יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

חמלה - תשישות / התשה


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים  12.2.2013

קטע זה נכתב בעקבות היתקלותי בהזמנה לכנס שאמור להתקיים באוניברסיטת ת"א, בחסות ביה"ס לעבודה סוציאלית, בפברואר 2013– "כנס חמלה ותשישות החמלה ". הרגשתי שהנושא קרוב אליי ומעלה חלק מן הסוגיות איתן אני מתמודדת באופן שוטף.
 
המחלה של בני קשה וארוכה, התסמינים  שלה מטרידים ולא צפויים, ה"הרגשה הלא טובה" מציפה את החולה וסביבותיו, שם אני נמצאת בסופי השבוע המשותפים שלנו. זאת הרגשה כבדה  הנוכחת רוב הזמן, ואני מוצאת את  עצמי מותשת ושחוקה, למרות  כוחותיי, אמונותיי, וגישתי החיובית לחיים. לדוגמא, תוך כדי שיחה בני נתקף חרדה, ואז באופן פתאומי כמעט, הוא מתנתק מסביבתו. כשאני שואלת אותו מה שלומו ואיך ניתן לסייע, הוא מגיב ב"מה" ולא מצליח להשיב. באותם רגעים אין לו יכולת לקלוט את תשובותיי, אבל הוא בכל זאת  מתעקש לדעת מה קורה סביבו, ואז הוא חוזר ושואל "מה, מה , מה, מה  ???" אני עונה שוב, שוב, ושוב -  במטרה שהוא יחוש את נכונותי לסייע ואת העובדה שאני נמצאת  בסביבתו.
קשות במיוחד להכלה, תופעות הכרוכות במחלה ו/או בתרופות : ריור, הקאות, עישון כבד, רעד בידיים, צוואר נופל ועוד ועוד.
מצבים אלה דורשים ממני סבלנות, שליטה עצמית והרבה אהבה. לרוב אני מצליחה להפיק מעצמי את המרב בכוונה להקל על סבלו של בני, אבל לא תמיד אני עומדת בכך. אני נזהרת מאד לא להישאב אל הסבל שלו, ולא להיענות ל"תביעה" שלו ושל עצמי להתייחסות חומלת בכל מקרה וללא גבולות.
נוכחתי שמצב קשה ללא פתרון, מזמין מציאת אשמים. דומני שהחולים ובני משפחותיהם, כמונו, הם המועמדים המועדפים להאשמות .
למדתי שכאשר הסבלנות פוקעת נעלמת האמפתיה, ונותר המטרד.
מתברר שלעיתים, אנשי מקצוע מתקשים לשמור על הסבלנות והסובלנות יותר מאנשים שלא למדו את מקצועות הסיוע.
כאשר למדתי את מקצוע העבודה הסוציאלית האמנתי שההבנה, ההכלה והחמלה ישרתו אותי ואת עמיתיי לתמיד, אך אין זה כך במציאות הסובבת אותי. מבין אנשי המקצוע ואנשים שאינם מהמקצוע פגשתי רק מתי מעט ויחידי סגולה שלא שפטו ולא התחמקו, אלא סייעו. כאלה שחמלתם גברה על הסטיגמות, על ההתנגדויות ועל הדחייה מהמצב הקשה בו נמצא האדם.
לפיכך, שמחתי לדעת שכנס "חמלה ותשישות החמלה" מתקיים בימים אילו במקומותינו.למרבה האירוניה, מצאתי באינטרנט את המודעה הבאה : "כנס חמלה, ההרשמה סגורה".  נבהלתי, מה יעשו כל אלה שחמלתם פחתה והם מחפשים דרך לחידושה?  אין כוונתי לבני משפחה שלא יכולים להרשות לעצמם להישחק או לפרוש, אלא לאנשי מקצוע שהתחייבו על אנושיות ועל סיוע לחלשים ולנזקקים.
מאנשי המקצוע נדרשות, בנוסף לידע ולמקצועיות,  סבלנות וסובלנות, חמלה, יכולת הכלה, הבנה ויצירתיות, כדי שלא יתייאשו מהאדם החולה וכדי שלא יוותרו עליו במצבים קשים. לפיכך הם חייבים לצבור משאבים וללמוד דרכי התמודדות חדשות לא רק בכנס אלא גם באופן שוטף.
 
בני החולה זקוק להתייחסות מסייעת-חומלת, ואני זקוקה לעזרה כבת משפחה מלווה. אני מקווה ורוצה להאמין שאנשי מקצוע לא יהיו מותשים ויהיו מסוגלים לתת לנו את הסעד והתמיכה הנחוצים באמת .
 
מיכלי.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה