמודד, שברוב המקרים מפסיק ליטול תרופות וההתמכרות שלו פעילה, הופך את כל סדר היום של המשפחה, כך שהשהות איתו תחת קורת גג אחת הופכת לבלתי אפשרית בעליל. שהות שכזו אינה מועילה, לא למתמודד ולא לבני משפחתו. ובשלב כלשהו המתמודד מוצא את עצמו ברחוב, משם הדרך לנפילה נוספת, לאשפוז נוסף, קצרה ביותר, וחוזר חלילה.
• מתמודד שמשפחתו אינה מסוגלת ו/או אינה מעונינת לקלוט אותו בביתה, בשל האמור לעיל, מוצא את עצמו ברחוב  וגם אצלו, כאמור, הדלת מסתובבת.  
• החזון שלנו הוא להקים ו/או לדאוג כי יקומו מסגרות טיפול וליווי, הכוללות מגורים, לתקופת ביניים זו, מסגרות שיתנו מענה מערכתי על פי מידת המוכנות של המתמודד ועפ"י חומרת המחלה ומאפייניה.
• מסגרות, שככל שיהיה שיתוף פעולה עם המתמודד, יתנו טיפול מערכתי גם בשורש הבעיה ולא כזה הנותן רק מענה אקוטי לטיפול בסימפטומים.
• מסגרות ברמה גבוהה, שיהיו נגישות לכל רמות האוכלוסיה ועם כל אנשי המקצוע אשר יכולים לסייע בתהליך.
• מסגרות שיתאפשר להתקבל אליהן במידית וללא רשימות המתנה, שיהיה אפשר להתקבל אליהן בכל מגוון השלבים של המחלה, החל מהחמרה של המצב (אלא אם יש צורך באשפוז) לצד מתן מענה ואפשרות להתפתח בתנאים המתאימים להם. משלב קבלה ראשונית (גם ללא שיתוף פעולה פעיל מצד המתמודד) ועד להשתלבות מתאימה בקהילה תוך הישארות במסגרת המתאימה לצרכיהם בהתאם לשלב בו הם נמצאים.

 אנו מאמינים, תאמינו בנו.

לכל מידע נוסף ו/או רצון להצטרף אלינו ו/או ליתן הערות ו/או הארות, נא לפנות ל – 054-4447650