יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

היגיון שונה - בחירה אחת


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים  19.9.2011
 
לפי ההיגיון המוכר לי : ביתו של אדם הוא ממלכתו. כאשר האדם משקיע מעצמו בבית שלו, הוא נהנה יותר, והמרחב הפרטי שלו מקבל משמעות רבה יותר.
 
לפי ההיגיון של בני מאז פרצה מחלתו, כפי שזה מתבטא באורח חייו הנוכחי ובדבריו* :
הבית בו אני גר הוא ביתי לכל חיי, אינני רוצה להשקיע בו, אך גם אינני רוצה לשנותו.
אני מרוצה בבית זה בכל מצב, ואינני שוקל את האפשרות לשפר את מגורי. בגילי המבוגר דיו כבר אינני צריך להתייעץ עם איש. לאף אחד אין זכות להציע לי לעשות שינוי במגורי או בכל תחום אחר, ואינני מעוניין במשא ומתן כלשהו.
*הכתיבה בגוף ראשון היא הדמיה, המשקפת במידה רבה איך קולטת האם את מחשבותיו של בנה.        
 
אני, אימו, רואה אחרת את מקום המגורים שהגיע אליו ללא בחירה אמיתית :
בני גר בדיור מוגן בו אין לו השפעה אמיתית על מהות החיים שלו.
כדי לא להיאבק, הוא מוותר על טעמו האישי הייחודי, וטוען שהוא עצמאי מכיוון שהוא גר בדירה נפרדת ממשפחתו ומדירת ילדותו.
דומני שבני איננו רוצה להכיר בכך, שהוא משלם מחיר כבד תמורת מוגנות היתר, זו שמצמצמת את אחריותו, אבל בעת ובעונה אחת מצמצמת גם את החופש שלו וגם את האפשרויות שאולי קיימות עדיין עבורו כאדם, אמנם חולה, אך צעיר מקסים עם כישרונות ויכולות.
דומני שהמנגנון המאפשר לבני לחיות את חייו בשביעות רצון סבירה הוא גם זה שמונע ממנו להתמודד עם האילוצים שמכתיבה מחלתו, ולהתמודד עם סיכונים שיש לקחת בדרך לעצמאות אישית רבה יותר.
דומני שבני מנסה להתאים את המציאות המורכבת בעלת הגוונים השונים של החיים אל חשיבתו הנוכחית אשר מכווונת בעיקר לשמר שקט ובטחון בסביבתו המידית, ואיננה מרשה לעצמה לקוות לעתיד טוב יותר.
 
פעם אחת, כשעלה בידינו לדבר על אפשרויות הדיור בחייו, בני טען בקול משכנע שאיננו רואה הבדל בין העצמאות האישית שלי בביתי לבין העצמאות האישית שלו בדירתו, ואיננו צריך שינוי.
 
אני שואלת, האם ההיגיון הבריא האומר שבכל מצב קיומי יש לאדם סיכוי לשינוי, ובית הוא תשתית לחיים, האם ההיגיון הזה מסוגל לשכנע את בני שהמקום אליו נקלע  למגורים כ"ברירת מחדל" איננו האפשרות הטובה ביותר עבורו לתמיד ?
 
עתה, בשעת כתיבת קטע זה, אני מרגישה שקטונתי מהבין, ובוודאי שקטונתי מלשפוט מה בבחינת "שכל ישר" ומה איננו כזה, מה הגיוני (עם מודעות לכך שההיגיון הוא רק אי קטן בים גדול), ומה איננו הגיוני לגבי שיקום חייו של בני.
ברור לי מאד שבכל מצב יש לשמר תקווה ולטפח גם חזון להחלמתו של הבן בעתיד.
 
מיכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה