קהילת בריאות הנפש - ממ"נ


נושאים נבחרים בקהילה

יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה


בעיה קשה - מענה אפשרי


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים  7.10.2015

בני חי עם התנתקויות וקצרים ברצף החיים, לפיכך יש לו קושי גדול במעבר מפעולה לפעולה, ויש לו קושי בחיבורים בין פעולות בסיסיות  - מה שמכביד עליו לעבור כל יום ויום בשלום.
נכותו של בני שונה מנכויות אחרות מוכרות לי, היא לא נראית לעין, אך זוהי נכות קשה, ומסוגלותו לפעילויות בסיסיות ולהתנהלות בחיי היומיום -  נפגעה.
המעברים בין יום לבין לילה, ובין הלילה ליום - מעברים חיוניים לזרימת החיים של כל בני האדם, הופכים עבורו לחריפים ולדרמטיים במיוחד .
היקיצה משנת הלילה לפעילותו של יום, וההערכות לשינה בסופו של יום, דורשות אנרגיה ויכולת ארגון שאין באמתחתו. נוכחתי שבמהלך השכמת בוקר, וגם בפרישה לשנת לילה, עצמאיות לכאורה, בני יכול ל"התקע" באמצע הפעילות כמו אשת לוט שהפכה לנציב של מלח. הניסיונות להעירו בבוקר ולסייע לו ממרחקים בעזרת טלפון או בשלט רחוק כלשהו נוחלים מפלה מוחצת.
אפילו מעברים פשוטים מבלבלים אותו, הוא זקוק לתדרוך ולסיוע בזמן אמת ובשלט קרוב, לעיתים הסיוע יכול להיות קצר ועניני, ולעיתים מורכב הדורש יכולת תקשורת ההולמת את מצבו המיוחד באותו הזמן.
ניתן לסייע לבני כאשר האדם הנמצא לידו מלווה אותו מתוך אכפתיות ומתוך קרבה אנושית אמיתית. למדתי שכשיש התייחסות אישית, והשגחה חכמה  במעברי חייו, בעיקר בשעות היקיצה ובשעות הפרישה לשנת הלילה –יחיה בני את יומו ואת לילו באופן סביר ובשביעות רצון.
לעומת זאת, כשאין סיוע בעת צורך, תתרחש קריסה של פעולות היומיום, ועימם ישקע מצב הרוח והמצב הכללי של בני, כמו במגדל קלפים מתמוטט.
במציאות הקיימת, בני נמצא במערכת שחוששת מעזרות "חיצוניות ".המערכת איננה יכולה לענות לכל צרכיו של בני עקב מיעוט משאבים, ולמרות שיש פער בין הסטנדרטים והיכולות של המערכת לבין הצרכים האמיתיים של בני, המערכת מביעה התנגדות לסיוע שאינו מטעמה.
אני כותבת קטע זה כדי לשכנע את אנשי המקצוע המפעילים את המערכת בה מתגורר בני, שכדאי להם ולנו לעבוד בשיתוף פעולה למען אותה מטרה של שיקום אופטימאלי.
דומני, שאם היה מדובר בהכנסת כסא גלגלים, עקב נכות פיסית, לקהילה התומכת, (המערכת בה חי בני), לא הייתה התנגדות, אבל כשמדובר בסיוע אנושי חיצוני הדורש גם  עבודת תאום ותקשורת נוספת  - עולה התנגדות . אני מכירה מערכות, ומבינה את ההתנגדות, אך לא מסכימה שאין דרך להתגמש, אם  סוברים שהשינוי נעשה לטובת האדם למענו המערכת קיימת.
נכותו של בני קשה, אך הידיעה שיש איזשהו מענה למצבו הבעייתי- משמעותה אופטימיות מבחינתנו.
 
כדי ליישם את מענה הסיוע הנוסף בתוך המערכת הקיימת, בלי לקטום את הניצנים השמורים של היכולת לעצמאות כלשהי, יש לעבוד בשיתוף פעולה בין אנשי המקצוע לבין המשפחה, חשוב לאפשר  לבני  להשתלב חברתית בקהילת צעירים כמוהו המתמודדים עם רצף הקשיים הנפשיים והקוגניטיביים, ובאותה עת למנוע את ההזנחה שהיא תוצר נלווה של פגיעתו האישית.
אני משוכנעת, שלא נכון להוריד את בני למסגרת יותר מוגנת, ולפיכך מוסדית וטוטאלית יותר, אך ורק בגלל חולשותיו ועקב קשייו המיוחדים, אלא צריך לדאוג להתאמות ולהנגשות כפי שמורים חוקי השיקום והנגישות. לפיכך נדרש מאמץ מן השותפים לשיקום ולהשגחה לתקשר ברצף, וליצור תאומים חכמים. היום ברור לי, שכאשר יש חוסר התאמה בין סטנדרטים ומשאבים של מערכות לבין מציאות חיים מיטיבה, צריך לחשוב "מחוץ לקופסה", ולמצוא את האמצעים שיאפשרו את איכות החיים המרבית האפשרית.
 
בני  אינו נזקק לכסא גלגלים כדי לנוע בעולם, אך הוא ניזקק מאד לסיוע אנושי– למה לא לאפשר ?
 
מיכלי.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה