יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

בנינו שטרם החלימו - עזרים אפשריים


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



 

ירושלים 2.7.2013

כאמא מסורה לבן פגוע נפשית אני שואלת, איך ניתן לעזור לבנינו שמחלתם קשה וההחלמה רחוקה מהם ?  "כנסים ודיבורים אולי יעזרו לאנשי המקצוע, אך לא לנו" כתבה אחת האימהות בתגובה להזמנה לכנס, לתגובה הצטרפו משפחות נוספות, שבניהם נוטלים תרופות מומלצות ע"י רופאים, אבל אינם מצליחים להחלים.  אני מזדהה עם תחושות חוסר האונים והייאוש שמבטאות המשפחות, וחווה כמותן כעס על כך שבני אינו מחלים ואנשי המקצוע, ועימם המערכת כולה, מקבלים זאת כגזרת שמיים, ונוטים להשקיע בחולים חזקים יותר. נוכחנו שהחולים הנזקקים במיוחד מקבלים פחות מידי. 
איך כן ניתן לשפר את המצב ?

בעלי נכויות שונות מסתייעים באמצעי עזר: כאשר האדם משותק ברגליו מציעים לו כסא גלגלים ומדריכים אותו בנהיגה כדי שיהיה חופשי לנוע. לעיוורים מסייעים מקל נחייה, כלב נחייה ורמזור משמיע צלילים. למתקשים בהליכה יש נעליים ממוחשבות. למתקשים בדיבור- מחשב ורמקול, לכבדי שמיעה -מכשירי שמיעה וכו'.  בתחום הנכויות הפיסיות, החושיות והקוגניטיביות. יש התגייסות של הסביבה האנושית ונולדים פתרונות הולמים.  נוכחתי, שהדמיון האנושי לא פוסק מהמצאותיו, ויש רצון טוב ונכונות בחברה לסייע לאנשים עם קשיים נראים. 

בשונה מנכויות פיסיות וחושיות, הנכות הנפשית היא מתעתעת, מפחידה, בלתי נראית, ובלתי מדוברת. קשה לטפל בה גם בגלל קשיים של תפישת מציאות, מודעות חלקית ותקשורת הנכים עם סביבתם.  בכל זאת אני מאמינה ש"ארגז הכלים" לטיפול בנכי הנפש צריך להיות מקצועי, מגוון, יצירתי, מותאם אישית לאדם, וחייב לכלול  אנשי מקצוע טובים ומחויבים, תרופות יעילות, ועזרים להפחתת הסבל הרב ולמיצוי היכולת האישית של כל נכה.

להזכיר לכולנו, אחת ממטרות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח 1998, "לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית , בפרטיות ובכבוד תוך מיצוי מלוא יכולתו" (מובאה חלקית ) מהו  המענה ההולם לצרכיו של אדם עם מוגבלות נפשית, ש"מרגיש רע" לדבריו, ושעצמאות מלאה בלתי אפשרית לגביו.?  דומני שהרפואה המתקדמת, הטכנולוגיות החדשניות, וחברות הביטוח יכולות למצוא דרכים לשפר באופן משמעותי, את מצב הקיום הבלתי נסבל של אנשים שנכותם הנפשית קשה.

אני רוצה לומר בברור : אסור לנו כהורים, כאנשי מקצוע וכחברה לוותר על חולים שלא מחלימים, אילו שחייהם נגררים באופן כואב ומכאיב, ומצב חייהם אינו הולם את חוק שוויון זכויות של אנשים עם מוגבלות. עלינו לשתף פעולה כדי למצוא את אמצעי העזר האנושיים והטכנולוגיים, האישיים והקהילתיים, למען חיים טובים יותר עבור נכי הנפש, גם הקשים שביניהם, ועבור בני המשפחות המתאמצים לסייע להם.

מיכלי.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה