האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

מורות יקרות

אני שומעת על המאבק הקשה שבו אתן עומדות עכשיו והייתי רוצה מאד לסייע. אם יש בארץ שירות מצוין לעוורים, זה השירות שאתן נותנות, הוא ולא אחר. אני חייבת לכן כל-כך הרבה. מה אוכל, אני, וחברי העוורים המוקירים אתכם, לעשות במאבק הזה, רק תגידו ונעשה.

"הדרכה שיקומית" זה ללמוד ללכת ברחוב, באופן עצמאי, בלי שאמא ואבא יובילו אותי. "הדרכה שיקומית" זה ללמוד להכין סלט, מרק, לבשל אורז ובשר, וגם חביתה... ריטה לימדה אותי לחתל, להחזיק תינוק בצורה בטיחותית, להכין מטרנה. נעמי ליוותה אותי כשנולדה ביתי, ריעננה את זכרוני  באשר להלבשה וטיפול בתינוקת. בתיה הזדעזעה מהבלאגן בבית ולימדה אותי, בין היתר,  לא לפחד מסיר לחץ, וג'וסי, היא נכנסה לחיי כשהיתי רק בת 17, ובעזרתה הפכתי מילדה תלותית לאשה עצמאית.

והיו עוד מורות, מעולות, שעשו את מה שאמא לא כל-כך ידעה לעשות – לתת עצמאות.

זה לא נגמר במטבח או בניידות או בלימוד כזה או אחר כי נוצר קשר קרוב מאד, ובתקופות של קבלת ההדרכה, אתן הופכות לאנשים הכי קרובים, נותנות אוזן קשבת ולב חם, הרבה לב.

זה תמיד קצת היפליא אותי, שבארץ החפיף וה"סמוך" יש שרות כזה לעוורים,  ברמה גבוה,שירות שכולו איכות.

אני אוהבת אתכן, גם אותך שמואל, גם את המורות הרבות שאינני מכירה אך אני בטוחה שהן נותנות את הנשמה. תחשבו ותגידו לציבור מקבלי השירות מה עליו לעשות.  אל תשאירו אותנו מחוץ למאבק הקריטי הזה.

באהבה רבה ובתודה עמוקה

מרגלית טובי.