יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

התמודדות עם ילדה


יפעת כהן מתוך הבלוג של יפעת כהן



23.06.2010 | 08:11
קושי קורע לב (עורך האתר)

החיים באמת לא פשוטים, פתאום  כל הצרות מתגמדות והצרה שלי נהיית הבעיה הכי גדולה בעולם. אני מנסה להסתכל ומחפשת בעיות קשות יותר אך זה לא מעביר לי את הכאב. אני יושבת עכשיו בחופשת לידה וחושבת רק על הילדה הגדולה. מה יהיה איתה שתגדל? מי יטפל בה אם יקרה לנו משהו? בעצם רק אני ובעלי ןאמא שלי מבינים אותה ומטפלים בה היטב. אתמול הסתובבתי איתה עד שההסעה הגיע ופתאום היא זזה בתנוחות מוזרות הבנתי שמשהו קורה אך לא ידעתי מה ואז הכל עלה לי בחזרה ולא הפסקתי לחשוב מה יקרה לה בעתיד מי יבין אותה? המחשבות לא עזבו אותי, בכיתי, התייאשתי וביקשתי עזרה.... ובסוף מה שקרה לילדה-עקצה אותה דבורה והיא אפילו לא בכתה!!

אני מקווה שהקב"ה שם למעלה מבין אותנו ויעזור לנו להתמודד איתה ועם אחיה ויעניק לה את הדיבור.

 


תגובות
3.
לא להיות לבד (לת)
ריקי כהן   23.06.10 | 15:33
אני שמחה שאזרת אומץ לכתוב את קשייך, נוגע ללב המכתב שלך, כואב ומרגש. אני מאמינה באינטרנט כמקום של תמיכה ושיתוף, כמקור כוח להמשיך. מקווה שתמצאי גם פתרונות לשיפור מצבכם.
2.
התמודדות (לת)
טלי מאיר   23.06.10 | 09:47
אודיה שלום,
אני שומעת את הכאב והמצוקה הרבה. ההתמודדות והדאגה לבת שאינה מסוגלת לדאוג לעצמה הם משא כבד.
אני מזמינה אותך להצטרף לפורום תמיכה להורים שאני עומדת לפתוח בימים הקרובים כאן באתר.
מעבר לכך, יש מקום לפנות לעזרתן של קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק.
יכול להיות שהבת לא בכתה משום שסף הכאב שלה מאד נמוך- זו יכולה להיות בעייה תחושתית. לכן, מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק שתאבחן. כמו כן, לגבי הדיבור- יש היום אפשרויות רבות של תקשורת חליפית תומכת ואם יש יכולת למידה גם שפת סימנים יכולה להיות פתרון טוב. אבל קודם חשוב ממליצה להתייעץ עם אנשי מקצוע.
בברכה,
טלי מאיר
1.
התמודדות עם ילדה... (לת)
אודיה   23.06.10 | 09:12
שלום יפעת .לפני רגע עניתי לך בקשר לפורום להורים .עכשיו ראיתי את הבעיה שהבת לא מדברת . לפני שבוע התחלתי ללמד את הבן שלי שפת סימנים. אני מרגישה שאנחנו בדרך הנכונה, המחשבה שעומדת מאחורי זה היא שקודם יחקה את התנועות של הידיים שלי כדי לתקשר ובעזרת השם בהמשך הוא ייכנס חזק לעניין של החיקוי ,ויחקה את הקולות שאני מוציאה מהפה שלי. כמובן שאני עושה את הסימנים יחד עם דיבור ואפילו מדגישה את החיבור של המילה המדוברת עם הסימן שבידיים.בנוסף אני לא מוותרת על נסיונות לדובב אותו . אני יושבת מולו עם גלידה ואומרת "תגיד אבא" שוב ושוב וכשהוא מצליח לומר משהו דומה אני נותנת לו כפית מהגלידה. אני עושה את זה הרבה והגענו למצב שהוא יכול לומר בערך אבא אימא עוגה.

למעלה