יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

נגינת חליל וכלים שלובים


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



ירושלים  15.6.2011    
 
בנעוריו, במסגרת תזמורת נוער,  נשלח בני לחו"ל לנגן. אחת החוויות המשמעותיות עבורו, עליה סיפר מאותה נסיעה הייתה צלילי חלילו המהדהדים מעל אחת הפסגות בהרי שוויץ והוא מאושר וגאה.
 
בני הזדהה מאד עם החליל שלו ואהב להפיק צלילים מן הנמוך עד הגבוה בנשיפה בוטחת בעצמה.
 
כאשר פרצה מחלתו של בני, הונח חליל הכסף בפינה, קרוב אליו ליד מיטתו, ללא שימוש.
כל הצעה של הצוות שיחזור ויגע בחלילו נדחתה על הסף, וגם בקשה של בני המשפחה שיחזור וינגן  באירועים משפחתיים לא הניבה צלילים.
 
הנסיונות לפתותו לחזור למלאכת הנגינה בעזרת עמוד תווים חדש ויקר, וברכישת תווים של יצירות אותן הוא אוהב - לא צלחו. החליל נשאר סגור בנרתיקו, ובני סגור יחד עימו במשך תקופה ארוכה.
 
ואז, במסגרת תוכנית קהילתית של תרבות פנאי הוקם הרכב מוסיקלי למתמודדים בהנחיית מורה הבקיאה במוסיקה שיש לה יכולת טובה לתקשר עם נגניה. המורה חיפשה נגן חליל להרכב ובני הצטרף ברצון.
 
ההרכב מתאמן אחת לשבוע כבר מספר שנים ובני מתמיד להגיע. לעיתים הם מופיעים מול קהל ופניו של בני קורנות כאשר הוא מנגן על במה. מסתבר שהוא לא שכח לנגן והוא אוהב זאת מאד.
 
אבל, עד היום, בני איננו נוגע בחליל מחוץ למסגרת הפגישות של ההרכב המוסיקלי, הוא מפליא לנגן אך ורק בנוכחות המורה והקבוצה.
 
אני תמהה:  הרי אין שום סיבה נראית לעין שמונעת ממנו לנגן בכל מקום ובכל זמן בכוחות עצמו בלבד,  כפי שנהג טרם פרוץ המחלה.  למה הוא זקוק עדיין למורה ולקבוצה כדי לגעת בחליל אליו יש לו קשר מעשי ורגשי?
להערכתי, ההסבר נעוץ בהתנפצות הגדולה ובחששות שנולדו בעקבותיה לפעול בכוחות עצמיים, חששות להעיז לפעול לבד ללא סיוע.
 
וכך,  הכלי שהתרוקן מתמלא בעזרת הכלי המלא לפי חוק 'הכלים השלובים".
המורה והקבוצה מצליחים להחזיר לבני או אותו בטחון עצמי שאבד עם פרוץ המחלה.
אני רוצה להאמין שכאשר הביטחון יתמלא ויתגבש יותר, בני יעז  לנגן מתוך עצמו וללא תמיכה חיצונית.
 
וכדברי המשוררת,  נגינת החליל תישמע "כשכשוך הפלגים, כמו שיר ילדים, כמשק הרוחות בפרדס מלבלב..." , ואז אולי נחווה כולנו שוב מעט שמחה.
  
מיכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה