האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

יום אחד באתי לבקר בבית משוגעים. עברתי בגן המקיף את המקום ופגשתי שם צעיר חיוור פנים, נעים סבר ויפה עיניים, מבטו אובד בחלל וחיוך מיסתורי על שפתיו.
הוא ישב בגן וישבתי לצידו על הספסל ופתחנו בשיחה.
שאלתי אותו: "מדוע אתה נמצא כאן"?
התבונן בי במבט תמה, חייך חיוך מריר והשיב:
"אתה באמת רוצה לדעת?"
הנדתי בראשי.
"אמנם שאלתך נראית בעיני תמוהה ואף מוזרה, אך אל אף זאת אשיב לך. אבי דרש ממני להיות בדיוק כמוהו, ממש חיקוי שלו. זאת דרש ממני גם דודי. אמי רצתה שאהיה דומה בדיוק לאביה עליו השלום. אחותי הגדולה רצתה שאהיה חיקוי מלא של בעלה. אחי הבכור רצה שאהיה ספורטאי מחונן כמוהו.
אך לא רק בני משפחתי רצו לעצבני בדמות משא נפשם. גם מורי ומחנכי רצו לעשותני כמותם, כך גם מורי הפילוסופיה ומורי הלשון, מורי המוסיקה ומורי ההלכה. מורה הדת רצה שאהיה דומה לשיח והשיח רצה שאדמה לנביא מוחמד.
לכן ברחתי מהם והגעתי למקום הזה. כאן הכל שפוי יותר ואני יכול להיות אני עצמי."
כשראה את החיוך המתפעל שהצטייר עלפני הוא שאל אותי:
"איך אתה הגעת הנה, מה אתה עושה כאן?"
השבתי לו:
"אני רק אורח".
צחק ואמר"
"אני מבין, אתה שייך לאלה החיים בבית המשוגעים שבעברו השני של הגדר".