תקציר
בעשורים האחרונים חלה תפנית ממחקרים בעלי מיקוד בפסיכופתולוגיה של היחיד בכלל ובצמצום תסמינים בפרט אל מחקרים המתמקדים בקידום רווחה נפשית ואושר וגילוי המשתנים המקדמים אותם. עקב המחסור החמור במחקר נותרו שאלות רבות ללא מענה: מהם המשתנים המשפיעים על בריאות נפשית? מה מוביל לאושר? מה מאריך ומעצים אושר? מפאת מצב זה, צמח בשנים האחרונות תחום חדש הקרוי פסיכולוגיה חיובית. תחום זה חוקר את הגורמים והתהליכים אשר תורמים לתפקוד אופטימלי אצל בני אדם, קבוצות ומוסדות ושופך אור על הגורמים התורמים לרווחה נפשית אנושית.
בחברה האנושית (המערבית) המודרנית בכלל ותחום בריאות הנפש בפרט הושם דגש רב על דרכי ההתמודדות עם מצוקות החיים כדוגמת אבטלה, דחק, גירושין ושחיקה נפשית ועם הפרעות פסיכיאטריות שונות, למשל עם הפרעת דיכאון חמורה. העיסוק הגובר במרדף אחר שיכוך תסמינים פסיכופתולוגיים (כגון, לחץ, חרדה, דיכאון וחוסר אונים) הוביל להיווצרותם של מגון תוכניות התערבות וספרי עזרה-עצמית לא מעטים (לדוגמה, מלאך-פיינס, 1984). בתום מלחמת העולם השניה ובמשך כ-50 שנה, חוקרי בריאות הנפש התמקדו בעיקר במשתנים אשר משפיעים על התפתחות פסיכופתולוגיה ועל פיתוחן של טכניקות טיפוליות אשר מצמצמות את הופעתם, משכם ועוצמתם של התסמינים (Seligman, Parks & Steen, 2004; Seligman & Csikszentmihalyi, 2000). על כן, בשנים האחרונות עלתה ביקורת שגורסת שעד כה רוב המחקרים בפסיכולוגיה הקלינית בעיקר בחנו את השפעותיהם של תפקודים פסיכולוגיים לקויים על הפרעות נפשיות ולא התמקדו בהרחבת הידע על תהליכים ומשתנים אשר מקיימים ומקדמים את בריאות הנפש, כדוגמת, סתגלנות, ערכים, תמיכה חברתית ואושר (Gable & Haidt, 2005). במחקר אפידימיולוגי אשר נערך בארצות הברית (Kessler et al, 1994) נמצא שבקירוב כ-30% מן האוכלוסייהסובלת מסוג של הפרעה נפשית חמורה, בעוד שכ-70% מהאוכלוסייה נחשבת לבריאה. על אף שייתכן והאחרונים אינם סובלים מהפרעה נפשית חמורה כלשהי, קיימות ראיות לא מעטות אשר מצביעות שהיעדר תחלואה לא בהכרח מקדם בריאות ורווחה נפשית (Diener & Lucas, 2000). במילים אחרות, הפחתה מוצלחת של דיכאון ו/או חרדה, לא בהכרח יגרמו למטופלים להרגיש טוב יותר ויותר מאושרים בחייהם. אם כן, מכיוון שהספרות מקיפה יותר בבחינת השאלה כיצד אנשים מתנהגים כאשר דברים לא מתרחשים כשורה ופחות כאשר דברים כן מתרחשים כשורה, עולות מספר שאלות: מהם הגורמים התורמים לבריאות נפשית? האם הם קבועים או זמניים? וכיצד ניתן לחזקם? שאלות אלו נותרו זמן רב ללא מענה אמפירי משמעותי אשר יכל לשפוך אור על המשתנים והמתווכים השונים אשר משחקים תפקיד מרכזי בקיום בריאות נפשית.
בכדי לענות על שאלות אלו ועקב חוסר האיזון במיקוד הקליני-מחקרי שתואר לעיל, בשנים האחרונות צומח תחום מחקרי חדש ומשגשג בפסיכולוגיה הידוע כ-פסיכולוגיה חיובית. תחום זה חוקר את הגורמים והתהליכים אשר תורמים לתפקוד אופטימלי אצל בני אדם, קבוצות ומוסדות, כדוגמת אופטימיות, הכרת תודה, סלחנות, הבעת חיבה, השראה, צחוק, תקווה ומוטיבציה (Gable & Haidt, 2005). פסיכולוגיה חיובית הוגדרה בנוסף כתחום אשר אינו יותר מהמחקר המדעי על חוזק טבעי, מיומנויות חברתיות ומידות אנושיות טובות (Sheldon & King, 2001). על אף הביקורת שהמחקר הקליני הדגיש יותר תהליכים פסיכופתולוגיים, אין זה בא לרמז שהפסיכולוגיה החיובית בוחרת להתעלם מהידע המחקרי שהצטבר עד כה על האספקטים השלילים בחיי האדם, אך היא כן בוחרת להתמקד בתחומים חיוביים אשר בעבר הוזנחו במחקר הקליני. למשל, קיימות עדויות שתחושת שליטה עצמית, המוגדרת כיכולתו של האדם לקיים ולשנות התנהגויות ללא כפייה חיצונית (רונן, 1994), הינה נקודת חוזק אנושית התורמת לתחושת הרווחה הנפשית של האדם (Langer, 1983). אם כן, ככל שהאדם ירכוש לעצמו מגוון התנהגויות המובילות לשליטה עצמית, הוא יהיה מסוגל להתמודד ולהסתגל טוב יותר למצבים שונים (Rosenbaum, 1990, 1998, 2000) ובהתאם עשויה להתגבר תחושת הרווחה הנפשית. בנוסף, קיימות עדויות המצביעות על כך שאנשים שמחים נוטים להיות בריאים יותר ולחיות חיים ארוכים יותר (Ryff & Singer, 2002; Peterson, 2000). נתונים ממחקר אורך של 35 שנה על סטודנטים ממין זכר מאוניברסיטת הארוורד הראו שסטודנטים אופטימיים ושמחים סבלו פחות מתחלואה בגיל המעבר מאשר אלו שדווחו כפסימיים ופחות מאושרים (Peterson, Seligman & Vaillant, 1988). בנוסף, ישנם יתרונות המופקים מחוויית אושר ורגשות חיוביים, לרבות גמישות קוגנטיבית מוגדלת, יצירתיות ואף שליטה עצמית (Schmeichel & Baumeister, 2004;Fredrickson, 2003) . על כן ניתן להבין שאחד הדגשים המרכזיים יותר בפסיכולוגיה החיובית הנו בחינת טיב האושר האנושי והבנת גורמיו השונים (Lyubomirsky, Sheldon & Schkade, 2005).
להבין את האושר
בספרות המחקרית אושר מוגדר לרוב במונחים המצביעים על אפקט חיובי שכיח, שכיחות נמוכה של אפקט שלילי ושביעות רצון גבוהה מהחיים, אך בתנאי שהאושר מוגדר מנקודת מבטו הסובייקטיבית של האדם החווה אותו (Lyubomirsky, Sheldon & Schkade, 2005). שלושת מונחים אלו הם המרכיבים העיקריים של רווחה נפשית סובייקטיבית (Diener, Suh, Lucas & Smith, 1999). אומנם רווחה נפשית סובייקטיבית אינה זהה באופן קפדני לאושר, אך היא כן כוללת מספר מושגים המשויכים בדרך כלל לאושר ולחוויית חיים טובה. באופן ספציפי, רווחה נפשית סובייקטיבית היא קטגוריה רחבה של תופעות הכוללת תגובות רגשיות, שביעות רצון מתחומים שונים בחיים והערכה גלובלית של שביעות רצון מהחיים (Diener et al, 1999).
אם כן, מה הם מרכיביו של האושר ומה מוביל אליו? בספרו, Seligman (2002), מבחין בין שלוש דרכים המובילות לאושר: (א) רגש חיובי והנאה (הנאת החיים); (ב) התחייבות (לחיים); ובנוסף (ג) משמעות (חיים משמעותיים). במחקרו (Seligman, 2004), הכרת תודה נמצאה כמשתנה משמעותי המשפיע על רמת האושר והפחתת דיכאון עד לשלושה חודשים מאוחר יותר. הכרת תודה יכולה להיות מוסברת כמצב פסיכולוגי (הרגשת אסירות תודה והערכה), כמידה [1](להיות אדם המוקיר תודה הן בהתנהגותו והן בעמדתו) וכן כהנעה בינאישית המנחה התנהגות פרו-חברתית (Emmons & Shelton, 2002). באופן ספציפי, הנבדקים התבקשו לבצע טכניקה הידועה כטכניקת שלושה דברים חיוביים ולכתוב כל יום ובמשך שבוע על שלושה אירועים חיוביים שהתרחשו במהלך היום ולענות על השאלה מדוע האירוע החיובי קרה. תרגיל זה תרם להגברת הכרת התודה ובמידה מסוימת לשינוי הפרספקטיבה של הנבדקים על חייהם (Seligman, 2004). טכניקה זו הוצעה בספרות המחקרית ככלי קוגניטיבי-התנהגותי יעיל להגברת אושר, הגברת פרספקטיבה חיובית על החיים וניהול מתחים שניתן ליישמו עם מטופלים וסטודנטים (Hershberger, 2005).
בפסיכולוגיה החיובית, באחד הפרסומים הבולטים בחקר האושר אשר בוחן לעומק את האלמנטים החיוביים בחיי האדם (כגון, דתות, פילוסופיות, תרבויות והיסטוריות) תוך סקירה מקיפה של הספרות המחקרית של מדעי החברה וההתנהגות, זיהו החוקרים 24 מאפייני חוזק של האופי האנושי שקובצו לשש קטגוריות של מידות טובות (Peterson & Seligman, 2004). מאפייני חוזק אלו מובאים בטבלה 1.
טבלה 1.
מידות טובות ומאפייני חוזק אנושיים
_____________________________________________________________________
מידות טובות מאפייני חוזק
חוכמה וידע יצירתיות, סקרנות, ראש פתוח, אהבת הלמידה, פרספקטיבה.
אומץ גבורה, התמדה, יושרה, חיוניות.
אנושיות אהבה, טוב לב, אינטליגנציה חברתית (אינטליגנציה רגשית).
צדק אזרחות, הגינות, מנהיגות.
מתינות סלחנות ורחמים, ענווה/צניעות, זהירות, וויסות עצמי.
עילוי (נשגבות) הערכת יופי ומצוינות, הכרת תודה, תקווה (אופטימיות), הומור(קלות רוח), רוחניות.
_____________________________________________________________________
בנוסף, Hershberger (2005) מציע שחיזוק ו/או פיתוח מאפיין חוזק אחד לפחות, אשר אינו נחשב למאפיין דומיננטי, יכול להגביר שביעות רצון ואושר. יחד עם זאת, אנשים יכולים לבחור לפתח אחד מתוך חמישה מאפייני חוזק אשר נמצאו קשורים באופן מובהק לשביעות רצון מהחיים והם: תקווה, חיוניות, הכרת תודה, סקרנות ואהבה (Park, Peterson & Seligman, 2004).
גורם נוסף שנחקר ביחס להשפעתו על אושר הוא סגנון הייחוס. אנשים מסבירים לעצמם בחיי היומיום את הרגשות, ההתנהגויות והאירועים השונים המתרחשים בחייהם. הסברים אלו הופכים עם הזמן לסגנון הסבר מקובע הידוע בעיקר כסגנון ייחוס. מחקרים הראו שסגנון ייחוס חיובי (ייחוס תוצאות שליליות לגורמים חיצוניים, זמניים וספציפיים בניגוד לגורמים פנימיים, עקביים וכלליים) מגביר באופן משמעותי רמות אושר, בריאות נפשית ופיזית, הישגים אקדמיים, ביצועיים אתלטיים וביצועים בתחומים שונים בקריירה (Peterson & Steen, 2002). סגנון הייחוס הופך עם הזמן להרגל ועל כן יתרונו הוא שסגנון זה ניתן לשינוי וללמידה מחודשת. במילים אחרות, אנשים יכולים ללמוד לבצע ייחוסים אופטימיים ובכך להגביר את תחושת האושר שלהם (Reivich & Shatte, 2002). מכאן עולה האפשרות לעודד קבוצות התערבות שונות ומטפלים קוגניטיביים-התנהגותיים לעזור למטופליהם ללמוד לייחס באופן חיובי תוצאות לא רצויות בחייהם בעזרת פיתוח סגנון ייחוס חיובי ובכך לשנות את הפרספקטיבה שלהם על חייהם.
עוד עולה מהספרות המחקרית שלחלוק חדשות טובות עם אחרים מהווה גורם משמעותי בתרומתו להגברת האושר. המונח היוון[2] מתייחס לתהליך הבינאישי של חלוקת חדשות טובות וכיצד אנשים מגיבים לאחרים בזמן שחדשות טובות נחלקות עימם (Gable, Reis, Impett & Asher, 2004). הנתונים של Gable ואחרים (2004) הראו שתגובות חיוביות של אחרים לחדשות טובות מגבירות תמיכה חברתית ואת הרגשות החיוביים הקשורים לאירוע. עוד היא מוסיפה שרגשות חיוביים ושביעות רצון ממשיכים לעלות ככל שנחלקות עוד חדשות טובות ובנוסף, אירועים חיוביים שנחלקים עם אחרים הם בעלי סיכויי גבוה יותר להישמר בזיכרון. ביחסים זוגיים, תגובה קונסטרוקטיבית ואקטיבית של בן או בת הזוג לחדשות טובות, המשלבת התלהבות ושאלה פתוחה בסופה נמצאה כמשמעותית בהגברת שביעות רצון מהקשר, הפחתת קונפליקטים זוגיים והגברת אריכות ימיי הקשר, לדוגמה, "כל הכבוד! ספר/י לי עוד על כך" (Gable et al, 2004). חוויות רגשיות חיוביות כגון אושר, אופטימיות ושביעות רצון יכולות לקבל מקום מרכזי בחייהם של מטופלים בקבוצות טיפול אשר מעודדות תמיכה קבוצתית בעזרת היוון התגובות על חדשות טובות שחולקים המטופלים בקבוצה (Program requirements for residency education in family medicine- ACGME, 2001). מכאן ניתן להסיק שבפסיכותרפיה קבוצתית ניתן לעודד, ללמד ולאמן מטופלים להגיב עם סגנון פעיל ובונה לנוכח שיתוף חדשות מחבריהם לקבוצה. עוד ניתן לשער שעידוד שכזה יכול לתרום להגברת האושר בקרב המטופלים ולהגביר את סיכויי הצלחת הטיפול.
אחת הנקודות החשובות והמעניינות שעולות בחקר האושר היא כיצד ניתן להפוך אדם למאושר לאורך זמן? כפי שהוזכר קודם לכן, מגוון תוכניות התערבות שואפות לעזור לאנשים להיות מאושרים יותר, אך כיצד יעזרו התערבויות אלו כאשר שבמרבית הפעמים שאדם חווה אושר חוויה זו הינה נותרת קצרת מועד וברת חלוף? אחת ההסברים המעניינים לכך שאושר אינו חוויה מתמשכת הוא אפקט ההסתגלות המוביל לכך שבני האדם מסתגלים במהרה לשינוי (Tversky & Griffin, 1991;Kahneman, 1999). לכן, על אף שאנשים מרגשים אושר לנוכח אירועים מסוימים, הם מסתגלים לאירועים במהירות והאפקט החיובי מתמתן לבסוף במהרה ואף נעלם לחלוטין. במחקרם, Lyubomirsky, Sheldon ו Schkade (2005) התמקדו על האפשרות לייצב אושר לאורך זמן, מה שהם מכנים רמת אושר כרונית, אשר מנוגדת לעוצמה והמצב הזמניים שלו. ההגדרה שהם מציעים לרמת אושר כרונית היא סיכום סובייקטיבי רטרוספקטיבי של שיפוטים המתייחסים למצב רוחו ושביעות רצונו של האדם במהלך מספר תקופות שאירעו לאחרונה (למשל, במהלך החודשיים האחרונים, החצי שנה האחרונה, או השנה האחרונה).
Lyubomirsky, Sheldon ו Schkade(2005) מציעים שלושה משתנים המשפיעים על רמת אושר כרונית: (א) נסיבות חיים; (ב) נקודת המוצא של האושר; ובנוסף (ג) פעילות מכוונת. נסיבות חיים יכולות להיות היסטוריה אישית, רמת שכר, סטאטוס זוגי, מצב בריאותי, גיל, מין, מיקום גיאוגרפי וכדומה. אומנם הספרות המחקרית מצאה שנסיבות חיים משפיעות על רווחה נפשית סובייקטיבית (ראו Diener, Suh, Lucas & Smith, 1999, לסקירה), אך מחקרים מצאו שכל נסיבות החיים יחד מסבירות רק 8% עד 15% מהשונות של רמת האושר (Diener et al, 1999; Argyle, 1999). ייתכן וההשפעה הנמוכה יחסית מתרחשת עקב אפקט ההסתגלות (Lyubomirsky et al, 2005). נקודת מוצא, היא ערך מצופה ומרכזי בתוך טווח ערכים של האדם. נקודת המוצא של האושר נקבעת גנטית ומשוערת להיות קבועה, יציבה לאורך זמן וחסינה להשפעות שונות (Lyubomirsky et al, 2005). למעשה, אושר כרוני יכול לעלות בתקופה מסוימת בחייו של אדם, אבל לא על ידי שינוי הערך של נקודת המוצא של האושר ועל כן תרומתה להגברת האושר לטווח הארוך, זניחה. עד כה המשתנים האחרונים שהוזכרו לא תרמו משמעותית להפיכת האדם למאושר יותר ולאורך זמן. לכן, המשתנה השלישי, ואף אולי המשמעותי והמבטיח מהשלושה, מקבל התייחסות מעמיקה עקב תרומתו להגברת רמת האושר לטווח ארוך. פעילות מכוונת הינה קטגוריה רחבה מאוד הכוללת את מגוון הפעולות ההתנהגותיות, הקוגניטיביות והרצוניות שאנשים בוחרים לעשות ולחשוב בחייהם יחד עם השקעת מאמץ מסוים בכך. פעילויות רבות, כגון ספורט עקבי וההשתדלות להיות נחמדים לאחרים, הנן בעלות השפעה משמעותית על רווחה נפשית (Keltner & Bonanno, 1997). הדבר תקף גם לפעילויות קוגניטיבית, כגון הבניית סיטואציות מחדש באופן חיובי יותר (Emmons & McCullough, 2003) ופעילויות רצוניות, כגון חתירה למטרה אישית (Sheldon & Houser-Marko, 2001). לדוגמה, התחלת תוכנית ספורטיבית חדשה באופן מכוון יכולה להגביר מצב רוח חיובי וחיוניות ואפילו לשמור על הרמה החדשה של האחרונים עד לשישה חודשים (Ransford & Palisi, 1996). אומנם מעט מחקרים נעשו בכדי לחקור את ההשפעות ארוכות הטווח של הפעילויות הקוגניטיביות על אושר, הנתונים הרבים מהצלחות טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים בהפחתת סבל (Gloaguen, Cottraux, Cucherat & Blackburn, 1998) ונתונים מהשנים האחרונות המצביעים שעידוד אנשים לנהוג לפי אמות מידה פסיכולוגיות (כגון, הכרת תודה, תקווה וסלחנות), מרמזים שפעילות קוגניטיבית עשויה בהחלט להשפיע באופן ארוך טווח על אושר (Emmons & McCullough, 2003). לבסוף, בנוגע לפעילות רצונית, מחקר אורך (Sheldon, 2002) שבדק את השפעת פעילויות רצוניות על אושר מצא שעידוד אנשים לחתור למטרות אישיות ניבא ברמה משמעותית וגבוהה הגברת רווחה נפשית (אפקט חיובי גבוה, יותר שביעות רצון מהחיים והעדר אפקט שלילי), בזמן שחוסר עידוד ניבא הפחתה משמעותית ברווחה נפשית.
לסיכום
בשנים האחרונות עולה ההבנה שאנשים שמחים יותר נהנים מאיכות חיים, בריאות גופנית ובריאות נפשית טובים יותר. לכן קיימת חשיבות רבה לקידום בריאות נפשית בכלל ולהגברת האושר בפרט בחברה ובמערכת בריאות הנפש. מאחר ומרבית המחקר הפסיכולוגי-קליני התמקד בתחום הפסיכופתולוגיה ותרם משמעותית לידע שלנו על ליקויים פסיכולוגיים והתנהגותיים, תחום המחקר בפסיכולוגיה חיובית על האושר נותר עדיין בראשיתו ועולה צורך משמעותי בהמשך קיום מחקרים עתידיים בכדי להמשיך ולגלות כיצד ובאיזו מידה יכולים אנשים להיות מאושרים יותר. לדעתי, פיתוח ההבנה התיאורטית על אושר ומרכיביו השונים עשוי לפתוח את הדלת לפיתוח תוכניות התערבות שונות, המגובות מחקרית, לשם הגברת האושר ולאורך זמן אצל אוכלוסיות שונות וקידום חיים בריאים ואיכותיים יותר. לכן, אני מאמין שהגיע הזמן להמשיך לחקור באופן מעמיק יותר רווחה נפשית ואושר עם מירב תשומת הלב המדעית המגיעה להם וזאת בכדי ליישם את הידע התיאורטי למטרת קידום בריאות הנפש באופנים שונים, כדוגמת טיפול קוגניטיבי התנהגותי ושאר התערבויות טיפוליות דומות.
רשימת מקורות
מלאך פיינס, א. (1984). שחיקה נפשית, מהותה ודרכי התמודדות עמה. גומא ספרי מדע ומחקר: צ'ריקובר.
רונן, ת. (1994). ויותר מכל אהבה- האומנות והמיומנות בטיפול בילדים. ת"א: רמות.
Argyle, M. (1999). Causes and correlates of happiness. In: Well-being: The foundations of hedonic psychology (eds. D. Kahneman, E. Diener, & N. Schwarz), pp. 353–373. New York: Russell Sage Foundation.
Diener, E., & Lucas, R. E. (2000). Subjective emotional wellbeing. In Handbook of emotions (eds. M. Lewis & J. M. Haviland-Jones), pp. 325–337. New York: Guilford.
Diener, E., Suh, E. M., Lucas, R. E., & Smith, H. L. (1999). Subjective well-being: Three decades of progress. Psychological Bulletin, 125: 276–302.
Emmons, R. A., & McCullough, M. E. (2003). Counting blessings versus burdens: An experimental investigation of gratitude and subjective wellbeing in daily life. Journal of Personality and Social Psychology, 84: 377–389.
Emmons, R. A., & Shelton, C. M. (2002). Gratitude and the science of positive psychology. In: Handbook of positive psychology (eds. C. R. Snyder & S. J. Lopez), pp. 459-471. New York: Oxford University Press.
Fredrickson, B. L. (2003). The value of positive emotions. Am Scientist, 91: 330-335.
Gable, S., & Haidt, J. (2005). What (and why) is positive psychology. General Psychology, 9(2): 103–110.
Gable, S. L., Reis, H. T., Impett, E. A., & Asher, E. R. (2004). What do you do when things go right? The intrapersonal and interpersonal benefits of sharing positive events. J Pers Soc Psychol, 87(2): 228-245.
Gloaguen, V., Cottraux, J., Cucherat, M., & Blackburn, I. (1998). A meta-analysis of the effects of cognitive therapy in depressed patients. Journal of Affective Disorders, 49: 59–72.
Hershberger, P. (2005). Prescribing happiness: Positive psychology and family medicine. Family Medicine, 37(9): 630-634.
Kahneman, D. (1999). Objective happiness. In: Wellbeing: The foundations of hedonic psychology (eds. D. Kahneman, E. Diener, & N. Schwarz), pp. 3–25. New York: Russell Sage Foundation.
Keltner, D., & Bonanno, G. A. (1997). A study of laughter and dissociation: Distinct correlates of laughter and smiling during bereavement. Journal of Personality and Social Psychology, 73: 687–702.
Kessler, R. C., McGonagle, K. A., Zhao, S., Nelson, C. B., Hughes, M., Eshelman, S., Wittchen, H., & Kendler, K. S. (1994). Lifetime and 12-month prevalence of DSM-III-R psychiatric disorders in the United States. Arch. Gen. Psychiatry, 51: 8-19.
Langer, E.J. (1983), The psychology of control. Sage Publications: Beverly Hills, CA.
Lyubomirsky, S., Sheldon, K. M., & Schkade, D. (2005). Pursuing happiness: The architecture of sustainable change. General Psychology, 9(2): 111-131.
Park, N. Peterson, C., & Seligman, M. E. P. (2004). Strengths of character and well-being. J Soc Clin Psychol, 23(5): 603-619.
Peterson, C. (2000). Optimistic explanatory style and health. In: The science of optimism and hope (ed. J. E. Gillham), pp. 65-145. Radnor, Pa: Templeton Foundation Press.
Peterson, C., & Seligman, M. E. P. (2004). Character strengths and virtues: A handbook and classification. New York: Oxford University Press.
Peterson, C., Seligman, M. E. P., & Vaillant, G. E. (1988). Pessimistic explanatory style is a risk factor for physical illness: A 35-year longitudinal study. J Pers Soc Psychol, 55: 7-23.
Peterson, C., & Steen, T. A. (2002). Optimistic explanatory style. In: Handbook of positive psychology (eds. C. R. Snyder, S. J. Lopez), pp. 244-256. New York: Oxford University Press.
Program requirements for residency education in family medicinewww.acgme.org/acWebsite/downloads/RRC_progReq/120pr701.pdf. Retrieved on February 17, 2009.
Ransford, H. E., & Palisi, B. J. (1996). Aerobic exercise, subjective health and psychological wellbeing within age and gender subgroups. Social Science and Medicine, 42: 1555–1559.
Reivich, K., & Shatte, A. (2002). The resilience factor. New York: Broadway Books.
Rosenbaum, M. (Ed.). (1990). Learned resourcefulness: On coping skills, self-control and adaptive behavior. New York: Springer.
Rosenbaum, M. (1998). Learned resourcefulness, stress, and self-regulation. In: Handbook of life stress, cognition and health (eds. S. Fisher, & J. Reason), pp. 483-496. Chichester, England: Wiley.
Rosenbaum, M. (2000). The self-regulation of experience: Openness and construction. In: Coping and health and organizations (eds. P. Dewe, A. M. Leiter, & T. Cox), pp. 51-67. London: Taylor & Francis.
Ryff, C. D., & Singer, B. (2002). From social structure to biology: integrative science in pursuit of human health and well-being. In: Handbook of positive psychology (eds. C. R. Snyder, & S. J. Lopez), pp. 55-541. New York: Oxford University Press.
Schmeichel, B. J., & Baumeister, R. F. (2004). Self-regulatory strength. In: Handbook of self-regulation: research, theory, and applications (eds. R. F. Baumeister, & K. D. Vohs), pp. 84-98. New York: Guilford Press.
Seligman, M. E. P. (2002). Authentic happiness. New York: Free Press.
Seligman, M. E. P. (2004). Positive interventions: more evidence of effectiveness. Authentic Happiness Newsletter, www.authentichappiness.org/news/news10.html.
Seligman, M. E. P., & Csikszentmihalyi, M. (2000). Positive psychology: An introduction. American Psychologist, 55: 5–14.
Seligman, M. E. P., Parks, A. C., & Steen, T. (2004). A balanced psychology and a full life. Positive psychology, 359: 1379-1381.
Sheldon, K. M. (2002). The self-concordance model of healthy goal-striving: When personal goals correctly represent the person. In: Handbook of self-determination research (eds. E. L. Deci & R. M. Ryan), pp. 65–86. Rochester, NY: University of Rochester Press.
Sheldon, K. M., & Houser-Marko, L. (2001). Selfconcordance, goal-attainment, and the pursuit of happiness: Can there be an upward spiral? Journal of Personality and Social Psychology, 80: 152–165.
Sheldon, K. M., & King, L. (2001). Why positive psychology is necessary. American Psychologist, 56: 216–217.
Tversky, A., & Griffin, D. (1991). Endowment and contrast in judgments of well-being. In: Subjective wellbeing: An interdisciplinary perspective (eds. F. Strack, M. Argyle, & N. Schwarz), pp. 101-118. Oxford, England: Pergamon Press.
[2] היוון: Capitalization
כניסה / הרשמה לאתר
