האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

עדיין ימי חנוכה אלו הם, אחרי האור החורך והפוצע שראו עינינו על מסכי הטלביזיה במשך שעות רבות, עד שנותרו האודים העשנים, הטבע שהשחיר, האנשים שאינם עוד, אחרים שאיבדו את עולמם.  

ועם זאת, עדיין היינו רוצים מאוד לזכור שחג החנוכה הוגדר מאז ומעולם כחג האור. ההקשר שנוצר בארץ בין מונח חגיגי יפהפה זה לאותם אנשים אשר איבדו את מאור עיניהם בכל שלב בחייהם, מלידה ועד זקנה, הוא כבר נדוש, אך ממשיך להתקיים, ככל הנראה. עובדה היא כי קראתי אתמול, חזרתי וקראתי היום, בהתרגשות חוזרת, כתבה ב-YNET אודות מורה עיוור, שנכתבה, כך צוין בכותרת המשנה, לכבוד חג האורים.  

שמו של המורה העיוור הוא עדי נתן, מלמד בבית ספר חיפאי. אספר בקצרה מן הכתבה, כי עדי עסק בתחום המחשבים, אך ביקש לעצמו עיסוק עם אנשים. אחרי לימודים בתחום החינוך, הצליח עדי להשתלב בעבודת הוראה בבית ספר, כאמור בחיפה, שבו לומדים ילדים רגילים, אך קיים בו שילוב של ילדים בעלי קשיי למידה המקבלים שיעורי תגבור מיוחדים לפי צרכיהם. את השיעורים האלו מעביר להם עדי, הנעזר במחשב נייד במקום בלוח כיתה רגיל. לצדו כל היום יושבת כלבת הנחייה שלו, האהובה על כולם.

בלבי אני שולחת לאיש המיוחד הזה, את כל האור שרק אוכל לשלוח, לאות הערכה. אני משוכנעת שגם אתם, הקוראים שלי, תעשו כן לאחר שתקראו. אין לי כל ספק, שלא רק תרומתו בלבד לילדים האלו, אלא כולם בסביבתו, קטנים כגדולים, יוצאים נשכרים. הם זוכים במודעות לאדם השונה והאחר, מתנה לחיים.

ונקודת אור נוספת - 

הסרטון הקצר שבכתבה נגיש ללקויי שמיעה, הוא מוקרן בליווי כתוביות!

חלק מכם, הקוראים, זוכר את הפוסטים שלי מן התקופה האחרונה, בהם עסקתי בנושא הכתוביות בסרטים, משדרים וסרטונים. (המדריך למהפכה, כלבוטק, פוסטים שפורסמו כאן בבלוגי באביליקו) אין ספק שמצער היה להעביר ביקורת על החסר. לכן, אני שמחה במיוחד גם לברך על מה שכן מתקיים ולקוות כי ירבו סרטונים כאלו, לא רק בכתבות הדנות באנשים בעלי נכויות ו/או צרכים מיוחדים, אלא בכל נושא העולה לרשת.

בבקשה, הנה הכתבה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3995592,00.html

לסיום, אני רוצה לאחל לכולנו שיהיה הנר האחרון אותו אנו מדליקים הערב, נר של תקווה לעתיד שלנו כאן בארץ, הן לחיינו במשמעויות הכי ברורות שיש, הן לאיכותם בתוך חברה טובה ונאורה יותר.

תודה צנועה לכל קוראיי.