יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

מבוכי המודעות ומסתריה


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים    10.6.2012

מחלתו של בני עולה, יורדת ולא נעצרת. בעת שמחלתו מתגברת, הוא טוען שהוא בריא.
דווקא כשבני נזקק לסיוע, הוא מבקש ממני, בנימוס או בחוסר נימוס, להתרחק ולהניח לו.
 
בשבוע שעבר, הגעתי יחד עם בני לחדר מיון כשהוא נמצא בהתקף חרדה חריף. הפעם, בני הסתייע בי במצוקתו וביקש להביאו לבית החולים, המקום היחיד שיכול היה להקל עליו באותו הרגע.
אף שהחזקתי מסמכים רפואיים בידי, בני לא התיר לי להוסיף מידע, והרופא סרב לדבר איתי.
בהמשך לא הסכים בני להתאשפז, אך הורה לי לחזור לביתי, בלי להביא בחשבון את אי יכולתו לחזור בכוחות עצמו. מאוחר יותר הוא חזר עימי ובעזרתי למקום שרצה להגיע אליו, לדירת מגוריו, כשהרגשתו טובה מעט יותר.
 
אמש הצעתי לו להתייעץ עם רופא נוסף כ"דעה שנייה" לגבי שילובי התרופות שהוא לוקח בעקביות וברציפות ואינן מצליחות לייצב את מצבו. בני לא קיבל את ההצעה למרות תחושותיו הרעות החוזרות.
 
מה גורם להתנהגות הזאת שאיננה סבירה לפי הבנתי ?
 
המודעות או חוסר המודעות ?  התחושה הרעה מאד או הרווחים המשניים הלא מודעים  שמאפשרת המחלה ? ייתכן שהבלבול, הסבל והמורכבות של המצב מביאים לתגובות שאינן מתקבלות על הדעת.                                                     
 
לעיתים, בני טוען שהקשר עם אימו ועם המשפחה הוא שגורם להתקפי החרדה שלו. כך כנראה הבין את הפרשנות שניתנה ב"כאילו תראפיה" בבית החולים, לפני שנים רבות.
 
הוא איננו מוכן לקבל שהוא חולה במחלה הגורמת לתופעות הקשות שמהן הוא סובל תקופה ארוכה.
 
מה הוא קלט ומה לא קלט בשנים הרבות של העיסוק במחלה, הן באופן מעשי והן באופן מילולי ?
קשה לדעת, קשה לי לאמוד, וקשת תגובותיו, המתגוונת מעת לעת, מבלבלת גם אותי.
 
בני מוכן לקבל תרופות, מוכן לגור בדיור מוגן, אך איננו מוכן ולא מעז להודות במחלה שיש לה השלכות על כל חייו.
 
בני יודע שהוא יכול להסתייע באימו בעת הצורך, אך במסתרי תודעתו ובמבוכיה הוא תולה בי, האימא, את סיבת מחלתו, אומר זאת בקול רם, ומשתדל להימנע מלבקש עזרה ממני.
לצערי, הוא ממעיט לבקש עזרה גם מאחרים, בעת מצוקה.
 
למדתי כי כאשר בני מאבד את האיזון שמושג בעיקר באמצעות התרופות, תפישת המציאות שלו משתנה, הוא מקצין את עמדותיו, ומתנגד דווקא לקרובים אליו.
המציאות הפנימית שלו מכתיבה עמדות, הגנות, התנהגויות, ואין דבר במציאות החיצונית שישכנע אותו להתאים את מה שמתרחש במבוכי התודעה שלו ובמסתריה למה שמתרחש בעולם החיצון סביבו.
 
לעומת זאת, כאשר האיזון התרופתי שלו משתפר, הוא מרגיש טוב יותר, התנהגותו תואמת את תפיסת המציאות שלי ושל האחרים הסובבים אותו, וחברתו תורמת ואהודה על כולם.
 
מיכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה