יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

אז מה כל כך הפריע לי לפרגן לכתבה על שילוב אוטיסטים בצה"ל?


אבני דרך לחיים מתוך הבלוג של אבני דרך לחיים



ב-01/01/18, תחילת השנה הלועזית, שודרה כתבתו של ניר דבורי בחדשות ערוץ 2 – "המפענחים של צה"ל – התרומה יוצאת הדופן של החיילים האוטיסטים לחיל המודיעין". הכתבה הציגה את תכנית "רואים רחוק" – תכנית ראוייה ומוצלחת המכשירה צעירים בספקטרום האוטיסטי למקצועות צה"ליים. אני מאוד מאמינה בתכנית וממליצה עליה לכל מי שמוצא עצמו כמתאים ומעוניין להשתלב בה. עם זאת, הכתבה היתה רצופה אמירות סטיגמתיות המנציחות שיח מקטין ומצמצם לגבי האוטיזם ולגבי מוגבלות בכלל. אדגיש, הביקורת שלי היא על הכתבה והשיח החברתי שהיא משרתת ולא על התכנית עצמה.

אל תטעו, גם אנחנו נפלנו לא פעם לשיתוף פעולה עם אותו שיח חדשותי הדורש סיפור סינדרלה של חסד ועזרה למסכן. לא פעם, כשביקשנו לחשוף את העשייה שלנו והיינו בטוחים כי המסר אותו רצינו להעביר בזכות ובשוויון, מוסגר תחת מונחים של "עבודת קודש" או דרישה להציג כיצד לפני שהצעיר בספקטרום הגיע אלינו היה מוגבל ומסכן, ורק בזכותנו הוא נושע והגיע להיכן שהוא היום. אבל לא, הסיפור מורכב הרבה יותר – ולא תספיק כתבה אחת, מאמר דעה או הפרויקט הכי נפלא שבעולם – כי המוגבלות אינה פגם באדם שעלינו לתקן, אלא היא הפגם שבחברה – שהתקשורת, ואנחנו כמשתפי הפעולה, מסייעים בהנצחתו.

ולעניין הכתבה שאותי באופן אישי, וכמי שמעריכה את התכנית של אורים רחוק, ממש זעזעה. הכתבה רצופה בשיח פטרוני, המנסה לכאורה להעצים את הדימוי של הספקטרום האוטיסטי, אך בפועל  פגע בו. כבר המשפט השלישי בכתבה "אם הייתם שואלים את סמל נ' לפני שנתיים שזה מה שיעשה בצבא, שבכלל יתגייס, לא בטוח שהוא היה מאמין", מבוסס על ההנחה השגויה כי אדם על הספקטרום אינו כשיר לשירות צבאי. צעירים רבים בספקטרום האוטיסטי – חלקם מאובחנים וחלקם ללא אבחנה רישמית (כן, יש גם כאלו), מגויסים לצבא ואינם מקבלים פטור. הספקטרום האוטיסטי הינו רצף ולא תמיד ניכרת השפעה על יכולת ההסתגלות והתפקוד הנדרשים לצורך שירות צבאי. נכון שהצבא היום פחות  נוטה לקחת אחריות ולגייס צעירים שאובחנו עם אוטיזם, אך גם לאלו שקיבלו פטור משירות חובה, ישנה האפשרות להתנדב לצבא.

הכתבה ממשיכה בכך שאחד הצעירים הללו מסביר לכתב מה הוא רואה בתצלום שהוא מפענח והכתב מגיב באמירה "אני לא הייתי מצליח לדעת את זה" – כמובן, כל מי שלא עבר הכשרה ייעודית לפענוח תצלומי אויר לא היה יכול לדעת את זה. ההכשרה מיועדת ללמד את המפענחים להסתכל על דברים מסויימים. אז מה כל כך מציק באמירה הזאת? היא באה להציג את אותו חייל כשונה מהנורמה מעצם היותו בספקטרום. עוד מתראיינת המפקדת ואומרת כי "יש להם יכולות, גם של ראייה של פרטים קטנים, וגם יכולת של עבודה מונוטונית... ככה אנחנו יכולים להשתמש בחוזקות שלהם עבור העבודה שלנו". אז היו אומנם מחקרים שדיברו על תפיסה חזותית באוטיזם, ובאותו האופן כאלו שסתרו תיאוריה זו, עד כמה באוטיזם ישנה שונות בתפיסה החזותית הלוקאלית ביחס לנורמה? זו סוגייה במחלוקת מדעית[1]. אבל הנקודה אינה לגבי יכולות מועצמות אצל אדם זה או אחר, אלא התפיסה המכלילה כי אלו הכישורים הייחודיים לאוטיסטים ואדם בספקטרום האוטיסטי יש להכווינו למימוש הפוטנציאל וחוזקות אלו.

הגישה הזו מתייחסת אל האדם עם המוגבלות הרוצה להיות חלק מהחברה כ"סופר-גיבור"[2] – עליו להראות ייחודיות מעבר לנורמה בכדי שיהיה "שווה" משהו לחברה.[3] אמירות מסוג זה משרישות את התפיסה שאם האדם לא יממש את הפוטנציאל הייחודי הטמון בו, אזי אין לו מקום בחברה הכללית.

מה לגבי רצונותיו והעדפותיו של האדם? מה לגבי הזכות להיות ממוצע?

רואים רחוק הינה - תכנית פורצת דרך, פורצת דרך בכך שהיא יוצרת הכשרה ייעודית, מותאמת ומכבדת לאותם צעירים למקצועות בעלי סטטוס חברתי גבוה, העונים על צרכי הצבא ומאפשרים למתנדבים בספקטרום האוטיסטי שירות משמעותי ומעצים בצה"ל. עם זאת, עולה השאלה – האם הם מבצעים תפקיד זה בהכרח טוב ביחס לכל חייל אחר שיעבור הכשרה זו מעצם היותם בספקטרום?

מדוע, בנוסף, אין- משקיעים את המאמצים לאפשר לאותם צעירים המעוניינים בשירות משמעותי בצבא ומתנדבים אליו, לקחת חלק בקורסים והכשרות כחלק משירותם הצבאי? מדוע אין מנגישים את ההכשרות הללו כך שיוכלו לכלול גם את אותם צעירים עם הקשיים הייחודיים להם? שאלה זו אינה עוסקת בקטנות, שאלה זו הינה מהותית ועקרונית. השאלה האם ליצור מסגרת הכשרה ייחודית וייעודית לבעלי מוגבלויות שונות, במקום להנגיש ולשלב אותם בהכשרות הקיימות בשטח, היא השאלה הנוגעת לשילוב בקהילה – האם אנו מאפשרים רק שילוב ושוויון זכויות (הזכות של האדם לשרת בצבא, לקבל הכשרה, ללמוד לימודים אקדמיים) או שאנו דורשים גם נגישות של החברה והשתתפות של אותם אנשים במערכות החיים נורמטיביות.

הצער בדבר הוא שאם באמת היינו מקדישים לכך מחשבה וחושבים היכן ישנם מקומות שההנגשות וההתאמות לא פוגעים בדבר עצמו (ז"א שלא נוכל להנגיש אולי את ההכשרות לתפקידי לחימה, אבל הכשרות למקצועות טכנולוגיים ומנהלתיים אולי כן ישנה אפשרות), ככל הנראה היינו מגלים שההנגשה הזאת מייטיבה לא רק עם אותם צעירים בספקטרום, אלא גם עם שאר העמיתים שלהם בהכשרה, ואולי אף עם המפקדים ושאר הצוות – ואולי היינו מגלים שהשונות היא לא כל-כך גדולה. כמו שאמר טל ורדי – מיוזמי התכנית, בכתבה: "... אבל הדבר העיקרי ששמענו ממפקדים זה שזה הפך אותם למפקדים יותר טובים... לא פחות חשוב, אנשים יותר טובים." האם לשם כך עלינו ליצור תכנית ייחודית המחזקת תפיסות של שונות, שעל האדם בספקטרום להוכיח ייחודיות בכדי להיות אדם בעל ערך בחברה?

נגישות מאפשרת מגוון, תורמת לכלל החברה ומאפשרת השתתפות אמיתית בקהילה. לכן, השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לקחת איתו לכל מקום בו הוא נמצא מחוץ למרחב הפרטי שלו היא: האם יש כאן גם אנשים עם מוגבלויות היכולים כמוני להשתתף בדבר בו אני לוקח חלק? האם אני דואג שהחברה בה אני חי תהיה נגישה ומכלילה עבור כל אדם באשר הוא אדם?

 

 

 

שירלי קני – מנהלת שותפה בעמותת אבני דרך לחיים המפתחת ומפעילה שירותים למען צעירים בספקטרום האוטיסטי. העמותה מפעילה תכנית לליווי מתנדבים בספקטרום האוטיסטי לשירות משמעותי בצה"ל.

 

 



[1]  מחקרים משנות השבעים מתייחסים לכך שבקרב ילדים שאובחנו עם אוטיזם נמדדו ביצועים טובים יותר במשימות הדורשות מיומנויות בתפיסה חזותית-מרחבית (Ritvo & Freeman, 1977). חוקרים בשנים האחרונות מדברים על כך שבאוטיזם הנטייה להתמקד בפרטים בשל קושי בלכידות מידע (central coherence) – היכולת לראות את הדברים בצורה כוללת, מביאה להתמקדות-יתר בפרטים ולתפיסה לוקאלית מועצמת.  גם כאן הדעות חלוקות, וישנן עדויות סותרות כאשר מרבית המחקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצת ה-ASD לקבוצת הביקורת (Horlin, Black, Falkmer, & Falkmer, 2016).

[2] מונח ה-Super-Creep תורגם ע"י ד"ר עמית קמה ל"נכה-על" ונדון בהרחבה בספר "על ההדרה: ייצוגים תקשורתיים של 'אחרים'" מאת עמית קמה וענת פירסט (2015) בהוצאת רסלינג.

[3] מומלצת בהקשר זה לצפות בהרצאתה של Stella Young ב-TED על האופן בו נעשה שימוש באדם המוגבל כסוג של השראה – ההחפצה שלו בכדי לשים את הדאגות היומיומיות של האדם ללא הנכות/מוגבלות בפרספקטיבה. בשורש התפיסה הזאת אמירה שהאדם עם המוגבלות הוא יוצא-דופן ושונה.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה