יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

משל שלוש המכוניות


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים 10.4.2012
      
עם פרוץ מחלתו של בני פגשתי פסיכיאטר מיוחד, שנהג להתאמן עם מטופליו, מידי יום ביומו, בסוגי ספורט שונים, משום שהאמין כי זה הטיפול הטוב ביותר יחד עם התרופות.
כדי להדגים דרגות שונות של פגיעה נפשית ואופנים שונים של התמודדות עימה סיפר לי אותו רופא את "משל שלוש המכוניות":
מכונית נוסעת, מתקלקלת פעם, פעמיים, או אפילו שלוש פעמים: די בתיקון ע"י הבעלים או על ידי מכונאי, והיא חוזרת לנסוע על הכביש ללא תקלות נוספות בהמשך.
לעומתה המכונית השנייה נוסעת ונפגעת ללא תקנה. גם טובי המומחים לא יוכלו להחזיר אותה לנסיעה בדרכים. גוררים אותה למגרש ומפסיקים להתעסק בה.
התנהלות המכונית השלישית היא המרתקת ביותר: היא נוסעת ונעצרת. דוחפים אותה, ואז היא נוסעת כברת דרך, אך שבה ונעצרת. מביאים אותה למוסך, מצליחים להתניעה בעזרת בעל מקצוע, אך היא נעצרת שוב בנסיעה אחרת. המכונית תזדקק כנראה להתערבויות במהלך כל חייה, ובכל זאת תמשיך לנסוע.
 
חיים של בני אדם יכולים להיעצר כמו מכוניות. לעיתים לא ניתן להתניע אותם מחדש, לעיתים סיוע קל מניע אותם, ולעיתים  צריך לטרוח הרבה כדי להחזיר את התנועה לחייהם.
ההקבלה בין מכוניות לבני אדם היא חלקית מאד ומלווה בהסתייגויות רבות. דחיפה של מכונית תקועה איננה דומה כלל להנעה פנימית של אדם.
 
הבאתי משל זה כדי לדבר על אותה מכונית שנוסעת מעט ועוצרת חזור ועצור.
 
קשה לטפל במכונית שנעצרת בפעם העשירית, במיוחד אם יש לה מנוע וגלגלים תקינים, ובכל זאת היא לא נוסעת.
בני אדם שחשים רע מאוד, מתקשים לקלוט ולהכיל מה שקורה להם, אינם רואים שיפור סביר לאורך זמן, וגם אינם מסוגלים לדמיין החלמה -  נעצרים ונתקעים.
הסביבה מתקשה לטפל במצבים של תקיעות בגלל השחיקה, אובדן הסבלנות ואובדן התקווה.
ואולם דווקא במצבים של קושי גדול ומתמשך נדרשת השקעה רבה, וכשחסרים אמצעים ואין אמונה ואין סבלנות – משתררים ההזנחה והוויתור.
 
המשל מלמד שאם הטיפול במכונית הנוסעת ונעצרת יהיה נאות, היא תמשיך לנסוע ולגמוע את דרכי החיים למרות העיכובים והעקיפות.
 
והלקח עבורי: אין להזניח חולים מותשים ומיואשים.  ב"קלקולים" יש לטפל בסבלנות, בנחישות ובעקביות. חשוב מאד לא לוותר, לא להשלים עם מצב התקיעות של נפגעי הנפש, אלא לשלבם בעולם, גם אם לא צפויים שיפורים ניכרים בעיקולי הדרך ובזמן הקרוב.
 
ובחזרה אליי ואל בני:
מנוע "מכוניתו" של בני תקוע, והוא אינו מביע מורת רוח מכך ואינו מציב יעדים כלשהם להמשך חייו.
כאמא אכפתית, אני רוצה ומוכנה לסייע ב"דחיפת הרכב", מתוך אמונה שניתן לסייע לא רק בגרירה אלא גם בהנעה הפנימית -  הצתת הרצון להתקדם ולמצוא משמעות בחיים על אף הקשיים ויחד איתם.
 
מיכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה