יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

אפוטרופוסות טבעית


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים   1.1.2012

מחלתו של בני פרצה שנה אחת בלבד לאחר שמלאו לו שמונה עשרה, הגיל בו מסתיימת באופן חוקי האפוטרופסות הטבעית של הורה על ילדו.
לפני כן, הייתי אמא  טובה ולגיטימית, לאחר מכן, הפכתי בלתי לגיטימית. לפיכך, נאלצתי להילחם על זכותי ללוות ולתמוך בבני החולה, וגם להיאבק על זכותי לייצגו במקומות בהם נפגמה יכולתו לייצג את עצמו.
 
עד היום, אין לבני אפוטרופוס, והוא גאה בעצמאותו ובחירותו היחסיות, הוא נתן לי "ייפוי כוח”, כדי לסייע לו. הוא זקוק לסיוע בניהול עניניו ובמילוי צרכיו, והוא נזקק להגנה רבה ולהכוונה משקמת.
יש לו רשתות תמיכה, ואם הן עובדות היטב, הוא מסוגל להתנהל בעולם לשביעות רצונו ורצוננו.
כאשר רשתות התמיכה מתרשלות בני "נופל".
הנה דוגמאות להתרשלות:
א. רופא שביקש ממני במפורש לא להתלוות לבני למפגש קבלת תרופות, כאשר בני חזר מן המרפאה התגלה שלא קלט אילו תרופות לקחת ואיך לקחתן, הוא גם שכח לבקש מועד למפגש ההכרחי הבא.
 
ב. מפעיל הדירה, שבה גר בני, העביר אליו את הדו"חות הכספיים השנתיים כשבני היה במצב נפשי בו לא היה מסוגל לעיין בהם ולא להעבירם אלי, וכך לא נעשתה בקורת צרכנית נחוצה.
 
למדתי מניסיוני: מערכות ממוסדות או מופרטות מתרשלות לעיתים, וקורה גם שמופעלות ע"י מניעים שונים שאינם דווקא טובתו של החולה.
המשפחה, שהיא המטפלת הטבעית, תוכל לתקן אם יפנו אליה, אם יידעו אותה, ובעיקר אם ישתפו איתה פעולה באופן מכבד.
 
צר לי להוסיף שאת ההכרה במעמד אימו של הבן- החולה- הבוגר, זו שרוצה באמת את טובתו ונרתמת בעת הצורך כדי לסייע, התקשיתי להשיג מן הגורמים המטפלים הרשמיים.
 
בפועל, נרתמתי ועשיתי מה שנדרש. כל מה שיכולתי עשיתי בלי שיכירו בי ובלי שיסייעו לי, מה שהקשה עוד יותר במצבים קשים ממילא.
לא פעם הוטח בפני, שהתערבותי איננה רצויה, מכיוון שאין לי מעמד רשמי.
 
במבט לאחור, האם הייתה לי ברירה לנהוג אחרת מכפי שנהגתי?   דומני שלא.
 
אינני נשארת אדישה מול הזנחה, ניצול ו/או גרימת נזק כלפי כל אדם חולה ובמיוחד כלפי בני.
 
אני כותבת קטע זה כדי להצביע על הצורך בשינוי תודעתי ומעשי בעניין חשיבות המשפחות בתהליך הטיפול והשיקום של האדם שנפגע נפשית.
החברה חייבת להכיר במעמד המשפחות באופן רשמי, ואנשי המקצוע צריכים לפעול יחד עם המשפחות באופן ידידותי ומכבד.
כל זאת למען החולה, ולמען איכות חיי המשפחות אשר מכילות אותו, ומסיעות לו במהלך החיים.
 
מיכלי.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה