יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של ד"ר מיכאל לייטמן



אנחנו נתקלים בזה לראשונה כבר בגן הילדים והפגיעה הולכת ומחריפה ככל שקבוצת הגיל עולה. גם רמת ההגנה העצמית שאנו לומדים לפתח עם השנים גדלה, עד שבהגיענו לגיל מבוגר מספיק, רובנו סגורים בבועה עצמית ומלאי כלים להתמודדות עם החברה.

האם ככה זה צריך להיות? מאיפה הגיעה אל האדם התכונה הזו של לשון הרע?

באתר קבלה לעם ניתן לשמוע התייחסות של הרב, ד"ר מיכאל לייטמן על הנושא. בטרם ניגע בשורש הקלקול, כדאי ללמוד קצת על טבע האדם. כל הטבע שלנו זה הרצון ליהנות, מסביר הרב לייטמן. רצונות האדם מחולקים לרמות שונות, ברמה הבסיסית קיים הרצון לאוכל, ואז מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה ומושכלות. העיקר, אחרי שאני ממלא את עצמי פחות או יותר בצורה הבסיסית, אני מתמלא בדאגה למצבי בחברה האנושית. שם אני בודק את עצמי ביחס לאחרים. אם אני פחות מהאחרים, אני מרגיש בושה, שפלות וסבל ואם אני מדרג את עצמי יותר, אני זוכה לכבוד מצד החברה וכתוצאה מכך גם מתוך עצמי. אם לא אזכה לכבוד מהחברה, אנסה לתרץ זאת לעצמי כך שאוכל לחיות עם זה. רק אז ארגיש טעם, מילוי. היחסים שלי כלפי החברה מאוד חשובים לי משום שאנו בנויים בצורה כזו שאנו יצורים חברתיים. אני מוכן פחות לאכול ויותר לעבוד, ללא חופש, רק כדי לזכות בכבוד והערכה מהסביבה. ככה אנחנו בנויים. הצורך בכבוד מהחברה ממלא אותי יותר מאוכל, מין, משפחה ואפילו יותר מכסף. הבעיה שלי היא תמיד להיראות מכובד בעיני הסביבה, לכן כל דבר שמוריד אותי מזה, כל פנייה או מעשה שמורידים אותי ביחס לזולת הוא כמו פגיעה בנשמה.

לפני שמגיעים ללשון הרע צריך להגדיר מהי שפה בעצם. שפה היא תוכנת הקשר בינינו. כל תדר, כל דבר שמהווה תקשורת בינינו הוא שפה, המבססת את היחס שלי אליך.  אם הסובבים היו מצליחים לראות את הרגשות שלי גם בלי שאשתמש בשפה חיצונית, הם היו מזהים את המחשבות שלי כלפי האדם כלשון הרע, וזו האמת. המחשבות הן השפה העיקרית והיחידה שנחשבת ברשת הקשר האנושית, וברגע שאני ממלא את מחשבותי ביחס שלילי כלפי הזולת, אני עושה שימוש בלשון הרע. גם המחשבות הן לשון הרע. כל דבר. מחשבות, כתיבה, דיבור. היחס שלי מבפנים צריך להיות מתוקן. צריך תיקון פנימי של האדם. יש אנשים שבאופיים הם מאופקים ויש כאלו שצועקים, אבל לשון הרע קיים בשניהם. העולם מתקלקל בגלל היחס הפנימי בין בני אדם. הרצון שלנו מלב אל לב מפעיל את הרע. אנו לא מזהים את הקשר בין טוהר המחשבה שלנו לבין מימדי הנזק בעולם. אנחנו חושבים שככה זה, אבל המחשבות שלנו הן שהורסות את העולם. הן נכנסות למערכת הכללית בה אנחנו קשורים בינינו ומקלקלות את שדה הקשר בינינו. לתוך רשת הקשרים נכנסים המחשבות והרגשות שלנו וכאשר המחשבות הן שליליות, הן מזהמות את הרשת הזו.

מה בלב שלנו מפעיל את העולם? היחס האגואיסטי שלי. לשון הרע הוא הרבה יותר עמוק ממילה שנאמרה. זו ההרגשה הפנימית. איך ניתן להגיע לבדיקה הזו, האם אני באמת חושב רע על אחרים? לפעמים לוקח שנים עד שאנו מזהים שהתנהגנו לא טוב כלפי מישהו, במיוחד כלפי אנשים שחלפו על ידינו ולא התייחסנו אליהם. על מנת לקבל חדות בחוש לשון הרע, צריך ללמוד את זה, ואז לדרוש מהאדם, לאחר שלמד להיות בשמירת הלשון, להשתתף בחברה. זו שמירת הלב ולא שמירת הלשון. חוץ מזה לא צריך כלום.

האם יש גם "לשון טוב"? לשון טוב זו מחשבה על החברה. לב טוב עובד לטובת האחר. היות שקיימת רשת של קשר, גם הלב הטוב תורם אל המערכת הכללית הזו ומשפיע כזרמים חיוביים בתוכה. כולנו נכללים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

שמרו על עצמכם מבפנים ומבחוץ, כולנו נרוויח מזה.


תגובות
אין תגובות לפוסט

בדומה לכל הגלויות שמרכיבות את אזרחי מדינתנו הקטנטונת, גם האתיופים, שהגיעו לארץ לאחר אלפיים שנות גלות כתבו לפני עלייתם לארץ "ידענו שאנחנו לא שייכים לאתיופיה, ושמרנו געגועים לירושלים כמקום קסום, שבו אף אדם לא מת. מקום שבו הרחובות נוטפים חלב וכתליו נוטפים דבש."

מהו אותו הגעגוע הנשמר בלב האדם לאחר כל כך הרבה שנות גלות?

הרב, ד"ר מיכאל לייטמן, העומד בראש ארגון קבלה לעם נזכר גם הוא בסבא שהיה מתפלל ומזכיר תמיד את ירושלים, ואת הסבתא, שקיימה בהקפדה את כל המצוות והמנהגים, בדומה לכל היהודים בני דורה . הרב לייטמן מסביר כי קיים קשר היסטורי בין עם למקום ממנו הגיע. העם הפיני לדוגמה הגיע מסיביר. עד היום, לאחר מאות שנים, הם קושרים את עצמם לשם, ועוזרים ושולחים כסף ותמיכה לעם הגר בסיביר למרות שעברו כמה מאות שנים. העם היהודי שייך לארצו גם מתוך הקשר ההיסטורי שלנו למקום אך בעיקר מתוך השורש הרוחני המתקיים בנו.  גם יהודי חילוני, החופשי מהדת רוצה שיישאר משהו מהשורש. זה לא תלוי בנו, יש לנו תפקיד מסוים בבריאה, ולכן האתיופים, כמו כל יהודי,  מרגיש שייכות לעם ישראל. רבי יהודה הלוי כותב בימי הביניים, "לבי במזרח ואנוכי במערב, איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב". הרגשות שמתארים יהודים לאורך שנות הגלות מתוארים כרגשות אהבה. הדבר נובע משורש רוחני המגיע מתוך מערכת אחת. יש קשר בין העם ובין המקום בו אנו חיים.  זה נמצא מושרש בתוך האדם, זה מקיים אותנו בצורה פנימית כך שגם אחרי אלפי שנים קיימת השתוקקות להיות כאן.

מדוע אם כן חמישים אחוז מהאוכלוסייה הצעירה בישראל רוצה לרדת מהמדינה?

הרב לייטמן מסביר כי עדיין לא מילאנו את הציפיות שיש מאיתנו כעם. קיים פער עצום בין התמונה שהרגישו אבותינו בגלות ובין מה שקורה היום. הזלזול, הגזענות והשנאה לאחרים עולים ועולים. ארץ זה רצון, ואני בונה את התשתית הזו בתוך שכבה של אהבה, התחשבות וחיבור. בארץ ישראל המכוונת נכון לפי שורשה הרוחני, אף אדם לא יגרום לאחר רע. עדיין אין לנו רצון לזה ולכן אנחנו עדיין לא עם ישראל בארץ ישראל. קיבלנו הזדמנות לבוא לכאן, לבנות ולהיבנות, כמו זוג שמחויב להתחיל ולבנות את התא המשפחתי הנכון בתוך הבית החדש אליו עברו. היום המדינה מפותחת מאוד אך יש כאן אנשים שחיים בקושי ואפילו לא מצליחים לסגור את החודש. איך יתכן שיהודים יחיו בפער כה גדול בין האנשים. לאן נעלם היחס הרך וההדדי בין האנשים? כל זמן שמתקיימים כאלו יחסים בין האנשים במדינה, זו לא מדינת ישראל המיוחלת. רק כשנחיה בערבות הדדית ואהבה בינינו ניתן היה לקרוא למקום הזה מדינת ישראל ולעם – עם ישראל.

הרב קוק ובעל הסולם הסבירו רבות על מהות החיים שצריכים לקיים במדינה זו. יש לנו כאן הזדמנות להקים בתוך הגאוגרפיה של מדינת ישראל, גוף חזק ומיוחד שידע בדיוק לאיזה מטרה צריך לכוון, לעם אחד המתקיים מעל ההבדלים. אנו לא צריכים לחשוש מההבדלים בינינו כי הם צריכים וימשיכו להתקיים. נאמר "על כל הפשעים תכסה אהבה". אנו מזהים היום הדרדרות מוסרית, אך זהו התהליך של הכרת הרע המעמיק את ההבדלים בינינו. אלו הם הפשעים שאותם עלינו ללמוד לכסות באהבה, וכך יבנה קשר חזק ויציב בינינו כעם. 

ארגון קבלה לעם


תגובות
אין תגובות לפוסט

הקבלה זו המערכת שמנהלת את כל המציאות. אין כלים לשפוט את זה ולכן עוזבים את זה. לא ניתן באמת להבין את החכמה כי יש להגיע לגובה רוחני כדי לרכוש את הכלים להבנה זו. הבעיה לאדם מהעולם הזה, ולא משנה כמה חכם יהיה, שחסרים לו כלי קליטה. פיתוח כלי הקליטה שנותנת התורה מאפשר חקירה של העולם הרוחני.

הרב, ד"ר מיכאל לייטמן, העומד בראש ארגון קבלה לעם מסביר שדרך התכונות של האדם ניתן להגיע להרגשה של המציאות העליונה, כי מציאות זו נבנית על הרגשות שלנו.

המדע מוצג היום כתחום שאינו קשור כלל לרגש. הרב לייטמן מסביר שכל הקליטה שלנו היא רגשית ומגיעה מהחוויה האישית שלנו. האדם קולט את התופעות ורק אז חוקר אותן. האדם הוא רצון ליהנות והמדע הוא בדיקה של רצונות אלו, השוואה בין רגש לרגש. האדם רוצה להכיר את השורש שלו, את הכוח שממנו נולד ובכך להבין לאן ללכת, מהם התהליכים שאותם הוא צריך לעבור.

אם התהליך הוא רגשי, מדוע המדע מעוניין לנטרל את הרגש ולעבוד מתוך ההיגיון בלבד? זה נראה לנו כמשהו אמיתי יותר אבל הבסיס הוא רגשי בלבד.

למדע יש יכולת ניבוי, מהו הניבוי בחכמת הקבלה? ברגע שמגיעים להשגת המערכת מתחילתה ועד סופה, שזהו גמר התיקון של המערכת, מגלים עד כמה אנחנו יכולים להשתתף בזה בבחירה חופשית. או שמממשים נכון את הבחירה החופשית או שיש בדרך הרבה אפשרויות לזהות את הטעות שלך ואת המצב שהיית בו קודם. התהליך כולל גילוי החטאים ותיקונם כך שניצור מצב וסביבה לגילוי החטאים ולתיקונם. חכמת הקבלה שייכת למדעי החברה ודרכם מגלים את המדעים המדוייקים כי מדע זה כולל את הבריאה כולה, ולא ידיעות חלקיות. המדע הוא מחקר מהסביבה, וחכמת הקבלה חוקרת את העולם העליון, ומסבירה איך האדם יכול להכיר ולהתקדם בהשגת העולם העליון, להיות אדם שעיניו בראשו.

מרגע שמקובלים החלו להשתתף במערכת של ההנהגה והשגחה פוחת הצורך לעבור תהליך של סיגופים וידיעה מלאה של התנ"ך והתלמוד. דרך ההכנה שמספקים ספרי הקבלה ניתן להתחיל את תהליך הלימוד של חכמת הקבלה. כל אדם חכם בזמנו היה גם פיזקאי, כימאי וכלל את כל המדעים בתוכו. היום כבר אין בזה צורך. חכמת הקבלה אינה רואה את עצמה כמעורבבת עם המדע, ואין צורך לכתוב הסברים על תופעות של מינרלים דרך חוקי הקבלה משום שאז החומר יהיה מובן רק לאנשי המדע הספציפי הזה.

ארגון קבלה לעם מציע קורסי מבוא לחכמת הקבלה משום שתפקידה של חכמה זו הוא להעלות כל אדם ואדם כך שיכיר את המערכת הכללית ויוכל להשוות את שפת חכמת הקבלה עם כל מדע שיכיר. העולם שלנו מיועד להגיע לגמר התיקון, והכלים שקיבלנו צריכים להפוך לכלים של השפעה. 


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה