האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

אחד המשפטים המקוממים ביותר שחז"ל הוציאו מתחת ידם הוא "ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים...". אם המשפט מקומם, אזי פרשנותו מקוממת פי כמה. ההנחה המגולמת במשפט זה כי סומא, או עיוור בלשון ימינו, חשוב כמת בשל העובדה שתפילתו לחזור לראות ובכך להצטרף מחדש לעולם הרואים, ספק רב אם תוכל להיענות. מיותר לומר כי גישה זו שוללת מאדם עיוור את עולמו הפנימי הלגיטימי השונה מאשר עולמו של האומר אמירה זו. ימים רבים חלפו מאז ראייה מתנשאת זו שוודאי לא ייצגה את כל חכמי חז"ל ועד הנכונות של רבנים ותלמידי חכם בימינו להתייחס אל עולמו של האדם עם מוגבלות כעולם לגיטימי.

אריאל טוכפלד, תלמידו של הרב יובל שרלו, התיר בתשובה מפורטת לאדם עיוור למשש את פני מי שמועמדת להיות אשתו. יש להדגיש, שהמחשבה להתיר מישוש לאדם עיוור הינה ראייתו כאדם שלם ומציאת פתרונות הלכתיים הייחודיים למצב זה.

בפסיקתו, מציין אריאל טוכפלד כי על אדם עיוור חובה לאהוב את אשתו, ועל כן אסור לו לא לדעת כיצד היא נראית לפני החתונה. וכך, מכליל טוכפלד את ציבור העיוורים כחלק לגיטימי בחברה הדתית.

ביום חמישי שעבר, שמתי את פעמיי לבית כנסת ידידיה, כן, זה עם המערכת למכשירי שמיעה, ושם השתתפתי בהשקת הספר "נגישות למקום"! רבנים, יזמים חברתיים, אנשי הקהילה וחבריו של שאול ענברי מקיבוץ שדה אליהו ברכו והתפעמו. אך כמובן, מסמר הערב היה הרב שאול בעצמו.

על מנת להדגים את הצורך בספר שאלות ותשובות הלכתי, תיאר הרב שאול פתרון הלכתי שמצא לאדם חירש אילם, אשר כל השבוע מתקשר באמצעות מחשב בלבד. מה עושים? הרי זה חשמל, הרי זה מחשב, הרי זה כלי עבודה. מצד שני, זכותו של האדם לדבר, אסור שתילקח ממנו. הרי לא ניתן לצער בן אדם בשל חוקי שבת שנועדו לרומם את עם ישראל, ולקדש את השבת! הפתרון נמצא על ידי הדלקת המחשב כל השבת. כך שאותו אדם יכול לכתוב: "מה שלומך?", להשיח על ענייני דיומא, ולהיות שווה בין שווים במהלך השבת.

הנה כך, בעזרת מחשבה מקורית, רצון לא להקשות היכן שלא צריך להקשות, אלא לבוא לקראת בן אדם במידת האפשר, ניתן למנוע סבל מיותר. כל זאת ללא צורך בחיפוף הלכתי, חלילה.

הרב שאול ענברי מעוניין מאוד לקבל בעיות הלכתיות של אנשים עם מוגבלויות כדי שיוכל להעמיד להן פתרונות. הוא ישמח לכל שאלה שתופנה אליו. הנה לינק לאתר שלו: http://shaul-anvari.info אני אישית לא אוכל להפנות אליו שאלות היות ואינני אדם דתי. למשל, אני מאזין בשבת לספרים, נוסע במוניות, מדליק רדיו ואפילו מקליט מהטלוויזיה. אך אינני עובד בשבת ולא רוכב על אופני כושר. לפני המון שנים היו לי אופני כושר, רכבתי עליהם בשבת בבוקר ואז הם נשברו. ומאז יש לי דיל עם ה', שאני לא נוסע על אופני כושר בשבת. לעומת זאת, במוניות זה מה זה רוחני. נסעתי בבוקר שבת אחד לתפילה ונהג המונית האזין ברדיו לפסוקי קוראן. ניהלנו שיחה דתית על שבת, חג הקורבן, הקוראן. היה מה זה כיף.

לפי דעתי, על אנשים עם מוגבלות שהינם אנשים דתיים לא לאפשר לאנשים שאינם רואים את המציאות מאותה נקודת מבט לקבוע להם את הכללים. אך היות ואינני איש הלכה, אני מנוע מלהביע דעה בנושא.

תודה שקראתם. מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: sagi.yudovitz@gmail.com וכמובן להגיב כאן בבלוג.

ועכשיו, כדי להוסיף שלום בעולם, מה שקצת חסר בימים אלו במדינה שלנו. אני מצרף את המאמר של אריאל טוכפלד. קריאה מהנה.