יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של ד\"ר ירדן לוינסקי



הפרעה דו-קוטבית (הפרעה ביפולרית או מאניה-דיפרסיה) היא הפרעה נפוצה אשר פוגעת באחוזים בודדים של האוכלוסיה, אבל מצד שני אם היא פוגעת במישהו היא משפיעה על כל הבטי החיים שלו. אצל כל בני האדם מצבי לחץ שונים יכולים להביא לשינויים במצב הנפשי של אותם אנשים, אבל אצל אנשים שסובלים מהפרעה ביפולרית כל אירוע כזה יכול להוציא אותם מאיזון. הריון הוא אירוע משמעותי בחייה של כל אישה, ולכן אם אשה סובלת מהפרעה ביפולרית היא צריכה להערך מראש לאפשרות של כניסה להריון בהביט של יציבות המצב הנפשי שלה.

לכמעט כל דבר בחיים יש שלושה שלבים שצריך להתייחס אליהם (לפחות כך אומרים בצבא…). גם במקרה של הריון אצל אשה הסובלת מהפרעה ביפולרית יש שלושה שלבים: לפני ההריון, תוך כדי ההריון ולאחר ההריון. בכל שלב אנחנו צריכים להתייחס לשני האלמנטים הכי חשובים של המצב הנפשי: הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי והליווי המקצועי. 

 

לקריאת המאמר המלא בבלוג של הפסיכיאטר ד"ר ירדן לוינסקי - דברים שעוברים לי בראש: תכנון הריון לנשים עם הפרעה ביפולרית

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

תחיל דווקא בבשורות הטובות. אנשים שסובלים היום מהפרעות קשב וריכוז, בין אם אלו צעירים או מבוגרים, לא חייבים להמשיך ולסבול מסימפטומים של קושי בריכוז או בעיות תפקוד בעבודה. סיפורים של כשלונות מתמשכים שהפכו להצלחות מעודדות יכולים לחזק את המתמודדים עם הפרעת קשב אבל חשוב לזכור שטיפול בהפרעת קשב וריכוז לא מתמצה במציאת הטיפול התרופתי המתאים או באימון להפרעות קשב על מנת לשנות הרגלים. אחד התחומים המוזנחים ביותר הוא התקשורת של האדם שסובל מהפרעת קשר עם הסביבה שלו.

 

לקריאת הפוסט המלא

http://www.thingsonmymind.com/?p=996


תגובות
אין תגובות לפוסט
מיתוסים מופרכים על דיכאון (עורך האתר)

לכבוד יום ההתמודדות עם דכאון  וחרדה

מישהו שאל אותי בדואר אלקטרוני: "האם זה נכון שאני חולה בדיכאון בגלל שאני ממשפחה דיכאונית, ושאמרו עלי שאני אדם חלש? כל החיים השתדלתי לתפקד, הצלחתי בלימודים ובעבודה ועכשיו אני פתאום לא מצליח., מה זה אומר עלי?"

דיכאון היא בעיה נפוצה. כל כך נפוצה עד שכמעט כל אדם תשיעי (1 מ- 9) יסבול במהלך החיים שלו מהפרעה דיכאונית כלשהי. כמו חלק מההפרעות הפסיכיאטריות שקיימות, הדיכאון נוטה להשתלט על החיים של האדם הדיכאוני ולהשפיע על כך ההבטים השונים של היומיום. בכל שנה הוא משפיע לרעה על עשרות אלפי ישראלים, ובמיוחד על אלו שחושבים שזה הגיע מהשמיים ורק צריך 'להמתין בסבלנות' עד שהדיכאון יעבור.

לכל אותם מתלבטים, מוקדשת הרשימה הזו של מיתוסים בנוגע לדיכאון.

דיכאון הוא סתם גירסה מוגברת של דכדוך או אבל.

ברוב המקרים דיכאון היא לא סתם עצבות מוגברת או אבל על משהו שאבד לכם. אם היה מדובר בדכדוך רגיל הרי הוא היה עובר או משתפר עם הזמן. הזמן שחולף אצל מי שסובל מדיכאון לא משפר את המצב אלא לרוב גורם לדיכאון להחריף, וגם כח הרצון לא יעזור לבדו להתגבר על המצב ולא משנה כמה פעמים תגידו לעצמכם 'לקחת את עצמכם בידיים'. דיכאון הוא תחושות מציפות של עצבות ויאוש, שבאות כל יום במשך שבועות וחודשים. לרוב האנשים שסובלים מדיכאון אין את המוטיבציה וכח הרצון להתגבר על התחושות הדיכאוניות בכוחות עצמם. והם פשוט לא יכולים 'להתגבר' לבד.

אם יש לי דכאון אז אני חלש אופי או סתם משוגע.

אמנם דיכאון היא בעייה נפשית משמעותית, אבל היא לא יותר בעייתית מהפרעות פסיכיאטריות אחרות או ממצבים נפשיים אחרים. אם יש למישהו הפרעה נפשית זה לא אומר שהוא משוגע, אלא אומר שיש לו בעיה שצריך לטפל בה, בדיוק כמו שאדם שיש לו סוכרת צריך לטפל בבעיה שלו. יותר מכך, המחקרים מראים שדיכאון יכול לפגוע בכולם – בעשירים ובעניים, בגברים ובנשים, בצעירים ובמבוגרים, באלו שלמדו באוניברסיטה ובאלו שלא למדו כלום. גם האנשים שנראים לכם הכי חזקים והכי מוצלחים יכולים לסבול מדיכאון.

דיכאון היא מחלה גופנית בדיוק כמו תת פעילות של בלוטת התריס.

לא בדיוק. זה נכון שלדיכאון יש מנגנונים ביולוגים שונים שמשפיעים עליה. מחקרים רבים מצאו שכל מני מנגנונים בגוף משנים את תפקודם בזמן מחלת הדיכאון, ולכן יש תרופות שונות שתפקידן להחזיר את הגוף והמוח לתפקוד תקין ובצורה זו מסייעים לטיפול בדיכאון. אבל בניגוד לבעיות כמו סוכרת או תת פעילות של בלוטת התריס, בדיכאון יש משמעות גם להבטים נוספים כמו המרכיבים הפסיכולוגים והחברתיים של האדם שסובל מדיכאון. למרות שהבסיס הוא ככל הנראה שיבוש במערכת הנוירו-ביולוגית של האדם, גם שאר המרכיבים משפיעים על יכולת ההחלמה. ולכן מעבר לטיפול פסיכיאטרי בתרופות יש חשיבות לשילוב של טיפול פסיכולוגי וסביבתי מתאים.

דיכאון זו מחלה של זקנים ושל נשים.

ממש לא נכון. סטטיסטית אכן מאבחנים דיכאון יותר אצל נשים ואצל מבוגרים. אבל חלק מהסיבה לכך היא חברתית מכיוון שגם בחברה הישראלית מצפים מגברים להתמודד עם קשיים ולא להראות סימנים של חולשה, כשדיכאון מיוחס לחולשה של האדם . למרות שהזדקנות מביאה שינויים רבים אצל המזדקנים, דיכאון איננו חלק טבעי של ההזדקנות. למעשה, צעירים וגברים סובלים מדיכאון באותה מידה כמו נשים או קשישים. ישנם מבוגרים צעירים רבים שאתם מכירים אשר סיפרו שהם סובלים מדיכאון: אברהם לינקולן, וינסטון צ'רצ'יל, סטיבן הוקינג, מיכאלנג'לו ואחרים. גם הדיכאון לא צריך למנוע מאנשים להתקדם.

מי שיש לו דיכאון צריך לקחת תרופות כל החיים

רוב האנשים שסובלים מדיכאון מקבלים תרופות נוגדות דיכאון למשך תקופת המחלה, ולתקופה מסויימת לאחריה. בחלק מהמקרים אנו מייעצים לחולי דיכאון להמשיך נטילת תרופות לאורך שנים אך רק במקרה שמדובר במחלה חוזרת וכרונית. רוב הפסיכיאטרים ימליצו לאדם שסבל מדיכאון והגיב היטב לטיפול התרופתי להמשיך טיפול תקופה ואז לרדת בהדרגה ובפיקוח פסיכיאטרי מהטיפול. משך הזמן של הטיפול משתנה בין אדם לאדם בהתאם לעוצמת הדיכאון, אופי הדיכאון ומשך המחלה. גם טיפול פסיכולוגי (מתאים) יכול לסייע להורדת מינוני התרופות או הטיפול התרופתי בכלל.

לאחד ההורים שלי היה דיכאון אז גם אני אהיה חולה!

לדיכאון כמו לרבות מההפרעות הפסיכיאטריות יש מרכיב תורשתי. למרות זאת אין זה אומר שאם לאחד ההורים היה דיכאון אז גם הילדים יסבלו מדיכאון. למרות שנוכחות של דיכאון במשפחה מעלה את הסיכוי של הילד לפתח דיכאון בעצמו, אין ספק שגם גורמים אחרים יכולים להשפיע בחיוב ולשלילה על הסיכוי להתפתחות דיכאון בצורה של מנגנוני התמודדות, מערכות תמיכה משפחתיות וכיוצא בזה.

סביב דיכאון בפרט והפרעות פסיכיאטריות יש כל כך הרבה מיתוסים, שאנשים שסובלים מהבעיה לפעמים לא מצליחים להגיע לטיפול כי הסטיגמה מפריעה להם יותר מהפתרון. הסבל הזה מיותר.


תגובות
1.
תודה רבה על הפוסט החשוב (לת)
אמיר טל   03.11.10 | 12:53
הפסיכיאטר ד"ר ירדן לוינסקי במדריך חשוב (עורך האתר)

האמת, רציתי לכתוב הפעם רשימה על איזה טיפולים כדאי לנסות כחלק מהטיפול בהפרעת קשב וריכוז. ישנה הרבה בורות בעניין הזה, אפילו בתחום של הפרעות קשב בילדים. אבל הפעם רציתי דווקא לכתוב על איך לא מנהלים טיפול בהפרעת קשב וריכוז.

מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה הוא שיחה עם ידידה שאובחנה לאחרונה כסובלת מהפרעת קשב. היא הופנתה לאבחון דרך פסיכיאטר של מכבי, ששלח אותה לביצוע מבחן BRC ונתן לה ריטלין. אני מצטט כאן מהשיחה שערכנו בעניין.

אני: איך עשית אבחון?

היא: עברתי תהליך של מבחן ארוך מול מחשב עם אוזניות, שאלות של זכרון, לוגיקה, ארגון, זה לא מבחן טובה, אלא החדש יותר, שכחתי את שמו

אני: אבל מי ניהל את האבחון עצמו, ואת הטיפול. פסיכיאטר, נוירולוג? האם הוצע לך טיפול תרופתי או טיפול אחר?

היא: הפסיכיאטר של מכבי שלח אותי לאבחון. ישבה שם בחדר פסיכולוגית, אבל היא לא התערבה, רק התקינה את המכשירים והסבירה, לדעתי גם רשמה כמה דברים בצד. הוצע לי עוד לפני האבחון ריטלין, אבל לקחתי פעם אחת וזה לא עשה לי טוב.

אני: אחרי שקיבלת את התוצאות וחזרת לפסיכיאטר. מה קרה אז?

היא: אז הוא נתן לי לדעתי את המרשם, או אפילו לפני האבחון. לא קרה כלום אחריו.

מה שקרה כאן זה שהפסיכיאטר שלח אותה לאבחון, נתן לה כדור וזהו. המטופלת לקחה כדור אחד, הרגישה מוזר, והפסיקה לקחת טיפול. התוצאה: אין לה טיפול לבעיה שמפריעה לה.

הבעייתיות באבחון הפרעת קשב וריכוז במבוגרים נובעת מכך שבמהלך ההכשרה של פסיכיאטרים ונוירולוגים של מבוגרים אין מספיק עיסוק בהפרעת קשב וריכוז. ברוב מסגרות ההכשרה של הרופאים אין כלל מרפאות יעודיות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז של מבוגרים. יותר מכך המרפאות היעודיות בבתי החולים לא תמיד כוללות את כל ההבטים הטיפוליים של טיפול בהפרעת קשב וריכוז.

רוב בני האדם לא יודעים ולא יכולים לדעת מה כולל טיפול טוב וראוי להפרעה כלשהי. הרי אם יש לכם כאבי בטן כרוניים ואתם הולכים לרופא אתם לא יכולים באמת לדעת אם התרופה שקיבלתם או הבדיקה שעשיתם הם באמת הטיפול המתאים. אתם צריכים לסמוך על הרופא ששלח אתכם לעשות את הבדיקה, או שאתם מתייעצים עם אחרים שיש להם ידע מוקדם בנושא.

לכן כדאי למצוא רופא, רצוי פסיכיאטר מומחה אבל לפעמים גם נוירולוג מתאים, שגם מבין בהפרעת קשב וריכוז וגם בהשלכות של הפרעת הקשב על שאר הבטי החיים ולא מתייחס לבעיה רק כמרשם של כדור זה או אחר. הוא צריך להיות מסוגל להיות בקשר די הדוק עם המטופל בשבועות/חודשים ראשונים ולא לתת למטופל להעלם לו כמו שרבים שסובלים מהפרעת קשב עושים, כחלק מההפרעה והסימפטומים שלה.

עכשיו כשאנחנו יודעים איך לא לנהל טיפול בהפרעת קשב, בפעם הבאה: איך כן צריך לנהל טיפול בהפרעת קשב.


תגובות
2.
אבחון הפרעת קשב וריכוז (לת)
ליאור יואל   27.10.10 | 18:09
אני יודע שהמצב שמתואר כאן חוזר על עצמו במקומות ומכונים רבים....וחבל

ליאור
1.
פוסט חשוב. תודה (לת)
טלי מאיר   27.10.10 | 11:33
מדריך מעולה של הפסיכיאטר ד"ר ירדן לוינסקי (עורך האתר)

יתכן שזו השאלה שהכי מטרידה אנשים שלוקחים טיפול פסיכיאטרי. הרי לא מדובר ביתר לחץ דם או רמות גבוהות של כולסטרול שבהן אנחנו במילא לא מרגישים (בדרך כלל) את הבעיה ולוקחים את הטיפול רק כי הרופא אמר. מה אמור לעשות אדם שמקבל טיפול לבעיה שמציקה לו, כמו דיכאון, הפרעה ביפולרית או משבר הסתגלות והתרופה לא משפיעה באופן מיידי?

בעקרון, כדאי לחלק את ההתמודדות עם סיטואציות 'פסיכיאטריות' למצבים שנחשבים דחופים לעומת מצבים שנחשבים פחות דחופים. דוגמאות למצבים דחופים יכולים להיות מצב מאניה סוער, פסיכוזה עם הפרעה קשה בהתנהגות או אדם דיכאוני שיש לו כוונה אבדנית קונקרטית. במצבים כאלו גם הטיפול יהיה יותר 'אגרסיבי' – כיוון שאין אפשרות להשתהות בהמתנה ממושכת להשפעת התרופה. במצבים של מאניה סוערת, הפסיכיאטר יוסיף לטיפול בתרופות מייצבות מצב רוח גם תוספת של טיפול אנטי-פסיכוטי בתרופות כמו זיפרקסה או סרוקוול. לעיתים הוא ירצה לבצע העלאה מהירה מאד של מייצב מצב רוח – כמו דפלפט או ליתיום.

כשהמצב סוער מאד, ויש צורך בשינויים מהירים במינוני התרופות לעיתים יש צורך במסגרת טיפולית אינטנסיבית יותר כמו מחלקות אשפוז יום או אשפוז מלא. כשמדובר במטופלים שנמצאים בבית שלהם, הפסיכיאטר יעדיף לבצע שינויים תרופתיים בצורה מדודה יותר, כדי לצמצם את האפשרות של הופעת תופעות לוואי של הטיפול התרופתי.

אבל מה עושים עד שהתרופות מתחילות לעבוד?

במקרים רבים, כמו לדוגמא בטיפול בדיכאון לסוגיו הפסיכיאטר ימליץ על טיפול תרופתי בתכשיר נוגד דיכאון מסוג זה או אחר. לאחר ההמלצה על התרופה הפסיכיאטר גם יסביר שהתגובה לטיפול יכולה לארוך מספר שבועות. במקרים אחרים (כמו לדוגמא הפרעה טורדנית כפייתית) ההמתנה אף יכולה לארוך מספר חודשים. השאלה המתבקשת שעולה היא מה עושים בנתיים, ופעמים רבות התשובה של הפסיכיאטר יכולה להיות להמתין בסבלנות. כמובן שקל לומר לאדם אחר להמתין אבל מאד קשה להמתין בסבלנות כשאתה בוסל מדכאון או כשאתה מוצף בחרדה משתקת. גם הפסיכיאטר לא אשם כי הוא לא באמת יכול 'לזרז' את השפעת התרופה.

אילו אסטרטגיות אפשר לנקוט בנתיים, עד שהטיפול התרופתי מתחיל להשפיע? הנה כמה אפשרויות שאפשר לשלב את כולן יחדיו

  • תשתמשו בתרופות לתקופת הביניים: אדם שסובל מחרדה או מדכאון סובל פעמים רבות גם מהפרעות שינה, מאי שקט, מעצבנות או מתופעות אחרות. אפשר להשתמש בנתיים עד שהטיפול נוגד החרדה או נוגד הדיכאון מתחיל להשפיע גם בתרופות הרגעה או תרופות שינה. השימוש בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו קלונקס, ואבן או לוריוון יכול להיות חיובי כדי להפחית את התסמינים הנלווים לבעיה העיקרית.
  • תשתמשו בטיפולים לא תרופתיים. מעבר לפגישות עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט – אפשר להתייעץ איתם איך להעזר בגורמים שונים בסביבה שלכם כדי להקל על הסבל שלכם. להעזר בבני משפחה וחברים כדי לחזק את דרכי ההתמודדות שלכם עם הקושי, ודרכים אלו יועילו גם בעתיד.
  • הפגשו עם הפסיכיאטר שלכם בתדירות גבוהה, שוחחו עמו בטלפון. לא סתם הפסיכיאטר הפרטי שלכם קובע לכם פגישה בתחילת הטיפול לאחר עשרה ימים או שבועיים. גם הפסיכיאטרים בקופת החולים או המרפאה הציבורית היו רוצים לעשות את זה, אבל בגלל צפיפות התורים הם פשוט לא יכולים. התדירות הגבוהה של הפגישות וגם קשר טוב בין כל הגורמים המטפלים יסייעו לכם להתאים את הטיפול ולגייס את כל המשאבים כדי שתוכלו לעבור את התקופה הזו בקלות.

 אלו הם רק ראשי פרקים. כל אחד יבחר ויזהה את הדברים שעוזרים לו בצורה הטובה ביותר להתמודד עם ההמתנה מורטת העצבים. הדבר החשוב ביותר שאפשר לזכור זהשבאמת, הזמן עובר ועושה את שלו. אנחנו רק יכולים לנסות להרגיש שהוא עובר מהר יותר. אשמח אם תצרפו כאן מחוויותיכם המוצלחות / פחות מוצלחות כדי שגם אחרים יוכלו ללמוד ולהתחזק.


תגובות
3.
כמה דברים שיכולים לעזור (לת)
מור   24.09.10 | 18:38
כתבתי כאן בבלוג שלי על הכדורים שלהם והכדורים האישיים שלי.
http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=3731&postId=712&lang=HEB
נראה לי שכמה מהכדורים האישיים שלי יכולים לתרום גם לאחרים
2.
תודה ושאלה (לת)
אמיר טל   24.09.10 | 11:15
תודה רבה ד"ר לוינסקי על הפוסט החשוב. תוכל בבקשה לפרט קצת על הממצאים מהתקופה האחרונה לפיהם ישנן תרופות פסיכיאטריות אשר מתחילות להשפיע כבר ביום תחילת הטיפול (ולכן אין צורך לחכות שבועיים או שלשה עד תחילת ההשפעה). בנוסף, האם אנו כבר יודעים מדוע לוקח כל כך הרבה זמן עד שרוב התרופות הפסיכיאטריות מתחילות לפעול? איזה שיפור בטכנולוגיה הקיימת יכול לגרום לכך שהתרופות יתחילו להשפיע מהר יותר?
תודה וסוף שבוע נעים
אמיר
1.
אני פיתחתי שיטה לאיזון מצבי רוח (לת)
צביאל רופא   23.09.10 | 19:03

הנשענת על זיהוי מוקדם ככל האפשר.

http://www.e-mago.co.il/Editor/hagut-1805.htm

אשמח לשמוע דעתך.
חג שמח

במרבית המקרים אם מאבחנים הפרעת קשב הטיפול הראשוני שנבחר לתת הוא בתרופות ממשפחת הממריצים כמו ריטלין. אבל ישנם מצבים שבהם לצערנו הריטלין לסוגיו כמו קונצרטה או אדרל לא משפר בצורה משמעותית את הריכוז או שקיימות סיבות לטיפול אחר.

 

ישנם מספר מצבים בהם אנו שוקלים לא לרשום ריטלין לסוגיו למטופלים:

  • מצבים בהם הריטלין לא מצליח למשפר את הריכוז
  • מצבים בהם הריטלין גורם לתופעות לוואי שהן בלתי נסבלות עבור המטופל.
  • מצבים שבהן קיימת נטייה התמכרותית אצל מי שנוטל את התרופה.
  • או מצבים שבהם קיימת הפרעת מצב רוח או הפרעת חרדה משמעותית.

נוגדי דיכאון

הפסיכיאטרים משתמשים במספר תרופות שבמקורן היו נוגדות דיכאון (וחלקן עדיין) לטיפול בהפרעת קשב.הסטרטרה הוא גם היחיד שבאופן רשמי ניתן להפרעת קשב וריכוז. מלבדו קיים תכשיר אדרונקס אשר עובד במנגנון דומה לזה של הסטרטרה אולם יש הטוענים שגורם למעט יותר תופעות לוואי. בנוסף קיימים זייבן ואפקסור. במקרים מסויימים מחליטים על שילוב בין התרופות אולם שילוב זה יכול לגרום לתופעות לוואי.

אפקסור/ויפאקס/ונלה

אפקסור היא תרופה נגד דכאון שפועלת באמצעות העלאת סרוטונין ונוראדרנלין ולכן האפקסור יכול לשפר את הריכוז, אבל לא תמיד, ולרוב לא בעוצמה של הריטלין.במקרים שבהם יש גם סימפטומים של חרדה או דיכאון שוקלים שימוש בתרופה זו או בשילוב התרופה עם ריטלין. ההשפעה מתחילה בדרך כלל לאחר שלושה שבועות של טיפול במינון טיפולי של לפחות 150 מ"ג. צריך לזכור שעקרונית אפשר לשלב בין ריטלין לאפקסור אך צריך לעשות זאת בזהירות מכיוון שלאפקסור יש השפעה נוראדרנרגית שעלולה ביחד עם השפעת הריטלין לגרום לעוררות יתר.

אדרל adderal

בעקרון זה לא תחליף אמיתי כי אדרל היא תרופה ממריצה כמו הריטלין הבנויה על שילוב של מספר אמפטמינים ולכן יש לה תופעות לוואי דומות לאלו של ריטלין. כרגע אין יבוא מסודר שלה לארץ ולכן יש צורך במילוי טפסים מיוחדים והפנייתם לבית מרקחת שמתמחה בעניין.

מודפיניל

מודפיניל או פרוביג'יל היא תרופה ממריצה שנרשמה להפרעות שינה ועובדת במנגנון אחר. במקרים מסויימים שבהם כל התרופות לא סייעו שוקלים לפעמים שימוש בתרופה זו אולם יש לרכוש אותה באופן פרטי.

זייבן

וולבורטין היא במקור תרופה אנטי דיכאונית המעכבת ספיגה מחדש של דופמין. מחקרים הראו שהתרופה עוזרת גם לגמילה מעישון וגם להפרעת קשב, אך ביעילות פחותה יחסית לריטלין אולם עדיין משמעותית. רצוי להשתמש בזייבן באופן רציף ולתקופה ממושכת, ולא לצפות כמו בריטלין לתגובה מהירה. במהלך כל טיפול כדאי להיות במעקב פסיכיאטרי לצורך מעקב אחרי תופעות הלוואי ומעקב על השפעת הטיפול.


תגובות
אין תגובות לפוסט
פתאום, באמצע החיים אתה מגלה שיש לך הפרעת קשב (עורך האתר)

הייתי מקווה ללהתחיל בסדרה של טקסטים שיעסקו בהבטים שונים של הפרעות קשב וריכוז. אחת הבעיות שלי היא שאני מתפזר על יותר מדי משימות (דבר מוכר לאנשים שסובלים מבעיות ריכוז) כך שאני מקווה שאצליח להתמיד בכתיבה.

 

אולי בעוד עשור המצב ישתנה אבל לצערנו מסתובבים הרבה מבוגרים סביבנו שלא יודעים שיש להם הפרעת קשב וריכוז.  אצל בילדים זו אולי האבחנה הפופולרית ביותר היום בעיקר בגלל סיבות חברתיות ופסיכולוגיות. אצל מבוגרים לעומת זאת עדיין ישנם אנשים רבים שסובלים יום יום מבעיות קשב וריכוז שלא אובחנו, וגם אם אובחנו – מעולם לא קיבלו טיפול מתאים להפרעת קשב וריכוז.

 

צריך וכדאי לדעת שלא מדובר בהכרח באנשים שלא הצליחו בחיים. סביר מאד שחלקם בעלי תואר ראשון, שיש להם משפחה וילדים,  ובמקרים רבים הם עובדים במקום עבודה מסודר. אבל שלא כמו אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז את התואר הראשון הם עברו בקושי, הם סובלים מקושי להסתדר במקום העבודה בגלל דברים שתמיד נראים שטותיים, ולא כדאי להזכיר את הקשיים הזוגיים. המשפט שכל אדם עם הפרעת קשב יכול לומר לכם זה 'שיש פער בין מה שאני יכול לבין מה שקורה בפועל'. זה לא שהם לא מנסים.

 

מכיוון שאנו מדברים על אנשים בוגרים, לפעמים אחרי שנים של 'הזנחה' מי שסובל מהפרעות קשב וריכוז נוטה להתייחס לעצמו כ'דפוק', כ'עצלן', או כפוטנציאל לא ממומש ועוד הגדרות דומות. הרגלי החשיבה האלו מצד אחד והמחשבה שעד היום כל החיים היו טעות מפחידים גם הם.  בני אדם לא אוהבים לגלות שהם טעו או שהם 'בזבזו' את הזמן ולכן לפעמים אפילו אחרי שהם עוברים אבחון להפרעת קשב וריכוז הם לא מאמינים בה, לא חושבים שהכל לא אשמתם אלא אשמת ה ADHD או ה ADD שלהם. במקרים מסויימים אנשים חוששים שבאמת כל האינטרסנטיים שטוענים שאין דבר כזה הפרעת קשב צודקים, שהאבחנה לא קיימת ולכן המסקנה שמי שאובחן סתם 'עצלן', או שאם הטיפול בריטלין או באימון ממוקד להפרעת קשב וריכוז לא יסייע מספיק יהיו אלו הוכחות לעצלנותו.

 

פתאום, באמצע החיים אתה מגלה שיש לך הפרעת קשב

פתאום הדברים מתחילים להסתדר. עוד לא לקחת ריטלין אחד ולא הלכת לטיפול אחד ממוקד. אבל פתאום זה מכה בך בפנים. כל אותם כשלונות שלא ידעת מאיפה הם הגיעו. מאות שעות הישיבה על כסא בנסיון נואש ללמוד למבחן, ואחר כך המשפטים הידועים 'אבל ישבת ולמדת כל הרבה אז למה רק 80?'. כל הפעמים שבהם הרגשת שהבחור שיושב לידך ומבין חצי ממך אבל מצליח יותר בעבודה.

 

אם זה לא היה עצוב, הייתם צוחקים.

 

וזו בדיוק הסיבה שאם יש לכם חשד סביר שיש לכם בעיית קשב שלא אובחנה אתם צריכים לפנות ולעשות משהו עם זה. לא בגלל שזה פופולרי היום לסבול מהפרעת קשב. לא בגלל שזו אבחנה נוחה יותר מאישיות לחוצה או אדם חרדתי, אלא בגלל שאפשר לעשות עם זה משהו. שיש כל מני דרכים בדוקות לסייע לכם. גם אם הפרעת הקשב היא באמת ADD שהיתה איתכם מילדות, וגם אם אלו בעיות קשב כתוצאה ממשהו אחר.

בהמשך אני מתכוון לכתוב על אבחון וטיפול, על טיפולים אלטרנטיבים ועל טיפול עצמי ובכלל. ואם אתם רוצים לדעת משהו ספציפי, פשוט תשאלו.

 

 -----

פוסט זה נלקח מתוך הבלוג 'דברים שעוברים לי בראש'. בבלוג יש עוד פוסטים בנושא הפרעות קשב.


תגובות
1.
תודה על השיתוף (לת)
לימור רייז   18.05.10 | 10:18
ירדן,
שמחה לקרוא אותך בקהילה שלנו.
קירבת אותי לסבל שיוצרת ההפרעה.
מחכה לפוסטים הבאים
ושיהיה חג שמח
לימור
איך להתמודד עם חרדה, מאת ד"ר ירדן לווינסקי (עורך האתר)

חרדה היא מהבעיות של הזמן המודרני. הפרעות חרדה יתקפו כמעט חמישית מהאוכלוסיה בעולם המערבי במהלך החיים שלהם. גם אנשים שלא סובלים ממש ממשהו שדומה ל'הפרעות חרדה', סובלים מחרדות ופחדים מפעם לפעם. אל תשכחו שלפחדים יש תפקיד חשוב שאמור לשמור עלינו במצבי סכנה.

 איך אפשר להתמודד עם חרדות, מחשבות טורדניות או פחדים? לפני הכל כדאי לכם לפנות ולהתייעץ עם איש מקצוע כמו פסיכיאטר מומחה או פסיכולוג מנוסה. לאותו מומחה רצוי שיהיה נסיון בטיפול בחרדות ודאגות. מעבר לכך הנה כמה כללים שמנוסחים בכלליות כדי שיתאימו לרובנו.

1. תעשו את זה יותר גרוע.
ככל שאנחנו מנסים לשלוט במחשבה מפחידה או מטרידה כך היא מתגברת. תנסו להגביר אותה בכוונה ותראו מה קורה לה.
זוהי טכניקה שנראית בהתחלה בלתי אפשרית, כי מי באמת רוצה להגביר את החרדה שלו? אבל אם אנחנו מזמינים משהו מפחיד הוא הופך לפחות מאיים בהדרגה ובנוסף הגוף שלנו מתחיל להתרגל לתחושה. תחשבו על קפיצה ממטוס בפעם הראשונה לשם צניחה חופשית (אפילו עם מדריך). כל עוד אתם במטוס אתם ממש מבועתים, וברגע הקפיצה אתם מפוחדים וצורחים להנאתכם (או שלא להנאתכם). אחרי דקה באוויר אתם מפסיקים לצרוח, פוקחים עיניים ומתחילים להנות. המוח מבין שהסכנה היא לא באמת סכנה ומצליח לחזור לתפקד.

2. תחזרו על עצמכם עד שאפילו אתם תשתעממו.
תחזרו על המחשבה המטרידה, בכוונה, שוב ושוב במשך עשרים דקות, אפילו בקול רם. אחרי עשרים דקות גם המוח שלכם ישתעמם ויחפש דברים אחרים לחשוב עליהם.
השיטה הזו, שנקראת  'הצפה' או flooding לא מתאימה למי מאיתנו שחרדתיים ביותר, אבל למישהו שיש לו דבר קטן שמפחיד אותו או מחשבה טורדנית בעצמה בינונית לא יקרה שום דבר רציני. במידה ותצליחו להוסיף ולשלב גם תרגילי הרפיה היעילות יכולה לגדול יותר. בסופו של דבר המוח שהיה עסוק במחשבה טורדנית יבחר לעבור ולהתעסק במשהו אחר, פחות מפחיד.

3. די להלחם במחשבות.
מחשבות מוזרות או מחשבות מפחידות יש לכולם. כולם חושבים מדי פעם שהם יכשלו, שיקרה להם משהו רע או שהעסק שלהם יקלע לצרות. זה טבעי ונורמלי.
תחשבו על כל הפעמים שמישהו צעק והשתלולל או קילל בתור בסופר ואתם רציתם לקחת אותם ולזרוק אותם מהחלון. האם זה מפחיד? העובדה שיש לנו מחשבה כלשהי לא הופכת אותה למציאות, ונראה שכולם חושבים מדי פעם את המחשבות האלו. אין צורך להתרגש מהן ולפעמים כחלק מהטיפול הפסיכולוגי אנחנו גם מציעים למטופלים לעצום את העיניים ולדמיין שהם באמת עושים את הדבר הזה שכל כך מפחיד אותם.

4. תעשו סרט הוליוודי
תחשבו על אותו דבר שמעלה חרדה ותלכו איתו רחוק ככל שאפשר, עד שהוא יהפוך למשהו אבסורדי. למה? כי דברים מגוחכים לא מפחידים אותנו. הם הרי מגוחכים. נניח שיש לכם חרדה   שגורמת לכם לפחד שתתעלפו במעלית. אם תקחו את הסיפור הלאה – על כך שאתם מתעלפים, המעלית נתקעת, מזעיקים את הימ"מ ופיקוד העורף לחלץ אתכם, הפקקים שחוסמים את כל ירושליים ובישיבת הממשלה מדברים על מה שצריך לעשות עם ההתעלפות שלכם – אז זה כבר נשנע כל כך אבסורדי שזה לא ממש מפחיד כמו בהתחלה.

5. תזהו כשיש אזעקת שווא.
לא כל פעימת לב או כאב ראש הם סימן לאירוע מוחי או לבבי. צריך לזכור שהלב עובד בלי קשר לחרדה, והגוף מתפקד כל הזמן בלי קשר ללחצים שלכם. לא צריך לפרש כל דבר גופני כסימן לאסון ואם ניתן לגוף לעבוד בלי שנפריע לו.

6. תתכננו זמן מראש לדאגות
למה לדאוג כל הזמן? כמו שאתם אומרים לעצמכם שאת המשימה הבאה תתחילו לעשות בעוד שעתיים כי עכשיו יש לכם משהו חשוב יותר לעשות, אתם יכולים להחליט בינכם לבין עצמכם שאת זמן הדאגות והחרדות אתם משאירים לשעה ארבע. בארבע תקדישו זמן לדאגות ולמחשבות על הפתרונות האפשריים, ובנתיים תתעסקו בדברים אחרים. למה? כי בארבע כבר תשכחו מזה.

7. תנשמו עמוק, ושוב פעם
ברגע שהדברים נראים קשים מנשוא, זה הזמן להתחיל לנשום עמוק, ולאט. רבים נוטים לזלזל בטכניקות הותיקות והפשוטות אבל לפעמים כדי לעצור גל חרדה צריך פשוט לעצור, לשאוף ולנשוף, אפילו בקול רם כדי שגם אתם תשמעו. ולהרגע.

8. תחזירו לעצמכם את הזמן.
כשאנשים נמצאים בחרדה הם מרגישים שהזמן לא עובר. כל דקה בהמתנה למבחן נראית כמו נצח, כל שעה בהמתנה להתקף חרדה נראית כמו שבוע. כשאתם מרגישים שהזמן לא עובר, תשאלו את עצמכם מה תחשבו על הרגע הזה בעוד שבוע, בעוד חודש, בעוד שנה. בדרך כלל אתם תאמרו לעצמכם שאתם תתעסקו בדברים אחרים ולא בדאגות הנוכחיות.

9. אל תתנו לחרדות לגרום לכם להפסיק לחיות.
דאגות וחרדות הן בעיה. אבל הן לא צריכות לגרום לכם להפסיק לעשות דברים, להפסיק להנות או לראות את העולם. מה אנשים שסובלים מחרדה יכולים לעשות? כמעט הכל.

לא כל השיטות האלו מתאימות לכולם. חלק יכולים להשתמש בהן ככה, על ידי קריאה, אבל רובנו צריכים מישהו שילווה אותנו ברגעים הקשים ויכוון אותנו למקומות הנוכונים. חרדה היא מגבלה, אבל מגבלה שאפשר לחיות איתה. אל תשכחו לחיות.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה