יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הורדת ידיים


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



23.01.2016 | 12:48

ירושלים  24.7.2011
 
פעמים רבות אני מרגישה ש"השיגעון" ו"השפיות" משחקים הורדת ידיים בנפשו של בני.
 
הסתקרנתי, פתחתי את הערך "הורדת ידיים" באינציקלופדיה החופשית ,קראתי כי מדובר ב"משחק תחרותי בין שני מתחרים המחזיקים זה את כף ידו של זה כשמרפקיהם צמודים למשטח כלשהו. המתחרים מנסים להצמיד בכוח את אמת היד של היריב למשטח שלהם.....התכונות הנדרשות כדי לנצח מלבד שרירי זרוע מפותחים הן גם סיבולת ויכולת לעמוד על שרירי ועצמות היד".
 
בחייו הנוכחיים של בני, אני חשה שלעיתים "השיגעון" מנצח בתחרות הדומה להורדת הידיים, ולעיתים קרובות יותר מנצחת "השפיות". דומני שהמאבק מתרחש כל הזמן.
כמתבוננת, קשה לי להעריך מי ינצח, מתי וכיצד.                            
 
וכך בסוף שבוע אחד, שתי סעודות המדגימות מאבק של כוחות שווים כמעט :
 
בסעודה הראשונה -  בני עושה מה שעולה בראשו: מתחיל לאכול לפני כולם, עוזב את השולחן לפני הקינוח, אינני מתייחס לאחרים ליד השולחן, ואיננו עונה לשאלות כשפונים אליו. הוא יושב לכאורה בחברותא, אך כמעט ולא ניתן לתקשר עימו בעת הארוחה. וגם לא לאחר מכן.
 
בסעודה השנייה -  בני מתנהג בנימוס, משתדל להתאים את עצמו לסביבת האנשים היושבים עימו ליד השולחן. רואים שקשה לו לתקשר, אך הוא משתדל מאד. כשהוא זקוק לסיגריה הוא מבקש סליחה, יוצא החוצה ואחר כך חוזר ומתחבר אל החבורה שעדיין יושבת ליד השולחן. הוא נראה שבע רצון ואפילו מחייך לעיתים.
 
אני תוהה: מה עשה את ההבדל בין שתי הסעודות באותו סוף שבוע אחד ?
 
אנסה להשיב :
 
לסעודה הראשונה לא הייתה חשיבות מיוחדת עבורו, מקומו השגרתי של בני ליד שולחן זה היה מובטח. המחלה בחרה לבדוק את הגבולות ואפילו לשבשם מעט בהתאם למצב רוח שהשתבש.
 
בסעודה השנייה, הגענו לסביבה חדשה וצעירה שקיבלה את בני יחד עם מחלתו והכילה אותם באהדה, אבל שידרה באופן ברור והחלטי שאין מקום למשחקים ולגינונים של מחלה בהקשר החגיגי בו נמצאנו.
 
ה"שיגעון" הובס במערכה השנייה.
 
ולהערכתי, כאשר ה"שפיות" מנצחת במאבק, גם בני מרוצה יותר.
 
מיכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה