יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

ארוחת ערב שבת


מיכלי מתוך הבלוג של מיכלי



23.01.2016 | 12:34

ירושלים 29.5.2011
 
בערב שישי ישבנו יחד לארוחה משותפת, שניים מחבריו של בני ועוד שניים מחברי המשפחה.
לאחר הקידוש והזמירות התגלגלה השיחה על המחלה ועל המשמעות שלה בחיים.
 
אמר אחד המוזמנים, שכאשר הוא חושב על חייו, הוא יכול לומר שכל מה שקרה לו בבגרותו קרה עקב המחלה. יש לו זיכרונות מן העבר אבל הוא לא בטוח לגביהם מכיוון שהם שיכים לעולם אחר-עולם שלפני המחלה, יש לו מספר רעיונות לעתיד, אבל הוא חושש מאד שלא יוכל לממשם.
הוא אמר זאת בהשלמה ובלי צלילים של מורת רוח.
 
אמרה המוזמנת שהיא מרגישה עכשיו טוב. אחרי שנים רבות של התמודדות קשה, היא מנהלת את חייה כפי שהיא יכולה וכפי שהיא רוצה והיא מרוצה . היא הסבירה לכולנו,  איך חזרה לנהל ולנווט את חייה.
אפשר היה לשמוע איך היא נהנית לבשל וגם לארח בביתה במטרה לשתף אורחים במאכליה היצירתיים.
היא סיפרה על תמיכה של בני משפחתה בה, אפילו אלה שמתגוררים במרחקים. הדגישה איך הטכנולוגיה מסייעת לה וגם הסבירה באריכות איך ומי חיברו אותה לאינטרנט.  התפארה איך למדה לתפעל את המחשב וגם להתארגן ואפילו לחסוך כסף באמצעותו.
המוסיקה של דבריה הייתה כמעט עליזה. הוסיפה שיש בקרים שהיא מתקשה לקום ממיטתה ולצאת אל העולם, אבל אז היא מגייסת את כל הכוחות להתמודדות הקשה ולרוב מצליחה להתגבר.
קולה סיפר על גאוותה בכך.
 
בני לא התחבר לשיחה, קידש את השבת, אכל, ברך, זימר ומיהר לעזוב את השולחן להתחבר לעולמותיו המרוחקים. הוא תרם את המוסיקה של המסתורין לארוחת ערב שבת של כולנו.
 
אני הגשתי את המאכלים וגם הורדתי את הכלים מן השולחן. שמחתי על הצוותא המיוחד הזה והרגשתי עמוק בתוכי, שבמובנים רבים,  כל השלושה הפכו להיות בני.
 
מיכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה