האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

ראיתי לא מזמן ב'טד' הרצאה של פסיהולוג בשם מיהאיי צ'יקסנטמיהאיי. האיש (הונגרי במוצאו) דיבר על דבר שנקרא זרימה או FLOW:

* אנו מרוכזים לחלוטין במה שאנו עושים. (המודעות לדברים אחרים שקורים סביבנו מצטמצמת מאד).
* יש תחושת אקסטזה של היותי במצב שאינו יומיומי.
* יש תחושה של בהירות פנימית: אני יודע מה צריך לעשות עכשיו וכיצד לעשות אותו.
* יש הכרה פנימית שאני מסוגל לעשות זאת כפי שאני רוצה לעשות.
* יש תחושת ביטחון: ללא ספקות ביחס לעצמי וללא דאגות. אני חש מוגן (דבר לא יכול לקרות לי).
* יש חווית העדר זמן.
* מה שמייצר את הזרימה הזו הופך לחווית הגמול. כלומר זה מצב שמזין את עצמו ויכול למעשה להמשך כל עוד ניתן לו.

צ'יקסנטמיהאי אומר שזה דבר שאפשר ללמוד ליצור אותו עבור עצמנו, הן בחיינו הפרטיים והן במקומות כמו סביבת עבודה. יותר מזה. אם מקומות עבודה ילמדו לייצר סביבות כאלה עבור העובדים בהן, הפריון עשוי לעלות משמעותית.

את ההרצאה של צ'יקסנטמיהאי תוכלו לראות בטד, בקישור הזה
http://www.ted.com/talks/lang/eng/mihaly_csikszentmihalyi_on_flow.html

ובכל זאת: אם הייתי יכול הייתי שואל אותו מה הקשר בין התופעה הזו ובין מה שאנחנו קוראים לו השראה.
קל להבין שזה קורה במהלך יצירה (האם ה'זרימה' הזו זהה במשמעותה להשראה שאמנים
מדברים עליה?) אבל צ'יקסנטמיהאי טוען שזו יכולה להיות חוויה יומיומית שאפשר למצוא
אותה במגוון רחב של מעשים ופעילויות בחיי היומיום, מנהיגה, למשחק עם הילדים ועוד ועוד.

צ'יקסנטמיהאי הגדיל לעשות והפך את הרעיון שלו (המתואר היטב בהרצאה שנתן ב TED)
למודל ניהולי שתכליתו להביא בסביבות עבודה שונות לכך שאנשים יעבדו מתוך חוויה שכזו.