האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

בעקבות הדיונים האחרונים במורכבויות בלימודים ועבודה עבור מתמודדים במקצועות טיפוליים.
אשמח לשמוע את דעתכם על הסוגיות שמעלה הכותב.
שיהיה לכולנו שבוע טוב!
מרים

אצלי לפחות.

האמת מרים, לפני שנה ומשהו קצת לפני סיום התואר הראשון, עשיתי עבודה בשיטות התערבות מתקדמות על דילמה שעסקה בדיוק בשאלות האלה. כמה חיפשתי בדיוק מאמרים כאלה..ועכשיו אני קורא את זה ומחייך לעצמי.

אקרא בימים הקרובים.

לדעתי כל העלאה של הנושא והתבוננות בדילמה הזו מההקשר האישי
היא חשובה מאד מאד לדעתי.מאמרים כאלה ואחרים יכולים לתת כלים להתבוננות ואירגון המחשבה ולכן הם חשובים בעיני תמיד

(שאלות כמו האם אני ראוי להיות עו"ס האם יקבלו אותי כאיש מקצוע, האם מטופלים יבטחו בי? האם אני בוטח ביכולת שלי לתת עזרה? ועוד)

המאמר מאד חשוב.
למעשה זו סקירת ספרות הנוגעת במגוון של דילמות העשוייות/עלולות להעסיק מתמודדים שהם עובדים סוציאליים.

אם אני הולך לסיפא של הדברים המחבר/ת אומר שעל שני הצדדים חלה אחריות: על העובד הסוציאלי להיות אחראי לכך שקשייו הנפשיים לא יפגעו בשירות שמקבלים ממנו מטופליו. הקהילה המקצועית נדרשת להיות מודעת
יותר להשפעה הרעה של סטיגמה כלפי מתמודדים. המודעות לסטיגמה, חשיפת דרכי השפעתה וניטרולן במידת האפשר הן בעיני הכרח עבור עובדים סוציאליים באשר הם מעצם הגדרת תפקידם.

כלומר בעצם המאמר מביא דוגמה לכך שכדי שבאמת יהיה שילוב של מתמודדים בקהילה יש צורך בהיענות אקטיבית - הן של המתמודד/ת בעצמו והן של החברה הקולטת. (היענות אקטיבית היא בעיני לא רק להגיד "אנחנו מוכנים לתת לכל אדם הזדמנות" אלא לתת הזדמנות גם למי שלא תמיד מקבלים אותה.

מנסיוני חלק מהגופים הגדולים ביותר העוסקים בתחום השיקום הפסיכיאטרי בישראל טובים מאד בצד ההצהרתי אבל כשצריך לפרוע הבטחות ולקבל אדם לעבודה למשל, זה כבר עניין אחר. הם תמיד יכולים להצדיק זאת ב "טובת המטופל"..מעניין אם הפלייה בפועל של מתמודדים בקבלה לעבודה מתיישבת עם טובת המטופל כפי שהם רואים אותה. (כותב המאמר בדבריו מראה כיצד היא אינה מתיישבת ולא יכולה להתיישב).

ד.א. מייק סלייד בספרו 'החלמה אישית ומחלת נפש' מדבר על דילמות שמלוות צנ"שים באנגליה ובמקומות אחרים. (פרקים 12-13 בעיקר). מומלץ מאד.

בתקווה כמובן שאסיים אותה.
במורכבויות ובאתגרים שמלווים סטודנטים לעבודה סוציאלית המתמודדים עם פגיעה נפשית במהלך לימודיהם.
בינתיים ככל שאני מתקדמת אני בעיקר נתקלת בעוד שאלות ודילמות.

אקרא את הפרקים הרלוונטיים אצל סלייד, תודה.

הי מרים אני אמנם לא מכיר אותך אבל מאמין שתגיעי עם העבודה הזו לקו הגמר. אני חושב שבחרת נושא מאד מורכב וזה יכול להיות מאד מעניין לקרוא את התוצאה הסופית.

אני אתייחס לסוגיה הזו באחד הפוסטים הקרובים בבלוג שלי 'דבר הפועלת'.
(זה פוסט שעדיין הולך ומבשיל בכתיבה..). הכותרת שנתתי לפוסט הזה היא: 'הבלדה לשני כובעַי - מיומנו של אִישִיקוּמִי - תְמוֹדֵד'.

לי יצא שפגשתי את הדילמה הזו בין איש שיקום ומתמודד גם שלא מסגרת יחסים טיפוליים, אלא בחיי היומיום. (אכתוב את הדילמה הזו בשירשור נפרד).