|
חזרתי מהעבודה היום במועקה. התחילה שנת הלימודים, והתקוות שלי שהשנה אהיה פסיכולוגית אחרת, נתקלו בחרדה שחזרה. לכתוב שאני פסיכולוגית ממלא אותי בפרנויה וזה בדיוק העניין. המשא הזה על הכתפיים, האחריות, התחושה שעולה בי שאני מרמה את העולם. חרדות שאיני מכוסה מבחינה משפטית שכן כשבאתי לעבודה היה צורך במכתב רופא, והרופאה לא הצהירה על בעיותי הנפשיות ואני לא הצהרתי. המפגש שלי עם אנשים מלווה בהמון חרדות, וכשאני צריכה לעזור לאחרים, זה גם שם. אני לא נקייה מהקשיים שלי.. אני מנסה לומר לעצמי שמהנסיון ומהכאב שלי, יש לי ראיה עמוקה יותר, אני כן פסיכולוגית טובה באספקטים מסוימים, ומהצד השני החרדה מפריעה לי להביא לידי ביטוי את הטוב שבי, וזה כל כך מבאס. כל כך מבאס. אני מפחדת שישפטו אותי, על המשחק באנשים, שזקוקים להמון עזרה ותמיכה. דיברתי עכשיו עם ידיד שהייתי איתו באישפוז יום, הוא בחר לפנות לביטוח לאומי ולבקש דמי נכות, להצהיר על קשייו במקום עבודתו בתחום הרפואה, ואני בחרתי לשקר. ויתרתי על נושא הנכות, מתוך רגש עז שמקשה עלי להיות מוצהרת כנכה. יש לזה סיבות שונות, וזה כמובן הפסד של הרבה כסף. לא ידעתי שאני משקרת כשהתקבלתי לעבודה, זה היה לא ברור אם זה שקר או לא, כי לא ברור מה היא מחלה נפשית. יש לי הפרעת דיכאון וחרדה, ובאשפוז האחרון קיבלתי אבחנות נוספות שכשהלכתי לחפש עבודה לא ידעתי עליהם... גיליתי שאבחנו אותי גם עם OCD לא פעיל ולא הסבירו לי, וכן כהפרעת אישיות תלותית. קיבלתי את האבחנות רק על הדף, קצת אחרי שחרורי כשכבר עבדתי כפסיכולוגית. אז עקרונית אולי היה עלי להצהיר עכשיו מחדש על בעיות נפשיות אולי, לא ?! אני שונאת את הפרנויה הזאת מהחשפות, גם כאן כשאפשר להיות כאילו אנונימי, אני פרנואידית חסרת תקנה.העמדה הזאת שבה אני נמצאת - להיות פסיכולוגית- שמה אותי בפרנויות...ההסתרה הזאת הופכת אותי לבודדה ופרנואידית. שלא יגלו. קיוויתי שהשנה אחרי שנה בעבודה שהיתה מלאה בחרדות ארגיש אחרת.. היום שהתקשרתי כחלק מעבודתי להורים שאותם אני צריכה להדריך ולעזור שוב היה לי קשה...אני חוששת שעשיתי טעויות. אני קשה עם עצמי, אני יודעת, ובכל זאת. כל מה שנשאר לי אולי זה להתפלל לאלוהים שיעזור לי... תודה על ההקשבה. הלוואי שמישהו פה יכול להזדהות ולהגיב... תודה .
|
|
מערכת החינוך והלימוד כיום החל מבית הספר ועד סיום האוניברסיטה כולל דוקטורט, מאוד רדודה,ו גם המוסר מאוד ירוד.
וזה אצל כולם.
כיום אין מנוס אלא לקחת את עצמך בידיים ולעשות השלמות של חינוך ולמידה באופן עצמאי, לפתוח ספרים, ללמוד מחכמים, ללמוד מהו אדם באמת, ללמוד על מוסריות ולעבוד על המידות: גאווה, קינאה, פחד(זו גם מידה)גבורה, ולהיות אדם צנוע ועניו.
ובעיקר וזה הכי חשוב, ללמוד מהי חברה ומהו תפקיד האדם בתוך חברה וכלפי הזולת, זה תחום נשכח ונירמס מאוד בזמנינו ובעיקר בגלל זה באות לנו כל הצרות וכל הקשיים.
הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה ובכלל יודעים מעט מאוד על מהו אדם ומהו תפקידו בחברה, אנשים מעריכים את מערכת הבריאות הנפשית בעולם ואת אנשי המקצוע המובילים בתחום הרבה יותר מדיי, כבוד שאינו מגיע להם בכלל, ומכאן הטעות, כי אנו בטוחים שלפחות חצי מימה שהם אומרים הם כן מבינים וכן יודעים, ובכן, הם לא, ממש לא.
פסיכולוג אמיתי כיום צריך ללמוד בעצמו מה נכון מימה שלמד ומה לא, ההפתעה היא גדולה מאוד ו"לרעה", כי מגלים שמה שלמדנו כמעט וכלל לא נוגע למציאות.
ככל שאדם יבין יותר מהו תפקידו כלפי עצמו, כלפי הזולת וכלפי העולם כך יהיה מוכשר יותר מעשית להצליח בכל דבר.
הדרך הטובה ביותר(מדבר מתוך נסיון) היא לעזור לזולת, לעשות חסד עם אנשים, ככל שתתרגלי יותר בזה כך ישתפרו חייך וכל עניינייך.
כשתעזרי לזולת תתחילי להבחין בתהליך נפלא שקורה לך, את שוכחת מעצמך כלומר מצרותייך, כי את מקשיבה באמת לאחר לזולת ואין יותר מקום בראש או בנפש שלך לעסוק בדאגותייך ובעיותייך, פה את תחווי לראשונה בחייך "חירות" מהעסק הבילתי נפסק בטירדות שלך, כך שהנפש שלך תתחיל לחוות "מנוחה נפשית" וכשזה יילך ויימשך, ייתכן מאוד שלא רק שישתפר מצבך אלא תבריאי לחלוטין.
אני מודע לכך שאני עם דעתי בעמדת מיעוט, אך אין זה אומר שהמיעוט לא צודק.
כשהולכים לפי העיקרון "הרוב קובע" זה רק כאשר מדובר ברוב השפויי, וכאשר איו הוא כזה, (והלא עינינו הרואות מה קורה לעולם כיום מבחינה מעשית כמה שאנשים אומללים מאוד בחייהם, שברור הוא כי הרוב אינו שפויי) הוא בפירוש אינו נחשב.
ולגבי פסיכולוג שמשקר, תדעי שכולם ללא יוצא מן הכלל משקרים, הם משקרים כי הם לא יודעים, והתרבות של הכרישים מכה בכל אדם כמעט, אומרים לך ברמז, "אל תהיה פראייר, אז תטרוף".
אנחנו כיום במציאות לא פחותה מאשר "סדום ועמורה".
ראינו את זה לא מיזמן, קול ההמון כ400 אלף בהפגנה אחת של מחאת האוהלים לא קם כי המדינה כנה ואמיתית עם אזרחיה אלא על העושק הנורא הקיים כיום בכל התחומים, רק עיוור לא רואה את זה.
אפשר להמשיך ולא לראות שהמלך הוא עירום, אבל בלב יודעים שהוא עירום, כולם יודעים.
אז מה עושים?
כל אחד שיעבוד וישפר את עצמו.
בכך, בדוגמא האישית הזאת, הוא או היא העושים כך פועלים יותר מהממשלה עצמה וכל היקר והגדולה המפוקפקים שיש לה.
כתבתי את הדברים כדי שתיראי תמונה ברורה.
מה שללא ספק יעזור לך להתמודד איתה נכון, מאשר לקבור את הראש בחול(כמו שהמון המון אנשים עושים) ולא לראות עין בעין את המציאות מהי ומה אם כן הדרכים להתמודד איתה.
את תדעי איך להתמודד ועם כל בעייה, תאמיני בעצמך, אל תתני לאנשים להחליט בשבילך מי את כן ומי את לא, חשוב להקשיב להם, ואפשר ללמוד מעיצות המון, ובעיקר מאנשים חכמים, כן אבל לא לתת להם להחליט מי את, את זה רק את יודעת, כי אין גישה לאנשים לא למחשבות שלך ולא למה שאת מרגישה אלא מה שאת מבטאת כלפי חוץ בלבד.
דעי את עצמך, יקרי את עצמך בעינייך, הימצאי יותר ויותר ליד אנשים טובים וחכמים, הם לא יפחדו להחמיא לך באמת,( התרחקי מ"כרישים" שכל מה שיש להם ללמד אותך זה איך לטרוף אחרים, תני דגש לחברת אנשים שאינם רק "ידענים" אלא גם ידענים וגם מוסריים",) לידם תוכלי להשיג את מלוא התדמית האישית הטובה שלך.
שנה טובה.
|