יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של אנונימי



דיאלוג שירותי תיאום טיפול (החברה שמחליפה את עמותת משה הס)

חיפשתם בגוגל/במנוע חיפוש אחר את המספר טלפון של חברת דיאלוג שירותי תיאום טיפול ולא מצאתם? אני יודע! גם אני נתקלתי בבעיה הזו ולכן אני מפרסם לכם כאן למטה את המספר טלפון שלהם + סיפור קצר:

דיאלוג שירותי תיאום טיפול משרדים - 0732509587

הכתובת של חברת דיאלוג שירותי תיאום טיפול: רמת החייל רחוב הברזל 34

 

הסיפור הקצר שעומד מאחרי המספר טלפון:

אתמול בצעתי "שחזור הגדרות יצרן" לפלאפון נוקיה שלי, כתוצאה מכך "ספר הטלפונים" ו-"לוח שנה" נמחקו לי. חיפשתי באינטרנט את מספר הטלפון של חברת "דיאלוג שירותי תיאום טיפול" ולא מצאתי אפילו אזכור אחד על כך... פניתי לקבוצה בפייסבוק בשם: "גם אני תומך בזכויות פגועי הנפש" וענה לי אלכס שיהיה בריא עד 120 והוא הפנה אותי לאתר שנקרא "מרכז תמיכה למעסיקים" שם ענתה לי אישה שאמרה לי שאין לה מושג מה מספר הטלפון שלהם וגם אם היה לה לא הייתה נותנת לי בטענה שהם "לא מחלקים מספרי טלפונים". ראיתי באתר שלהם את חברת "אשנב" בשיתוף עם דיאלוג או משהו כזה, באתר שלהם לא מצוין אפילו מספר טלפון להתקשרות אלא רק טופס צור קשר, לא מבין מה הקטע אבל בסדר... ראיתי באתר של המרכז תמיכה למעסיקים גם את האתר של "המרכז הישראלי לתעסוקה" ששם ענתה לי אישה מקסימה (באמת המרכז הזה יש להם שירות מספר 1) שם היא ברוך השם הביאה לי את המספר טלפון של דיאלוג וכך נגמרה הפרשה...

מה שאני לא מבין בהתנהלות הזו:

למה אני בתור מתמודד  נפש לא מקבל את המידע על חברת דיאלוג בצורה שקופה? מדוע אין להם אפילו דף אינטרנט כדי שיהיה אפשר לגשת אליהם? או להבין מי בעלי התפקידים שם? כיצד חברת דיאלוג אינה מפרסמת אפילו דף אינטרנט בודד ומאנדקסת אותו בגוגל שיופיע כדף הראשון (והאמינו לי זה לא קשה) כדי שיהיה לציבור המתמודדים שלה את פרטי הקשר...
זה למי שעומד בראש של חברת דיאלוג שירותי תיאום טיפול שייקח זאת לתשומת ליבו!.

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

 בעבר הייתי נוטל כדורים פסיכיאטרים רבים ובניהם: פרוזק, ציפרלקס, ריספרדל, פלואנקסול, רידזין ועוד תרופות אנטי דכאוניות חרדתיות ותרופות אנטי פסיכוטיות רבות בעקבות משברים רבים שעברתי בחיים מגיל קטן כשלא הייתה ברירה ולא הייתי תחת טיפול וסובל סבל רב, ובגיל 18 התחלתי לקחת תרופות פסיכיאטריות עד לגיל 29 לערך שאז חדלתי מלקחת תרופות פסיכיאטריות.

 

להפסיק את התרופות או לא?

כל שנה עלו בי תהיות, האם להפסיק את התרופות או לא, בסוף אמרתי "וואלה ננסה להפסיק" כמובן ניסיתי להפסיק בהדרגה ולא הצלחתי, כל פעם מחדש ניסיתי להפסיק התחלתי להרגיש לא טוב ואז שוב חזרתי לתרופות ואז הרגשתי יותר טוב, לפני כמה זמן דיבר איתי חבר ושאל אותי אם כדאי לו להפסיק את התרופות ואני תמיד אומר חובה על המטופל להיות בטיפול פסיכיאטרי ובמעקב כדי לדעת אם כדאי לו להפסיק או לא, הפסיכיאטר הוא רופא כללי שלמד התמחות בפסיכיאטריה במשך 7 שנים ועוד מספר שנים להתמחות הרופא הזה הוא יודע הרבה יותר טוב מהם תופעות הלוואי ועוד... של התרופות והוא זה שיכול לתת המלצה לכך ולא אני, ולכן אמרתי לחבר לפנות לפסיכיאטר כדי להיות במעקב אצלו זה חובה!, במהלך היום חשבתי והפכתי בדבר על ההבלים בין תרופות פסיכיאטריות לכדורים טבעיים ובכלל למוצרי המזון שאנחנו אוכלים שמשפיעים גם כן על המוח...

 

כדורים/תרופות טבעיות/ומזון כיצד הם משפיעים על המוח

כל מזון/כדור/תרופה טבעית שאדם צורך משפיע בצורה כזו או אחרת על המוח, עשיתי מן ניסוי קטן, לקחתי אבטיח, סחטתי אותו, והתחלתי לשתות את מיץ האבטיח במינון של 2-4 כוסות ביום, המיץ הצליח לגרום לי להפחית את רמת החרדה שלי וגם הדיכאון ולהגביר את מידת הערנות והתחושה הייתה ממש כמו נטילת תרופה פסיכיאטרית אנטי דיכאונית, לאחר תקופה ממושכת שבה אני שותה את מיץ האבטיח הגוף פשוט התרגל זאת אומרת המוח התרגל למיץ ונאלצתי להעלות מינון, ממש כמו בתרופה פסיכיאטרית, זאת אומרת שגם תרופות פסיכיאטריות וגם מזון טבעי גורם לגוף להתרגל אל המזון והתחושה של ה- "פג תוקף" של הכדור או המוצר זהה לחלוטין, ההבדל היחידי הוא בתופעות הלוואי של הכדורים והנזקים שהם גורמים לאורך זמן לבין המזון הטבעי קרי המיץ אבטיח,  אני לא מדבר על תרופות טבעיות אלא אך ורק על מוצר מזון טבעי לחלוטין מהאדמה לבטן.

 

אז מה אני למד מהבדיקה הזו:

כדורים פסיכיאטרים גורמים לתופעות לוואי איומות, תוחלת החיים למי שנוטל אותם מתקצרת, הם מכילים בתוכם כל מיני חומרים כימיים ומתכות למיניהם ודברים נוספים שעלולים לגרום לנזקים לגוף בשימוש ארוך טווח וזה כמובן לא יהיה כתוב בעלון הרפואי אלא זה שמור בסודי סודות.

המזון הטבעי גם הוא מסוכן כאשר צורכים אותו לטווח הארוך והרחוק בכמות מוגזמת שלא נדרשת, אך אין לו תופעות לוואי להבדיל כמו תרופות פסיכיאטריות, ורמת המסוכנות שלו היא הרבה יותר קלה מאשר תרופה פסיכיאטרית, מזון טבעי משך הפעילות שלו הוא ארוך מאוד ובדרך כלל הוא גם לא גורם לתופעות לוואי אלא אם כן ישנה רגישות מסוימת לפרי או לירק כלשהו שאתם ספציפית רגישים אליו אבל בגדול המזון הטבעי הוא מזון לכל דבר והוא עדיף בהרבה על תרופה פסיכיאטרית.

 

ספורט המרכיב העיקרי להפחתת מצבי רוח

אחד הדברים שבאמת הצליחו לשפר לי את מצב הרוח ואת רמת החרדה הוא ספורט, לקום בבוקר פשוט לבעוט בעצמך מהמיטה ולעשות ריצה או הליכה, לאחר מכן ללכת לחדר כושר בחוץ בטבע איפה שישנם מכשירי כושר מטעם העירייה או ללכת למכון כושר באחד ממכוני הכושר, עם תוכנית אימונים טובה אפשר להגיע לרמה מאוד טובה מבחינת כושר הגופני וזה בריא לא רק לבריאות אלא גם לנפש, כן שמעתם נכון זו לא סתם איזושהי סאטירה, החומרים הכימיים האלו נמצאים ממש במוח שלכם לא צריך לקחת כדורים פסיכיאטרים אפשר גם בלעדיהם פשוט המעבירים העצביים מתחילים לעבוד כאשר עושים ספורט, האדם נולד לספורט, לכושר גופני לצייד ולעוד דברים ולכן אפשר גם אחרת, זה המסר שחשוב לי שתדעו מהפסקה הזו.

 

אכילה נכונה

בעבר הייתי אוכל רק ממתקים, בבוקר אוכל במבה, בצהרים שוב במבה, ובערב ביסלי, ובין ה"ארוחות" הייתי אוכל שוקולד של עלית, והייתי בלשון המעטה לא אוכל בכלל בצורה מסודרת, התחלתי לשנות את הרגלי האכילה שלי כמובן דבר שהוא ממש לא פשוט במיוחד בתור אחד שכל חייו היה אוכל רק שטויות ועל הדרך גם דופק את השיניים שלו בגלל שהסוכרים מגבירים את רמת העששת, הבעיה היחידה בכל הנושא הזה של שינוי תזונתי הוא דבר ראשון הבטן שלא רגילה לשינוי והגוף מגיב בצורה אקוטית עד שהוא מתאזן, היום הייתי באיזשהו וובינר שזה הרצאה באופן מקוון ודיבר אחד מרואי החשבון בוובינר ואמר שהכול זה שאלה של הרגל והוא צדק! ברגע שאנחנו מתרגלים לאכול שטויות ולאכול ג'אנק פוד בחוץ אז אנחנו יוצרים לעצמנו מעין הרגל כזה, אבל ברגע שאנחנו מתחילים להרגיל את עצמנו לאכול אוכל בריא, ולא לאכול שטויות, אלא מכינים אוכל בבית אז אנחנו מתחילים להתרגל לזה ואף סולדים מאכילה לא בריאה, וכך זה בדיוק היה אצלי, התחלתי לאכול בריא, להפחית את כמות השמן לחלוטין לא אוכל מזונות העשויים משמן ואם כן אז טיפ טיפה, רזיתי 40 קילו ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב מבחינה נפשית כמובן שהמצב הנפשי כמו שאתם בטח משערים משתנה מעת לעת והקפיצות בין המצבי רוח עדיין ישנם אם כי לא באותה רמה.

 

סדר יום קבוע

אחד הדברים החשובים שאני חושב שלמדתי בתקופה הזו הוא "סדר יום" אדם שאין לו סדר יום מסוים לא משנה אם קבוע או לא קבוע אז קשה לו לתפקד, מספיק שאדם יגיד לעצמו בבוקר אני הולך לעשות ריצה או הליכה בחוץ לאחר מכן חדר כושר לאחר מכן ארוחת בוקר ואז מתחיל היום שלי בין עבודה לבין חוגים או כל דבר אחר, אך חשוב מאוד שיהיה לבנאדם סדר יום, כדי שהוא ידע איפה הוא עומד בכל זמן נתון וגם הוא פחות יחשוב מחשבות רעות, זה אחד הדרכים הטובות כדי למצוא איזון ושלווה בחייו, אנו למדים מכאן ש:

  1. אדם צריך לעשות ספורט כל יום + מכון כושר (גם כשהוא עייף או שממש לא בא לו)

  2. אדם צריך סדר יום מסודר – שהתשתית תהיה מונחת קרי תשתית קבועה והשאר ארעי, זאת אומרת ספורט וארוחת בוקר + צחצוח שיניים 3 פעמים ביום באופן קבוע, את שאר הזמן אפשר ללא בצורה משתנה אך חשוב לשמור על סדר יום ועל הבסיס הזה.

  3. אדם צריך לנהל אינטראקציה ולהיחשף לסביבה גם כאשר קשה לו נורא, אי חשיפה לסביבה יגרום לו יותר ויותר לשקוע בעצמו והמצב החברתי שלו שוב עלול לחטוף חזרה לאחור קרי רגרסיה באינטראקציה בין בני אדם ולכן חשוב לאדם להיות מעורב חברתית בכל עת: זה יכול להיות חוג, ללכת לחברים, ללכת לקולנוע, או כל דבר אחר שיש בו אינטראקציה עם הסביבה והעדיפות היא שהחיכוך עם האנשים הוא לא מוגזם אבל בצורה עדינה וסבילה.

מקווה שהבנתם את הכתבה, היא עסקה לא רק בנושא התרופות הפסיכיאטריות והמזון אלא גם קצת איך לנסות לשנות אווירה ולנסות לשפר את איכות החיים שלכם גם כאשר הכול נראה שחור, וגם כאשר הפחד מהשינוי הזה נראה כמו תהום, אפשר לחיות חיים טובים יותר השאלה היא כמה כוח נפשי חזק יש לכם כדי להיות במקום שהוא יכול להיות הרבה יותר טוב עבורכם, ובנוסף אם יש מישהו שעוזר לכם לעלות את כל העליות הקשות האלו בחיים שלכם משום שאם יש לכם אז אתם במצב טוב אם אין לכם יהיה לכם הרבה יותר קשה להגיע למעלה אך זה אפשרי אך תלוי בהרבה קשיים

 

הערה: חשוב לי לציין שאין להסתמך על הכתבה הזו ולעשות שינויים או הפסקות בטיפול הפסיכיאטרי שקיבלתם, ולשם כך יש את הרופא הפסיכיאטר שהוא זה שיחליט לא אני ולא אתם על הפסקת הטיפול התרופתי שלכם במידה ואתם הולכים להפסיק, תופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות הם גרועות ממוות ולכן אל לכם להפסיק טיפול תרופתי אלא בליווי של פסיכיאטר + ליווי של פסיכולוג!.


תגובות
אין תגובות לפוסט

אני מחפש אחר עבודה שמתאימה לכישוריי ולא מוצא מכל מיני סיבות, פעם אחת החברים לעבודה פשוט מתעלמים ממני או מבוגרים מדי או שאני פשוט לא מרגיש שייך, ובפעם אחרת האחראי משמרת או המנהל מתנכל ולוחץ על עבודה יותר קשה למרות שהם יודעים שמדובר בקבוצה שהיא די חלשה רגשית.

 

למצוא עבודה לבד? הסיוט שלא נגמר

 

אני שולח קורות חיים ומתקשר למספר הטלפון שמופיע על גבי פרסום המשרה, עונה לי איש או אישה זה לא ממש משנה: "שלום" אומר המעסיק, ואני "שלום זה בקשר למודעת הדרושים שפרסמתם", ואז יש תגובה מהצד השני: "כן בבקשה, מה שמך ומאיפה אתה", וככה מתנהל קרב תקשורתי עקוב מדם, אחת השאלות שאני פשוט לא יודע איך להיחלץ ממנה היא שכשאני שואל את המעסיק: "אני יכול לעבוד אך ורק 4/5 שעות ביום מקסימום ו- 3 או 4 ימים בשבוע" (כדי כמובן לא להעמיס על עצמי משום שאם אני אעמיס בבת אחת עבודה אז יש סיכוי גבוה מאוד שאשבר בעבודה ואפרוש ממנה), ואז תגובתו של המעסיק לא מאחרת לבוא: "לא אני מחפש עובד במשרה מלאה, רגע תזכיר לי, למה אתה לא יכול לעבוד במשרה מלאה? ולמה שעות כאלו מעטות"?, ואז אני לא יודע מה להגיד, מה אני יגיד למעסיק? שמע אני מקבל קצבת נכות נפשית? מה אני יגיד לו? אני נכה נפש חח מה בדיוק אומרים במצב הזה? (וגם לא נעים כל כך כי אחרי תשובה כזו תבוא עוד שאלה ועוד שאלה שתרצה לדעת יותר פרטים על החיים האישיים שלך שאתה ממש לא מעוניין לשתף את הבוס שלך במה שקורה אצלך בחיים, וחוץ מזה בוס שישר יודע עליך פרט כזה קריטי ישר מתייג אותך כ"פסיכי" ואז גם שאר העובדים מצטרפים לחגיגה וגם מתחילים להתנהג אליך בהתאם, ומספיק שתהיה לך מחלוקת עם הבוס או עם העובדים וישר יגידו עזוב אותו אחי הוא "חולה נפש") ואז המעסיק אומר "מה אתה סטודנט"? ואז אני אומר: "כן כן אני סטודנט (איזה מפגר אני איך לא חשבתי על זה קודם להגיד לו את זה...) ואז הבעיה שוב נכנסת לארון בחדרי חדרים ואז אני מרגיש כבר די חרא ששיקרתי לצורך קבלתי לעבודה ואז או שאני פשוט לא מגיע לעבודה או שאני מגיע אבל לא עושה לי טוב בנשמה להגיע לעבודה שהייתי צריך לשקר כדי להתקבל לעבודה וחוץ מזה בסופו של דבר אני מניח שכבר ידעו בגלל הבעיות החברתיות הקשות שיש לי, אז מה זה משנה כבר אם אני אקח את העבודה או שלא אקח אותה.

 

למצוא עבודה ע"י תמיכה תעסוקתית? אתה לא כמו כולם

 

השירות בתמיכה התעסוקתית פשוט נפלא מאין כמוהו, שיחות, עזרה, הרבה תסכול גם להיות זה שבצד שמחפשים לו עבודה, וגם להיות זה שבצד שמנסה לעזור למצוא לזה שעבר משבר נפשי עבודה, שניהם מתוסכלים לאחר זמן רב שלא רואים תוצאות ואני מבין את זה אבל אסור לוותר אף פעם! חייבים להלחם בכל הכלים שיש ברשותנו, אחרת כך לא נמצא לעולם עבודה.

 

לא יודע מה קורה שם בשיחות בין המעסיק לבין האדם שמספק תמיכה תעסוקתית, אבל ברגע ששומעים על "אדם שעבר משבר נפשי" או "חולה נפש" ישר נרתעים, ישר המעסיק לוקח צעד אחד אחורה (התסריט שעובר בראש של המעסיק אני ככה מאמין זה על כל האירועים בתקשורת על הורים שרצחו את ילדיהם או על ילדים שרצחו את הוריהם או על כל מעשה רצח אפשרי שמתקשר בקונוטציה שלילית כלפי אוכלוסיית נפגעי הנפש בישראל), נהיה יותר גס, פחות נחמד, פחות סבלני, אין לי מושג למה, בטוח יש משהו מעבר בשיחות בין התמיכה התעסוקתית לבין המעסיק, איך יכול להיות שמעסיקים ששומעים על מקרה של אדם נורמטיבי לחלוטין שעבר "משבר נפשי" מתנהגים אליו אחרת כאילו הוא חייזר, האיש מהחלל החיצון (ואילו לא היו מציינים בפניהם את הנושא של המשבר הנפשי הם היו מתייחסים אל המועמד לעבודה בצורה טובה יותר ואחראית יותר ופחות חרדתית מהמועמד). במרבית המקרים המעסיק מתנהג הרבה יותר גרוע אליו מאשר היו לו עובדים "נורמטיבים" שהיו עובדים אצלו, אין לי מושג גם למה, הרי בכל זאת מדובר על אוכלוסיה שהיא די רגישה ודי פגיעה למה להתייחס אל העובדים שסובלים לא רק בשל מגבלתם אלא גם להאיץ בהם ולעשות להם טרור... עניין שלא מובן לי עד עצם היום הזה.

 

עובדים קצת ומתפטרים ואז הרגרסיה מגיעה

 

באתי עם כוחות מחודשים לעבודה המדהימה שנראית כמו שביל החלב הבטוח והמובטח, "זהו אני אעבוד שם עד הפנסיה" ככה אני חושב לתומי, עבדתי מספר שעות או ימים במקרה הטוב ואז שוב מסיבות חברתיות או שמישהו שמה פשוט זרק הערה ולא בא לי בטוב, או שהיו שמה ריחות לא נעימים בעבודה או שפשוט חטפתי דיכאון בעבודה בשל המצב החברתי וחוסר התקשורת בין העובדים לביני (אני מבין שבעבודה צריכים לעבוד, אבל גם צריכים להיות בתקשורת טובה אחד עם השני ולתקשר ולא אך ורק לעבוד) ואז שוב ניגשתי למנהל ואמרתי לו "תשמע זה לא אתה זה אני! העבודה הזו לא מתאימה לי", ואז אני מוצא את עצמי שוב יושב בבית ונרגע ומרגיש טוב כי ירד הלחץ הזה של העבודה, ואז כאשר אני נמצא יותר מדי זמן בבית מול 4 קירות ולא עובד אני מתחיל להרגיש תחושות לא נעימות, ואז שוב אני מנסה להלחם בתחושות על ידי מציאת תעסוקה בפעם הנוספת, ככה הזמן עובר ומנסה כל הזמן למצוא תעסוקה שוב ושוב ופשוט לא מוצא את מקור פרנסה. ודבר א' גורר לדבר ב' ואני מוצא את עצמי גר בבית ההורים כשכל החלומות על חיים עצמאיים ודירה שכורה משלי ירדו לטמיון.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה