יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

החונכות השיקומית-חלק שני


טלי  מאיר מתוך הבלוג של טלי מאיר



בפוסט הקודם תארתי את תהליך החונכות השיקומית מנקודת מבטי, של מי שהיתה רכזת חונכות.  בפוסט הנוכחי אנסה לעמוד על טיבה המיוחד של החונכות.

 

 אפשר לראות את מעשה החונכות כהתערבות פסיכוסוציאלית שיקומית המתרחשת מחוץ לחדר הטיפול. עבודת החונכות היא ייחודית ושונה מטיפול פסיכותרפויטי רגיל, ואולי בזה כוחה הרב. האם החונכות היא טיפול? האם החונכות דומה לחברות? ובכן גם, לא בדיוק. אז מה יש שם, באינטראקציה האנושית שמתפתחת בקשרי החונכות, שמצליחה היכן שלפעמים מערכות שלמות נכשלות?

 

בשונה מהטיפול הפסיכותרפויטי הקונבנציונלי, החונכות לא מתקיימת במקום קבוע, גם אם המועד קבוע. החונכות יוצאת החוצה ומתקיימת בעולם שמחוץ לחדר הטיפולים. גבולות הקשר בין החונך למשתקם גמישים יותר, הפעילויות הן מתחום חיי היומיום. למעשה ניתן לומר כי החונכות מכוונת לציר של העולם- המציאות החיצונית והטיפול מכוון לציר של עולמו הפנימי של המשתקם (ואין הדבר אומר שבחונכות מתעלמים מהעולם הפנימי ובטיפול לא מתייחסים למציאות). עם זאת, בדומה לטיפול, יצירת קשר המבוסס על אמון היא מרכיב מרכזי והכרחי. מרכיבים נוספים הכרחיים ומהותיים המשותפים למפגש הפסיכותרפויטי ולתהליך השיקומי הם: הצורך בתקווה, קביעות, נוכחות, בטחון, אמון והכלה.

 

במהלך כתיבת הפוסט, ניתקלתי בחוברת "קשרים קסומים" שהוצאה לאור על ידי סל שיקום- חוברת שהוצאה לכבוד כנס החונכות הראשון (תשס"ד).

אצטט מתוכה את מה שבעיני הוא ליבה ונשמתה של החונכות:

"החונכות עונה על הצורך באדם שהדיאלוג עמו לא יהיה מגונן מדי, מבקר מדי, היררכי מדי, או טיפולי מדי. דיאלוגים אותם המשתקם לא חסר בחיי היומיום. אלא צורך באדם שהדיאלוג עמו הוא פשוט אנושי, שוויוני ומעל לכל חברי. החונכות מפגישה שני אנשים בסביבתם הטבעית- בבית, ברחוב, במקומות בילוי, המנסים ליצור אינטרקציה אנושית נורמלית בסיטואציה שהיא לא בדיוק נורמלית. תהליך החונכות, מעצם טבעו והגבולות המעומעמים שבו הוא תהליך של הסרת מחיצות וקירוב לבבות. (אבי אורן)".

 

אשמח לשמוע את דעתכם ואת נקודת מבטכם, אתם שהתנסתם בתהליך בין אם כנותני שרות ובין אם כמקבלי שרות.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה