יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של טלי מאיר



פוסט מצויין על למידה אצל אנשים עם פיגור, הנחות ומציאות (עורך האתר)

אחד הקשים של אנשים עם פיגור שכלי הוא למידה של דברים חדשים, בין אם זו למידה בהוראה ישירה או למידה ספונטנית.

דר' מארק גולד מהמועצה הממשלתית לנכויות התפתחותיות של מינסוטה התחיל את דרכו כמורה לחינוך מיוחד בלוס אנג'לס. הוא פיתח את הגישה לאימון שיטתי וניסח את הערכים עליהם מבוססת הגישה- "נסה בדרך אחרת". בהחלט מרשים שהגישה פותחה במהלך שנות ה-70, וגם כיום יש מה ללמוד ממנה.

ההנחות הבסיסיות עליהן נשענת הגישה:

1. כל אחד יכול ללמוד אבל עלינו לגלות כיצד ללמד.

2. לתלמידים עם מוגבלויות התפתחותיות יש יותר פוטנציאל ממה שאנו משערים.

3. לאנשים עם מוגבלויות צריכה להיות ההזדמנות להחליט איך לחיות את חייהם.

 

מארק גולד מדגים בקטעי הוידאו (באנגלית) את הפילוסופיה שלו ואת עקרונות הגישה. 

 

להלן סיכום הרעיונות המרכזיים בסרט: כולנו רואים את המגבלות של אנשים עם פיגור שכלי בצורה די אוטומטית. בעבודה על פי עקרונות הגישה, רואים כי אנשים עם פיגור שכלי בינוני וקשה לעיתים מצליחים במטלות מסוימות לא פחות טוב ולעיתים יותר טוב מאשר אנשים ללא מגבלות קוגניטיביות.

בסרט רואים כיצד דר' מארק גולד מלמד את יוג'ין בן ה-29, עם מנת משכל 32 ואת ברברה בת ה-19 עם מנת משכל 11, להרכיב מעצור אופניים.

אפשר לראות כי המאמן והמאומן עובדים יחד וכי קיים קשר חיובי בינהם, ישנו שימוש מינימלי בשפה- תנסה בדרך אחרת היא גישה לא ורבלית ללימוד, הפידבק ניתן בצורה ידנית על ידי מיקום האצבעות במנח הנכון. בדרך זו השיטה עוקפת את מגבלות ההבנה המילולית.

מיקוד הקשב במטלה מסוימת הוא לעיתים קרובות בעייה. כאשר אין מיקוד קשב קשה מאד לקלוט אינפורמציה חדשה- בגישה זו מקפידים על צמצום ביצירת קשר עין בין המאמן למאומן וזאת על מנת למנוע מוסחות. המטרה היא ליצור מצב בו העינים ממוקדות במטלה ולא במאמן- כאשר האדם ממוקד במטלה מתרחש הלימוד.  כתוצאה מכך אפשר לראות את רמת הריכוז הגבוהה במטלה- המאומן מעורב במטלה בכל שנייה ושנייה. כמו כן, המאמן אינו מגיב מילולית כאשר המאומן פונה אליו- שוב, על מנת לא ליצור מוסחות (עם זאת יש גם פידבקים מילוליים במקומות המתאימים).

בתחילה המאמן מספק את מירב האינפורמציה ובהדרגה כמות האינפורמציה פוחתת והמאומן צריך למצוא את הדרך בעצמו. מה שמאפשר את זה- הלימוד לנסות בדרך אחרת. זהו אספקט חשוב של התוכנית- ללמד את המאומנים לנסות אלטרנטיבות אחרות- במיוחד כאשר מדובר באנשים שלרוב אין להם יכולת לחשוב על אלטרנטיבות (גם אם זה בגלל שהסביבה לא לימדה אותם שיש אלטרנטיבות) כך שכאשר הם טועים הם לא ממשיכים לנסות. ההנחה היא שאם הם ילמדו לנסות בדרך אחרת הם לבסוף ימצאו את הדרך הנכונה.

כאשר מגיעים ללמידה של המשימה - מה שמכונה "הקריטריון", למעשה המאומנים עוברים משלב של פידבק חיצוני לשלב של פידבק פנימי בו האדם מבצע בצורה עצמאית את המטלה.זה בעצם סימן שיש הפנמה של ההתנהגות החדשה וזוהי למידה!.

 

מה דעתכם? אשמח לתגובות.

טלי

 

 

If you could only know me
For who I am instead of
   for who I am not
There would be so much more to see
Cuz there’s so much more that I’ve got.

So long as you see me as
   mentally retarded
Which supposedly means
   something I guess
There’s nothing you or I could ever do
To make me a human success.

Someday you will know
That tests aren’t built to let me
   stand next to you.

By the way you test me
All they can do is make me look bad
Through and through.

And some day soon I’ll get my chance
When some of you finally adapt.

You’ll be delighted to know
That though I’m MR
I’m not at all handicapped

 

 Dr Mark Gold

 


תגובות
1.
ישום שיטת למידה זו בתוכנית קידום אישית בהוסטלים של "אקים" (לת)
הנסיך הקטן   14.07.10 | 12:01
האם מישהוא ניסה או מנסה שיטה זו כיום בהוסטלים או מעונות של "אקים" ישראל ?
האם מישהוא במשרד הרווחה קרא את המאמר הזה בזמן ששתה את התיא היומי...?

 

מכירים מישהו שראוי להערכה על פועלו למען קידום מעמדם ואיכות חייהם של אנשים עם פיגור שכלי?

 

קרן של"ם, המקדמת מצוינות בעשייה בתחום הפיגור השכלי, קוראת להגיש מועמדויות לפרסי ואותות מצוינות על פרויקטים שבוצעו במהלך שנת תש"ע 2009/10 למען רווחתו של האדם עם הפיגור השכלי.

פרס זה מוענק מדי שנה, לצוותים, רשויות מקומיות, מסגרות, ומתנדבים שעמלו ופעלו במהלך השנה לקידום האדם עם הפיגור השכלי בקהילה וגם לאנשים עם פיגור שכלי שתרמו לקהילה. הפרסים מוענקים לזוכים בטקס חגיגי בהשתתפות אנשי מקצוע, ראשי ערים, אומנים, אנשים עם פיגור שכלי ומשפחותיהם.

הזדרזו, המועד האחרון להגשת המועמדויות -יום ראשון, כ"ט תמוז (11/7/2010) בשעה 16:00.

לפרטים נוספים:

http://www.kshalem.org.il/upload/file/news/Kol_Kore2-2010.pdf

פרס מוצע לפועלים עבור אנשים עם פיגור שכלי


תגובות
אין תגובות לפוסט
רשימה נפלאה על הזכות הבסיסית של אנשים עם פיגור שכלי (עורך האתר)

 

לפני מספר ימים פנתה אלי אחות של בחורה עם פיגור שכלי קל המתגוררת בדיור מוגן עם בן זוגה ורוצה להינשא לו.

זה מה שהיא כתבה: "רציתי להתייעץ בנוגע לנושא הנישואין מאחר שאחותי, בת 38 רוצה להתחתן עם בן זוגה איתו היא גרה בשנה האחרונה. רציתי לדעת אם את מכירה את הנושא, אם את מכירה זוגות עם פיגור קל/צרכים מיוחדיםשנישאו. אנחנו מאוד שמחים עם הקשר שלהם ותומכים בו אך יש חשש מההשלכות של נישואין. רציתי לדעת איך מקובל לעשות את זה, אני יודעת ומבינה שמה שחשוב לאחותי זה להיות כמו כולם, להתחתן=לעשות טקס, ללבוש שמלה, חופה...חשוב, אבל לנישואין יש השלכות מעבר לכך. אז רציתי לדעת איך אחרים עשו את זה. האם יש אנשי מקצוע בתחום שמייעצים? איך עושים חתונה עם הסמליות שלה אבל נשארים.....

חשוב לי לומר שאין שאלה לגבי זכותם, בוודאי שיש להם זכות כמו לכל אדם אחר בחברה וכמו כן אני יודעת עד כמה זה חשוב ועד כמה המשמעות עבורם היא גדולה. המחשבה של המשפחה היא להרבה דברים שנלווים ואיך הדאגה, שהייתה עד היום ליחיד, תהפוך להיות לזוג (על אף שלבן זוגה יש משפחה וכמו כן הם גרים יחד במסגרת עם תמיכה). אבל אולי אילו חששות כמו כל חששות שמלוות שמחה לפני שינוי או אירוע משמעותי".

 

אנשים מפגרים בשכלם הנם בעלי זכויות בסיסיות שוות ככל אזרח אחר. בין אלו קיימת הזכות להינשא, לקחת חלק ביחסי מין, ללדת ילדים ולהגן על עצמם ועל פוריותם בכל דרך חוקית שישנה..." (.1(American Assosiation of Mental Deficiency 1974

רונית ארגמן כתבה במאמרה על ההתפתחות הפסיכוסקסואלית של אנשים עם פיגור שכלי : "למרבית האנשים עם פיגור שכלי יכולת ליצור קשרים זוגיים משמעותיים. אלו יהיו תלויים במסרים של הסביבה המעודדים ומאפשרים או מדכאים וחוסמים יצירת קשרים זוגיים. היכולת ליצירת קשרים זוגיים תלויה ביכולות ובכישורים חברתיים כלליים שנרכשו, בידע ומיומנויות מתחום החינוך המיני-חברתי וכן בהזדמנויות להכרות, למפגשים, לבילוי משותף ולאינטימיות עם אחרים בקבוצת השווים.

ישנן אופנים רבים בהם קשר זוגי יכול לבוא לידי ביטוי והוא תלוי ברצון אישי, עניין ומוטיבציה, יכולות של הפרט.   ניתן לראות רצף הנע מיצירת קשרי ידידות, דרך קשרי חברות רומנטית באופן חלקי (למשל מספר מפגשים במשך השבוע) ועד חיים משותפים ואף נישואין. 

קושי של הסביבה לקבל קשר זוגי של אנשים עם פיגור שכלי - בקרב הסביבה המטפלת ניתן למצוא קושי רב ביחס לנושא ולשמוע טיעונים כמו: יצירת קשר זוגי טומנת בחובה סיכוי גם לפרידה ופגיעה רגשית; ההתמודדות עם קשר זוגי מטילה עומס על המשפחה וטיפול בשני אנשים עם פיגור שכלי; לאדם עם פיגור שכלי קושי בהתנתקות מהמשפחה הגרעינית והקמת תא זוגי נפרד".

 

מה דעתכם? 

האם אתם מכירים את הנושא מקרוב?

מה היתם מציעים לבני המשפחה של הבחורה הרוצה להינשא לבן זוגה?

איך אתם הייתם מתמודדים עם הנושא?

אתם מוזמנים להגיב,

טלי

 


תגובות
1.
נישואין של אנשים עם פיגור שכלי (לת)
עמיקםרז   06.07.10 | 02:38
אין ספק שאנשים עם פיגור שכלי זכאים לזוגיות ולחיי מין בדיוק כמו האוכלוסיה "הרגילה". מוכרים לי מקרים שבהם נערכו טקסי נישואין, מבלי לרשום את הנישואין באופן רשמי, וזאת כדי למנוע סיבוכים אם אחד מבני הזוג ירצה בעתיד להיפרד ולהתגרש, שכן הקושי להגיע להסכמה במקרה כזה עלול להיות גדול. באשר להולדת ילדים, חשוב מאוד לבדוק מסוגלות הורית כדי למנוע ככל האפשר מצבים טראגיים.
מאמר מעניין על תסמונת לא מוכרת (עורך האתר)

 

מהי תסמונת ויליאמס ומהם המאפיינים שלה?

 

כתבה שהופיע ב-Ynet משכה את תשומת ליבי. הכתבה מתארת ממצאי מחקר שנערך על קבוצה של ילדים עם תסמונת ויליאמס. מטרת אותו מחקר היתה לחקור את התרומה שיש למנגנון המעורר בנו פחד מפני השונה (קבוצות אתניות) לתפיסה סטריאוטיפית של השונה המובילה לגזענות. המחקר נערך על קבוצה של ילדים עם תסמונת ויליאמס, תסמונת גנטית שאחד ממאפייניה הוא העדר פחד חברתי, המוביל לחברותיות בלתי רגילה, התנהגות חמה ופתוחה גם כלפי אנשים זרים (תכונה שגם מעמידה אותם בסיכון לניצול).

 

כדי לבדוק את הסוגיה, נחשפו ילדי תסמונת וויליאמס לסיפורים שהוקראו בפניהם אודות אנשים שמבצעים מעשים טובים – הצלת חתלתול מטביעה, למשל – ואנשים המבצעים מעשים רעים. לאחר כל סיפור, הוצג לילדים דף בספר עם ציורים של ילדים ומבוגרים לבנים או כהי-עור, והילדים היו צריכים לקבוע מי מהדמויות סביר יותר שהשתתפה בסיפור. כאשר נערך מבחן זה על ילדים רגילים, הוכח באופן חד-משמעי כי הילדים נוטים לייחס לדמויות הלבנות תכונות חיוביות, ולדמויות השחורות תכונות שליליות.  תופעה זו חוזרת ומופיעה אפילו בילדים אוטיסטים. אך כאשר נערך המבחן על ילדי תסמונת וויליאמס, התגלה כי הם אינם נוטים לאף אחד מהצדדים. ילדים אלו לא רכשו סטריאוטיפים מסביבתם, או שלא ייחסו להם כל חשיבות. בחירותיהם בין הדמות בהירת-העור לכהת-העור היו אקראיות לחלוטין.

תוצאות המחקר הראו כי ילדים עם תסמונת ויליאמס לא מפתחים סטריאוטיפים על בסיס גזע עם זאת הם כן מפתחים סטריאוטיפים על בסיס מיגדר.

 

מחקר זה עושה שימוש באחד מהמאפיינים הבולטים של אנשים עם תסמונת ויליאמס-העדר פחד חברתי.

נחזור רגע אחורה. מהי בעצם תסמונת ויליאמס?

 

תסמונת ויליאמס הנה תסמונת גנטית המתבטאת במגוון מאפיינים רפואיים, לימודיים והתנהגותיים. הביטויים המרכזיים של התסמונת הנם תווי פנים אופייניים, היצרות בכלי דם, איחור התפתחותי, קשיים לימודיים ומזג ידידותי.

תסמונת ויליאמס נגרמת בשל חסר מקטע קטנטן מכרומוזום 7. אחד מהגנים שחסרים בבעלי התסמונת הוא הגן לאלסטין. חסר זה באלסטין תורם קרוב לוודאי למספר מאפיינים של התסמונת כגון הצרות כלי הדם, תווי הפנים הייחודיים, שרירים רפויים והבעיות אורתופדיות.
במרבית המקרים שני ההורים ויתר בני המשפחה בריאים, רק במקרים נדירים הילד ירש את התסמונת מאחד ההורים שלוקה בה. חשוב להדגיש כי התסמונת לא נגרמת בשל נטילת תרופות בזמן ההריון או בגלל סיבוכים במהלכו (מתוך אתר בית החולים שניידר)

 

לאנשים עם תסמונת ויליאמס בעיות רפואיות רבות הכוללות מחלות קרדיו-וסקולריות, עיכובים התפתחותיים ולקויי למידה לצד יכולות מילוליות גבוהות מאד, אישיות מאד חברותית וזיקה מיוחדת למוסיקה.

 

. אוליבר סאקס, פרופ' לנוירולוגיה קלינית מתאר בספרו "אנתרופולוג על המאדים" את הייחודיות של התסמונת. הוא כותב: "במצב מולד נדיר, תסמונת ויליאמס, מתגלית התפתחות מוקדמת מילולית וחברתית מדהימה, משולבת בלקות אינטלקטואלית וחזותית. תמונה של פיזור קיצוני בין אינטיליגנציות שונות. הצרוף של של כשרון לשוני עם לקות אינטלקטואלית מפתיע במיוחד: ילדים עם תסמונת ויליאמס נראים לעיתים בטוחים מאד בעצמם, רהוטים ושנונים ורק בהדרגה מתגלית הלקות הנפשית שלהם (עמ' 208)".

 

בניגוד להפרעות אחרות בהם שבהם יצירת קשר עם הילד יכולה להיות קשה, ילדים עם תסמונת ויליאמס חברותיים מאד ומעוררי חיבה. הורים לעיתים קרובות מתארים שילדים אלה מביאים לחייהם אושר רב ופרספקטיבה אחרת.

 

בעלי תסמונת ויליאמס מאופיינים בהתנהגות חברתית (חברותיות יתר) יוצאת דופן ובעניין גובר באנשים ובמערכות יחסים. הם בעלי יכולת טובה לזהות את המצב הרגשי של האחר, אמפטיים מאוד לזולת ונוטים לשתף אחרים בחוויותיהם ולתאר באופן דרמטי את רגשותיהם. למרות הצורך הגובר בקשרים חברתיים, מרבית הלוקים בתסמונת בודדים ומתקשים ליצור קשרים בינאישיים עמוקים ומתמשכים. קשיים במיומנויות חברתיות וחברותיות יתר המתבטאת בפניה לזרים, חוסר עכבות ביצירת קשרים ורצון עז לרצות אחרים, גורמת לכך שבגיל ההתבגרות והבגרות הם נמצאים בסיכון יתר להיות קורבנות לניצול מיני ((מתוך אתר בית החולים שניידר).

 

קיימת שונות בכישוריהם הלימודיים של ילדים ומבוגרים הלוקים בתסמונת. ככלל, אצל כולם קיימת מגבלה שכלית. ישנם פערים ניכרים בין היכולות והמגבלות בבעלי תסמונת ויליאמס. למרבית הילדים יכולות מילוליות טובות יחסית, סקרנות ללימודים וכישרון מוסיקלי מפותח. מצד שני מרביתם מתקשים בחשבון, בהבנת הנקרא ובהתמצאות במרחב ובזמנים. חלקם רוכשים מיומנויות כתיבה וקריאה.

 

 

הסרטון הבא מתאר את כשרונם המילולי והמוסיקלי הייחודי של אנשים עם תסמונת ויליאמס לצד הקשיים בתחומים אחרים (שימו לב לדבריו של פרופ' אוליבר סאקס בפתיח).

 

 

 

ועוד סרטון מעניין המתאר תהליך של יציאה מהבית של בחורה צעירה עם תסמונת ויליאמס ומראה כיצד ממנפים את הכשרון והעניין במוסיקה ללמידה של כישורי חיים.

 

 

לקריאה נוספת: האתר של האגודה לתסמונת ויליאמס


תגובות
אין תגובות לפוסט
יתרונות הרכיבה הטיפולית (עורך האתר)

 

ארוין יאלום בספרו מתנת התרפיה (2002)טוען כי טיפול פסיכולוגי הנו תהליך של שינוי, בנייה וצמיחה. תהליך בו מתרחש שינוי בתחושות וברגשות, בדפוסיי מחשבה, בעצמי ובהתבוננות של המטופל. בטיפול עצמו נמצא הידע בקרב המטפל והמטופל, והצמיחה מתרחשת מהאינטראקציה ומהקשר.

במקביל לתיאוריות פסיכולוגיות, אשר עיקר הטיפול דרכן הנו בשיחות פנים מול פנים, מטפל מול מטופל, התפתחו שיטות טיפול אלטרנטיביות כגון הרכיבה הטיפולית. סגולות הרכיבה הטיפולית נודעו עוד מימי היוונים הקדמונים. כבר בתקופה זו ידעו כי תרומת הרכיבה אינה מוגבלת לצד הפיזי בלבד, אלא שהיא בעלת השלכות נפשיות משמעותיות. מאז ועד היום התפתחה והתרחבה התפוצה והשימוש ברכיבה על גב סוסים ככלי טיפולי. סוג זה של טיפול נועד לסייע לילדים ובוגרים הלוקים בקשיים פיזיים, רגשיים, התנהגותיים, חברתיים והתפתחותיים (שליו, 1996).

 

ענף הרכיבה על סוסים נתפס מאז ומתמיד כשם נרדף להנאה, לשעשוע ולספורט. ככל שחלפו השנים והתפתחו כיווני מחקר שונים סביב אנשים בעלי צרכים מיוחדים, הסובלים מנכויות שונות, הפך הענף לספורט שימושי ברמה הטיפולית. הצלחת שיטת הרכיבה על סוסים ככלי טיפולי בילדים בעלי נכויות ומגבלות פיזיות, הובילה להרחבת השיטה גם לילדים בעלי לקויות התנהגותיות ורגשיות.

הסוס ניחן ביכולת מופלאה לחוש את האדם ולפתח הבנה ואמפתיה לצרכיו, כזו המשדרת לרוכב תחושת ביטחון ועוצמה היכולה לתרום גם לאנשים שאינם סובלים ממגבלות פיזיות. לפיכך, גלשה הרכיבה הטיפולית גם לטיפול באנשים שהרקע לבעיה שלהם הוא נפשי, או לטיפול באנשים שחוו טראומה נפשית (מתוך מאמר של רונית וינטראוב, אתר דוקטורס, 2002).

 

ברכיבה טיפולית נעשה שימוש בתכונותיו ותנועותיו של הסוס, בגירויי הסביבה הפתוחה, במגע עם בעל חי, בקשר עם המטפל ועוד, על מנת לטפל בקשיים רבים ומגוונים מתחום הנפש, הגוף, ההתנהגות והקשרים החברתיים בחיי המטופל.

 אמנם, ברכיבה טיפולית רוכשים מיומנויות רכיבה, אולם, בניגוד לרכיבה ספורטיבית ואתגרית, השגת מיומנות רכיבה הינה מטרה משנית. המטרה העיקרית היא טיפולית-לרכיבה תועלות תרפויטיות רבות: ברמה הפיסית, הקוגניטיבית והפסיכולוגית.

 

מבחינה פיזית, רכיבה על סוסים משפרת את טונוס השרירים, את היציבות והאיזון. אנשים המשותקים בגפיהם התחתונות חווים תנועה ותזוזה במצב הפאסיבי של ישיבה על הסוס ודרך זה חווים את גופם.

מבחינה קוגניטיבית, מתאפשר לימוד של מספרים, אותיות, רצפים, עבודה על זכרון, ושיפור מיומנויות קשב- בעת רכיבה על סוס עושים שני דברים בו זמנית: מנווטים את הסוס באמצעות המושכות ובאמצעות רקיעות רגלים, באותו זמן, זה משפר יכולות שאנשים בדרך כלל לא חושבים עליהם בזמן הרכיבה.

מבחינה רגשית -פסיכולוגית, האינטראקציה עם הסוס עוזרת בבעיות התקשרות תוך למידה לתת אמון, כבוד ועוד, בהמשך יכולת זו מיתרגמת לחיי היומיום.

 

התפיסה הטיפולית שעומדת מאחורי המודל הטיפולי הייחודי של רכיבה טיפולית היא ההעזרות בסוס כשותף לריפוי. המפגש הינו מפגש טיפולי ולא הדרכתי, ההסתכלות על המטופל היא הוליסטית ומשלבת גוף ונפש. הצירים המרכזיים של הטיפול נעים סביב הקשר בין המטפל והמטופל ולסוס תפקיד מרכזי בתהליך הריפוי המתרחש באמצעות הנוכחות, המגע והקשר שלו למטופל,  ההסתכלות על התיפקוד הפיזי כריפוי פיזי והדינמיקה בין מטפל-סוס-מטופל והתפקוד משקפים את עולמו הפנימי של המטופל והחיבור לעולם (קשת 2005).

 

הקשר בין הסוס והמטופל הוא אחד הגורמים החזקים ביותר בסוג זה של תרפיה. אנחנו יודעים, כי לחץ הדם יורד, כשאנחנו מלטפים חיה. אנחנו נעשים רגועים ונהנים מהרגשה טובה. זהו גם קשר רגשי, אשר עשוי ליצור גישה חיובית ותחושת שייכות. כמו כן הוא עשוי לבנות ביטחון והערכה עצמית. נוצר חלל בטוח, אשר בתוכו ניתן להתחיל מערכות יחסים עם סיכוי להצלחה, לצמיחת ולהתחזקות. קשר זה בין האדם והחיה מתרחש גם בין הסוסים והמטפלים והמדריכים.

על המדריכים לשים לב לרמזים הדקים הניתנים על ידי הסוס וגם על ידי המטופל. רמזים אלה, המגיעים לידי ביטוי בשפת הגוף, הבעות פנים, תקשורת מילולית, או אפילו בהתפרצויות, מוסרים למדריכים/מטפלים את המידע הנחוץ כדי להתקדם ולבסס את האמון והביטחון. ההתפתחות הרגשית והנפשית של המטופלים תלויה ביכולת ההסתכלות של המדריכים וביכולתם לתמוך בהתקדמות המטופלים יחד עם השותפים המשמעותיים שלהם... הסוסים!

 

במחקרים שנעשו על תרומתה של הרכיבה הטיפולית, אין אחדות דעים לגבי המשתנה התורם לשינוי בסוג זה של טיפול. ישנם מחקרים המדגישים את התרומה הפסיכולוגית המתבטאת בשיפור בדימוי העצמי (גתי, 2002), בהגברת הביטחון העצמי (שליו, 1996), ביצירת מוטיבציה, הנאה והנעה (בקי, 2005) ובהגברת היצירתיות והרוחניות (שקדי, 2004). משתנה נוסף הנו התרומה הפיזיולוגית המתבטאת אצל הרוכב בשיפור יציבה ושיווי משקל, נרמול טונוס, שיפור בטווחי תנועה וקואורדינציה, הגברת הקלט החושי ותרגול כללי של מערכות השרירים הגדולות (דניאלי, 1999). גם במישור החברתי מראים מחקרים כי הרכיבה הטיפולית תורמת לרוכב. מחקרה של שקדי (2004) מראה כי באמצעות עבודה בקבוצה על גב סוס, מושגים יתרונות חברתיים כגון השתלבות במסגרת חברתית, אינטגרציה בעבודה, כיבוד הישגים של אחרים ועוד. (בתוך "המשתנה התורם לשינוי ברכיבה הטיפולית", לירון ליטמן וד"ר מירב חן,  המכללה האקדמית תל-חי, החוג לחינוך).

 במחקר שערכו ליטמן וחן אשר שבדק מהו המשתנה התורם לשינוי ברכיבה טיפולית, רואיינו עשרה מטפלים מחוות ברחבי הארץ, אשר עוסקים בתחום לפחות כשנה. מניתוח הממצאים היה ניתן לראות כי אין הסכמה בין המטפלים על המשתנה הספציפי התורם לשינוי, אך ישנה הסכמה על התרומה. כל המטפלים הסכימו שהרכיבה הטיפולית תורמת למוכנות ללמידה ולפתיחות מצד המטופל. כלומר, הרכיבה ממלאת צורך מסוים השונה ממטופל למטופל ולאחר מילוי צורך זה מתפנה המטופל ללמוד, להתפתח ולעבוד על קשייו. 

ואתם, אם התנסתם (אתם או מישהו אחר שאתם מכירים) ברכיבה טיפולית, האם הרגשתם כי הדבר תרם לכם ואם כן, במה??

 

 

 

 

 

 מקורות:

וינטראוב רונית (2002), עולים על הסוס-מאמר שהופיע באתר דוקטורס

יאלום, א' (2002). מתנת התרפיה, כנרת

לירון ליטמן וד"ר מירב חן, "המשתנה התורם לשינוי ברכיבה הטיפולית", המכללה האקדמית תל-חי, החוג לחינוך- הופיע באתר פסיכולוגיה עברית

צוות ביה"ס למטפלים ברכיבה 'סוסים ואנשים, בכרכור בעריכת רחל קשת(2005), מהו טיפול ברכיבה, או מהי רכיבה טיפולית, הופיע באתר מאמרים.

צוות ביה"ס למטפלים ברכיבה 'סוסים ואנשים, בכרכור ,רחל קשת, "טיפול ברכיבה- תאור מקרה" -תורגם מתוך מאמר בשם: הסרת המסתורין - הקשר בין האדם והחיה  Demystifying the - Human - Animal Bond, חלק א' מתוך שניים.המאמר הופיע במגזין לרכיבה טיפולית, NAHRA STRIDES, באביב 2006 גיליון 11, התרגום הופיע באתר ביה"ס למטפלים ברכיבה.

שליו, א' (1996). המרפא הפרוותי- חיות מחמד כאמצעי תראפי: תיאוריה, מחקר ומעשה, תל אביב 


תגובות
אין תגובות לפוסט
משהו לא בסדר עם הילד. סקירה של ספר חזק (עורך האתר)

בשבוע הספר נתקלתי בספר :ואם היו אומרים לך, ספר ביכורים של גלית דיסטל אטבריאן, אם לילד עם הפרעה התפתחותית.

 

בספר נפרש סיפורה של ענבל, אם צעירה שפחדיה הכמוסים ביותר מתממשים.  "אני נזכרת במשחק ששיחתי עם אחותי כשהינו ילדות: אם היו אומרים לך שתהיי יפה כמו ברוק שילדס אבל כשתגדלי יצא לך ילד מפגר... אם היו אומרים לך שיהיה לך בית עם קומות וחדר משלך אבל כשתגדלי יהיה לך ילד אוטיסט...".

 

ענבל חשה  שמשהו לא בסדר עם בנה הצעיר. זה ש"כל ההריון התרפקתי על היום הזה וידעתי בדיוק הכל, אפילו איך הילד הזה יראה כשיהיה גדול". הידיעה שמשהו מאד לא בסדר מחלחלת לאט לאט- "לפעמים רק כשאני עייפה מאוד, תחושה מוזרה של איזו אמת חמקמקה שהספקתי לשכוח מתגנבת לי אל קצהו התחתון של עמוד השדרה, כאילו שעמוק בתוכי, הגוף עדין זוכר. כי יש דבר כזה שהגוף זוכר את מה שהלב מסרב להבין. והגוף שלי זוכר דרך הלילות, בעיקר דרך הלילה ההוא שבו חיפשתי אותו ולא מצאתי. דרך הלילה ההוא שבגללו לא העזתי עוד לנסות ולהרדם, שבגללו אני יושבת עם לילה עד שנשמע ציוץ הציפורים".

 

בתאורים קולחים ועשירים בצבעוניותם, מתובלים בהומור ועמוסים באבחנות דקות שלעיתים מפלחות את הבטן בכאב, המחברת מתארת את ההתמודדותה של ענבל עם גידולו של שאול, בנה הצעיר שנולד עם הפרעה התפתחותית. התמודדות שנעה מהפנים לחוץ ומהחוץ לפנים. התמודדות שלה עם עצמה עם הרגשות הכי קשים, ההתמודדות עם כל האמהות "הרגילות האלה" שנוזפות בה בגן המשחקים על כך שבנה אינו מחונך, והילדים שצוחקים על בנה ודוחים אותו. והתמודדות שלה עם האשמות של אנשי מקצוע בהיותה אם קרה שגרמה להפרעה של בנה, והההשפעה של כל אלו על התא המשפחתי על הזוגיות ועל ביתה הבכורה.  עוצמתי ומומלץ ביותר.

 


תגובות
4.
ספר מצוין (לת)
סיגל1   11.07.10 | 19:23
3.
הכתיבה (לת)
טלי מאיר   14.06.10 | 21:14
הכתיבה בהחלט מעולה, ולמרות הנושא הקשה הספר סוחף ומהנה ביותר.
2.
נשמעת התמודדות קשה מאוד (לת)
יעל הלוי   14.06.10 | 13:24
ומאד יפה שכתבה על כך ספר. מהמשפטים הספורים שציטטת ניכר שהכתיבה טובה ולא רק התוכן.
1.
ספר נהדר (לת)
ריקי כהן   13.06.10 | 14:17
כתוב בכשרון וחזק מאוד. תודה

 

כשאנו בוחנים התנהגויות מאתגרות מקרוב אפשר למצוא גורמים רבים ושונים המובילים לדפוסי התנהגות לא רצויים העלולים לפגוע בשלומו של האדם עם הפיגור השכלי או בשלום סביבתו הפיזית והחברתית.

 

גישות טיפוליות שונות מייחסות את הופעתה של ההתנהגות המאתגרת לגורמים שונים. אבל, כמו כל דבר בחיים התמונה לעולם אינה חד מימדית. והגורמים השונים יכולים להיות קשורים זה בזה או להופיע יחד. כמובן שתמיד חשוב לבחון מהו הגורם להופעת התנהגות מאתגרת מסוימת אצל אדם מסויים.

 

אנו יודעים כי מבנים ותהליכים מוחיים משפיעים על דפוסי החשיבה והתנהגות שלנו. אצל אנשים עם פיגור שכלי קיימת פגיעה מוחית המתבטאת בליקויים נוירולוגים. השפעתם של ליקויים אלה על יכולת הסתגלות לסביבה והופעתה של התנהגות תוקפנית לא רצויה, רבה.

 

חוסר איזון ביוכימי במוח או פגיעה בחלקים מסוימים של מערכת העצבים עשויה לבוא לידי ביטוי בדפוסי התנהגות ספציפיים. למשל: נזק בהמיספרה הימנית של המוח האחראית על הבנת שפת גוף וג'סטות לא מילוליות עשוי להוביל להבנה לקויה של שפת גוף וכתוצאה מכך לתגובה לא מותאמת שעשויה להיות גם תוקפנית.

 

אפשר לאפיין את הגורמים להתנהגות מאתגרת כגורמים שנובעים ממקור פיסיולוגי, פסיכולוגי, סביבתי, חברתי וכנובעים בצורה ישירה או עקיפה מהליקוי בכישורים הקוגניטיבים.

 

בפוסט הבא ארחיב על גורמים אלה.


תגובות
אין תגובות לפוסט

עמותת כוכב הצפון מספקת שרותי דיור ושירותי שיקום ותעסוקה למאות אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

השרותים מוקמים מתוך החזון של העמותה: "לכל אדם זכות בסיסית לחיים של שווה בין שווים ולביטוי עצמי בדרך ייחודית. חובתנו כחברה מתוקנת לאפשר לאנשים השונים שבינינו לממש זכות זו."

במרכזי התעסוקה מייצרים המשתקמים מוצרי קרמיקה, עץ, נייר,  פסיפס ועוד – ברמה איכותית ומוקפדת.עבור המשתקמים מקום העבודה הוא סיבה לקום בבוקר ולחוש גאווה וחוויה מתמשכת של יצירה ותרומה לחברה, כל-אחד בהתאם ליכולתו.

כל ההכנסות מן המכירות משמשות קודש לרווחתם ומסייעות להמשיך ולהפעיל את מרכזי התעסוקה למענם.

על מנת לצפות במוצרים ולקנותם, ניתן להגיע אל החנות שממוקמת במרכז כוכב במעלות, בימים א'-ה' בין השעות 08:00-16:00 (רח' הוורד 2, מעלות)

בקניית המוצרים אתם זוכים פעמיים: האחת, אתם קונים מוצר יפהפה במחיר אטרקטיבי מאוד והשנייה, אתם קונים מתנה בעלת ערך מוסף, שתרומתה החברתית לא תסולא בפז.


תגובות
3.
לאדיב (לת)
טלי מאיר   24.08.10 | 09:56
תודה רבה על המילים החמות!
הרעיון שלך נשמע טוב, שיהיה בהצלחה!
טלי
2.
לטלי מאיר, אישה יקרה. (לת)
אדיב   23.08.10 | 22:29
רואים את פועלך בקהילה בכללותה.
זה מרגש ונפלא.
העלית לי רעיון, תוכלי לקרוא אותו בפורום:
"מדברים מנסיון - סטודנטים ומטפלים המתמודדים עם פגיעה נפשית"
עיקרי הדברים: אכתוב שם על יצירת מקום (על ידי מתמודדים - מדריכים, שהשיגו כבר התקדמויות משמעותיות ואמיתיות, ומתפקדים ככל האדם, על מה ואיך להשתלב בקהילה הכללית) שיספק "תעסוקה" עם משכורות, והכיוון הוא להגיע לסכומי משכורת קרובים עד זהים לחברה הנורמלית.
השינויי המשמעותי יהיה, אנשים מעסיקים שעברו וחוו את המחלות בעצמם ומצאו את הדרך לרפואה ובריאות נפשית, כך תצא הזדהות אמיתית ונכונה לצרכיהם של החולים (המנסים להבריא כל אחד לפי מצבו) המתמודדים יום יום עם בעיותיהם הנפשיות גם בעבודה, ובכך תמעט עשרות מונים הרגשתם כדחויים מהחברה, הרגשה קשה שליוותה ועדיין מלווה מתמודדים, יש בכוחינו למצוא מזור ומרפא ומקום לכך.
כמובן שמדובר בשיחות קבוצתיות של מתמודדים עם הרשויות השונות, אינני משתמש בכוונה במילה "מאבק" כי הדרך והאמצעים על מנת להגיע לכך, צריכה להיות חזקה נחושה בנעימות ושלום.
ההד והמשוב שנקבל יהיו יותר ממדהימים, להוי ידוע לך "תופעת הסבל ועוגמת הנפש" של הורים הנמצאים בכל רחבי האוכלוסייה,וגם בכל המעמדות (רמז) על בניהם ובנותיהם יוצאי חלציהם שלקו במחלות נפש למיניהם.
ובאמת אין המדובר בשתי קבוצות של נורמליים ואלו שלא, אלא במשפחה אחת גדולה.
אני מזהה בך לב רחב שיודע לתת ולקבל.
ועונג וכבוד הוא לי להגיב לדברייך.
1.
נפלא :) (לת)
סיגל שרעבי   10.07.10 | 17:11
יופי של יוזמה,
יישר כוחכם בעשייה ברוכה זו !!!
סיגל
התנהגות מאתגרת אצל אנשים עם פיגור, רשימה חשובה (עורך האתר)

אחת ההתמודדויות המרכזיות עבור בני משפחה ומטפלים באנשים עם פיגור שכלי היא ההתמודדות עם ביטויים שונים של התנהגות מאתגרת. מהי התנהגות מאתגרת?.

 

לעיתים קרובות אנו מוצאים אצל ילדים ומבוגרים עם פיגור שכלי, לצד הליקויים הקוגניטיבים, קשת רחבה של דפוסי התנהגות לא רצויים העלולים לפגוע בשלומו של האדם עם הפיגור השכלי או בשלום סביבתו הפיזית והחברתית. נתונים מחקריים מצביעים על שכיחות של כ-33% של התנהגות מאתגרת בקרב אנשים עם פיגור שכלי- פי 2 או אפילו 3 מאשר באוכלוסיה הרגילה.

 

בספרות המקצועית אפשר למצוא תאורים שונים של התנהגויות אלה. כיום המונח השכיח הוא התנהגות מאתגרת. מונח זה רואה בביטוי התנהגות אלה יותר כאתגר להתמודדות מתוך כוונה לשפר את איכות חייו של האדם המתמודד עמה ושל סביבתו. לעומת זאת, השימוש במונחים כמו בעיות התנהגות, הפרעות התנהגות, התנהגות לא מסתגלת וכדומה, משקפים ראייה של התנהגויות לא רצויות אלה כ"בעייה", מעודדים התייחסות לסימפטום וייחוס אשמה למתמודד. כלומר, מדובר בשימוש בשפה המשקפת תפיסה ערכית ביחס להתנהגויות אלה.

 

התנהגויות מאתגרות הן "הפרעות התנהגות אצל אנשים עם פיגור שכלי שאינן נובעות או מוסברות על ידי הפיגור השכלי בלבד. הרקע להפרעה יכול לנבוע ממחלה נפשית, מצב רגשי מסוים, מצב אישיותי, מצב בריאותי או סביבתי (על פי הגדרת האגף לטיפול באדם המפגר).

 

אנו בעצם מדברים על שלושה דפוסי התנהגות מרכזיים:

הראשון הוא נזק עצמי. מדובר בהתנהגות חריגה שיש בה סיכון ושהיא עשויה לגרום נזק לגוף של אותו אדם. למשל: אכילת דברים בלתי מתאימים, הפרעות אכילה, נשיכה עצמית, גירוד, צביטה, משיכה ומריטת שער, בריחה, ניסיונות אובדניים.

הדפוס השני הוא תוקפנות כלפי הזולת. כאן מדובר בהתנהגות אלימה הגורמת נזק גופני לאחרים. למשל: מכות, דחיפות מסוכנות, סטירות, צביטות, יריקות, זריקת חפצים, איום בתנועות ופגיעות על רקע מיני.

הדפוס השלישי הוא נזק לרכוש. כאן מדובר על הרס רכוש באופן רצוני של האדם עצמו או של אחרים.

 

נראה כי, באופן טבעי ומובן, מטפלים תופסים התנהגות של תוקפנות כנגד הזולת כמאתגרת יותר וגם כקשה יותר לגילויי אמפטיה. אבל לכל דפוסי ההתנהגויות המאתגרות, בין אם היא מופנית לאדם עצמו, לזולת או לרכוש, השלכות שליליות משמעותיות ביותר על איכות החיים של האנשים עצמם, בני משפחותיהם והצוותים החינוכיים, הטיפוליים והשיקומיים הבאים עמם במגע תכוף. למשל: אשה עם פיגור קל הנוהגת לקלל ולירוק על המטפלת שלה בזמן הרחצה. התנהגות זו, המשקפת מצוקה רגשית בסיטואציית חיים שיגרתית, פוגעת רגשית במטפלת הניגשת לטיפול בה עם רצון טוב וגם בדיירת עצמה הסובלת מהכעס הטבעי, שאותה מטפלת מחזירה אליה גם אם באופן סמוי, ומפגיעה באיכות הקשר עם המטפלת.

 

בפוסטים הבאים נעמוד על הגורמים להתנהגות המאתגרת ועל גישות שונות להתמודדות עם התנהגות זו.

 

 

מקורות: "התנהגות מאתגרת בקרב אנשים עם פיגור שכלי, בינימין הוזמי"

"תופעת התנהגות מאתגרת ואלימה של חניכי המע"ש - רקע, דרכי התמודדות ונוהלי דיווח"

 

 


תגובות
1.
התנהגות מאתגרת ופיגור שכלי (לת)
אמית   06.03.13 | 21:56
מה עושים במצב כזה? יש גורמים טיפוליים שמתמחים בתחום?
בלוג של אמא לילד עם פיגור. קורע לב (עורך האתר)

 

כשתינוק חדש מגיח לאויר העולם, ולפעמים עוד אפילו טרם נולד, באופן טבעי, עולות פנטזיות וחלומות של ההורים על המשפחה שהם רוצים שתהיה להם, על הילד ומי שהוא יהפוך להיות ועל איזה הורות מצפה להם. כאשר הורים מקבלים את הדיאגנוזה שילדם הוא בעל צרכים מיוחדים, החלומות מתרסקים ושברון הלב גדול. מתחיל מסע רצוף סערת רגשות הנעים מהכחשה לכעס, לתגובת אבל ופחד, שבו ההורים לעיתים קרובות מרגישים בודדים ומבודדים עם הקשיים שבהורות המיוחדת.

"שירי ללא ממון" היא אם לילד עם פיגור שכלי. היא החלה לכתוב את הבלוג שלה כדרך לפנות לאותם הורים אשר לעיתים נבהלים מאשר עובר בראשם אך לא יודעים עד כמה הם לא לבד.

 

ב-מיומנה של אמא לילד עם פיגור שכלי, שירי כותבת "הרהורים, מחשבות, תקוות ותהיות. מסתכלת לפיגור בעיניים, החיים כמו שהם באמת, לא מנסה לייפות את המציאות, לא כותבת פולטיקלי קורקט. מעיזה לכתוב דברים ש"אסור" להודות בהם".

 

אני מצרפת פוסט של שירי מתוך הבלוג ובהסכמתה. אתם מוזמנים לשתף בתחושות ובמחשבות המתעוררות בכם בעקבות הקריאה.  

 

   להיות אמא לילד עם פיגור שכלי

 

אני, אמא לילד עם פיגור שכלי,  יש עלי שרשרת כבדה מברזל על הצוואר והרגל, חורקת שיניים, מתקדמת אט, תוך גרירה עקשנית של הרגל הכבולה, השרשרת חותכת בבשרי, המקום מדמם אבל אין פנאי לטפל בפצעים וכשחלקם נרפאים, נפתחים חדשים.

 

לעולם לא אשתחרר אבל עם הזמן הכדור ישחק ויהיה קל יותר במעט, רק במעט.
רוצה להשתחרר ולצרוח דייי !!!!!! ולפעמים צריכה לגייס את כל מה שיש בי בשביל לא להשתגע.
 
 
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות חצי עיוורת ולא לראות את העוויתות של הפנים, הריור, הנפנוף התינוקי של הידיים וההליכה האיטית.
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות חצי חירשת ולא לשמוע את הקולות הפתאומיים, מילים של חוסר טאקט וטון הדיבור המוזר.
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות לפעמים כהת חושים, לא להרגיש שהילד מחזיק חזק מדי, או שהוא לא מצליח להושיט יד מכוונת.
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות עם ציפיות מאוד נמוכות ולהתלהב מכל צעד קדימה, גם אם הוא לא נראה לחברה כ "צעד חיובי".
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות חסרת טעם לפעמים וממש לא משנה שהילד לבש חולצה הפוכה, או כזו שלא מתאימה למכנסיים או לגיל, או סתם צבע מזעזע.
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות לפעמים תתרנית ולהתעלם מאותו רגע שהילד נפח או "פיספס" במקום ציבורי, גם אם אותו ילד כבר בן 30.
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות שכחנית, לשכוח הרבה פעמים שצריך מדי פעם לעצור ולשאוף אויר, להתפנק ולנוח.
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי, לרוב אומר לסגור את הרחם ואת החלומות להיות אמא שוב.
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה אומר לנסות לחיות את הרגע, לעבוד עם מה שיש עכשיו ולהשתדל לא להסתכל רחוק מדי על העתיד, העתיד המפחיד, זה לא תמיד מצליח.
 
לאמא לילד עם פיגור שכלי יש ראיית רנטגן ולראות את הנשמה שכלואה בגוף שלא תמיד מתפקד.
לאמא לילד עם פיגור שכלי יש תואר בבלשנות, היא מבינה שפה יחודית לבנה.
לאמא לילד עם פיגור שכלי יש שריון ביד אחת וחרב ביד השנייה, השריון בשביל להדוף את כל הלשונות הרעות והחרב על מנת להלחם על מקומו וזכויותיו של הילד בחברה.
לאמא לילד עם פיגור שכלי יש "תואר" ברפואה, היא יודעת את כל מה שאפשר לדעת על הלקות של בנה, היא לפעמים יכולה להביס את טובי המומחים בידיעותיה.
לאמא לילד עם פיגור שכלי יש את היכולת לחייך גם כשכל מה שהיא רוצה זה רק לבכות.
לאמא לילד עם פיגור שכלי יש חושים חדים, במבט אחד היא יכולה לדעת מה חושב ומרגיש בנה.
 
להיות אמא לילד עם פיגור שכלי זה להיות הכי קרוב לאשת חייל שאפשר.

תגובות
1.
אמא לילד עם פיגור (לת)
לוי חיה   01.06.10 | 01:28
אני חושבת שההגדרה לא צריכה להיות "קורע לב" אלא" מעורר כבוד" והשתאות. אכן אין ספק שזה קשה מאד, אבל האמא הזו מצליחה לראות את תפקידה כמו גם את כוחותיה ויכולותיה ועושה מה שביכולתה ויותר מזה ועל זה- כל הכבוד!

למעלה