יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

של מי אתה בן שלי ?


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



25.01.2016 | 14:50

ירושלים  13.5.2012

אני זוכרת את הרגע שבו נולדת, את אותו רגע, לאחר צירים ארוכים, כשראשך הבקיע אל העולם,         
אני זוכרת את תחושת הגאווה האימהית הגואה בי ואת רגשות השמחה העזים שחשתי כאשר ראיתי אותך זעיר ומושלם.
אני זוכרת אותך בשנות בית הספר התיכון שלך, עם ההצלחות, עם החלומות והשאיפות  - אותו בן יפה,  הפוסע במעלה החיים ומציב לעצמו אתגרים, שכל בני המשפחה מאמינים בהצלחתו, והוא בטוח בעצמו.
 
כיום אתה מתקרב לשנתך הארבעים. המחלה, שאינך מודה בה ישירות, נגסה בך, וברצף החיים שלך.
 
אני, האימא האוהבת, לא מצליחה לקלוט את הווייתך הנוכחית, אף שאני נמצאת לצידך, בקרבה אמיתית במהלך שנות המחלה.
 
במפגש האחרון של המשפחה המורחבת, פרשת מבני משפחה האוהבים אותך ומקבלים אותך כפי שהינך. התכוונת לפגוש אותם, אך התרחקת מהם והידרת עצמך מחברתם.
כשהצענו לך להצטרף לנסיעה לחו"ל עם בני משפחה קרובים ומוכרים – סירבת.
 
בדרך למפגש שאלתי אותך אם חסר לך משהו, אם אתה משתוקק למשהו נוסף בחייך?
 הקשית "למה את מתכוונת ?", כאילו לא ידעת, שאדם יכול להתאוות למשהו בחייו ושמותר לרצות ולחלום כפי שחלמת בנעוריך.
 
לעומת זאת, כשאתה מנגן עם להקתך אתה מקשיב לנגנים האחרים ולמנצחת, מפליא לנגן כמו נגן תזמורת בכיר.
 
נתתי לך לקרוא את הקטעים שאני כותבת עליך ועלי, וביקשתי את התייחסותך. קראת ולא הגבת.
כשחזרתי ושאלתי האם מותר לי לפרסמם, ענית שמותר לי לעשות כל מה שאני רוצה ולך לא אכפת.
 
על מה אתה חושב בשעות ארוכות של הרהורים?  ממה אכפת לך?
ולמה אינך מתעמת, מתלונן או משנה ?
 
בתקשורת בינינו אתה בעיקר שותק. מתוך השתיקה עולה, מפעם לפעם, זיכרון ישן או פתגם מוכר ואני מתאמצת להבין, להתחבר.
 
אני מחפשת ומנסה להכיר מחדש אותך - הבן שלי-  בהחלטה נחושה לא לאבד אותך שנית.
 
המאמץ שלי מכוון לחבור אליך, כפי שאתה כיום, בדרך שתאפשר גם לשמור על זהותי ועל אמונותיי וגם להיות שם בשבילך בעת הצורך.
 
מיכלי.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה