האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

על תרגום שאיפות לתוצאות לא רגילות. הרצאה על כלים מעשיים, מסוגלות וצעד ראשון לחוייה יישומית למי ששואף ומשתוקק להצליח.
ביום ראשון, י"ב בשבט תשע"ב 5.2.2012 בשעה 19.00
השתתפות: 10₪.
הפעילויות מלוות בתרגום לשפת סימנים ובתמלול.

מבקשים להביא כלי כתיבה...

ההרצאה מתקיימת בבית זוסמן, מרכז ללקויי שמיעה, רח' יצחק רובינשטיין 15, קריית יובל, ירושלים,

מצורף קישור לסרטון עם כתובויות ובה תקציר ההרצאה של הופכים תשוקה להצלחה של בני מרגליות.

http://www.youtube.com/watch?v=VHGcy67kZpM

יעל בשני הפוסטים האחרונים שלה שאלה בעצם שאלה מצוינת - יש חירשים אוראלים או אין ? וזה שאלה קצת מהפכנית ...

עד לעכשיו יש מוסכמה שמי שמשתמש בשפת סימנים והוא גם לקוי שמיעה - הוא חירש, ואם הוא לקוי שמיעה ומשתמש בשפה אוראלית הוא מוגדר כבד שמיעה אפילו אם הוא רק קורא שפתיים...

עניתי לה שיש חירשים אוראלים אבל הם לרוב מגדירים את עצמם ככבדי שמיעה אבל בעצם הסתובבתי סביב עצמי איך מגדירים חייה כזאת ? לפי ירידה בשמיעה מתחת ל- 70 או 90 DB ? האם הוא בעיקר קורא שפתיים ? זה מאוד מלאכותי ולא מספק...

אז עלה לי רעיון איך להגיע לנייר לקמוס שמגדיר אם הלקוי שמיעה הוא חירש או כבד שמיעה: זה פשוט על ידי שאלה אחת שהאדם נשאל ?

האם אתה אוהב לשמוע קולות או לא ?

בניסוח אחר:

האם לרוב מכשיר שמיעה או השתל שלך הוא דלוק או מכובה ?

ואפשר גם לשאול כך:

בזמנך הפנוי - אתה אוהב לשמוע את הסביבה או אתה אוהב להיות בשקט או בדממה ?

אם התשובות לשאלות היא האופצייה הראשונה - אז הלקוי שמיעה הוא מבחינה מנטלית הוא כבד שמיעה - ואם הלקוי שמיעה בחר באופצייה של הימנעות מהקולות אז מבחינה מנטלית הוא חירש.

בחירה בחירשות לא סותרת שמיעה סבירה של קולות או דיבור אוראלי טוב או אי ידיעה של שפת סימנים עקב נסיבות חברתיות - השאלה האם הלקוי שמיעה אוהב את עולם הרעש או לא...

וזה לא חייב להיות שחור או לבן - יכול להיות ש 50% מהזמן הלקוי שמיעה אוהב להנות ממה שעולם השמיעה יכול להציע לו - ו 50% מהזמן הפנוי שלו הוא מעדיף להיות ב- OFF ובשקט ודממה...

כתבה במעריב

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/303/863.html?hp=1&cat=402

פורסמה כתבה על טלפון מתמלל בואלה - ותודה לנור דן שהסבה את תשומת ליבי - רק הכתבה לא מדויקת הטלפון המתמלל יכול לעבוד גם בעברית - אבל הוא לא מתמלל - מי שמתמלל זה מתמלל שומע שיושב בשירות מימסר ושומע את את השיחה של הצד השומע ומתמלל אותה למסך על הטלפון כתוביות עבור הכבד שמיעה - הצד השומע לא אמור להרגיש בכלל שהוא שמשוחח עם כבד שמיעה...

השירות הזה קיים עשר שנים בארצות הברית ומקל מאוד על החיים של כבדי שמיעה ומאפשר להם שיחה שוטפת עם השומעים בלי לומר כול משפט שני את המילה "מה" ובבקשה לחזור על המשפט עוד פעם...

שירות כזה יכול לאפשר שילוב מלא יותר של כבדי שמיעה בחברה ישראלית ויותר מזה הוא יכול לאפשר שילוב מלא יותר של כבדי שמיעה בשוק העבודה שהיום מבוסס על תקשרות אלקטרונית זמינה בכול מקום ובכול זמן...

כדי להנהיג שירות כזה נחוץ תביעה ציבורית של כול ארגוני לקויי שמיעה בארץ ומאבק ציבורי של ציבור הלקויי שמיעה...

לכתבה בואלה:

http://tech.walla.co.il/?w=%2F4003%2F1870286

מיל שקיבלתי:

האם החיפוש אחרי התינוק המושלם גורם בעצם להדרת הנכויות ? איפוא עובר הגבול בין תינוק בריא - ובין אי קבלת השונה ? עד כמה הזכות להורה להכתיב את המושלמות של התינוק ? (וזה כולל שאלה לזכות ההורים החירשים לגרום להולדת תינוקות חירשים !)  הירורים שאני מגיע אליהם בזכות קריאת המאמר שקישורו למטה...

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1523662

לשמוע צריך לרצות:

יום ראשון בראש השנה - באתי לבית כנסת - והרגשתי שהציבור בא לתפילה - אבל לא בדיוק להתפלל - הביצוע היה טוב - החזן אמר בדייקנות - אבל היה לי קשה לשמוע הראש כאב לי מהקולות בשתל - ממש רציתי שיגמר...

יום שני של ראש השנה - באתי לשול/ שאטל בית כנסת של בעלי בתים שמקדישים את זמנם הפנוי לשיעורי תורה - אותה תפילה בדיוק - אבל אחרת היה כיף לשמוע את התפילה - עושה רושם של עוד - הראש לא כאב לי - להפך נהנתי מהשמיעה של הציבור מתפלל הציבור שבא להתפלל...

מסקנה - הכול הולך אחרי הלב - או הבערה הפנימית שיש במעשים שלך..

השתל שבלול נותן למושתל שמיעה אחרת - שמיעה שונה מהשמיעה של מכשירי שמיעה - ובודאי שמיעה שונה מהשמיעה הטבעית אם היה למושתל כזאת מקודם...

כדי לנצל את השמיעה צריך ללהתאמן על איך לשמוע מחדש - ורק למעטים יש את היכולת מבחינת זמן וכסף לקבל  שיעורי שמיעה בצורה אינטסיבית - או חברים שמוכנים לתרגל את השמיעה.

בזמנו אחרי שעברתי השתלה חיפשתי תוכנות לתרגול שמיעה דרך התוכנות: כאלו שאשמע מילה או משפט ואוכל לעקוב אחרי המילה בטקסט בו זמנית על המסך כדי שתהיה לי בקרה על מה שאני שומע..

מספר המושתלים בישראל הוא כרגע 2,000 איש אז לא משתלם מבחינה מסחרית לכתוב שמיעה במיוחד עבור מושתלים - אז חיפשתי תוכנות שנעשו עבור עולים חדשים - או כאלו שמתקשים בקריאה או אפילו ללימוד קריאה לכיתות א או ב - וגם תוכנות עבור דיסקלטים...

את הניסיונות ריכזתי במספר פוסטים בבלוג שכתבתי אז ב- Marker בצעדי שתל שבלול - ומסתבר שהם עוד אקטואלים...

אולי פעם איזה ארגון שעוסק בלקויי שמיעה ירים את הכפפה ויפיק תוכנה ללימוד שמיעה שתציג מילים ותשמיע ארותם כמו בשירה בציבור או בקיריורקי ...(וגם שירת האדם)

הפוסטים: 

עברית קשה שפה ללימוד שמיעה

ניסתי דיסקט של קריינות עם תמלול

איך לומדים לשמוע צלילי דיבור עם שתל רעיונות

איך לילמוד צלילי דיבור באצמעות הרשת

תולעת ספרים - תוכנית שאפשר להשתמש ללימוד שמיעה

בתגובה לפוסט שכתבה יעל הלוי בבלוג שלה "שילוב" - אני כותב פה מה שכתבתי בעבר אודות פגישת המחזור של חבירי השומעים מבית ספר העממי באשקלון אילנות.

את הפוסט הזה כתבתי בזמנו בבלוג שלי "בצעדי שתל שבלול וישנם שם תגובות שנכתבו אז:

http://cafe.themarker.com/post/499476/

שלום שמי עודד XXXX זוכר שמעתי בטלפון שהרמתי בעבודה, זוכר ?

 אנא חזור שנית על המשפט – ביקשתי כי לא הייתי בטוח בנאמר, אז הוא חזר – אני קיבלתי מההורים שלך את הטלפון והם הבטיחו לי שיש לך יכולת שמיעה בטלפון .

אה אתה עודי  XXXX מהבית ספר העממי באשקלון  - השבתי...

כן ואנחנו רוצים לערוך מסיבת יום הולדת למורה שלי לכבוד הגיעה לגיל 60 ולפרישתה לפנסיה – תבוא ? כן בטח..

החלפנו קצת דברים על מה שקורה אתנו וחברים שהכרנו אחרי שעשרים וחמש שנים לא נפגשנו – אני עוד צריך לטלפן להשיג עוד חברה – כבר בטח נספר הכול בפגישת המחזור.

באתי - כולנו השתננו אם כי הפנים מוכרות – אני שמחה לראות את כולם ולספר מה עבר על כול אחד ומה עושה כול אחד,

כן טוב לראות אותך אתה הרבה יותר נשמע טוב ומובן יותר מאז ילדותך – המשפט הזה החזיר אותי לימים שבהם לא ממש שמעתי עם מכשיר שמיעה עם חוטים הפרימיטיבי – לימים שדיברתי בקול גבוה ולא הכי ברור, לקח לי שנים עד שהגעתי לדיבר כמעט נורמלי.

ואחר כך הם סייעו לי להיזכר בימי ילדותי – ספרו דברים שקצת לא זכרתי – שהמורה הטילה על בת כיתה להעתיק לי את שיעורי הבית – כי היא לא כתבה אותם על הלוח אלא הכתיבה אותם (לא היה מה לדבר על  העתקה או צילום מחברות-   אז לא היו מכונות צילום ובטח לא כול אבזרי עזר המודרניים – אני למדתי מהספרים) – ואמרו שחשדו שמתי שלא רציתי לעשות את השיעורים אמרתי שלא העתיקו לי .

וגם צחקו שאם הייתי מעצבן הייתי גורם שצפצופים ישמעו ממכשיר שמיעה שלי.

אחר כך סיפרו בפגישה על כול התעלולים שלהם כילדים – איך שהיו נוהגים להתכנס בשבתות בבית ספר באחד הכיתות בחושך או במערה מסוימת , ואיך היו עושים פעולות חברתיות ספונטניות.. משהו בסגנון חסמבה...  

כול זה היה חדש בשבילי – לא הזמינו אותי לפעולות אלו – אבל לא הייתי יכול להשתתף בהן: הייתי מסוגל  לשמוע בחושך ולנהל שיחה בחושך בלי לקרוא שפתיים ? אפילו באור יום לא יכולתי להיות חלק מחבורה..

בשנים שעברו מאז ילדותי לא זכרתי את התקופה הזאת לטובה, אבל באותה מסיבה הבנתי גם את הצד של הכיתה והמורה שהייתה שם – אז אף אחד לא ידע לעכל את הנושא של כבדי שמיעה בכיתה, אז האמינו שעם מכשיר שמיעה תהיה לי שמיעה מספיקה לתקשר בכיתה ובבית ספר – אבל לאף אחד לא היה ניסיון עם זה, המורים הודרכו לנסות לדבר כמה שאפשר  עם הפנים אלי, אבל זה היה רחוק מלהיות מספיק.

לאף אחד לא היה ברור מה עושים עם ילדים כבדי שמיעה בכיתה של שומעים – אף אחד לא סייע לי איך להתמודד עם מצב כזה, כי לא היה ברור לאף גורם חוץ מהורי שיש בעיה עם זה...

אז הייתי עם החברה רק בבית ספר – אחרי הלימודים הייתי לרוב עם עצמי ומה שאהבתי לעשות, אבל באותה מסיבה הבנתי שבתור אחד הילדים כבדי שמיעה הראשונים (אפשר גם לומר החירש אבל אז ברחתי מהמילה הזאת) שלמד בבית ספר הכללי - לא היה אפשר אחרת.

 זאת הילדות שהייתה לי

התמונה שלי בגיל 13

פגישת המחזור