יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

האם זה הגורל ?


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



23.01.2016 | 12:37

 ירושלים  9.6.2011

היש הסבר לגורל שלנו?  האם יש משמעות  לסבל?  האם בני אדם יכולים להקל עולו של גורל או שמא להקשות יותר?  האם גורל ניתן למניעה והאם הוא הפיך?
 
המחלה של בני מטלטלת, מתעתעת ומאיימת.  כל מה שנראה אפשרי בעבר הולך ומתרחק.
המודעות שלי למציאות המשתנה גדלה, המודעות של בני פוחתת והולכת, והתקשורת בין שנינו, וגם בינינו לבין העולם, משנה ערוצים.
בני נוטל תרופות לפי ההנחיות, ומשום מה, המחלה לא מקשיבה לתרופות. ככל שהמחלה משתלטת, אנשי מקצוע, שכנים וידידים נשחקים ומתקשים לתמוך.  החשש מהחמרת המצב מקנן בלב כל הזמן ומקשה על תנועת החיים.
 
אנחנו מתפללים לאל ובינתיים אין החלמה, פונים לרופאים ולאנשי טיפול ובינתיים אין עימם מזור.
 
אני כואבת וכועסת, דומני שהסדר הפוך: כועסת רוב הזמן וכואבת רק ברגעים מעטים בהם אינני צריכה להתחזות לחזקה, ואינני צריכה "לכבות שרפות".
אני מבינה מעט ומתאמצת להבין יותר, מנסה לחבר שוב ושוב את החוליות שהתנתקו, אבל השרשרת  איננה מתחברת חזרה. אני בולעת את הדמעות המתפרצות, ולומדת להשלים עם מצב שנגרם על ידי "כוח עליון". יחד עם זאת, מתקשה מאד לקבל טעויות ושגיאות אנושיות שהשפעתן מפרקת ולא מחברת, מתרשלת ולא מקדמת.
 
איך ממשיכים?  אני מקשה: מאין יבוא  הכוח, מאין תצמח התקווה? אני חשה שהם חייבים להגיע.
יודעת, עמוק בתוכי, גם אם הגורל מתאכזר לא מוותרים לו, אין נכנעים לו.
הדמעות עדין בזוויות העיניים, אך החיוך כבר מפציע במקום כלשהו על הפנים.
ברגע זה, הזעקה שלי כאמא מתגברת על האיפוק ועל ההבנה של העובדת הסוציאלית שבי.
חשוב לי שהזעקה תהדהד בעולם ותבקיע את חומות הבורות, הדחייה, ההתעלמות וההתרחקות מן המחלה המיוחדת שעלינו להתמודד איתה.
באמונה שזעקתי תסייע לפתוח לבבות בחברה הרחבה, תסייע להרחיב ולהוסיף ידע לגבי המחלה והטיפול בה, וגם תסייע לחשוף את הידע בלי להתבייש.
אני כותבת בתקווה למצוא שותפים אמיתיים להתמודדות עם הגורל הזה המעיק על החיים ויכול גם לאתגר אותם.
 
מיכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה