האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

רשלנות רפואית היא מצב שבו חרג הרופא מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר כאשר חריגה זו גרמה לנזק ממנו סובל עתה המטופל. אין ספק כי במקרים של התאבדות בבתי חולים, הקביעה האם המדובר ברשלנות רפואית או לא היא קביעה מסובכת ביותר.

הטלת אחריות על רופאים בעניין זה איננה דבר של מה בכך שהרי מדובר באחריות לחייו של אדם. הדבר אינו דומה כלל למקרים אחרים ושכיחים של רשלנות רפואית כמו רשלנות בניתוח לייזר הן מפאת חומרתו של העניין והן מפאת העובדה כי המטופל אינו עוד בחיים וכמובן שאינו יכול להעיד על הסיבה להתאבדותו.

התנאים לתביעת רשלנות רפואית

באופן עקרוני, חובת ההוכחה בתביעת רשלנות רפואית היא על התובע. רשלנות רפואית מותנית בקיומם של אלה:

1. חובת זהירות – התובע צריך להראות על קיומה של חובת זהירות של הגורם המתרשל כלפיו. מערכת היחסים בין רופא ומטופל מקימה באופן עקרוני חובת זהירות וכמובן שאין חולק על חובת הזהירות של פסיכיאטר כלפי המטופל שלו.

2. הפרת חובת הזהירות -  על התובע להראות כי הגורם הרשלני הפר את חובת הזהירות וחרג באופן בטיפולו מסטנדרט הטיפול הסביר.

3. נזק פיזי ממשי  - התובע צריך להוכיח כי נגרם לו נזק פיזי ממשי. כמובן שבמצב שבו המטופל התאבד, מדובר בנזק שלא ניתן לתקן, במצב שבו לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.

4. קשר סיבתי  – יש להראות כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין הפרת חובת הזהירות של הגורם אשר המטפל, קרי, יש להראות כי העוול שנגרם היה צפוי או היה בתחום הסביר.

בבואו של בית המשפט לבחון האם נתקיימה רשלנות רפואית, הוא בודק את הפרמטרים הללו ובאמצעותם קובע האם הייתה רשלנות רפואית במקרה הספציפי.

ההלכה הגורפת

מקרים של התאבדות מטופלים בבתי חולים הם מקרים טרגיים וקשים למשפחות ובוודאי כאשר הן מחליטות לנקוט עמדה ולהגיש תביעה כנגד הרופא. זהו מעשה אמיץ אשר דורש מהם לכוחות נפשיים עצומים. מה עמדתם של בתי המשפט בעניין מצער זה?  

במקרים בהם הרופא לא הבחין בסימנים מוקדמים אשר היו אמורים להוות לו לתמרור אזהרה מפני התאבדותו הצפויה של המטופל, קובע בית המשפט כי הייתה רשלנות רפואית. לשם קביעה זו נעזרים בתי המשפט בחוות דעת פסיכיאטריות אשר בודקות את הטיפול שניתן ומחוות דעה באשר לשאלה האם הטיפול היה במתחם הסבירות או שחרג מסטנדרט הטיפול הסביר.

גורם האשם התורם

בעולם הרשלנות הרפואית,  המונח "אשם תורם" הוא בעל משמעות ענפה. זוהי האפשרות של הרופא המטפל להתגונן כנגד תביעה של רשלנות רפואית שהוגשה נגדו כאשר הטענה היא שהתנהגותו של המטופל גרמה לנזק, כולו או חלקו ועל כן הדבר מסיר באופן זה או אחר את האחריות מן הרופא המטפל.

רופאים העלו את הטענה הזו גם בהקשר של התאבדות מטופל בבית חולים אך בית המשפט דחה טענה זו בצורה מובהקת. בית המשפט מבהיר כי אדם שמתאבד, מצבו הנפשי אינו תקין ולכן לא מדובר כאן באלמנט של בחירה. לפיכך, קובע בית המשפט כי לא ניתן לייחס אשם תורם למטופל שהתאבד. 

לסיכום הסוגיה נאמר כי בתי המשפט נוטים לראות ברופאים הפסיכיאטריים כמי שגרמו לרשלנות רפואית היכן שמטופל התאבד בבית החולים וזאת למשל במקרים כאשר כשלו מלהבחין בסימנים המוקדמים שהיו שם, סימנים אשר אם היו מבחינים בהם, היו מונעים את התאבדות המטופל.

* צריך ייעוץ משפטי ברשלנות רפואית? עורכי הדין משיבים בהתנדבות בפורום משפטי: פורום רשלנות רפואית