האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

שלום לכולם

בלוג הוא מקום מצויין להדגשת מתחים שנוצרים באינטראקציה החברתית. הרשו לי לשתף אותכם בשלושה סוגים שונים של אינטראקציות,וננסה לנתח אותם ביחד! 

אתמול בצהריים, הלכתי לסניף ארומה בהר הצופים בכדי להעביר את הזמן שהתפנה לי בזלילה והאזנה למאמר אינטלקטואלי - כמובן.. מייד כשניכנסתי הדס, אחת העובדות המסורות במקום שהינה בחורה עם תסמונת דאון, הציעה לי עזרה באופן אדיב וליוותה אותי באופן המקצועי ביותר למקום המתאים ביותר להעדפתי באותו הרגע.

מכאן כל האינטראקציות הבאות היו עם אנשים "רגילים". בעת שחפצתי ללכת לשירותים,פתחה לעומתי את הדלת הראשית עובדת נחמדה ,עמוסה בכוונות טובות.  וזאת לדעת: אחד הדברים המפריעים ביותר לעיוור זה שפותחים לפניו את הדלת: 1. זה גורם לו לא לדעת היכן היא נמצאת 2. זה מעמיד אותו בפני סכנת התקלות ביד המחזיקה את הדלת או באדם המחזיק אותה 3. זה סתם לא נעים..

הפעם עשיתי טעות ונכנעתי..העובדת שהתלהבה מהאופצייה לעזור שניקרתה בדרכה הבחינה ששני תאי השירותים סגורים אך אחד מהם לא לחלוטין, ולכן הפנתה אותי לתא ההוא. כשאמרתי לה שהדלת סגורה ,היא אמרה לי שאדחוף אותה חזק. מובן ששמחתי להוציא את העצבים שלי על הדלת ולפתוח אותה לרווחה, מזל שהיה שם בחור שסיים את עיסוקיו, ולא תיירת בשלבים מוקדמים יותר...

איך תזהה שיודעים שאתה עיוור בטלפון:

איזה כיף לנו העיוורים או בכלל האנשים השונים מהמרכז החברתי באופן כזה או אחר! אנשים מדברים איתך בנחמדות יתר, מוכנים לסייע לך באדיקות ובמסירות, נפתחים בפניך ומספרים לך את סיפור חייהם האישי.  אבל אבל אבל.. יש לכך מחיר כבד, אותם אנשים מסירים את ההגנות הקבועות שלהם ולכן הם חשים חשופים מול הסכנות מהן אמורים מנגנונים אלה להגן.

אתמול משהי סידרה לי טרמפ אל מחוץ לעיר. היא לא מכירה אותי אך נודע לה כנראה שאני עיוור. "אתה תסע עם משהי ממש נחמדה! הכל יהיה בסדר! היא תקח אותך וגם תחזיר אותך!"  מובן שהדבר שימח אותי, אך חשתי כי יש כאן דאגת יתר. מצד אחד אתה מרגיש אדם חשוב, לך ולראש הממשלה דואגים באותה מידה, מצד שני אתה לא ראש הממשלה. יתרה מזאת, אותה משהיא נחמדה, לא תחשוב עלייך כאופצייה לדייט  - אלא כאופצייה לעזור למישהו. בנחמדותה זו היא מוציאה אותי מחוץ למשחק.

חזרה ממפגש חברתי:

אמש השתתפתי בחוג בית אצל משהי הגרה לא רחוק ממני. היו שם המון אנשים, כמה מהם חברים שלי, וברור שממש לא התאים לי לקחת מונית כשיש כל כך הרבה אנשים שיכולים ללווות אותי הביתה. נגמר המפגש כולם סביבך מדברים וממהרים, המארחת כבר רוצה להיפטר מכולם ובראש ובראשונה לסדר לך טרמפ. זה בטח בגלל הרעש מסביבך אך נדמה לך שהיא פונה אלייך בקול רם מדיי ומנסה להיפטר ממך. היא מצמידה אלייך אדם שילווה אותך והוא מנסה לתפוס בידך. אתה מסביר לו שרק במרפק כי ככה אתה תרגיש את הדרך. הדרך עמוסת חוטי חשמל וכיסאות, הוא חושש נורא שתיפול ולכן מנסה לאחוז בידך ולהוביל אותך. אתה יודע שתסתדר וכבר מתחיל להתעצבן. אתם מגיעים לחדר המדרגות והוא מת מפחד שתיפול לו ולכן שוב מנסה לאחוז בידך. אתה כבר ממש מתעצבן ונפרד ממנו לשלום.. ביציאה מהבניין אשתו או בתו אומרת לך בוא תתפוס את המרפק שלי, הוא כבר מבין שעשה טעות ומגיש לך במקומה את מרפקו. אתה מרגיש מרומה ולוקח מונית, מה שהיית צריך לעשות מההתחלה .

זה אולי נשמע מוזר לקחת מונית ל-20 מטר - אבל  אחרי התיאור הזה, אתם מבינים למה עיוורים הם לקוחות מסורים של נהגי המוניות.

שיהיה לכולם יום עצמאות מקסים.

מובן מאליו שכאדם עיוור שומר על זכותי במנגל המשפחתי לעשות את הבשר על האש.

מה, כעיוור אני לא יכול?