יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

ליום המוגבלות הבינ"ל 2012


איל שחל מתוך הבלוג של איל שחל



זה ציור שציירתי: "ילדי סי.פי. (שיתוק
מוחין) רוקדים". ציירתי אותו לאחר שבאמת צפיתי בילדים עם שיתוק מוחין בתנועה.
חשתי הזדהות עצומה. עם הקושי, ועם האומץ, ושמחת החיים.

אבל האמת היא שאין סולידריות בין אנשים
עם מוגבלויות ולא יכולה להיות.

זה לא שייך לסוג המוגבלות.


נכון, יש קשיים ספציפיים לכל סוג מוגבלות, אבל הדרך שאנחנו והמשפחות עוברים דומה בקווי המתאר. אנחנו כמו סירה על גלים סוערים. לפעמים נעה עם הזרם, לפעמים באופן עיקש נגדו.

 

הסולידריות היא שברירית עד לא קיימת משום
שהמועדון הזה, שבו כולנו חברים באי-רצון, נבנה ע"י מישהו אחר – הרשויות.

 

וזה בכלל לא מועדון. זה גטו. שמים עליך
תווית לא בשביל לאפשר דברים, אלא בשביל לבודד אותך משאר האוכלוסיה.


ואז צריך לריב על חלוקת תקציבים כאילו היא אוויר לנשימה, כי היא באמת אוויר לנשימה.

 

אני רוצה גם לומר, באופן כואב מאוד, שאנשי מקצוע מסוימים הם בעצמם חומה בלתי עבירה בין אנשים עם מוגבלויות.

אני הייתי חבר בתנועת נוער שהיו בה ילדים עם כל מיני מוגבלויות, אבל לרוב הדומיננטי היו גם בעיות דומות, והעו"ס של התנועה לא הבין את הבעייה שלי. גם לא את הפיתרון שלה שנקרא, במילים פשוטות: תת"ח (תקשורת תומכת חלופית), והוא גרם לזה שאני לא אהיה שם.

ועכשיו לאף אחד שם אין תת"ח, ואין לעו"ס בעייה להבין.

הוא לא הראשון ולא האחרון.

 

תמיד יש מישהו שרואה דרכך את האחר, כאילו היית שקוף.

כי האחר הוא התמונה שהוא מבין ולא אותך.

 

וזה המכנה המשותף האמיתי בין אנשים עם מוגבלויות.
העובדה שקודם נכנסת לחדר מוגבלות ואחר כך – אתה.



תלך עם הזרם – אתה מעמיק לחפור במוגבלותך, אולי גם תספח דברים שאינם שלך ואינם אתה. הכל בשביל להיות "ההוא עם המוגבלות בדרך הנכונה".

תלך נגד הזרם – כבר יגבילו אותך.

 

בסוף היום, בקצה כיסא הגלגלים, מקל הנחייה, התת"ח, המכשיר על הרגל, מכשיר השמיעה, הפרוטזה, הלשון השסועה ישנו אדם.

והאדם הזה הוא אתה.

 

ועכשיו, כולנו ביחד:


ה צ י ל ו !



ואין לצעקה הזו לא יום ולא לילה.

בטח שלא יום אחד בשנה.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה