יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של טלי מאיר



על ספר יוצא דופן (עורך האתר)

ז'אן לואי פורנייה הוא סופר ובמאי תוכניות תעודה צרפתי ואב לשלושה ילדים, שניים מהם עם מוגבלות שכלית וגופנית. בתוך שנתיים זאן לואי ואשתו הפכו הורים לשני ילדים עם פיגור שכלי. הספר "אבא לאן הולכים" בנוי מפרגמנטים קצרים המתארים אנקטודות ואפיזודות מחיי היומיום וכתוב בשנינות ובהומור שחור ולעיתים קשה לעיכול. נראה כי ההומור השחור שימש לזאן לואי דרך התמודדות עם הכאב והקושי שבגידול שני בנים עם מוגבלות כל כך קשה ועם האובדן של אחד מהם שנפטר ממחלה. הוא עושה זאת דרך דיבור ישיר וחשיפה רגשית לא מתיפייפת על האובדנים שחווה כהורה.

 

הספר מוקדש לשני בניו, וכמו שזאן לואי פורנייה עצמו ניסח זאת:

"עד היום מעולם לא סיפרתי על שני הבנים שלי. מדוע? האם התביישתי?האם פחדתי שירחמו עלי? קצת מהכל. אני חושב שזה היה בעיקר כדי להמנע מהשאלה האיומה: 'מה הם עושים?' היום, כשהזמן דוחק, כשסוף העולם מתקרב ומיום ליום אני מתכלה עוד ועוד, החלטתי לכתוב להם ספר. כדי שלא ישכחו אותם, כדי שלא ישאר מהם רק תצלום על תעודת נכה. אולי כדי להביע את התנצלותי. לא היתי אב טוב במיוחד. לעיתים קרובות לא סבלתי אותם. כדי להיות איתם נדרשה סבלנות של מלאך, ואני איני מלאך."

 

קטע נוסף מהספר:

"הורה לילד מוגבל חייב להסתובב בפנים קודרות. עליו לשאת את הצלב שלו ולחבוש מסכת יגון. בשום אופן אסור להדביק לו אף אדום כדי להצחיק. כבר אין לו זכות לצחוק, יהיה בכך טעם לפגם. כשיש להורה שני ילדים מוגבלים, הכל כפול, והוא צריך להראות אומלל פי שניים. כאשר המזל לא מאיר לנו פנים, עלינו לנהוג בהתאם, להראות אומללים. זה עניין של נימוסים והליכות.

לא תמיד ידעתי לנהוג על פיהם. אני נזכר שיום אחד קבעתי פגישה עם הרופא הראשי של המוסד הפדגגוי רפואי שבו שהו מתייא ותומא. שיתפתי אותו בדאגותיי: לעיתים אני תוהה אם תומא ומתייה הם בעצם נורמלים לגמרי...

זה לא הצחיק אותו.

הוא צדק. זה לא היה מצחיק. הוא לא הבין שרק כך יכולתי להחזיק את הראש מעל המים.

כמו סירנו דה ברזראק שבחר ללעוג לאפו, כך אני בוחר ללעוג לילדי. זו זכותי כאב.(עמ' 38)".

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט
לינק למאמר מעניין (עורך האתר)

בהמשך לפוסט הקודם שעסק בסוגיית הנגישות לאנשים עם פיגור שכלי, אני מצרפת מאמר מעניין שכתבה דר שירה ילון חיימוביץ ופורסם בכתב העת ענין של גישה, גיליון 7, יולי 2008.

 


תגובות
אין תגובות לפוסט
נגישות בלתי נראית (עורך האתר)

לאחרונה התפרסם מאמר של דר' שירה ילון חיימוביץ מהקריה האקדמית אונו המציג מודל לנגישות לאנשים עם מוגבלות שכלית.

 

המאמר הינו חלק מפרויקט של האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד הרווחה ששם לעצמו למטרה להבטיח את הנגישות לאנשים עם מוגבלות שכלית בישראל.

 

להלן עיקרי המאמר:

"נגישות, כלומר האפשרות להשתמש בכל מבנה או שירות, הינה המפתח לשוויון הזדמנויות ולשילוב אמיתי בחברה. בשנת 2005 חוקק בישראל לראשונה חוק המחייב הבטחת נגישות למבנים ולשירותים לאנשים עם מוגבלות והכל באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי. ואולם, בעוד שלרובנו ברור מה יש לעשות על מנת להבטיח נגישות לאנשים עם מוגבלות פיזית או חושית (להחליף מדרגות ברמפות , למנוע מכשולים בדרך, לספק מערכות הגברה וכ"ו) הרי שההתאמות הנחוצות על מנת להבטיח נגישות עבור אנשים עם מוגבלות שכלית עדיין אינן מובנות מאליהן.

מטרת המחקר הנוכחי הינה למפות את המצב הקיים כיום בארץ בנוגע לנגישות לאנשים עם מוגבלות שכלית, לסקור את הידע הקיים בתחום בארץ ובעולם, ולהשלים על בסיס הממצאים את פיתוחו של מודל יישומי לקידום הנגישות עבור אוכלוסיה זו.

 

המודל הנוכחי לנגישות לאנשים עם מוגבלות שכלית (Yalon-Chamovitz, 2009) מצביע על הסטיגמה הרווחת לפיה אנשים עם מוגבלות שכלית אינם מסוגלים לתפקד באופן עצמאי בקהילה וזקוקים לליווי תמידי של אחרים כחסם מרכזי לפיתוח התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות שכלית. חסמים נוספים שאותרו הינם:  1) הקצב המהיר המקובל כיום בכל תחומי החיים, 2) רמת המורכבות הגבוהה של מידע ותהליכים, ו3) ההסתמכות הרבה על תקשורת כתובה. "

 

לקריאת המאמר המלא (באנגלית): 


תגובות
אין תגובות לפוסט
כתבה על תסמונת פוסט טראומטית (עורך האתר)

אני מצרפת כתבה מעניינת שהתפרסמה בעיתון הארץ  30.7.10 על פרופ' עדנה פועה, פסיכולוגית קלינית ישראלית הפועלת בארה"ב, שפיתחה את שיטת החשיפה הממושכת לטיפול בתסמונת פוסט טראומטית וזכתה  להכרה בינלאומית בזכות תרומתה החשובה. לאחרונה פרופ' עדנה פועה נבחרה ברשימת מאה האנשים המשפיעים ומשפיעות ביותר בעולם על ידי המגזין טיים.

 

 

מהי תסמונת פוסט טראומטית? בזמן חשיפה לארוע טראומטי המערכת הנפשית מוצפת בגירויים שאותם היא אינה יכולה להכיל ולעבד. הגירויים הללו נותרו במערכת בצורתם הגולמית והלא מעובדת, ומדי פעם שבים וחודרים למרכז התודעה בצורתם המקורית. באופן זה, הנפגעים חווים מחדש את האירוע הטראומטי באופן פיזי או נפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים, זיכרונות, רעשים וריחות שהיו בפועל בזמן התרחשות הטראומה שבים ותוקפים את הנפגע. מכיוון שחודרנות טראומטית כזאת מכאיבה מאוד, הנפגעים מנסים להימנע מכל דבר שעשוי להזכיר להם את האירוע הטראומטי. כך נוצר מעגל של חודרנות מצד אחד והימנעות מצד שני. מעגל זה הוא לב-לבה של התסמונת הפוסט-טראומטית, הנקראת בשפה המקצועית PTSD (מתוך אתר נט"ל).

 

 

"שיטת חשיפה ממושכת' (PE), אותה פיתחה פרופ' פועה, מבוססת על עקרונות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ובמרכזה חשיפה דמיונית חוזרת, מבוקרת ומתמשכת של הנפגע לאירוע הטראומטי שעבר, הטיפול מתמקד בהתמודדות עם המחשבות הטורדניות והניסיונות של המטופלים להימנע מזיכרונות הקשורים בטראומה. אותה חשיפה מאפשרת למטופל להבדיל בין האירוע הטראומטי שעבר, לבין אירועים שאינם טראומטיים, ועל ידי כך להפסיק לחוות את העולם כמקום מסוכן. בסופו של התהליך, הטיפול מגביר את תחושת השליטה העצמית ומפחית את תחושת חוסר האונים הקיימת אצל המטופלים. על פי מחקרים רבים שבחנו את יעילותה של השיטה, עולה כי היא מביאה לירידה משמעותית של הסימפטומים הפוסט-טראומטיים אצל יותר מ-80 אחוז מהמטופלים" לקריאת הכתבה המלאה).

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

 

מצ"ב חוברת קשרים, מידע להורים לילדים עם צרכים מיוחדים 2009 /תשס"ט

שהפיק ארגון קשר.


תגובות
אין תגובות לפוסט
דיון מעניין: כשההורים חשופים מול המטפלים (עורך האתר)

 

אני מביאה כאן קישור למאמר שנכתב על ידי נופר ישי-קרין העוסק בהורים לילדים עם צרכים מיוחדים בעיני המטפלים.

 

להלן ציטוט קצר מהמאמר:

"השם של ההרצאה, חשופים בצריח, הוא דימוי, שהגה עדי פרי, כדי לסמל את המאבק ההרואי לפעמים של הורים, ואת התפקיד הפיקודי שלהם בו, שכן עם כל העזרה שהם מקבלים, האחריות היא עליהם, והם בעמדת הפיקוד. כדי לראות את כל הנתונים ולדעת לאן הם מתקדמים עליהם לחשוף את עצמם ולעיתים גם להפגע. הכוונה בחשיפה, היא לכל אותן שיחות יעוץ רבות, עם פסיכולוגית, מרפאה בעיסוק ואפילו עם הגננת, שבהן ההורים חושפים חלק מרגשותיהם ומחיי הבית, כדי לקבל יעוץ טוב יותר. ילד עם צרכים מיוחדים זקוק להתגיסות מיוחדת של הוריו. ההורים זקוקים ליעוץ לגביו, בגלל הצרכים המיוחדים, וכדי לקבל יעוץ לגבי ההתמודדות שלהם איתו, עליהם להחשף במידה רבה".

 

הדימוי "חשופים בצריח" חושף את המורכבות הרבה בקשר שבין ההורים למטפלים הרבים של הילד והמשפחה.

הדימוי מדגיש את החוזק והכוחות שלהם ההורים נדרשים על מנת לצלוח את הטיפול בילד עם מוגבלויות ואת החשיפה הכרוכה במפגש עם מטפלים כה רבים, לעיתים שלא מבחירה, אך גם מדגיש את תחושת הבדידות והפגיעות שההורים עשויים לחוש אל מול המטפלים.

 

האם ואיפה זה פוגש אותכם בחוויה היומיומית?

מה דעתכם?

 

 

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

 

תערוכה הצילומים "רגעים של בית", בחסות חברת בזק, מתקיימת זו השנה השלישית. תערוכת הצילומים השנה הינה פרויקט צילום חברתי אקטיבי, אשר במסגרתו חברו שמונה צלמים מובילים לשמונה עמותות במטרה להציג את תפיסת הבית בדרך ייחודית.

לדברי אוצרי התערוכה, אייל לנדסמן ויוסי צבקר,"מדובר בפרויקט צילום חברתי אקטיבי. כוחו של הצילום החברתי, מעבר ליכולתו לחשוף דברים שלרוב איננו מודעים אליהם, הוא לשמש כלי בתהליך של תיקון ושינוי חברתי. בזק יזמה פרויקט צילום המציג בדרך ייחודית את המונח בית ואת חיי היום יום בבתים המשמשים מקלט או מעון טיפולי לאוכלוסיות חלשות".

הצלמים שצוותו לעמותות העבירו את דיירי העמותות סדנאות צילום דוקומנטרי ואמנותי, בהן הם מתארים את דרכי עבודתם מזוויות שונות. כחלק מתהליך הלמידה, צילמו המשתתפים בפרויקט תמונות המספרות את סיפור חייהם בבית. במקביל, הצלמים יצרו סדרת צילומים משלהם בנושא הבית, בהשפעת הקשר שנוצר עם העמותה.

בתערוכה מוצגות כ-50 צילומים לצד עבודות נבחרות של צלמים חובבנים, דיירי הבתים, המתעדות את החיים בבית. התערוכה תוצג בשמונה חללים, כאשר האפיון הוויז'ואלי שלהם ייצג את כל אחד מ"הבתים" שהשתתפו בפרויקט.

העמותות והצלמים המשתתפים בתערוכה:

מעון מוריה של עמותת עלה בגדרה-ורדי כהנא

 פורום לדו קיום בנגב-מיקי קרצמן

כפר הילדים והנוער "אהבה" בקריית ביאליק-מיכל חלבין

המרכז החינוכי שיקומי בעין כרם ירושלים-עודד בלילטי

בית הספר ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב- אלדד רפאלי

בית איזי שפירא ברעננה-אנגליקה שור

בית נט"ל בתל אביב-פליקס לופה

מע"ש עוספיא-סמירה והבי

 

 

התערוכה תהיה פתוחה לציבור הרחב למשך חודש ותוצג בנמל תל אביב החל מה-6.7 ועד ל-5.8 ללא תשלום, ובמשך 24 שעות ביממה.


תגובות
אין תגובות לפוסט
על מחלות נפש וסטיגמה (עורך האתר)

 

השבוע מלאה שנה למותה של דר' יעל ועקנין. יעל היתה פסיכולוגית שיקומית, אשה חכמה, רגישה  ואכפתית מאד. יעל עבדה כפסיכולוגית בבית אורי- מעון המטפל בילדים ומבוגרים עם פיגור שכלי ובמעון נווה מנשה-מעון שיקומי המטפל במבוגרים עם פיגור שכלי. בנוסף היתה רכזת בריאות הנפש בארגון "בזכות", וניהלה בהתנדבות את הפורום ל"זכויות בשיקום ושילוב בקהילה" באתר ממ"נ.

 

יעל פעלה רבות להגברת המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות.

בסרט הוידאו המצורף יעל מדברת עם תלמידי ביה"ס על מחלות נפש, סטיגמא וזכויות בתוכנית "לומדים ביחד". בתוכנית יעל מסבירה בשפה פשוטה ובהירה מהן מחלות נפש והסטיגמה החברתית הקשורה בהם, מהי נגישות עבור אנשים עם מחלות נפש, על זכויותיהם של אנשים עם מחלות נפש, ומהו שיקום בקהילה.

התוכנית שודרה לראשונה בערוץ 2 יום לפני מותה.

 

יעל נגעה בלבבות של רבים ברגישותה ובחוכמתה. יהי זכרה ברוך.

 

עמוד זכרון באתר ממ"נ


תגובות
2.
שנה בלי יעל (לת)
משה נצר   20.07.10 | 21:53
יעל התנדבה במשך כחצי שנה להנחות את פורום הזכויות בשיקום ובשילוב בקהילה באתר ממ"נ וסייעה רבות לפונים אליה ברגישות ובמסירות ראויים לציון.
השבוע תחלוף שנה למותה בטרם עת של ד"ר יעל וקנין שנהרגה בתאונת דרכים ביום ד' 22.7.09 .
את יעל למדתי להכיר מתוך שיחות הטלפון והאימיילים סביב נושאי הפורום.
עם מותה השאירה יעל חלל גדול בלבבות רבים,
יעל חסרה לכולנו, יהי זכרה ברוך.
1.
יהי זכרה ברוך! (לת)
צביאל רופא   20.07.10 | 11:41

 

בהמשך לפוסט הקודם, אני רוצה להציג סקירה של אסטרטגית ניתוח המטלות המתאימה מאד ללימוד מטלות עבור אנשים המתקשים בלמידה בכלל ואנשים עם פיגור שכלי בפרט. 

 

בסרט הוידאו המצורף דר' מארק גולד מציג את שיטת "ניתוח המטלות". יש לציין כי שיטה זו כבר מיושמת ברבים ממרכזי התעסוקה לאנשים עם מוגבלויות בארץ.

 

להלן הרעיונות המרכזיים של גישת ניתוח המטלות לללמידה :

בביטוי 'ניתוח מטלות' נעשה שימוש מגוון המתכון לדברים שונים. בסרט זה  הביטוי 'ניתוח מטלות' מתייחס לשיטה ספציפית המוצגת פה אשר תוכננה במטרה לאמן אנשים שהלמידה קשה להם.

אנו מגדירים ניתוח מטלות כ"כל הפעולות שיש בכוחן להביא לכך שהלומד ירכוש מיומנות בביצוע המטלה".

ככל שללומד קשה יותר ללמוד את המטלה, כך נדרש מהמאמן יותר תחכום והשקעת מחשבה בתכנון התהליך.

 

ישנם שלושה מרכיבים מרכזיים בשיטת ניתוח המטלות:

1. שיטה

2. תוכן

3. תהליך

 

שיטה- מתייחס לדרך ביצוע המטלה, למשל כאשר רואים בסרט את מליסה מציע מיטה,אתם רואים אותה עובדת בשיטה אחת. בשימוש בשיטה אחרת יש דרישות אחרות מהאדם המציע את המיטה. כאשר המיטה מוצעת- זו אותה מיטה. כלומר, ישנן דרכים או שיטות שונות לביצוע המטלה אשר סופה אותה תוצאה.

מספר השיטות האלטרנטיביות הוא פונקציה של מידת היצירתיות והניסיון של האדם העורך את ניתוח המטלה. למטלות מוכרות קשה יותר להעלות מגוון רחב של שיטות משום שאנו נוטים להיצמד לשיטות שבהן התרגלנו להשתמש לביצוע דברים במקום לחשוב על מגוון האפשרויות האחרות שבהם אנשים המתקשים ללמוד יצליחו ללמוד לבצע את המטלה.

 

תוכן- מתייחס למספר הצעדים שלהם אנו מחלקים את ביצוע המטלה. משמעות מרכיב התוכן בניתוח מטלות הוא חלוקת המטלה ליחידות תוכן קטנות ברות לימוד. למשל: אם אנו רוצים ללמד אדם עם מגבלה מוטורית ביד אחת שתיית קולה מכוס (בידו המוגבלת), נעשה ניתוח מטלה שיכול לכלול את הצעדים הבאים:  תזיז את היד לעבר הכוס, תפתח את כף היד, אחוז בכוס, תזיז את הכוס ליד המוגבלת, תסגור את האצבעות, תרים, תקרב לפה, תטה את הכוס, תשתה, תיישר את היד, תחזיר אותה לשולחן, תשחרר את אחיזת האצבעות, תזיז את היד הצידה.

  מספר הצעדים שלהם אנו מחלקים את ביצוע המטלה הינו שרירותי. אנו יכולים לחלק למעט או להרבה צעדים לפי בחירתנו. החלוקה ליחידות ברות לימוד תלויה בהחלטה של המאמן, וניתן לבחון אותה מאוחר יותר במהלך תהליך הלמידה.

 

תהליך- בניתוח מטלות משמעותו תכנון אסטרטגיות ללימוד התוכן. תהליך מתייחס לדרך שבה אנו מלמדים את המטלה.  יש שני תתי נושאים בתוך תהליך: א. פורמט  ב. משוב או קריטריון

א.      פורמט- לדוגמא: פורמט לימוד בדרך של 'שרשרת לאחור'. הכוונה היא שמלמדים את האדם את החלק האחרון במטלה עד שהוא לומד אותה, לאחר מכן את החלק שלפני האחרון וכך הלאה כאשר המאמן עושה את החלקים הראשונים.

פורמט אחר הוא 'כל המטלה'. הכוונה היא שהאדם עושה את כל המטלה, כל פעם כאשר בכל פעם הוא נזקק לפחות עזרה ויש פחות טעויות.בכל פעם צריך לספק די אינפורמציה ומשוב כך שלימוד המטלה ימשיך להתפתח.

ב.       קריטריון- סט של החלטות המאפשרות לענות על השאלה 'איך אדע  שהלומד למד מה שאני מנסה ללמד אותו?!

יש לנו שתי הגדרות לקריטריון. האחת,  קריטריון הוא נקודה שרירותית הנקבעת מראש שלפיה אתה מניח כי התרחשה למידה. למשל: אם לפני הלמידשה אתה מחליט שאם האדם ביצע את המטלה 8 פעמים ברצף ללא טעות ועזרה אפשר לומר כי הוא למד את המטלה. זה הצעד הראשון.

ההגדרה השניה של קריטריון במערכת זו היא קריטריון לכל יחידת לימוד הוא שהלימדה צריכה להתרחש בנסיבות הטבעיות בהן אתה מצפה שההתנהגות או המטלה תתבצע. למשל: נלמד צחצוח שיניים בחדר האמבטייה ולא בכתה.

חשוב לאסוף נתונים על קצב הלימוד ותהליך הלימוד. בדיקת הנתונים מאוחר יותר תאפשר לקבל תמונה ברורה על תהליך הלמידה.

 

 

לסיכום, ניתוח המטלות המלא מתבסס על שבעה שלבים:

1.       שיטה- כיצד תבוצע המטלה?

2.       תוכן-כיצד אחלק את השיטה לשלבים ברי למידה?

3.       תהליך-באיזה פורמט אשתמש ללמד ת התוכן ובאיזה סוגים של משוב/קריטריון אשתמש?

4.       אימון בפועל

5.       במידה והלימוד לא הצליח חוזרים על תהליך ניתוח המטלה- עורכים בדיקה האם יש פורמט שיכולתי להשתמש בו ולא השתמשתי בו עדין ובאיזה צורות של משוב אני יכול להשתמש שטרם השתמשתי.

6.       שינוי בחלוקה ליחידות לימוד ברות לימוד- אם הלימוד לא הצליח ניתן לשנות את החלוקה ליותר יחידות קטנות.

7.       בדיקה, האם יש שיטה שונה לחלוטין לביצוע המטלה שלא חשבתי עליה. זה ידרוש חזרה לשלב 2 ועריכה מחדש של ניתוח המטלה.

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

התרופות האנטי פסיכוטיות מהדור החדש שיפרו בצורה משמעותית את יעילות הטיפול התרופתי האנטי פסיכוטי ויעילותם אינה מוטלת בספק. עם זאת יש להיות ערים לתופעות הלואי המחייבות תשומת לב מיוחדת מצד הנוטלים אותם והרופאים והקפדה על אורח חיים בריא.

להלן כתבה שפורסמה בנושא זה בעיתון הארץ בתאריך 9.7.2010 על יד דן אבן:

תרופות נגד פסיכוזה מהדור החדש גורמות לעלייה במשקל ולסוכרת- האזהרה נוגעת לתרופות מסוג זיפרקסה, ריספרדל וריספונד.


תגובות
1.
משרד הבריאות מזהיר ?? (לת)
משה נצר   12.07.10 | 10:29
כותרת המשנה לכתבה זו : משרד הבריאות הזהיר אלפי חולים.
מה אמורים להבין מהכתבה הזו ? האם רק חלק מאותם 16 אלף משתקמים חשוף לתופעות הלוואי הנ"ל ??
נראה שכל מי שנוטל את התרופות המוזכרות חשוף לתופעות הלוואי שלהן בלי קשר אם הוא משתקם במסגרות בקהילה.
אורח חיים לא בריא ותופעות לוואי של התרופות תורמים לתוחלת חיים נמוכה אצל נפגעי נפש בכ-20 שנה (ממחקרים בארה"ב) ביחס לכלל האוכלוסיה.
מן הראוי שרופאים (פסיכיאטרים בד"כ) שהמטופלים שלהם משתמשים בתרופות הנ"ל יזמינו אותם (הם אמורים לדעת מי מקבל מה !!), יבדקו את השפעת התרופות על המטופלים לאורך זמן, ימליצו על החלפת תרופה במידת הצורך וכמובן על אורח חיים בריא - תזונה נכונה, פעילות גופנית, צמצום עישון ועוד, רצוי שיתוף בין הפסיכיאטר ורופא המשפחה בהמלצות ובמעקב (זוכרים שיש בישראל הפרדה בטיפול בין גוף ונפש ?).
מן הראוי שמשרד הבריאות שאחראי על בריאות הנפש לא רק "יזהיר" את האנשים במסגרות שיקום אלא יקדם באופן פעיל תוכניות לאורח חיים בריא וגם יממן אותם עבור כלל נפגעי נפש שמטופלים בתרופות .
שיהיה לבריאות לכולנו.

למעלה