יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

אילו היה זה הבן שלך - מה היית עושה ?


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים  15.10.2011
 
באופן בלתי צפוי, מצבו של בני מחמיר: תהליך איטי, חלקו סמוי, אך בשלב זה כיוון ההסלמה מסומן בברור.
 
אני שואלת את הרופא, מה היה עושה אילו החולה היה בנו. הוא משדר לי בקול ספק מרגיע ספק אדיש שזהו המצב וצריך לקבלו. נוסף לכך, יש לו חולים רבים נוספים.
עם זאת, באופן מעשי, הרופא מורה על שינוי תרופתי כלשהו, ומשום מה אני חשה קושי בהבנת ההוראות וביישום ההמלצות.
 
אני שואלת את העובדת הסוציאלית מה היא הייתה עושה אילו הייתה מתמודדת עם תהליך החמרה במחלתו של בנה, ותשובתה, בנימה רשמית המקפיאה את דמי: יש להקשיב להוראות הרופא ולמלא אותן בדיוק נמרץ.
 
אני שואלת את הפסיכולוגית, אילו מצב בנה היה מחמיר במקום להשתפר, אף שבספרים מדובר על אפשרות של החלמה, איך היא הייתה נוהגת? תשובתה מתחמקת באופן מכאיב.
 
לעומת זאת, ידידי המתמודד, שואל לשלומו של בני, ואני עונה לו בכנות שמצבו לא טוב והדמעות מציפות את עיני. אני מרגישה שהמתמודד אכן מבין את המצב וגם אותי. הוא מוסיף: דומני שהחוויה של בנך מוכרת לי: בנך כועס מאד על מה שקרה לו, וייתכן שיש בו גם ייאוש.
 
לצערי, אני נוכחת שהתובנה ושיתוף הפעולה של בני פוחתים עם ההחמרה במצב.
 
אני, אימו, אובדת עצות וכועסת מכיוון שלמרות ריבוי המטפלים בסביבתנו, אין לבני גורם מטפל אחד שניתן לסמוך עליו, כזה שגם מבין ויודע מבחינה מקצועית ושגם אכפת לו באופן אנושי.
 
היזם, מפעיל הדירה המוגנת של בני, זה שקובע את גורל הטיפול המעשי בו באמצעות תקציב, אינו נגיש עבורנו, גם במצב הנוכחי, עקב עמדה מקצועית לכאורה של ריחוק וסמכותיות.
 
האם ניתן היה למנוע את ההחמרה ואיך?  זו השאלה המנקרת בי, וכנראה לא אדע לעולם.
 
בכל זאת אני חוזרת ושואלת: האם עדיין אפשרי,  גם היום, לעצור את תאוצת המחלה ולסייע לתהליך של החלמה ?
 
מיכלי.
 
* הקטע מצביע על עמדות ולא על אנשים מזוהים.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה