עבודה נגישה
המדריך לחופשה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המומחים של אביליקו

הבלוג של מכון טמיר לפסיכותרפיה



מכשירי מעקב אחר שינה עלולים לגרום להתנהגות אובססיבית

בשנים האחרונות מכשירים עצמיים למעקב אודות הפעילות שלנו בנוגע לכושר, אכילה ושינה, כמו שעונים או אפליקציות בסמארטפון למשל, הפכו פופולאריים מאוד בקרב אנשים בכל הגילאים ומספרם של המשתמשים עולה ועולה.

ההבטחה של מכשירים אלו הינה ליעל ולשפר את איכות החיים של המשתמשים על ידי סיפוק מידע ונתונים לגבי ההרגלים וההתנהגות שלהם. אולם, על אף הבטחות אלו, נשאלת השאלה האם מכשירים אלו יכולים רק להועיל לנו או גם להביא לנזק?

 

מחקר חדש שבחן את נושא זה, מצא כי איסוף של מידע שמטרתו להקל ולעזור לנו להיות בריאים יותר, עשוי להיות לא כל כך 'בריא' אחרי הכל.

דיווחים רבים מתקבלים לגבי כך שמכשירים אלו גורמים לאובססיביות ואף לפגיעה בתפקוד לשמו הם נוצרו. למשל, אדם שהחל להשתמש במכשיר שכזה על מנת לשפר את השינה שלו, דיווח כי בחינת נתוני השינה שלו על בסיס יומי והתחושה כי נכשל כאשר לא עמד ביעדי השינה שהציב לעצמו, הביאו לתחושות חרדה וכישלון ולמעשה רק פגעו באיכות השינה שלו.

מצבים אלו הינם מוכרים ונפוצים עבור אלו המשתמשים במכשירי מעקב פעילות שכאלו ומצביעים על כך ששימוש במכשירים הללו ואיסוף המידע דרכם עשוי להפוך לממכר ואובססיבי ובכך לבטל כל השפעה חיובית שעשויה להיות להם.

כמו כן, פעמים רבות, הטענות לגבי היכולות של המכשירים אלו שונות מאוד מהיכולות שלהם בפועל, ונראה כי הם לא באמת מעריכים בצורה טובה ומדויקת את השינה של המשתמשים בהם.

דוגמה לכך ניתן לראות בדיווח של אישה שראתה כי באופן עקבי מכשיר מעקב השינה שלה ציין כי היא חווה שינה חסרת מנוח לילה אחר לילה. כתוצאה מכך, היא חשה עייפה ומותשת מאוד. לאחר סבל רב, היא פנתה למעבדת שינה בה נמדדים גלי המוח במהלך השינה, אשר מאפשרים קבלת מידע מדויק לגבי מחזורי השינה ועומק השינה של האדם. התוצאות ממעבדת השינה היו הפוכות לחלוטין מאלו שבמכשיר שלה והראו כי היא ישנה כמות שעות מספקת של שינה עמוקה. כלומר, הדיווחים המוטעים ממכשיר מעקב השינה שלה גרמו לה להאמין ששנתה לקויה וכתוצאה מכך היא החלה להרגיש עייפה יותר משהייתה בפועל.

היות ומכשירי מעקב שינה אלו מתקשים להבחין בין שינה עמוקה וקלה, הם מובילים פעמים רבות לפרשנויות לא מדויקות לגבי איכות השינה. עם זאת, כפי שניתן לראות בדוגמה לעיל, התוצאות עצמן אינן אלו שמשנות את האופן בו האדם ישן. אלא, האובססיות המתפתחות לגבי המידע שנאסף הן אלו שגורמות לו להרגיש כי הוא איננו ישן מספיק, בעוד בפועל שנתו תקינה לחלוטין.

מצב זה שתואר נקרא orthosomnia- אורתוסומניה ומשמעותו עיסוק לא בריא בשינה כדי להשיג שינה מושלמת, באופן דומה לכך שהעיסוק הלא בריא באכילה בריאה, מכונה אורתורקסיה.

אם כן, נראה כי החיפוש אחר "השינה המושלמת" יכול להגיע לרמות לא בריאות ובמקרים מסוימים אף ללכת נגד ההמלצות של מטפלי שינה.

עם זאת, חשוב לציין כי למרות הפגמים שלהם, למכשירי מעקב שינה יש עדיין קהל משתמשים רחב, וכאשר משתמשים בהם באופן נכון, הם בהחלט יכולים לקדם הרגלי חיים בריאים. מה שחשוב הוא לא ליצור אובססיביות לגבי הנתונים שמתקבלים ולהשתמש במכשיר יותר כמדריך ומכוון מאשר כעובדה מוגמרת.


תגובות
אין תגובות לפוסט

כעס והפרעה טורדנית כפייתית

איתן טמיר

הפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive–compulsive disorder) הינה בהגדרתה הפרעת חרדה. ככזו, פעמים רבות, חרדה מהווה את הרגש העיקרי שנצפה בהפרעה. אולם, זהו איננו הרגש היחיד שקיים בהפרעה טורדנית כפייתית. אנשים עם הפרעה זו חווים גם סימפטומים של אשמה, בושה, גועל ודיכאון. בנוסף לאלו, גם כעס יכול להוות רגש משמעותי מאוד בקרב אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית.

הקשר בין כעס להפרעה טורדנית כפייתית הינו קשר מורכב שיכול לבוא לידי ביטוי כחלק מהאובססיות או הקומפולסיות בהפרעה או כתגובה שניונית לעצם קיימותה של הפרעה זו.

 

כעס כטריגר לאובססיות

לעיתים, כעס יכול להיות שזור יחד עם החרדה בהפרעה טורדנית כפייתית ולתרום לאובססיות הנצפות בהפרעה. לדוגמה, כעס יכול להוות טריגר לחלק מהאנשים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית עם מחשבות מזיקות ולהביא לאובססיות מסוג זה-

"מה אם זה שאני מתרגז אומר שאני מסוגל לפגוע במשפחה שלי?".

ֿבאופן זה, תחושת הכעס היא שמובילה ומחזקת את המחשבות האובססיביות.  

בנוסף, אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית המתבטאת באובססיות אלימות עשויים לפחד מתחושות של כעס, היות והם חוששים כי הוא עשוי להוביל אותם ל"התפרצות" או אובדן שליטה.

כמו כן, אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית הכוללת אובססיות אובדניות, יכולים לראות בתחושת כעס סמן לכך שהם עלולים לפגוע בעצמם. במקרה כזה כעס יכול להביא למחשבות כגון-

"אם ארגיש שאני שונא את חיי או כועס על עצמי, זה עשוי לומר שאני אביא לסיום החיים שלי". בהקשר זה, כעס יכול גם לסמל סכנה ולהתקשר לפחד.

דוגמאות נוספות לכעס אשר מהווה טריגר לאובססיות בהפרעה טורדנית כפייתית :

  • הרגשתי כעס כלפי הורי ואז כמעט חשתי שאני רוצה לפגוע בהם. האם זה אומר שאני אדם מסוכן?

  • התווכחתי עם אימי, וחשתי דחף להכות אותה, אני חושב שבאמת רציתי בכך. מה זה אומר?

  • חשתי כעס ותסכול רב כלפי הילדים שלי, ורציתי להתפרץ ולכעוס עליהם. האם זה אומר שיכולתי באמת לפגוע בהם פיזית?

  • צעקתי על ילדיי, אני יודע שנהניתי מכך. כמה זה נורא? האם זה אומר שבאמת רציתי לפגוע בהם?האם אני סדיסטי?

  • התינוק שלי בכה ולא הצלחתי לגרום לו להירגע. לשנייה, הרגשתי שאני רוצה לזרוק אותו במדרגות. האם זה אומר שאני באמת מסוגל לפגוע בתינוק שלי? זה אומר שבאמת רציתי לפגוע בו?

  • צעקתי על התלמידים שלי היום, ואפילו מעט נהנתי מכך. מה לא בסדר אצלי?

  • התרגזתי מאוד על הכלב שלי היום. לקח לו יותר מידי זמן לעשות את הצרכים שלו, ואני חשתי מתוסכל וכמעט איבדתי את זה. רציתי למשוך את הרצועה שלו כל כך חזק...

עוד בנושא:

טיפול באמצעות ניהול כעסים <

6 דרכים יעילות להתמודדות עם כעס <

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית <

הקשר של כעס לקומפולסיות וטקסים

כעס ושנאה עצמית יכולים להיות מקושרים להתנהגויות קומפולסיביות, כמו למשל התנהגויות קומפולסיביות של פגיעה עצמית. במצבים כאלו, פגיעות עצמיות יכולות לספק הקלה מחרדה ואשמה. למשל, אם אני דואג שאלוהים כועס עליי (או אם אני אדם רע), אז הענשה עצמית עשויה להיתפס (באופן מוטעה) כדבר טוב ונכון. מניעת התגובה במקרים אלו (למשל התנגדות להתנהגויות הפגיעה העצמית) עשויה בתחילה להביא לתחושות אשמה וחרדה. עם זאת, לאורך זמן, מניעת התגובה יכולה לסייע ולתקן את העיוותים הקוגניטיביים הללו.

התנהגויות טקסיות רבות מקושרות לכעס ולניסיון להבין את הרגש והאם הוא מסוכן או לא.

 

דוגמאות לטקסים מנטאליים המקושרים להפרעה טורדנית כפייתית וכעס

  • אם אני מתרגז מאוד, מה זה אומר לגביי כאדם?

  • האם הרגשה של כעס משמעותי אומרת שאני מסוגל לפגוע במישהו?

  • מה ההבדל ביני לבין מישהו שבאמת יפגע באדם אחר?

  • איך אני יכול לדעת בוודאות שאני לא מסוכן?

  • מה גורם למישהו פתאום להישבר ולאבד שליטה?

  • מה עושה אותי שונה מכל המשוגעים האחרים בטלוויזיה שמתפרצים ופוגעים באחרים?

בכדי שטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית יהיה אפקטיבי, יש להבין את האובססיות כמו גם את הפונקציה שהקומפולסיות הספציפיות של האדם משרתות. כפי שניתן לראות מהדוגמאות הנ"ל, כל אדם וסיטואציה הינם שונים ומביאים לאובססיות וקומפולסיות שונות. לכן, הבנה מקיפה ומבוססת של הסימפטומים הספציפיים של האדם הינה חשובה ומשמעותית.

 

כעס לגבי הופעתה של הפרעה טורדנית כפייתית

אחד מהביטויים השכיחים של כעס בהפרעה טורדנית כפייתית  הינו כעס ריאקטיבי.

כעס זה הינו פחות ראשוני בהפרעה ומהווה תגובה שניונית לכך שהאדם סובל מהפרעה טורדנית כפייתית. דוגמאות לכך הינן אמירות כמו: "למה קיבלתי את המחלה הארורה הזו?!?! אני שונא הפרעה טורדנית כפייתית!!!, אני כל כך כועס שיש לי הפרעה טורדנית כפייתית!!!"

במקור, היכולת לחוש כעס הינה פונקציה אדפטיבית. כלומר, כעס נועד להיות דבר טוב. הוא אמור לעורר מוטיבציה ולזרז פעולה ושינוי.

אפילו בהפרעה טורדנית כפייתית, כעס יכול להיות תמריץ בריא- לפחות בהתחלה. לדוגמה, כעס יכול לעורר תגובות ותחושות מסוג זה- "אני כל כך כועס על ההפרעה הטורדנית כפייתית שלי שאני הולך לעשות כל מה שאני יכול כדי להתנגד לה". כך, כעס יכול להיות תמריץ מצוין כבר בשלבים מוקדמים של הטיפול.

למרבה הצער, האספקט החיובי והמקדם של כעס יכול להיות זמני. כאשר אנו "מתבשלים" בכעס זמן רב מידי, יכולות להיות לא גם תופעות לוואי שליליות.

כעס רב מידי המופנה כלפי ההפרעה נותן לה כוח. הוא מתייג את ההפרעה כדבר שעומד בדרך וחוסם את האדם מלהיות האדם שהוא רוצה להיות. כמו כן, כעס רב מידי המופנה כלפי הפרעה טורדנית כפייתית עשוי להביא להשוואה של החיים העכשוויים שלך לחיים ש"צריכים להיות לך" ועיסוק רב בכך. באופן זה, הכעס מעצים את המצוקה המקושרת לסיטואציה. כך, כעס עקבי לא מטופל עלול לגרום לאדם להרגיש חסר אונים כלפי הפרעה טורדנית כפייתית ולעכב קבלה של הסיטואציה בה הוא נמצא.

עם זאת, קשה לצפות או לדרוש ממישהו שסובל מהפרעה טורדנית כפייתית שלא יחוש כעס על כך. זוהי תחושה טבעית נוכח המצב בו הוא נמצא. אולם, חשוב למצוא דרך לקבל את נוכחותה של ההפרעה הטורדנית כפייתית בחיים, למרות הקושי הכרוך בכך.

 

נסו למצוא דרך לנהל את הכעס שלכם בהקשר להפרעה טורדנית כפייתית, תשתמשו בו אבל אל תתנו לא לעצור או לעכב אתכם. בחירה לחיות ברגע, ולנסות לקבל את המחלה ואת חוסר השלמות שהיא מביאה עימה מובילה לניצחון ולרווחת חיים טובה יותר- גם אם זה לא תמיד מרגיש ככה.

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

במחקר שפורסם בכתב העת המדעי Behavior Research and Therapy מציינים החוקרים כי הורות חדשה מהווה גורם סיכון להתפתחות של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית או להעצמה של הסימפטומים אצל אלו שכבר סובלים מההפרעה.

 

איתן טמיר

 

הריון ולידה נמצאו כשכיחים יותר מאירועי חיים אחרים כגורמים להתפרצות של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)  או להחרפה של ההפרעה. בנוסף, הפיכה להורים בפעם הראשונה משפיעה על התכנים של האובססיות והקומפולסיות הנצפות גם ברמה נורמאליות וגם ברמה הקליניות.

 

למה התקופה שלאחר הלידה קשורה לסימפטומים של אובססיות וקומפולסיות?

תקופה זו, של ההפיכה להורים לראשונה, מקושרת שנים רבות לסיכון מוגבר להתפתחות של הפרעות נפשיות. ההפרעות הנחקרות ביותר בהקשר זה הינן דיכאון ופסיכוזות כאשר תופעות של חרדה לאחר לידה הביאו לפחות עניין ומחקר.

עם זאת, מספר מחקרים מצביעים על כך שהתקופה שלאחר הלידה ושל הורות חדשה מקושרת לעליה במקרים של הפרעה טורדנית כפייתית או להתגברות של הפרעה טורדנית כפייתית קיימת.

 

 

 

תקופות אלו של היריון ולידה מקושרות גם לשינוי בתוכן הסימפטומים של האובססיות והקומפולסיות, המתמקדות לרוב בחשש מפגיעה בתינוק.

תצפיות קליניות מצביעות על כך שבדומה להפרעה טורדנית כפייתית המתרחשת בתקופות אחרות בחיים, הפרעה טורדנית כפייתית בתקופה שלאחר הלידה יכולה להביא למצוקה רבה, להפריע בתפקוד האדם ולהפריע ליצירת הקשר בין ההורה לתינוק.

לכן, הבנה טובה יותר של הסיבות בעקבותן המעבר להיות הורים עשוי להגביר את הפגיעות להפרעה זו, יכולה להביא למגוון יוזמות רפואיות מיטיבות. למשל, איתור הורים בסיכון, תוכניות מניעה לנשים בהריון שנמצאו בסיכון רב יותר ופיתוח טיפול מתואם ספציפית עבור הורים אלו.

 

המאפיינים הקליניים של הפרעה טורדנית כפייתית  לאחר לידה

שכיחות

השכיחות הכללית של הפרעה טורדנית כפייתית באוכלוסיה הינה כ2%. מחקר אחד בלבד בחן את השכיחות של הפרעה טורדנית כפייתית בקרב נשים לאחר לידה ומצא כי שיעור ההפרעה אצל נשים אלו היה כפול משכיחות ההפרעה באוכלוסיה הכללית. כמובן שיש צורך במחקרים נוספים בכדי להבין את השכיחות האמתית של הפרעה זו בקרב נשים לאחר לידה.

 

סימפטומים נפוצים

נראה כי התסמינים של ההפרעה מתחילים באופן מהיר מאוד לאחר הלידה. לרוב הסימפטומים כוללים מחשבות ודימויים לא רצוניים, חודרניים ומעוררי מצוקה (אובססיות) או חשש מפגיעה מכוונת או בשוגג בתינוק. אובססיות אלו לרוב מביאות להתנהגויות סמויות (קומפולסיות), כמו ניסיון לדכא את המחשבות השליליות, תפילות וכדומה בניסיון לנטרל את האובססיות. זאת בניגוד לקומפולסיות גלויות (כמו התנהגויות בדיקה רבות או שטיפת ידיים מרובה) אשר הינן פחות נפוצות בסוג זה של ההפרעה.

 

הפרעה טורדנית כפייתית  לאחר לידה בקרב אבות

מחקר שבחן 40 אבות חדשים מצא כי 58% מהם דיווחו על מחשבות חודרניות ומעוררות מצוקה בקשר לתינוק שלהם. דאגה כי משהו יקרה לתינוק (חנק למשל) בלטה יותר מאשר חשש לפגיעה מכוונת בתינוק. בעוד רוב האבות החדשים דיווחו על מצוקה קלה בלבד בעקבות מחשבות אלו, חלק דיווחו על מצוקה קלינית שהובילה לפגיעה משמעותית בתפקוד.

 

הפרעה טורדנית כפייתית  לאחר הריון בהשוואה לדיכאון לאחר לידה

בעוד גם בהפרעה טורדנית כפייתית  לאחר הריון וגם בדיכאון לאחר לידה תפיסות ומחשבות מעוררות מצוקה יכולות להיות נוכחות, ישנו הבדל אחד משמעותי בן ההפרעות- בעוד הפרעה טורדנית כפייתית לאחר לידה האובססיות הן מחשבות, דחפים ודימויים חודרניים המקושרים לפחד מתוצאה שלילית ספציפית, בדיכאון ישנן מחשבות שליליות ופסימיות באופן כללי לגבי העצמי, העולם והעתיד, עם שינוי מתמיד בתוכן.

ישנן עדויות כי מחשבות שליליות ואובססיביות לגבי נזק לתינוק שכיחות מאוד בדיכאון לאחר לידה. לכן, ייתכן וישנו קשר דו כיווני בין הפרעה טורדנית כפייתית ודיכאון; דיכאון יכול לערב מחשבות שליליות ולא רצוניות אשר דומות לאובססיות, ואובססיות יכולות להביא לרמה גבוהה של מצוקה, אשר מובילה לירידה במצב הרוח ולדיכאון.

 

הפרעה טורדנית כפייתית לאחר הריון בהשוואה לפסיכוזות

חשוב להבחין בין סימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית  לאחר לידה לבין פסיכוזה לאחר לידה היות ושתיהן כוללות מחשבות לגבי פגיעה בתינוק. למרות תוכן המחשבות הדומה ישנם הבדלים חשובים בין ההפרעות.

ראשית, רק 1-2 מתוך 1000 יולדות יראו סימפטומים פסיכוטיים כמו הלוצינציות ודלוזיות. שנית, סימפטומים פסיכוטיים לרוב מופיעים יחד עם סימפטומים נוספים כגון אסוציאטיביות, מצב רוח לבילי, עצבנות והתנהגויות ואמונות "מוזרות" אחרות. לבסוף, מחשבות אגרסיביות בפסיכוזה נחוות כעקביות עם החשיבה וההתנהגות הדלוזיונית של האדם, הן לא מעלות התנגדות (לא מביאות לפחדים או התנהגויות קומפולסיביות) ומקושרות לסיכון רב יותר להתנהגות אגרסיבית בפועל.

בניגוד לכך, גם המחשבות החודרניות הנוראיות ביותר בהפרעה טורדנית כפייתית לאחר לידה אינן מקושרות לסיכוי גבוה יותר לפעול על פיהן. להפך, הן נחוות כבלתי מקובלות ולא תואמות להתנהגותו הטיפוסית של האדם ומביאות למאמץ נרחב מצידו להימנע ולהתנגד למחשבות אלו.

 

מודל קוגניטיבי התנהגותי להפרעה טורדנית כפייתית  לאחר לידה

לאחר שסקרו את המאפיינים הקליניים של הפרעה טורדנית כפייתית לאחר לידה, כותבי המאמר מציינים כי אנשים אשר הפכו לראשונה להורים הינם בעלי פגיעות יתר לפתח סוג מסוים של אובססיות וקומפולסיות ומציעים מודל להתפתחות הפרעה ספציפית זו.

המודל מציע כי אספקטים ספציפיים של הורות חדשה, כמו למשל עליה בתחושת האחריות, מובלים לרגישות יתר להפרעה טורדנית כפייתית. העלייה בתחושת האחריות מובילה לפרשנות מוטעה לגבי מחשבות חודרניות נורמאליות בנוגע לתינוק. פרשנות מוטעית זו מביאה להתפתחות של התנהגויות שונות שמטרתן למנוע את המחשבות השליליות (כמו למשל להימנע מהילד, לבדוק שהוא בסדר מספר רב של פעמים וכדומה), מה שבאופן פרדוקסאלי דווקא משמר את החרדה האובססיבית.

 

מודל זה מציג הסבר תיאורטי להתפתחות או התגברות הסימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית  בקרב אלו שהופכים להורים לראשונה.

 

התאמה מתמשכת של מודלים תיאורטיים בכדי להסביר את המופעים השונים של הפרעה טורדנית כפייתית, כמו זה שהוצע על ידי החוקרים, הינה בעלת חשיבות מחקרית וטיפולית רבה. מודלים שכאלו יאפשרו הבנה מלאה יותר של הפרעה זו ובנוסף יאפשרו גישה טיפולית נכונה ומתאמת אישית עבור כל אדם והמופעים הספציפיים של ההפרעה שלו.

בתקווה, עבודה זו תביא למחקרים נוספים אשר יאפשרו הבנה טובה ומלאה יותר של הסוגים השונים של הפרעה טורדנית כפייתית.

 

מקור:

 

http://www.jabramowitz.com/uploads/1/0/4/8/10489300/fairbrother__abram_new_parenthood.pdf


תגובות
אין תגובות לפוסט

אובססיות של מיקוד מוגזם בגוף

איתן טמיר

אחד מן התסמינים הנפוצים בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית הוא מודעות מוגברת, אקוטית, ומתסכלת, לתחושות גופניות שונות הנקראות גם אובססיות ממוקדות-גוף או אובססיות סנסורי-מוטוריות. ברוב המקרים תשומת הלב  "נתקעת" למעשה על איזושהי פעולה אוטונומית, שלרוב מתרחשת ברמה תת-הכרתית, כמו קצב נשימה, דופק, בליעה, מצמוץ, ריצודים של שדה הראיה, ופעילות מערכת העיכול. במקרים אחרים האובססיה עשויה להיות סביב פעילות מודעת כלשהי, כמו המידה בה נוצר קשר עין או מנח הידיים והגוף. דוגמאות נוספות לאובססיות ממוקדות-גוף כוללות תשומת לב מוגברת למיקום הלשון בפה, לתזמון הדיבור, לכמות הרוב בפה, לרעשים הקשורים בלעיסה ובליעה, לתחושת הבגדים על הגוף, ועוד.

אנשים עם תסמינים מסוג זה מתעסקים בדרך כלל בתדירות כמו גם באיכות של הפעילות המתרחשת. למשל, אנשים בעלי תסמינים הקשורים בנשימה מוטרדים גם מכמות הנשימות אך גם ממידת העומק שלהן (כמות האוויר הנכנס בכל נשימה).

לאובססיות נלווים דחפים (האספקט הקומפולסיבי של הפסיכופתולוגיה) העוסקים בדרך כלל בניסיון לשלוט בפעולות הללו או להשפיע עליהן בצורה כלשהי, ועשויים לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות חריגות או טקסיות בולטות לעין, אך גם באקטים מנטליים נסתרים כמו חזרה במחשבה על "מנטרות" או עיסוק מוגבר במחשבות חיוביות במטרה לסתור את השליליות.

אנשים המתמודדים עם אובססיות ממוקדות-גוף מדווחים כי ככל שהם מנסים להסית את תשומת הלב שלהם מן הפעולות הללו, אחיזתן בחוויה המודעת הולכת וגוברת, ואיתה גוברות תחושות חדרה, תסכול, חוסר שליטה, ודיכאון. ההתמודדות עשויה להוביל להתנהגות המנעותית (המחזקת את אחיזת התסמינים בחוויה היומיומית) ולפגיעה תפקודית משמעותית בכל אחד מתחומי החיים המרכזיים: עבודה, לימודים, חיי-חברה, וזוגיות.

CBT, או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הוכחה כשיטת טיפול יעילה ב-OCD, לרבות אובססיות וחדפים ממוקדי-גוף. הניסיון להתמודד לבד הוא בעל סיכויי הצלחה נמוכים יותר (אך לא אפסיים) ועשוי להוביל להחמרה של התסמינים וצלילה עמוקה יותר אל תוך תחושות התסכול והדיכאון. מטפל מוסמך ומקצועי יכול להקנות כלים ואסטרטגיות טובות ויעילות יותר להתמודדות, ולעודד יצירת שינוי משמעותי וחיובי בחיים.

http://www.steveseay.com/sensorimotor-body-focused-obsessions-ocd/

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) למחשבות טורדניות לגבי זהות מינית (HOCD)

המחשבות החוזרות והטורדניות לגבי הזהות המינית גורמות סבל רב. הטיפול בקבלה ומחויבות אין משמעו קבלת המחשבות כאמיתיות, ואפילו ההפך מכך. מיד תבין למה.

מה זה טיפול בקבלה ומחויבות (ACT)?

זהו מודל טיפולי המבוסס על ההנחה שאנחנו סובלים בגלל האופן שבו אנו מתייחסים למה שקורה בתוך תודעתנו. למשל, אם מישהו עשה משהו שפגע ברגשותיי: באותו זמן שזה קורה, זה בסדר לחוש שרגשותיי נפגעו. אך אם יום לאחר מכן, או שבוע לאחר מכן, אני ממשיך להגות שוב ושוב במה שאותו אדם עשה לי, וממשיך לחוש את הכאב- זה כבר לא אותו אדם שגורם לי סבל אלא אני עצמי שגורם לי סבל. האירוע שחולל את הפגיעה עבר מזמן, אך אני ממשיך לסבול ממנו.

בעצם עומדות בפניי שתי אפשרויות: להמשיך להאשים את האדם האחר, ולתת לפגיעה לגדול ולסיפור להמשיך לתפוס את תודעתי- או פשוט להמשיך הלאה. אם אני נוהג בדרך הראשונה, הפגיעה לא רק נעלמת אלא ממשיכה להתעצם, ותחושת העלבון יכולה להפוך לזעם או טינה. לעומת זאת בדרך השנייה הכאב מורגש רק בזמן שהוא קורה, ואז אפשר לחזור למהלך חיים נורמלי.

איך טיפול בקבלה ומחויבות עוזר למחשבות בנוגע לזהות מינית?

המחשבות הטורדניות לגבי זהות מינית (HOCD) שורדות בגלל דברים שקורים בתודעתנו ודברים שאנחנו עושים בעקבות זאת, מה שמתבטא במושגים "טורדנות" (המחשבות) ו"כפייתיות" (הפעולות בעקבותיהן). הסיבה שאתה סובל כרגע היא לא בגלל שההעדפה המינית שלך השתנתה, אתה סובל בגלל המאבקים שמתרחשים בתוך ראשך. טיפול בקבלה ומחויבות יעזור לך להשתחרר מזה:

ראשית, אתה תלמד לקבל את המחשבות והדימויים בראשך. זה לא אומר שאתה מסכים איתם או מקבל אותם, אלא מקבל את עצם קיומם.

שנית, אתה סובל עכשיו כיוון שאתה מנסה למצוא הגיון במחשבות ולעמוד על כוונתן. זה האופן בו המוח האנושי מתוכנן, ואתה כאדם מן השורה מחפש הגיון במחשבות שלך- אך לא כל המחשבות זקוקות לסוג כזה של ניתוח.

שלישית, חשוב שתלמד לקבל את המחשבות הנוגעות ל- HOCD על מנת לא לאפשר להן להתעצם. גם השפה שבה אתה מדבר עם עצמך בתוך הראש גורמת לך לחוש מוטרד. באמצעות הטיפול תלמד למתן את התגובות הרגשיות החזקות ולהרחיק אותן מהתודעה. זה צעד משמעותי כי התחושות החזקות הן שגורמות לך להתנהגויות הכפייתיות- אותם דברים שאתה עושה כדי לגרום לעצמך לחוש טוב יותר.

לסיכום, הבעיה אינה שהנטייה המינית שלך השתנתה: הבעיה היא האופן בו אתה מגיב למה שקורה בתוך התודעה שלך, ואת זה ניתן לשנות.




תגובות
אין תגובות לפוסט

6 שיטות לשינה טובה יותר: איך להירדם כמו תינוק…

קושי כרוני בהירדמות או בהשגת שינה רציפה נקרא אינסומניה, ולפי מומחי שינה קושי זה מתפתח בעיקר עקב התנהגויות נרכשות. באופן טבעי קיימת אסוציאציה בין המיטה לשנת לילה טובה. כאשר ישנו קושי כרוני הקשור בשינה, לאסוציאציה זו מתווספים תכנים המפריעים להתרחשות התהליך האוטומטי של כניסה למיטה והירדמות –למחשבות כמו "להיכנס למיטה" ו-"ללכת לישון" מתלווה חרדה משכיבה ערנית במיטה ובהייה בתקרה, ודאגה לגבי העייפות למחרת עקב שעות השינה המועטות.

על מנת לרפא אינסומניה, האסוציאציות השליליות הללו חייבות להיעלם. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לאינסומניה (CBT-I) שם לעצמו למטרה להחזיר את החשיבה המקורית (והחיובית) הקשורה בשינה, על ידי יצירת שינויים מחשבתיים והתנהגותיים, ולפי מחקרים שנעשו בעשור האחרון, הוא יעיל ובטוח לטיפול בבעיה. למרבה הצער למצוא מטפל ב-CBT-I זהו אינו עניין פשוט, אך עדיין ישנן מספר צעדים וטיפים אותם ניתן לעשות לבד, המבוססים על שיטה זו.

ראשית, המיטה היא מקום מיוחד ומאוד אישי. חשוב לשמור אותה למטרות לשמה נועדה: שינה, התכרבלות, יחסי מין. פעולות אחרות במיטה, כמו עבודה או צפייה בטלוויזיה, עשויות להוביל להרגלים ואסוציאציות המעודדים התפתחות של אינסומניה. כמו כן, לא מומלץ להיכנס למיטה כאשר לא מרגישים עייפות, ולהישאר במיטה מעל 20 דקות כאשר מתעורר קושי להירדם. אם מתעוררים באמצע הלילה למשל, ומתקשים להירדם חזרה, רצוי לקום מהמיטה ולעסוק באיזושהי פעילות מרגיעה, כמו מדיטציה, מיינדפולנס או צביעה (לא טלוויזיה!), עד שחשים שוב עייפות. למדיטציה באופן כללי יתרונות רבים בהתמודדות עם אינסומניה מכיוון שהיא מאפשרת לשחרר ממתחים, לחצים, ומחשבות, הנלווים לחיים היומיומיים, ולהכין את הגוף למצב של רוגע ושינה. ניסיונות אקטיביים להירדם גם פוגעים ביכולת לעשות זאת, ורק מעוררים עוד דאגה וחרדה סביב השינה (גם פה הפתרון הטוב ביותר הוא מדיטציה). יש המאמצים את "שיטת דווקא" - לעשות במיטה פעולות הפוכות מאלה שמובילות להירדמות, ואז באופן פרדוקסלי תגיע השינה. לא עובד עבור כל אחד :-)

שמירה אל זמני שינה אחידים במהלך כל השבוע (כן, גם בסופ"ש) מסייעת אף היא בהתמודדות עם אינסומניה. רצוי ללכת לישון ולקום בשעות קבועות גם בחופשים וגם כשמרגישים עייפים ושוקלים כניסה מוקדמת למיטה. החריג היחידי לכלל זה, כפי שצוין קודם, הוא שאסור להיכנס למיטה כאשר לא מרגישים עייפות כלל. ביג נואו נואו.

כאשר מתעוררים באמצע הלילה רצוי לא להסתכל על השעון שכן מודעות לשעה עשויה לעורר לופ של מחשבות טורדניות הקשורות במיעוט השעות שנותרו עד שהשעון יצלצל, המפריעות להמשך השינה. זה נכון אפילו יותר לשעון שבמכשיר הסלולרי, כי האור שהוא מפיץ פוגע באיכות השינה.

אז קדימה, להלן מספר עצות נוספות לשיפור השינה:

  • הימנעות משימוש במכשיר הסלולרי לפחות שעה לפני השינה.

  • שמירה על שגרת אימונים גופניים.

  • הימנעות מצפייה בטלוויזיה בסמוך לשינה או הורדה של בהירות הטלוויזיה למינימום.

  • מקלחת תתבצע לפחות 90 דקות לפני השינה.

  • הימנעות משתיית משקאות המכילים קפאין לפחות 8 שעות לפני השינה.

  • הימנעות משתייה מופרזת של אלכוהול.

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

3 מיומנויות DBT שכל אחד יוכל לצמוח מהם

טיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT) הינו סוג יעיל במיוחד של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שבמקור נוצר על מנת לטפל בהפרעת אישיות גבולית. כיום, משתמשים בטיפול זה על מנת לטפל במגוון של מצבים רגשיים והפרעות כגון מאניה דפרסיה, הפרעות אכילה ודיכאון. טיפול התנהגותי דיאלקטי מלמד את המטופלים 4 סטים של מיומנויות התנהגותיות: מיינדפולנס, סובלנות למצוקה, האפקטיביות של ההיבט הבינאישי וויסות רגשי.

בין אם אתה סובל מהפרעה נפשית ובין אם אינך סובל מהפרעה כזאת, בכל מקרה תוכל לצמוח מלמידת המיומנויות האלו ויישומם בחייך. להלן תוכל למצוא 3 מיומנויותDBT  שפרסמה פסיכותרפיסטית ששמה שרי ואן דיז'ק. מיומנויות אלה יכולות לעזור לנהל באפקטיביות רבה יותר את רגשותינו ולהוביל לחיים שמחים ובריאים יותר.

 

מיינדפולנס

מיינדפולנס משמעותו לחיות את חייך ברגע ההווה במקום להרשות לעצמך להיות שקוע בעבר ובעתיד. ע"י תרגול מיינדפולנס, אנחנו נעשים מודעים יותר למחשבות, רגשות, מעשים ולתגובות שלנו. אנחנו נעשים מסוגלים להשתהות לרגע, לעשות סוג של "פוס" או "פאווז", להתבונן, לבדוק, לזהות את הרגשות שלנו ובאופן מודע לקבל החלטות ולעשות בחירות בריאות יותר עבור עצמנו.

על מנת לתרגל את המיומנות הזאת ניתן לצאת להליכה בעוד אנחנו קשובים לעצמנו, לגופנו, לרגשות ולמחשבות שעולים בנו. תרגישו את הגוף שלכם בעוד הוא הולך ושימו לב איך הוא פשוט יודע מה הוא צריך לעשות כדי להניע את כל אחד מהשרירים ולהשיג את המטרה בהליכה. שימו לב לצבע השמיים, לעצים שאתם חולפים על פניהם ולבניינים ואיך שהם נראים.

אם המחשבות שלכם נודדות, תכוונו אותם מחדש לרגע ההווה. אתם יכולים לבחור לשים את הפוקוס על החוויה החיצונית: מה שקורה סביבכם או שאתם יכולים לבחור לשים את הפוקוס על מה שקורה בתוכם: המחשבות שלכם, הרגשות והתחושות הפיזיות. המפתח כאן הוא לשים לב למה שאתם חווים מבלי להיתפס לתוך הדבר. כלומר, להתבונן בנקודת מבט מבחוץ על החוויה.

לדוגמא, אם אתה מסתבך בתוך המחשבות של עצמך זה נראה ככה: " נועה היא ממש חמודה, היא כזאת אדם נפלא. הלוואי והייתי יותר כמוה. אני אשאל אותה אם היא רוצה שנלך יחד לשתות קפה מתי שהוא. אני רוצה להכיר אותה טוב יותר". במקום, ניתן להתבונן במחשבות שלך ואז זה נראה כך: "יש לי מחשבה על כך שנועה היא אדם נפלא.."

 

קבלת המציאות

המיומנות הזאת מתמקדת בקבלת החוויות היומיומיות שלנו והאירועים הכואבים המתרחשים בחיינו. המלחמה שלנו במציאות רק מעצימה את הסבל שלנו.

לדוגמא, אתם יושבים בפגישת עבודה, משועממים מאד, אתם מתחילים לחשוב על כל שאר הדברים שיכולתם לעשות עכשיו. במקום לומר לעצמכם " יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, זה בזבוז של הזמן שלי!" אתם מזכירים לעצמכם: "אין שום דבר שאני יכול לעשות לגבי זה כרגע. זה משהו שאני צריך לעבור. זה מה שזה. תנשום". הנה דוגמאות נוספות: אתה ממהר הביתה אבל כל רמזור שאתה מגיע אליו הוא אדום. במקום לתת לזה לתסכל אותך, אתה לוקח נשימה עמוקה ואומר לעצמך: " זה מה שזה. אני אגיע הביתה כשאגיע לשם." דוגמא נוספת, אתה צריך למלא דלק במכונית אך מחירי הדלק זינקו. שוב, אתה נושם נשימה עמוקה ואומר לעצמך: אין שום דבר שאני יכול לעשות בעניין הזה כרגע. אני צריך למלא דלק. לכעוס על העניין, לא יעזור לי כרגע. סיטואציה אחרת, אתה צריך ללכת לעבודה כי המכונית שלך במוסך. זה לא רחוק אך גשום בחוץ. אתה לוקח נשימה עמוקה ואומר: "זה רק גשם, אני אקח איתי בגדים להחלפה למקרה שאירטב ואני אתארגן כשאגיע לעבודה." במילים אחרות, "זה מה שזה".

 

תפיסה לא שיפוטית

המיומנות הזאת קשורה ליכולת להיות פחות שיפוטיים באופן כללי. כדאי להתחיל לשים לב כשאתה שופט דברים כרעים או טובים. שיפוט שלילי נוטה להעצים את הכאב הרגשי. כשאתה מרגיש חוסר שקט, כעס או תסכול , שים לב לשיפוט שלך ואז תתמקד בהחלפת השיפוט הזה עם העובדה והרגשות שאתם חשים כלפי העובדה הזאת.

 

לדוגמא, במקום "מזג האוויר נוראי היום" אתה יכול לומר "גשום הבוקר ואני מרגיש אי שקט כי אני צריך ללכת ברגל לעבודה". במקום לומר " את חברה נוראית". אתה יכול לומר: " היו מספר פעמים לאחרונה שבהם ביטלת תוכניות איתי בדקה האחרונה כדיי ללכת עם מישהו אחר במקום ואני מרגיש פגוע וכועס בגלל זה." במקום לומר: "בן הזוג שלי אידיוט". את יכולה לומר: "עבדתי הרבה שעות וכשהגעתי הביתה מאוחר אתמול בלילה, בן הזוג שלי שאל מה אני מכינה לארוחת ערב. זה ממש הכעיס אותי ואכזב אותי שהוא לא עושה מאמץ לעזור." המאמץ להיות פחות שיפוטיים לא מעלים את הכאב שלנו אך זה עוזר לנו להפחית את עוצמת הרגשות למשל כשאנחנו כועסים ובאמצעות כך אנחנו יכולים לחשוב יותר בבהירות ובתבונה, לפתוח לעצמנו אפשרויות נוספות כמו האם מתאים לי לבזבז את האנרגיה שלי בלכעוס על האדם הזה או שאני מעדיף שלא? כשאנחנו פחות שיפוטיים נוכל לקבל החלטות שמשרתות אותנו טוב יותר. לדוגמא, ואן דיז'ק לקחה את המחשב הנייד שלה לתיקון. לאחר שהיא אספה אותו, היא שמה לב שפרזנטציות ומסמכים חיוניים חסרים. מסתבר שהטכנאי חשב שהיא שמרה את הכל תחת מסמכים ולכן לא עשה לה גיבוי לכונן C. כמובן שהיא מאד כעסה. היא מספרת שאחרי שהיא לקחה נשימה עמוקה, היא שאלה אותו מה אפשר לעשות (במקום מיד לבקר אותו ולצרוח עליו). אולי זה לא ייפתר, היא אומרת אבל לשפוט אותו רק יגביר את הכעס שלי ולא מתאים לי לבזבז את האנרגיה שלי על זה. נוסף על כך, הסטרס ללא ספק אינו טוב לבריאות, בלשון המעטה.
לסיכום, כולנו יכולים לצמוח מכך שנהיה מודעים יותר למחשבות ולרגשות שלנו, נקבל את המצב כפי שהוא ("זה מה שזה") ונהיה פחות שיפוטיים כלפי עצמנו וכלפי אחרים. מיומנויות אלה יכולות להוביל אותנו לחיים בריאים יותר.

 

Google

טיפול דיאלקטי התנהגותי DBT
Rated 5/5 based on 44 reviews
DBT טיפול, טיפול דיאלקטי קוגניטיבי | Dialectical behavior therapy
מכון טמיר לפסיכותרפיה
יגאל אלון 157 תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 1800509809


תגובות
אין תגובות לפוסט

התמודדות עם ערך עצמי נמוך

ערך עצמי נמוך מלווה אנשים רבים לאורך חייהם, ילדים, מתבגרים ומבוגרים כאחד. לעיתים הוא מלווה את האדם בתקופות מסוימות ולעיתים מאז ומתמיד, והינו הרסני מאוד באשר לאושרו של האדם. ערך עצמי נמוך הינו תפיסת עצמי ותפיסת היכולות שלי כנמוכות, כלא טובות מספיק, בתחומי חיים שונים כגון לימודים, השכלה, יחסים חברתיים, זוגיות והורות. אנשים הסובלים מערך עצמי נמוך נוטים לביקורתיות קשה כלפי עצמם, לא מקבלים את עצמם ולעיתים גם לא מאמינים ביכולותיהם לשנות או להשתפר.

אנשים בעלי ערך עצמי נמוך נוטים לתלות כשלונות בסיבות פנימיות הקשורות לאופיים ולכישוריהם, תוך התעלמות מסיבות חיצוניות גלויות לעין. למשל, "לא הצלחתי במבחן כי אני לא חכם מספיק, לא טוב במקצוע הזה", "הזוגיות הזו הסתיימה כי אני אדם לא מושך, לא מהנה", "אני לא מוצא עבודה כי אני לא מספיק טוב". נראה כי הם מפספסים את החצי השני של קשת הסיבות האפשריות. בניגוד לכך, הם נוטים לייחס הצלחות לסיבות חיצוניות או למקריות, לא נותנים לעצמם את הקרדיט על כך. למשל, "הצלחתי במבחן כי הוא היה קל", "התקבלתי לעבודה כי אף אחד אחר לא ניסה להתקבל". קל לראות מדוע אנשים בעלי ערך עצמי נמוך פוגעים בסיכוייהם להתקדם, להגשים את עצמם ואת חלומותיהם. הם אלה שמכשילים את עצמם, לא מאפשרים לעצמם ולאחרים לראות את הטוב שבהם.

לעיתים, אנשים בעלי ערך עצמי נמוך נוטים לפרפקציוניסטיות, לא מקבלים את תוצריהם אם הם לא בדיוק כפי שהתכוונו או בדיוק מושלמים כפי שהיו צריכים להיות, והם נוטלים את האשמה על כך על כתפיהם. בנוסף לכך, הם גם נוטים להיאחז רבות בחיזוקים חיצוניים, כיוון וממעיטים לתת חיזוקים כאלה לעצמם. כל מילה של אדם אחר יכולה להפוך את מצב הרוח בו נמצאים, לרומם את רוחם או לשבור אותו.

ערך עצמי נמוך, במקרים מסוימים, מלווה במאפיינים שונים:

  • הימנעות מעשייה, דחיינות, חוסר מוטיבציה. האדם כה מאמין שלא יצליח, עד שכלל לא מנסה, או לחילופין דוחה את העשייה כמה שניתן על מנת לדחות את ההתמודדות עם הכישלון שצופה לעצמו.

  • דכדוך, לעיתים דיכאון, חרדה, חוסר יציבות של מצב הרוח. אלה נובעים מכך שהאדם רואה עצמו באופן כה לא מחמיא, כל כך היה רוצה להיות אחרת, כך שעסוק כל הזמן בדברים בהם הוא רואה עצמו כגרוע ובפחד להיפגש עימם שוב ושוב.

  • פסימיות, תחושת יכולת "לחזות את העתיד". האדם יודע מראש להגיד שיכשל, גם אם אין סיבה מוצדקת להניח כך. מראש יודע להגיד שלא יצליח, שלא יהיה טוב מספיק, גם אם הינו חסר ניסיון קודם בתחום.

במקרים מסוימים, אנשים בעלי ערך עצמי נמוך נמצאים בתקיעות בחייהם, לא מסוגלים להתקדם, עסוקים בלבקר ובלרדות בעצמם במקום בחיפוש הזדמנויות לממש את רצונותיהם. במצבים כאלה, יש צורך בתמיכה טיפולית.

סוגים שונים של שיטות טיפוליות נמצאו כיעילים ביותר בהתמודדות עם ערך עצמי נמוך. הטיפול הפסיכותרפי, ביחד עם הקשר האמפתי, המכבד ומעצים שנוצר בין המטפל למטופל, נותן למטופל הזדמנות לעבור חקירה רגשית, להבין את הבעייתיות ברגשותיו ולמצוא דרכי התמודדות אחרות.

טיפול אשר נמצא כיעיל במיוחד להתמודדות עם ערך עצמי נמוך הוא טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי). הטיפול מתמקד בחשיפת דפוסי החשיבה הבעייתיים והמוטעים של המטופל והפרכתם, וכמו גם בדפוסי ההתנהגות הבעייתיים שלו (כגון, הימנעות, דחיינות). לאחר חשיפת הנטיות המוטעות של האדם, הטיפול מסייע לו באופן הדרגתי לרכוש כלים להתמודדות אדפטיבית יותר עם תחומי החיים השונים, מעלה את תחושת הערך העצמי שלו ואת תחושת המסוגלות שלו באשר ליכולתו להתמודד. במקרים מסוימים, מספיק גם טיפול קצר מועד, של כשתיים עשרה פגישות טיפוליות, המתמקד בהווה, בפתרון מעשי של הבעיה עימה מגיע המטופל, על מנת ליצור שינוי עמוק ויציב בחייו.

ערך עצמי נמוך הינו מצב נפוץ יחסית אשר פוגע קשות בכל הסובלים ממנו. לכן, חשוב מאוד לקבל תמיכה טיפולית מתאימה ממטפל חם ומקצועי, אשר ילווה את האדם בדרך לשינוי דימויו העצמי ויוביל לשינוי מהותי בחייו.

עוד על טיפול בערך עצמי נמוך 

כתבה: יעל טל

תגובות
אין תגובות לפוסט
07.08.2015 | 15:35

ROCD- על OCD וזוגיות

OCD היא הפרעת חרדה טורדנית כפייתית. הסובלים מההפרעה מתאפיינים בהתנהגויות אובססיביות שמטרתן להרגיע את האדם, כאשר הדוגמאות הנפוצות הן חזרתיות על מעשים שונים כגון רחיצת ידיים, וידוא דברים הקשורים בסדר ועוד, במטרה להרגיש נקיים, מסודרים.

ROCD, כלומר- relationship OCD, הוא הפרעת OCD בזוגיות, המתבטאת בטרדות הקשורות לזוגיות. קשר זוגי הינו מלא בספקות ובחוסר וודאות עבור כל אדם, לא ניתן לדעת לאן יתפתח הקשר וכיצד ייגמר. עבור הסובלים מהפרעת OCD, הזוגיות מייצרת חוסר ודאות כבד מידי, אשר מתקשים להתמודד עימו. הסובלים מ-ROCD במערכת היחסים בה נמצאים מנסים לחתור לשלמות אשר אינה אפשרית. עסוקים בלהבטיח וודאות בכל דרך שניתן, גם כשלא ניתן, מנסים להיאחז בהבטחות.

מרבית האנשים מקבלים את חוסר הודאות שמייצר הקשר הזוגי, אך הסובלים מ-ROCD הינם חסרי רגיעה, עסוקים בלוודא את טיב הקשר בו נמצאים. כל אירוע נתפש כמבחן זוגי וכבעל משמעות. עקב החתירה האובססיבית לשלמות, הסובלים מ-ROCD אינם מסוגלים להניח לחסרונות של בני זוגם, עסוקים כל העת בלנסות לייצר אצלם שינוי על מנת להגיע לשלמות.

בגלל שזוגיות היא אכן מצב חסר וודאות אשר מקשה על אנשים רבים, גם כאלה שאינם סובלים מ-ROCD, הפרעה זו היא קשה ביותר לאבחון. קשה לאבחן מתי השאלות הרגילות העולות לאדם בקשר זוגי, כגון האם הוא נמצא עם האדם המתאים עבורו, הופכות לאובססיביות ולא מאפשרות לאדם להפיק את המירב מהזוגיות בה נמצא. בגלל שמדובר בחתירה כפייתית אך מוסווית לשלמות, לעיתים קרובות גם קרוביו של האדם כלל לא שמים לב לכך שיש קיצוניות לא בריאה בהתנהגותו, אשר מפריעה לו במערכות יחסים זוגיות בחייו ובמקרים מסוימים אף גורמת לו להימנע מזוגיות.

סממנים אשר בכל זאת ניתנים לזיהוי ומאפיינים ROCD:

  • גם כשהאדם מגיע להחלטה הקשורה לקשר הזוגי בו נמצא, הוא עדיין נותר בעיסוק תמידי סביב האופציה עליה ויתר, האם זו הייתה ההחלטה הנכונה. למרות שהגיע להחלטה, לא הגיע לכדי רגיעה.

  • ההתלבטויות הבלתי פוסקות של האדם אינן מאפיינות קשר זוגי אחד אלא מהוות דפוס חוזר בקשרי זוגיות.

  • חתירה כפייתית לשלמות, קושי בהתמודדות עם חסרונות של הקשר או של בן הזוג, ניסיונות חוזרים לתקן את מה שלא ניתן, גם במחיר של רמיסת רגשותיו של בן הזוג.

  • חיפוש אחר אישורים, הוכחות, הבטחות וכל דבר המעניק ביטחון וודאות. חשוב להדגיש כי זהו חיפוש אישורים "על סרק", כיוון ובזוגיות, כמעט ושום דבר אינו יכול להיות ודאי. האדם אינו יכול לחזות מה צופן העתיד ולכן, אין משמעות להבטחות ולהוכחות, וכן אין טעם לחפש אחריהן.

  • האדם עורך השוואות לקשרי זוגיות אחרים בו נמצאים חבריו, משפחתו ואף דמויות מסרטים. אינו מבין שכל קשר זוגי הוא שונה מהאחר, אינו מבין שגם מה שנראה מושלם מן הצד אינו בהכרח מושלם, חושב שניתן להעתיק או לשחזר קשר של אחר.

  • בחינה עצמית של הרגשות שחש האדם כל הזמן. האדם נמצא בבחינה עצמית מתמדת, שואל עצמו שאלות כגון "אני מאושר איתה?", "אני יכול למצוא בחורה שתתאים לי יותר?", "אני מאוהב?".


את כל הדוגמאות האלה ניתן לסכם בהתנהגות אובססיבית בכל הקשור לאופי הזוגיות ולטיבה, בחוסר יכולת להכיל מורכבות, מצב שאינו רק מושלם, וכן חוסר יכולת להגיע לשלווה ולרגיעה. חשוב להדגיש כי ROCD משפיע במידה קשה והרסנית על יכולתו של הסובל מההפרעה לקיים קשרי זוגיות. בן הזוג נמצא כל הזמן תחת מבחן שאינו נגמר, מרגיש תחושת דריכות, לא מצליח להרגיע את האדם הסובל מההפרעה ולכן, לא מגיע לשלווה בעצמו.

טיפולים פסיכו דינמיים הוכחו פעמים רבות כיעילים בהתמודדות עם הפרעת OCD, וגישות שונות מציעות טיפולים גם ל-ROCD. אחת משיטות הטיפול הנפוצות לטיפול ב-OCD הוא טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) המנסה להתמודד עם דפוסי החשיבה ודפוסי ההתנהגות הלא אדפטיביים של המטופל, להעניק לו באופן הדרגתי כלים להתמודד עימם ובמטרה לשנות אותם. כאשר מדובר ב-ROCD, המטפל מנסה לסייע למטופל לרכוש יכולת להכיל מורכבות של מערכות יחסים, הבנה שהמושלם ביותר שאפשר להשיג הוא בהכרח אינו לגמרי מושלם, הבנה שהציפייה לשלמות אינה אפשרית. המטפל מקנה למטופל, אשר להפרעה ממנה סובל השלכות הרסניות על חייו ועל רגשות בן הזוג, דרכים להתמודד עם הספקות אשר עולות לו, דרכים שאינן כוללות חקירה מתמדת וכפייתית.

גם טיפול פסיכו דינמי זוגי, או אף טיפול CBT המשלב את בן או בת הזוג, נמצאו כיעילים ביותר בהתמודדות עם ROCD. כיוון שבמרבית המקרים, לא מדובר בהפרעה שניתן לפתור במלואה, ניתן ללמד גם את הפרטנר להתמודד עם המטופל הסובל מההפרעה. ניתן ללמד זוגות לנסות להשתלט על ההפרעה ביחד, למצוא שלווה ביחד, ולכל הפחות- ללמוד להבין את המצוקה הקשה בה נמצא הסובל מ-ROCD. ההבנה מובילה ליכולת טובה יותר לגלות אמפתיות וסובלנות, אשר משפרים את הקשר בין בני הזוג, מעלים את הזוגיות שלב אחד למעלה ומאפשרים לסובל מהפרעת ה-ROCD להתמודד עם המצוקה בה נמצא בהדרגתיות.

חשוב להדגיש כי גם הסובלים מ-ROCD יכולים לקיים קשר זוגי מלא, בריא וארוך טווח. עם התמיכה הטיפולית הנכונה ובן זוג מכיל ואוהב, יכול גם הסובל מההפרעה להגיע לחיים שלווים ורגועים.   

כתבה: יעל טל

תגובות
אין תגובות לפוסט

ראיון עם רונית שרון, על טיפול דינמי ממוקד

היי רונית, ספרי לי על עצמך

שמי רונית שרון, אני בהכשרתי עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית ומטפלת מוסמכת. אני מנהלת מרכז לילדים והורים, לילדים בסיכון ומשפחותיהם. יש לי קליניקה פרטית ואני פסיכותרפיסטית פרטנית ומשפחתית. בנוסף, אני מרצה ודוקטורנטית באוניברסיטה העברית בירושלים.

איך הגעת לטיפול האינטגרטיבי הממוקד בזמן?

ב-16 שנה האחרונות אני מנהלת מרכז לילדים והורים בירושלים. המרכז נקרא "מרכז טליה" והוא נותן מענה לילדים והורים מהלשכות לשירותים חברתיים של עיריית ירושלים והתקצוב הוא לשנה. מלכתחילה עלה איזשהו מתח מאוד גדול סביב השאלה: איך נותנים מענה מצד אחד לפגיעות מוקדמות של מטופלים, של מבוגרים וילדים, שעוסקים בכל כך הרבה מוקדי כאב, כמו תחושות הנמכה בדימוי העצמי, חוויות של דחיה, בדידות ועוד, לבין הצורך הכל כך חזק שבעקבותיו המשפחות מופנות אלינו במענה אופרטיבי בהתמודדות בחיי היומיום, עם כל מני סיטואציות: גם תוך-אישיות, אינטרה פסיכיות, אבל גם שקשורות להורות ומשפחה. מתחילת הדרך עסקנו, גם הצוות וגם אני, באיך מפתחים איזושהי שיטת טיפול ייחודית ועם הזמן נבנתה שיטה טיפולית ייחודית שתפורסם במאמר פרי עטי באחד מכתבי העת, גם של פסיכותרפיה וגם של חברה ורווחה. למאמר זה יש לי שותפה לכתיבה שהיא גם עובדת באוניברסיטה, שמה הוא ד"ר אורלי אולשטיין.

ספרי לי על שיטת הטיפול הייחודית הזאת

שיטת הטיפול הזאת מבוססת על שני רעיונות: הרעיון הראשון זה מתן טיפול נפשי ממוקד, קצר מועד, של בין 16 ל-24 מפגשים, והרעיון השני הוא האינטגרציה בתהליך הטיפולי שמאגד לתוכו גם שיטות דינמיות וגם שיטות התנהגותיות, קוגניטיביות ומערכתיות. מבחינת הגבלת הזמן אנחנו יודעים ששיטת טיפול מוגבלת בזמן היא שיטה שהרבה אנשים רוצים אותה, כי היא מהירה וזולה, ולכן התחלנו לעסוק בשאלה של איך מצד אחד אנחנו ניתן מענה, רחב מימדי, עמוק המורכב ממספר שלבים, ומצד שני איך נותנים כלים אופרטיביים וכך התחלנו לפתח את השיטה הזאת. מטרת הטיפול האינטגרטיבי הממוקד בזמן היא לשלב בין זיהוי והבנה של מוקדי כאב וקושי, וכאן אנחנו מבססים את השיטה שלנו על הטיפול הדינאמי הממוקד בזמן של גבי שפלר (שכתב מספר ספרים וכבודו מונח במקומו), שאומר בעצם "בוא נזהה ונבין את מוקדי הכאב והקושי ונבין את ההשלכות של הקונפליקטים הפנימיים של הפרט על חיי היומיום שלו", והתוספת שלנו זה הקניה של כלים אפקטיביים בתחום ההתנהגותי ובתחום הקוגניטיבי להתמודדות שקולה עם מצבי כעס, לחץ ומשבר בפרק זמן מצופה. זו המטרה. משך השיטה הוא 16 עד 24 מפגשים, כשמה שאנחנו עושים זה מחלקים את ה-24 מפגשים האלה למפגשים שכוללים היכרות, זיהוי והבנה של מוקדי הקושי, גזירה וכימות וזיקוק של מטרות, קבלת היסטוריה בכל מני דרכים מגוונות שאנחנו משתמשים בהן, לאחר מכן הצגת תמה מרכזית, שהיא גם מבוססת על השיטה של הטיפול הדינמי הממוקד בזמן, אבל השיטה הזאת, מעבר להצגת התמה, כוללת אחר כך גם התערבות, ובהתערבות שיושבת בעצם על התמה אנחנו ממש מלמדים. מלמדים גם תרגול של תבניות מחשבתיות ברמה הקוגניטיבית, ה-CBT מי שמכיר, וגם התנהגויות חלופיות ומאוזנות, "מה אני עושה במקום דפוס ההתנהגות שזיהיתי והבנתי שהוא הלוקה בחסר, הוא זה שמכשיל אותי כל פעם מחדש", ואנחנו ממש נותנים טכניקות של ויסות ושליטה בכעסים. זה בגדול המבנה של השיטה הזאת.

אני מבינה שבטיפול האינטגרטיבי משולבים כלים גם מעולם ה-CBT  וגם מהעולם הדינמי, איך אפשר באמת לשלב בין שתי הגישות?

הגישה המערכתית היא הגישה השלטת יותר, היא מהווה מטריה לשאר גישות. הסיבה היא שאני רוצה לראות מקסום של יכולות של אדם לא רק בתוך החדר הטיפולי, אלא באמת לדעת שאחר כך הוא יצא מחדר הטיפולים ויש לו ארגז כלים כזה שמאפשר לו להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם המשפחה שלו, עם החברה, עם הקהילה שלו, משהו בצורה הרבה יותר אפקטיבית וברורה.

בפועל השילוב מתבצע בצורה כזו: בדרך כלל בשלבים הראשונים יהיו מפגשים הרבה יותר דינמיים, בשלב שבו אני מנסה להבין את מוקדי הקושי והכאב ואני לוקחת את ההיסטוריה האישית וזוגית והמשפחתית אני מנסה בצורה הדינמית הממוקדת בזמן לנסות להבין ולעזור לאדם לראות מה מוקדי הכאב, איפה הסכסוך הפנימי ובאיזה דפוסי התנהגות הוא משתמש שמכשילים אותו כל פעם מחדש, או אולי לא מכשילים כמו כבר לא רלוונטיים לו כמו שהיו רלוונטיים בעבר, ואז, מתוך הסוגיה הזאת וההבנה איך מוקדי הכאב משפיעים על ההווה שלו היום כילד, כהורה, כמבוגר, אז, בשלב המתקדם יותר אני אתן לו כלים אופרטיביים, שזה כבר יותר מתוך תבניות – גם קוגניטיביות וגם התנהגותיות.

למי היית ממליצה לפנות לטיפול האינטגרטיבי הממוקד בזמן?

הטיפול נוצר לאוכלוסייה של מרכזי ילדים והורים, שהרבה פעמים מדובר במשפחות מורכבות יותר שמופנות אלינו מהלשכות של השירותים החברתיים, אבל אני סיימתי כבר עשרות אם לא מאות דרכי עבודה כאלה עם המטופלים שלי בקליניקה הפרטית, ואני רואה שלמעט אנשים שמתמודדים עם מחלות נפש פעילות ו/או הפרעות אישיות מורכבות וקשות, זה מתאים לכולם. כי רוב האנשים בעידן המודרני רוצים תוצאות מהר ובזול, וברגע שאני אומרת שאני מציעה מספר מסוים של מפגשים שלאחר מכן תהיה הערכה של כימות ובדיקה של האם השגנו את מטרותינו, אז אני בהחלט רואה שמרבית האנשים נענים לזה.

יש גם המון שיעורי בית בשלבים של ההתערבות עצמה שבו אנחנו ממש מתרגלים כל מני סיטואציות בתוך הטיפול ואחר כך האדם מקבל את זה כשיעורי בית. בהתחלה ברמה של צפייה בעצמו ואחר כך ממש תרגול של מחשבות והתנהגות חלופית.

תוכלי לספר לי על ספור מקרה, דוגמה למטופל שהפיק תועלת מהטיפול?

אני בהחלט יכולה לספר על מטופלת שלי, שכשהיא הגיעה אליי במסגרת העבודה במרכז לילדים והורים היא הגיעה אליי סביב התעללות והזנחה קשה. בילדותה אבא שלה התעלל בה, אחר כך היא גם בחרה בבן זוג אלים, אני אומרת שהיא בחרה כי היא אמרה לא פעם ולא פעמיים שהיא ידעה שהוא יהיה אלים כלפיה, בן זוג שבאמת הרביץ לה מכות נמרצות, הגיעה למקלט לנשים מוכות ומשם הגיעה אלינו למרכז ואמרה לי כשהגיעה "רונית, הדבר היחיד שאני יודעת כשאני רואה את בני זה שכשקשה לי איתו, כשהוא מאוד מרגיז אותי, זה להרביץ לו, ואני לא מרביצה לו כי אני אדם רע, אלא אני מרביצה לו כי אני לא יודעת משהו אחר, ואני רוצה ללמוד משהו אחר ועם המסר הזה אנחנו גם הלכנו אחורה כדי להבין באמת את הכאב, את חוויות הדחיה, את ההתעללות הקשה שהיא חוותה, אבל בהמשך היא קיבלה ממש כלים אופרטיביים איך להתמודד עם הבן שלה והיא יצאה מהמרכז אחרי כשמונה חודשים ואמרה "יש לי כלים, היום אני יודעת להפריד בין הילד שמזכיר לי כל כך את אבא שלי ואת בן זוגי לבין הילד שאני מתמודדות איתו, שלפעמים מרגיז אותי אבל לרוב הוא פשוט ילד חמוד ומקסים", ואחד הדברים שהיא אמרה שבאמת ריגש אותי זה כשהיא אמרה "למדתי לאהוב אותו, למדתי לראות גם את היכולות והכוחות שלו".

תודה רבה לך.

מראיינת: מור צח



תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה