קהילת בריאות הנפש - ממ"נ


נושאים נבחרים בקהילה

יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה


"סמוך" - על מי ?


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



23.01.2016 | 14:13

ירושלים 24.11.2011
 
בני הגיע לרופא אחרי התקף חרדה משתק ודיווח שהכול בסדר.
שבוע לאחר מכן, הוא הבטיח להגיע למפגש חשוב עבורו, לא הגיע וגם לא הודיע למי שחיכה לו במיוחד. חודש אחרי כן, רכז הדירה העביר דרכו מכתב עבורי ובני שכח ולא התייחס כלל אל המידע החשוב (לטובתו!) שהתבקש למסור בע"פ או בכתב.
 
האם לסמוך עליו?  איך ניתן לסמוך עליו בכלל?  עד כמה אני יכולה להמשיך לסמוך עליו ?                                
 
בסתיו הירושלמי של שנת 2011, נפגשנו, בני משפחה מודאגים של מתמודדי נפש, והחלפנו רגשות ולקחים משנים של ליווי בן או בת החולים קשה וממושך.
 
בדיון עלתה סוגיה רצינית : על מי ניתן לסמוך כשהתובנה של החולה פוחתת, כשמצב הרוח שלו מתנדנד, כשאין לחולה חשק לעשות דבר, (אפילו לא לטפל בעצמו), וכשמילתו איננה מחייבת אותו וגם בני שיחו פסקו להתייחס אליה באמון.
יותר מכל עלתה השאלה: איך לנהוג כשיש סיכונים אמיתיים?
 
אחת האימהות סיפרה שבנה הגיע מן הדיור המוגן לביתם בסוף השבוע במצב רוח כבד וביטא חוסר טעם בחייו. היא ניסתה להרגיעו במהלך השבת, וחשה שאין ביכולתה לטפל בבעיה בכוחות עצמה. כאשר הבן חזר לדיור המוגן, התקשרה האם לעובדת הסוציאלית הממונה וביקשה שתפגוש את הבן בהקדם האפשרי כדי לבחון את מידת הדחיפות של מצבו. העו"סית התפנתה רק אחרי שלושה ימים ולא טרחה לשתף את האם המודאגת בהערכה אם מדובר בהחמרה או במצב רוח חולף.
 
אחד האבות סיפר, שהניסיון לימד אותו לסמוך על עצמו בהשגחה על בנו החולה החי בקהילה, יחד עם זאת, הוא כן מסתייע באנשי מקצוע.
 
כל הנוכחים במפגש היו מודאגים מן העתיד והקשו: מה יהיה גורל החולה עם פרישתם מן  החיים ?
 
באופן אישי נזכרתי שבמהלך שנות המחלה של בני, אנשי צוות שונים הציעו לי להתרחק ממנו ל"טובתו" ול"טובתי" וגם הבטיחו שיהיה בסדר.
כשחזרתי לבקר, מצאתי שהאחריות הועברה מאיש צוות אחד לשני והתוצאות לא הצביעו על השגחה אכפתית, וגם לא על הכוונה והכשרה לשיקום.
 
ה"סמוך" הישראלי נשמע צורם וחסר כיסוי דווקא בהקשר של חולים כבני, חולים הזקוקים לסיוע רב בחיי היום יום, ומכיוון שאינם מתאוננים או מתלוננים אפשר לשכוח אותם וקל להזניחם.
 
ולשאלת המשפחות : על מי נסמוך?
 
 בהווה יש פתרון והוא מצוי בהידברות רצינית  בין המתמודד, בני המשפחה ואנשי המקצוע.
ובעיקר, בעבודה משותפת וחכמה עם ידע, אמון הדדי, הגינות וחריצות בכיוון של שיקום וחזרה לחיים בעלי משמעות.
העתיד עלום, וכנראה שחוסר הוודאות והדאגה מי יטפל בבן המשפחה שאין לו יכולת לטפל בעצמו באופן ראוי, ילווו את  ההורים עד יומם האחרון.
 
מיכלי.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה