אתר הקהילות והמומחים
המקיף בישראל בתחום המוגבלויות
הרשם
מעוניין להפנות שאלה לקהילה?
חפש
חפש הכל    חפש אנשים    חפש בשאלות ותשובות

בתחום החינוך

זריקת עונשין

31/05/10
אריה סעדה
תחום העיסוק שלי הוא עבודה סוציאלית. אני עובד סוציאלי, ופקיד סעד לחוק הסעד (טיפול במפגרים) כ-27 שנים, במחלקה לשירותים חברתיים....

זריקת עונשין

סנגורים מציעים אותו כקלף מנצח, שופטים מאמצים אותו כחלק מעסקה, עברייני המין יסכימו לכל כדי לא לשבת בכלא ואפילו את הטוקבקיסטים הוא מרגיע. אבל לקראת הצעת חוק חדשה לסירוס כימי של עברייני מין, תחקיר "7 ימים" חושף: זריקת הסירוס רחוקה מלהיות תרופת פלא. היא לא עובדת על כל עבריין מין ואפילו לא על כל פדופיל; הפיקוח עליה בעייתי; והכי חמור: ניתן לנטרל אותה באמצעות תרופות הנרכשות בשוק השחור

 

מאת שוש מולא יום שישי, 28/05/2010, 7 ימים, ידיעות אחרונות

 

בשיחת טלפון עימו קשה להאמין שמדובר במפלצת: באדם שחילל את גופם ונפשם של ילדים רכים והוגדר על ידי בית המשפט "פצצה מתקתקת". אבל רותם (שם בדוי), 20, פדופיל מדרום הארץ, טוען שלקח את עצמו בידיים, והוא עובר בימים אלה סירוס כימי - טיפול תרופתי שידכא את יצר המין שלו וימנע ממנו לפגוע בקורבנות נוספים.

 

רותם נלכד לפני כחצי שנה. "באותו יום הרגשתי שאני בוער מבפנים. יצאתי מהבית. אף אחד לא שם לב. התחלתי לטייל והגעתי לגן המשחקים בשכונה. היו שם כמה ילדים בני חמש ושש, שהכרתי קודם. באותו הרגע זה לא הייתי אני. קשה לי להסביר. הרגשתי שאני עומד לעשות משהו רע, אבל זה לא עניין אותי. לא חשבתי על מה שאני עושה".

 

זה קרה בשעות הצהריים, בסיומו של יום לימודים. מה שהחל כבילוי תמים של ילדים במגרש משחקים הפך בבת אחת לסיוט עבורם ועבור הוריהם. רותם ניגש לאחד הילדים ושאל אותו אם הוא רוצה סוכרייה. כשהילד השיב בחיוב - הוא ביקש שייגש לאחורי אחד ממתקני המשחקים ויביא גם את חבריו. הילד ציית. אלא שאז רותם משך אותו אליו, תוך שהוא חושף בפניו את איבר מינו. הילד החל להתנגד ופרץ בבכי. "מהעצבים שקיבלתי", אומר רותם, "הורדתי לו כאפה על הראש". אבל הבכי והסיטואציה האכזרית לא עצרו אותו. "תפסתי ילד אחר ואמרתי לו שייגע לי בסוכרייה, אז הוא נגע בי והתחיל גם לבכות. זה עיצבן אותי, אז נתתי גם לו כאפה והוא בכה עוד יותר".

 

דקות ארוכות נמשך הסיוט הזה, עד שעובר אורח שמע את הילדים בוכים וניגש לבדוק מה קורה. אלא שרותם היה זריז יותר. "הרמתי את המכנסיים וברחתי". הילדים מסרו למשטרה את תיאורו. אחרי יומיים הוא נעצר.

 

רותם, המיוצג על ידי עו"ד שי ברגר, הואשם תחילה בתקיפה מינית של ארבעה ילדים. אולם במסגרת עסקת טיעון שהשיג לו פרקליטו תוקן כתב האישום נגדו לתקיפה של שניים בלבד. זאת בתמורה להסכמתו לעבור סירוס כימי.

 

והוא לא היחיד. עורכי דין של עברייני מין גילו מזמן את הפטנט: בשלב הטיעונים לעונש, אחרי שהלקוח שלהם מסביר לבית המשפט עד כמה הוא מיוסר ומתחרט על מעשיו, הם שולפים את הקלף המנצח: הסכמה מרצון לסירוס כימי.

 

לכאורה, מדובר בפתרון קסם: הוא מקובל על חלק מהשופטים - המאמצים את העסקה כדי להקל בעונשם של העבריינים. הוא משתיק את הפאניקה בציבור לנוכח המעשים הנתעבים, והוא מביא שקט תעשייתי למחוקקים שנזכרו בינואר השנה - גם אם באיחור רב - לתמוך בהצעת החוק שתאפשר לבצע בהסכמה סירוס כימי בעברייני מין.

 

הצעת החוק הזו לא הוגשה סתם כך. בשנים האחרונות גברה המודעות לצורך בטיפול בעברייני המין, עקב נטייתם לחזור על עבירותיהם ועקב מאפייני הפגיעה והנזק הקשה שנגרם לקורבנות. בבתי הכלא בישראל נמצאים כ-1,200 עברייני מין - כמחציתם פדופילים. די לקרוא את הטוקבקים הזועקים "סירוס כימי, עכשיו!!" בכל ידיעה העוסקת בפדופילים, כדי להבין שבציבור הרחב יש תמיכה גורפת בחוק הזה. הנה, יש לנו תרופת פלא: פעם בחודש באים, מקבלים זריקה, דקפפטיל שמה, ואין פדופיליה.

 

אלא שתחקיר "7 ימים" מגלה שהשמחה מוקדמת מדי ושלמרות מקרים שבהם הסירוס הכימי בהחלט יעיל - הפתרון הזה רחוק מלהיות מושלם: ראשית, הסירוס הכימי מראש לא מתאים לכל עברייני המין, אלא רק לפדופילים, וגם אז - רק לחלקם.

 

שנית, חלק מהפדופילים שהסכימו לקבל את הסירוס הכימי כבר גילו שיטה לעקוף את השפעת הדקפפטיל: "7 ימים" חושף, כי אפשר להשיג בשוק השחור זריקת הורמונים או כדורים שמבטלים את השפעת התרופה.

 

נוצר אפוא מצב אבסורדי, שבו פדופיל יכול לנצל את התהליך: הוא יקבל מאסר על תנאי או עונש מופחת תמורת "הסכמתו" לסירוס כימי, ואז ישתחרר, ירכוש את "החומרים העוקפים" הללו וישוב לסורו.

 

זה בהנחה שבכלל מישהו יעקוב אחרי הפדופיל המשוחרר ויוודא שאכן הוא מקבל את זריקות הסירוס הכימי. קחו, למשל, את האחים הפדופילים שלומי ואורן קורידו מחיפה, שהתנדבו לעבור את הסירוס: הם הפסיקו את התהליך אחרי שני טיפולים ושוהים כעת במעצר בית, אחרי שנעצרו בחשד שרדפו עם סכין אחרי ילד קטן. עקרונית, לא ניתן לכפות על הסרבנים את הטיפול. גם לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית כבר הנחתה את רופאיה להתנגד לכך.

 

גם המומחים יודעים שלא מרובר ב"תרופת פלא". "הסירוס אינו מביא לריפוי או לשינויים פסיכולוגיים ארוכי טווח", קובע ד"ר משה בירגר, מנהל השירות הפסיכיאטרי בשב"ס. "הוא יעיל רק במקרים שבהם עבריין המין נמצא תחת פיקוח ומשולב בתוכנית טיפולית. הוא צריך ללמוד לקחת אחריות על מעשיו וללמוד אסטרטגיות מניעה, שיאפשרו לו להשתלט על דחפיו, ולא ללמדו שאיזה גורם כימי בגופו יעשה בשבילו את העבודה".

"כמו לכרות אשך"

"את הזריקה לדיכוי הדחף המיני אני משווה לכריתת אשך בימי הביניים", אומר פרופ' אריאל רסלר, מגדולי המומחים לנושא בישראל ומחלוצי הטיפול הכימי. זה קרה לפני 16 שנה: פרופ' רסלר, לשעבר סגן מנהל המחלקה לאנדוקרינולוגיה בהדסה עין-כרם, ערך עם פרופ' אליעזר ויצטום, מומחה לפסיכיאטריה מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, ניסויים בתרופה הניתנת לטיפול בגרורות של סרטן הערמונית. הם גילו שבתרופה - המשמשת גם מרכיב סטנדרטי בגלולות לעידוד פריון ובטיפולי הפריה - יש חומר פעיל המפחית את רמת הטסטוסטרון (ההורמון הגברי) בגוף ומסייע לדיכוי הדחף המיני.

 

"התרופה הזאת הייתה ידועה במשך שנים, אבל אנחנו העלינו את הרעיון להשתמש בה לטיפול בפדופילים", מספר פרופ' ויצטום. "צריך להרגיש, שמדובר בטיפול בדחף מיני ולא בעונש שיפוטי. בהיעדר פתרון טוב יותר - זה הפתרון הכי פחות גרוע לאנשים שיש להם סטייה מינית, כמו אלה שמקבלים סיפוק מיני רק מילדים".

 

שני הפרופסורים קידמו את השימוש בתרופה, אלא שכאן נכנס מרכיב נוסף לתמונה: המחיר. כל זריקה עלתה 900 שקל בחודש. אמנם מחיר פעוט תמורת ביטחונם של הילדים, אבל בהתחשב בכך שהזריקה אמורה להינתן לכמות הולכת וגדלה של פדופילים, מדובר במיליוני שקלים. ב-2004 הכל השתנה: התרופה הוכנסה לסל הבריאות ומאז עלותה לאדם 150 שקל בלבד. כל השאר - על חשבון המדינה.

 

"אני עושה את ההערכה והאבחון ללקוח", מסביר פרופ' ויצטום את התהליך. "רסלר מטפל, ויש צוותים שלמים שעושים טיפולים פסיכולוגיים. כרגע הכל פרטי. עד היום טיפלנו בכ-120 איש, מתוך בחירה. חלקם מטופלים כבר יותר מ-15 שנה".

 

בהצעת החוק רוצים להחיל את הסירוס הכימי על כל עברייני המין.

פרופ' ויצטום: "הוא לא מתאים לכולם - רק לאנשים בעלי נטיות פדופיליות. 'פדופיל' זו אבחנה פסיכיאטרית, ,'אנס' לא! לאנסים יש הרבה פעמים קווים פסיכופתיים וסוציופתיים. ההשפלה וההתעללות לא פחות חשובות אצלם: מהדחף המיני. מתוך 500 סוטי המין שבדקתי במשך השנים, היו גם כמה עשרות אנסים. רובם לא רוצים טיפול בכלל. יש כאלה שלקחו והפסיקו אחרי שלושה חודשים, 'כי אין לי זקפה ואין לי חשק למין' אני אומר לו: 'מצוין, זאת מטרת התרופה, הסברנו לך: והוא עונה: 'כן, אבל לא האמנתי שזה יעבוד":

 

פרופ' רסלר: "אנס משתמש במין כחלק מהאלימות שלו. ברגע שאני מוריד לו את המין, האלימות שלו מופנית לאפיק אחר. הוא יכול לקחת סכין ולהרוג. עקרונית - וכאן בא העניין של האבחון - אם האיש אנס ורצח, לא נטפל בו".

 

האנס בני סלע דרש לעבור סירוס כימי - וסורב.

"סלע הוא איש אלים, פסיכופת. הסיכוי שהסירוס יעזור לן קרוב לאפס. התייעצו איתנו לגביו, ואנחנו לא עושים את זה במסגרת התוכנית. לדעתי, גם האחים קורידו הם מניפולטיביים. הם קיבלו שתי זריקות ונעלמו. גם הם לא מתאימים לטיפול. שניהם פסיכופטיים. לכן אנחנו עושים אבחונים. לא כל אחד מתקבל אצלנו".

 

איך זה באמת מתבצע?

"מופנים אלינו אנשים מהמערכת: מבתי המשפט, משירות המבחן ומקציני הפיקוח, וגם באופן פרטי - בעיקר מהמגזר החרדי - אנשים ללא סיבוכים משפטיים. אנחנו עושים לאדם אבחון כרי לבדוק את התאמתו לטיפול. ויצטום ואני מראיינים אותו בנפרד, או במשותף, כדי לדעת מה הוא עשה, איך ולמה. עוברים על הרקע הרפואי והפסיכיאטרי שלו. כשנתקלים בבעלי רקע פסיכופתי - הפרעות אישיות או אנשים שמתחילים לשקר, אנחנו שולחים אותם למבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים כדי לקבל מידע על מצבם ועל אורך הטיפול.

 

"משם האדם נשלח לסדרת בדיקות: בדיקות מעבדה ובדיקות צפיפות העצם - כדי לוודא שאין לו בריחת סידן או שהוא לא סובל ממחלה אחרת, שלא יטען שזה בעקבות הטיפול. לשליש מהאנשים האלה יש מלכתחילה בריחת סידן. זה נובע מהישיבה בכלא. מי שמעשן ומשמין שם סובל מבריחת סידן, גם אם הוא צעיר. אני לא נותן זריקה לאחד כזה, כי היא תחמיר את הבעיה שלו. מטפלים בו לפני קבלת התרופה".

 

ואז?

"בשלב הבא, אחרי שהוא חותם על הסכמה מרצון - הוא יכול לקבל את התרופה: בזריקה בישבן. זה לא כואב. השפעת הזריקה לא מתבטאת תכף ומיד. היא מדכאת את מערכת המין של הגבר ומורידה לו את רמת הטסטוסטרון".

 

לכמה זמן זה משפיע?

"כל עוד הטיפול נמשך. אנחנו מתחילים אחת לחודש. יש גם זריקה אחת לשלושה חורשים, שטרם נכנסה לסל הבריאות. הכל עניין כספי".

 

זה פוגע בפוריות?

"לא. הטיפול הפיך לגמרי. הוא מדכא את המערכת, מוריד את רמת ההורמונים וההשפעה מתבטאת במערכת העצבים. הפנטזיות יורדות. המטופל לא תקיף, לא אלים, לא מאונן, יכול להסתובב חופשי ואפילו לצאת לעבוד. יש אנשים שמקבלים את הזריקה כבר עשר שנים והם בסדר גמור, לא רוצים להפסיק. לעומתם יש כאלה שחושבים שהבריאו, עוזבים את הטיפול, ואז הכל חוזר".

 

מאיזה גיל אפשר להתחיל לטפל?

"מגיל 17-16. הממוצע אצלנו הוא גיל 30. הכי זקן אצלנו הוא בן 90 - אדם חרדי.המחשבות הורגות אותו. בסופו של דבר שיכנעתי אותו שהוא לא צריך יותר טיפול. המינימום לטיפול הוא בין שלוש לחמש שנים. מורידים למטופלים את התדירות של הזריקות, והם שומרים על פרופיל טוב יחסית ולומדים להתגונן ולא לחזור על הטעויות. זה תלוי באדם, אם הוא רוצה להשתקם. לא כולם רוצים".

 

ד"ר בירגר, פסיכיאטר השב"ס: "מהניסיון שלנו הסיבות להפסקת הטיפול הן אי-שיתוף פעולה וחוסר היענות, ביצוע עבירה פלילית או כל הפרה אחרת של תנאי החופשה, או בגלל תופעות לוואי קשות".

 

למשל?

"מגלי חום, השמנה, נשירת שיער, ירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס (בריחת סידן - ש"מ) ועד להופעת תגובות אלרגיות, עלייה חולפת בלחץ הדם, הפרעות חולפות בראייה ועוד".

 

רותם, שמקבל את הטיפול, מספר: "אחרי הזריקה הראשונה שקיבלתי הרגשתי ממש לא טוב. הזעתי המון והיו לי בחילות וסחרחורות. ניסיתי לקחת כדורים ולא עזר לי שום דבר. בסוף ההורים לקחו אותי לבית חולים, ושם נתנו לי כדורים לדילול הדם, כי אמרו שהדם שלי נקרש יותר מדי. אחרי זה הרגשתי יותר טוב, אבל למרות הזריקה, עדיין היו לי זקפה ופנטזיות מיניות על ילדים וכל מיני דברים.

 

"אחרי חודש, כשקיבלתי את הזריקה השנייה - נתפסו לי כל השרירים בגוף, וכבר לא היה לי חשק מיני וחשק לשום דבר. רציתי להפסיק הכל, אבל הפחד שלי להיכנס לכלא היה יותר חזק. גם ההורים שלי ישבו עליי חזק והסכמתי לקבל גם את הזריקה השלישית והרביעית. עכשיו אני מרגיש בסדר, ואפשר להגיד שהתרגלתי לזריקה, אבל אני עדיין מפחד כל פעם שאני צריך לקבל אותה, כי אני אף פעם לא יודע מה יקרה ואיזה תופעות לוואי יהיו לי".

 

ומה עם הפנטזיות המיניות?

"כבר אין לי מחשבות על ילדים וגם הפסקתי לראות סרטים כחולים. אין לי זקפה ואני מוגדר 'לא מסוכן לציבור', אבל נראה מה יגידו השופטים בחודש הבא, יש לי דיון ביוני בבית המשפט המחוזי. על סמך תסקיר שירות המבחן והערכת המסוכנות שעשו לי - השופטים יחליטו. העו"ד שלי אומר שלפי ההסכם לא אלך לכלא, אלא אמשיך לקבל טיפול ולהיות בפיקוח שירות המבחן".

"זה אופיום להמונים"

את הדוקטורט שלו על פדופילים עשה ד"ר דניאל וטלמן, קרימינולוג וסקסולוג קליני, מרצה במסלול האקדמי במכללה למינהל, אצל פרופ' פרד ברלין, מומחה בעל שם עולמי בתחום הטיפול והסירוס בעברייני מין בארה"ב.

 

ד"ר וטלמן מקבל פניות משירות המבחן למבוגרים ולנוער לשם אבחון פדופילים ולהערכות המסוכנות שלהם. עד היום טיפל ב-120 כאלה. אם חשבנו שהסירוס הכימי הוא הטיפול ההולם לפדופילים, ד"ר וטרמן מכריז שהוא גם אינו מתאים לכל פדופיל, אלא רק לסוג מסוים. בנוסף לכך הוא טוען שלא כל "פוגע בילדים" הוא פדופיל.

 

כלומר?

"הפדופיל האמיתי הוא 'המקובע' מי שיש לו סטייה מינית לגבי ילדים ומחשבות אובססיביות הממוקדות בהם - והוא זה שיגיב לסירוס הכימי. תחשבי על מנוע טורבו הפועל נגד ילדים. כשאת מכבה אותו, הוא מפסיק לפגוע. לפי סטטיסטיקה שערך ה-FBI, פדופיל יכול לפגוע ב-200 ילדים בממוצע.

 

"לעומתו, הפדופיל 'הנסוג' מבצע מין בתוך המשפחה. מדובר במי שיש לו דפוס התנהגות פחות או יותר נורמלי לאורך השנים, וכתוצאה ממצבי משבר - דחק, פיטורים וקשיים אחרים - הוא עלול לפגוע בילדים. לרוב יש שם אם נעדרת, חלשה, שאולי הייתה קורבן לתקיפה מינית בעצמה".

 

איך הם מסבירים את התנהגותם?

"מהשיחות עימם עולה שאין להם כוונה לפגוע בילד. הם רק מחפשים יותר אינטימיות, קשר, קרבה ותשומת לב. בגלל שזה חסום בהרבה מאוד מקומות, הם מוצאים את זה עם הילדים. זה מתחיל מהמקום הרגשי, ואז נפרצים הגבולות ומגיעים גם למקום המיני. הם ערים לכר שזה לא טוב ולכן מסתירים את זה".

 

למה הסירוס הכימי לא יעיל לגביהם?

"כי אם נסרס אותם והם ויהיו א-מיניים, המוטיבציה שלהם להתקרבות לילד לא תשתנה, משום שהיא לא רק מינית. המדינה צריכה להבין שסירוס כימי בלי טיפול התנהגותי-פסיכולוגי אינו יעיל".

 

ד"ר וטלמן חושף, שלעבריינים יש דרך קלה לעקוף את הסירוס: "אם האדם יהיה מחוץ לכותלי הכלא והמדינה תחייב אותו לקבל זריקה אחת לחודש - הוא יוכל לקנות טסטוסטרון בשוק החופשי ולבטל את השפעת הזריקה".

 

ד"ר בירגר מודע לעניין: "בספרות המקצועית דווח על מקרים שבהם המטופל נטל זריקת טסטוסטרון או כדורי ויאגרה כדי לנטרל את השפעת התרופה".

 

ד"ר יהודית אבולעפיה מצננת את ההתלהבות. אבולעפיה, קרימינולוגית ומומחית לעבריינות מין מהמכללה למינהל באשקלון ואוניברסיטת בר-אילן, עובדת גם במשרד הבריאות: "במסגרת הערכות המסוכנות שאני מבצעת, כבר ראיתי פדופילים שקיבלו שנה שלמה טיפול תרופתי ולא היו צריכים להיות מסוכנים - ואלה האנשים הכי מסוכנים שראיתי. הדחפים עדיין היו שם. אז מישהו יכול להגיד לי שזה מאה אחוזים בטוח?"

 

כלומר?

"למרות הסירוס הכימי, יש אנשים שהפנטזיות המיניות שלהם נמשכות. אני עושה הערכת מסוכנות למאות. מה, לא ראיתי אנשים שקיבלו סירוס כימי ובדקתי אותם והם מדווחים על פנטזיות? יש מקרה של עבריין מין שפגע בבני שנתיים ושלוש. הוא קיבל טיפול תרופתי - תוך כדי תהליך משפטי על תיק קודם - ובגלל שהוא היה מסוכן, שמו אותו במוסד ושם הוא פגע בחסר ישע.

 

"הבעיה היא שבהצעת החוק לא עושים הבחנה בין פדופילים ל'פוגעים בילדים'. לא כל מי שפוגע בילדים הוא פדופיל - אבל הם מתייחסים לכולם כחטיבה אחת. זה לא נכון. כשבונים תוכנית שיקום לעבריין מין צריך לבדוק כל מקרה לגופו. סירוס כימי נשמע כמו תרופת פלא, שעוברת על הפאניקה של ההמונים, וזה נראה כאילו הממסד עושה משהו. הלכו לפתרון הזול ביותר. אבל גם בספרות העולמית מודגש שהוא חייב להיות מלווה בטיפול פסיכולוגי. תחשבי על עבריין מין שמוצף דחפים, שכל עולמו זה הקורבן הבא והוא שטוף זימה - ואת אומרת שניתן לו טיפול תרופתי?"

 

למה לא?

"כי פתאום הוא נמצא באיזשהו ריק קיומי ולא יודע מה לעשות. ללא תמיכה, מה יקרה? הוא צריך שיקום. ולכן להגיד ולחשוב שסירוס כימי הוא חזות הכל זה לספק אופיום להמונים".

"הדג מסריח מהראש"

לטענת המומחים, מחדל נוסף הקשור בסירוס הכימי הוא הדרך שבה משתמש השב"ס בטיפול: פדופילים הנכנסים לתקופות מאסר ארוכות מורשים לקבל את הטיפול רק חצי שנה לפני שהם משתחררים. דווקא בכלא, היכן שיהיה קשה יותר להשיג "תרופות עוקפות" והיכן שהפיקוח הדוק ביותר - הטיפול הוא חלקי בלבד.

 

ויש לזה מחיר. א', פדופיל, טופל באמצעות הסירוס הכימי באופן פרטי. בשלב מסוים החליט להפסיק את הטיפול וחזר לסורו. הוא נכלא והתחנן בפני השב"ס לקבל את הזריקה שוב. בשב"ס סירבו. אמו מספרת כי בסופו של דבר סוכם שהיא תקנה לו את התרופה באופן פרטי כל חודש ותביא אותה לשב"ס.

 

"בשב"ס שמים רגל לסירוס הכימי", מאשים פרופ' רסלר. "הדג מסריח מהראש. הם טוענים שאדם שנכנס לכלא ורואה רק ארבעה קירות - אין לו גירויים ולכן הוא לא צריך לקבל את הטיפול. אנחנו טוענים שהוא חולה, וכך צריך להתייחס אליו. הפנטזיות 'אוכלות' אותו בזמן הזה, והוא גם נתון להתעללויות מצד אסירים אחרים, או מתעלל בעצמו באסירים שנראים כמו ילדים. לכך חשוב שהוא יקבל את הטיפול גם בכלא".

 

למה לדעתך מסרבים לתת את הטיפול?

הם טוענים: 'עשית עבירה, אז תשלם'. לא חושבים שהוא יכול להיות מסוכן. אבל עבריין מין שלא קיבל טיפול ויוצא מהכלא יתקוף שוב".

 

גורמים מקצועיים בשב"ס, המטפלים בעברייני המין, דוחים בתגובה את הטענות. לדבריהם, "הוכח שהטיפול האפקטיבי לעברייני המין בכלא אינו רלוונטי, מאחר שאין לאסיר שם גירויים. מה הטעם לתת לפדופיל טיפול כימי שנתיים-שלוש לפני שהוא משתחרר, אם הוא לא רואה ילדים ולא יכול לפגוע בהם? לעומת זאת, כשהוא מקבל את הטיפול חצי שנה לפני השחרור, הגוף שלו מתרגל לתרופות, וכשהוא ייצא מהכלא הוא יהיה 'נקי', ורמת המסוכנות שלו תהיה נמוכה".

 

ומה קורה עם עברייני המין אחרי שהם משתחררים? מ-2006 פועלת בשב"ס יחידת "צור" לפיקוח על עברייני מין שהשתחררו. אבל גם היא מוגבלת בסמכויותיה. מפקדת היחידה, גונדר-משנה רונית זר, מדווחת שמתוך 505 עברייני המין המפוקחים ביחידה - 65 אחוז מהם פגעו בקטינים - רק חמישה מקבלים סירוס כימי. לטענתה, רק אחוז אחד ממי שסיימו את הליך הפיקוח חזרו לבצע עבירות.

 

ח"כ אלי אפללו, המקדם את החוק למלחמה בפדופילים, לא קונה את הנתון האחרון. "זה נראה לי מוזר, ואני לא מקבל את זה. במקום לטפל בבעיה, מורחים אותה. אני מבין שזו בעיה תקציבית, אבל אני יכול להוכיח שעלות אסיר בכלא מסתכמת ב-13,000 שקל בחודש, לעומת התרופה שעולה 150 שקל - אם הוא מטופל בחוץ. אבל זה לא רלוונטי, כי עובדתית, למרות שהיחידה קיימת כבר ארבע שנים, תופעת עברייני המין לא נפתרה. עובדה שבכל יום אנו שומעים על מקרים נוספים".

 

גונדר-משנה רונית זר, כמה אנשים מונה היחידה שלך?

"זה נתון שאני לא יכולה לחשוף".

 

מבדיקת "7 ימים" עולה שהיחידה מונה כ-30 איש בלבד. "כל המערכת הזאת פרוצה", מסכם ד"ר וטלמן. "כדי להגיע לפיקוח יעיל צריך להגדיל את היחידה ל-400 איש לפחות. אחרת מה הטעם בה?"

"זאת מחלה מידבקת"

למרות ריבוי עבירות המין, רק ב-2006 נזכרה המדינה לחוקק את "חוק ההגנה על הציבור מפני עבריני המין", אבל גם הוא לוקה בחסר. החוק מאפשר להטיל מגבלות - שאינן ענישה - על עברייני המין, שבמקרים רבים סיימו לרצות את עונשם. זאת על ידי הערכת המסוכנות שלהם בשלבים השונים של ההליך המשפטי ועל ידי תוכנית פיקוח ומעקב של יחידת "צור" לאחד שחרורם מהכלא.

 

"הצעת החוק המקורית הייתה 'פיקוח וטיפול', אבל מה שעבר זה רק הפיקוח", קובל ד"ר וטרמן. "אני ישבתי בוועדה, ונציגי האוצר שם התנגדו לנושא הטיפול בגלל בעיות תקציביות. התחיל ויכוח בין האוצר למשפטים לשירותי הרווחה מי יממן, ואף אחד לא רצה. המחדל הגדול הוא, שאין טיפול מבחינה חוקית, שמבוסס ומרושת על ידי הממשלה".

 

בינואר השנה החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת החוק, שתאפשר לבצע סירוס כימי בהסכמה בעברייני מין. בדיון שהתקיים בתחילת מאי בוועדת חוק, חוקה ומשפט, נדונו שתי הצעות לתיקון החוק: אחת של ח"כ משה מטלון, לשיקום מניעתי ולהקמת מוסד לעברייני מין; ואחת של ח"כ אלי אפללו, למלחמה בפדופיליה.

 

"ההצעה שלי עברה בקריאה טרומית בכנסת הקודמת, אבל הוקפאה", מספר ח"כ אפללו. "ארבע שנים עבדתי על ההצעה הזאת ומה גיליתי? שזאת מחלה, אבל במקום לטפל בה, הכניסו את הפדופילים לכלא. זאת דלת מסתובבת. גיליתי שיותר מ-40 אחוז מהפדופילים עברו בעצמם התעללות מינית. זאת מחלה מידבקת!"

 

ואיך מטפלים בה?

"צריך לחלק את הבעיה לשניים: לתת סירוס כימי למי שמתאים ולהעלות את המוטיבציה לקבלת הטיפול. אדם נדון לאיקס שנים בכלא? בהצעת החוק שלי אומרים לו: תקבל סירוס, ינכו לך שליש".

 

אבל הוא יכול להשתחרר ולהיעלם.

"מי שיפסיק את הטיפול יחזור אוטומטית לכלא".

 

ומי שיסרב?

"ביום שישתחרר הוא יופיע עם שמו, תמונתו ופרטיו האישיים במאגר באינטרנט. אנחנו רוצים לשמור על הקורבנות הבאים. כשאדם חולה בשפעת חזירים מכניסים אותו להסגר. בהולנד פדופיל חייב לגור עם דגל כתום על ביתו".

"יש היום פאניקה"

בינתיים גם המומחים חלוקים באשר לדרך הפעולה הנכונה. ד"ר אבולעפיה מתנגדת לסירוס כימי בכפייה, אך ד"ר וטלמן טוען שאפשר ליישמו במקרים מסוימים. "יש היום פאניקה מוסרית סביב עבריינות המין, שאין לה קשר לנתונים האובייקטיביים", קובעת אבולעפיה.

 

"נכון שעבריין מין ביצע את העבירות הכי נוראיות, אבל אנחנו כחברה לא יכולים לכפות עליו טיפול תרופתי, שלפעמים יש לו תופעות לוואי והשלכות. כשפדופיל פוגע בילד הוא לא מבקש ממנו רשות. אם לא אבקש ממנו הסכמה לסירוס כימי, אהפוך להיות דומה לו, ובזאת אינני מעוניינת".

 

ואת מסכימה להקמת מאגר ציבורי של פדופילים?

"לא. את יודעת מה יצר 'חוק מייגן' בארה"ב (חוק יידוע הציבור על עברייני מין)? עברייני המין המסוכנים ביותר הפכו להומלסים בגלל הפרסום, שלא מאפשר להם שיקום מינימלי. הוציאו אותם מהשכונות והם גרים ביערות ומתחת לגשרים, ושם הם מהווים את הסכנה הכי גדולה".

 

אז אילו סנקציות את מציעה?

"סעיף 9 בחוק חולי הנפש אומר, שאת מי שמהווה סכנה לעצמו או לסביבה אפשר לאשפז בכפייה. אתה לא רוצה לעבור סירוס כימי? אין בעיה. לא מענישים אותך, אבל כל עוד אתה מהווה סכנה לציבור בוא למוסד. תקראי לזה 'מוסד לעברייני מין'.

 

"אני מתנגדת לנתינה גורפת של הטיפול. סירוס כימי חייב לבוא בהסכמה. כל מקרה צריך להיות נדון לגופו. ספציפית לכל אדם, לפי מה שמתאים לו ולפי צרכיו, והוא חייב לבוא בליווי תמיכה. לפעמים צריך לעשות שינוי עמדות לעבריין. פגשתי כאלה שסירבו לטיפול ואחרי שהבינו שזה לטובתם, הסכימו".

 

וגם ד"ר וטלמן נחרץ, אבל לכיוון השני: "סירוס כימי צריך להיות מנדטורי. כלומר, צריך לחייב את עברייני המין לעבור אותו. זאת לא בחירה שלהם. צריך לחוקק חוק שלפיו אפשר לחייב עבריין מין מסוכן, שביצע שש או שמונה עבירות, לעבור סירוס כימי ולקבוע שהוא יכול להיות מחוץ לכותלי הכלא רק אם הוא מסורס".

הדפסה
הוספת תגובה
תגובות
סגור הכל | פתח הכל
אין תגובות לכתבה

המומחים והארגונים הנבחרים

תורמי התוכן הגדולים

צביקי  וייל
שמי צביקי וייל, אני עו"ס ומרכז את הקהילה התומכת לנכים בבית שאן ובעמק המעיינות. במסגרת זו אני נפגש עם אנשים בעלי מוגבלות שונות,...
שירי בן-ארצי
מאמנת רפואית ומלווה לחולים כרוניים ואנשים שהמתמודדים עם משברים רפואיים. תומכת בהליכי ריפוי מטראומה, פוסט טראומה (PTSD)...

כלים ומידע נוסף

מילון מונחים

לא פעיל זמנית. מצאת ביטוי שאינך מבין עד הסוף? לרשותך באתר מילון מונחים מפורט.

אינדקס

מאגר המומחים ובעלי המקצוע המלא ביותר במקום אחד.

עצות שימושיות

אתה לא הראשון - קבל עצה מבעל ניסיון!

יומן אירועים

היה הראשון להתעדכן על אירועים קרובים.

פרסם אצלנו

קהל יעד מפולח ועוד יתרונות בלעדיים. טלפן עכשיו!

הצטרפו למועדון לקוחות

זה חינם! לחץ כאן והירשם למועדון לקבלת הטבות.

גלרייה

תמונות מפעילות הגופים השונים

קניות

צא למסע קניות בלי לעזוב את המחשב...

שותפים לדרך

קרא עוד על השותפים לחזון שלנו

קהילות
תחומי עניין נבחרים
חיפושים
פופולריים
פורומים
ארגונים ומומחים
בלוגים נבחרים
ארגונים חברתיים
נותני חסות ושותפים
סגור חלון
שלח הודעה
סגור חלון
סגור חלון
כניסה לאתר

לכניסה לאתר יש להזין כתובת מייל וסיסמא:

זכור אותי
התחבר
סגור חלון
תזכורת
משתמש רשום
תזכורת
סגור חלון
דווח על תוכן פוגעני
סגור חלון