האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

חברות וחברים שלום,

בפורום העיוורים הנעזרים בכלבי נחייה, פניתי לפני ימים אחדים בקריאה נרגשת לחברים שיפרטו במסמך מסודר את ההבדלים בין הליכה עם כלב נחייה לעומת הליכה עם מקל.

מדובר בשתי צורות הליכה שונות, בהן רואים דברים שונים ובצורה אחרת. מובן מאליו שכלב נחייה מספק חברה ותדמית יותר חיובית בקהל הרחב וכן, מסייע לך להיות אדם בוגר ואחראי משום שעליך לדאוג לייצור חי נוסף. אך באותה מידה, עליך לסמוך על הכלב בעיניים עצומות, שיעשה את עבודתו נאמנה. טוב, אני מעביר את המקלדת למוטי אזרד, מנהל הפורום החברתי, שהוא הפורום הגדול והמרכזי של עיוורים בישראל.

"שלום לכולם ולך שגיא שהעלית נושא זה. לפניך, מסמך ספונטני שכתבתי כעת בנושא.     

הליכה עם כלב או הליכה עם מקל     

הליכה עם מקל:

1. הולכים לרוב לאורך גדר, קיר, או כל סימן אחר שהעיוור יכול לחוש עם מקלו.
2. נעזרים בסימני דרך, כמו: סיומה של גדר או חומה או תיבת דואר או כל גוף מזוהה אחר הנותן להולך עם מקל סימן שהגיע למקום מסויים, ושעליו למשל לפנות מנקודה זו ימינה או שמאלה וכולי.
3. בעזרת מקל אנו יכולים לחוש בור קטן או גדול יותר או גבשושית או משטח רצפה חלק או מחוספס וכשאנו בתוך בניין, ועלינו להגיע למשל לדלת השלישית מימין, בעזרת המקל, נוכל למצוא דלת זו בקלות יחסית. עם המקל אנו חשים הרבה מכשולים, ואם חל שינוי בשטח, הוא מורגש מידית בעזרתו.

הליכה עם כלב נחייה:

1. הליכה לרוב במרכז המדרכה אך לא תמיד אך בהחלט ניתן לחוש שהכלב עבר כעת ליד מכשול אף שלא תמיד נדע את טיבו של המכשול, מכונית, או פח אשפה אלא אם כן ריח הזבל מבעבע באפינו.
2. הליכה עם כלב דורשת מבעל הכלב יכולת ניווט והתמצאות בשטח כי קל מאד לטעות ולהגיע ליעד אחר.לכן, יש להקפיד בהליכה עם הכלב להגיע למשל לסוף מדרכה, הכלב עוצר ושם להחליט אם ברצוננו לפנות שמאלה או ימינה או לחצות כביש ולהמשיך ישר במדרכה הבאה.
3. הליכה עם כלב מהירה הרבה יותר מהליכה עם מקל ברוב המקרים. גם עם מקל ניתן ללכת מהר אך אם במקרה חל שינוי דרסטי ומכשול לא מוכר הוצב אפשר שלא נוכל לבלום במהירות גבוהה כי לא ציפינו למכשול החדש הזה ואפשר לחטוף אפילו מכה הגונה. מקל, לעתים נתקע לנו  בגדר, או בסבך שיחים מה שלא קורה עם כלב ברוב מכריע של המקרים.
4. כלב טוב ומנוסה יכול לסייע לנו למצוא מקום או מקומות קבועים שאנו רגילים להגיע אליהם לעתים תכופות, כמו:חנות מכולת שכונתית, סוכנות הדואר, תחנות אוטובוסים, רופא אליו אנו נוהגים להגיע וכן, הכלב מאפשר לנו לצאת ממקום חדש ובלתי מוכר ולהגיע חזרה לשטח מוכר יותר בו נוכל לכוון אותו, אם זה הביתה או לכיוון אחר. אחת הסיבות שאני מעדיף כלב נחייה על מקל, היא יכולתו של כלב הנחייה להוציא אותי מבית פרטי או כל מקום אחר בו אני מבקר לראשונה או שאני מבקר בו לעתים רחוקות, והכלב מוציא אותי בקלות בעוד שאם הייתי משתמש עם מקל, יכולתי להסתבך בקלות ולהגיע למקומות אחרים או בכלל להישאר במתחם המסויים ולהסתובב סחור סחור בלי יכולת למצוא את היציאה. עבודתי היא בבתים פרטיים ולכן אני מודע מאד להבדל בין כלב למקל במקרה כזה.

אם נדבר על יתרונות וחסרונות, אז כמובן שהמקל הוא קטן ומתקפל כך שלא יפריע באוטובוס או בכל מקום אחר בו אינני נדרש להשתמש בו אך כלב, גודלו הפיזי מחייב אותי להתחשב ולמצוא לו מקום מתאים באוטובוס, למשל כך שלא ידרכו עליו שאר הנוסעים. וישנם מקומות שאני אישית, לא לוקח את הכלב מסיבות שונות שלא אכנס אליהם כעת כמו למשל:  בית כנסת, או בית פרטי שבני הבית שם פוחדים מאד מכלבים ועלי להתחשב ברגשותיהם או להבדיל, הליכה לבית עלמין, שגם לשם לא הייתי לוקח כלב נחייה. ואכן בשבתות ובחגים ושאר ימים שאני נוהג ללכת לבית הכנסת, אני משתמש במקל הנחייה וזה מקנה לי בטחון גם בהליכה עם מקל ואני גם אז לומד להעריך את יעילות ההליכה והניידות עם כלב נחייה לעומת הליכה עם מקל, שכן הכלב מעביר אותי בקלות ובאלגנטיות את המכשולים הרבים המצויים ברחוב. הליכה עם מקל מחייבת אותנו להיות הרבה יותר מרוכזים וקשובים בעוד שהליכה עם כלב היא הרבה יותר נינוחה, רגועה ואני יכול כשאני הולך עם הכלב במדרכה ארוכה למשל, לחשוב על אלף ואחד דברים אחרים בלי חשש לטעות בדרך או להיתקע במכשול כלשהו.

בולט מאד הקושי ללכת עם מקל, ביום בו רוח סוערת ורועשת וגועשת בחוץ ומפריעה מאד למשתמש במקל להקשיב ולחוש את המכשולים המתקרבים בעוד שעם כלב הנחייה, אנו יכולים להיות בטוחים יותר ביום סוער שכזה. ההליכה עם הכלב מהירה הרבה יותר לפחות אצלי ואני מעריך אצל רוב העיוורים.

אני חושב שהחברה הרואה מסתכלת על עיוור עם כלב נחייה בצורה חיובית יותר מאשר על עיוור המשתמש במקל וזה ברוב המקרים, ומתוך תגובות של הקהל הרחב.

אם נדבר על חסרונות, אז כלב הוא בעל חיים, המפיץ ריח לא נעים לעתים וכמובן שיער נושר, ובכדי להקטין את הגורמים הללו עלינו לתת לכלב אך ורק מזון לכלבים ושתייה מספקת ותו לא, ובשום פנים ואופן לא לתת לו מאכלים נוספים אחרים שיכולים ליצור תגובות לא רצויות כמו הקאות, עשיית צרכים בתוך בניין או חנות ואז אנו מרגישים מאד רע וחסרי אונים. אם כאמור ניתן לכלב את המזון המתאים לו וכן נסרק ונבריש אותו על בסיס יומיומי, נוכל להקטין בצורה משמעותית את הסיכון בבעיות שהזכרתי כאן.

כמובן שכלב דורש מאיתנו להוציאו החוצה לעשות את צרכיו לפחות שלוש פעמים ביום ומה יעשה אדם עיוור אם הוא חש מאד מאד ברע והוא חי בגפו? ניתן כמובן להיעזר בידידים, חברים או קרובי משפחה אך הם לא תמיד בנמצא ועל החולה העיוור לעשות מאמץ עילאי ולהוציא את כלבו החוצה, אם בחום השמש הלוהטת או ביום גשום וסוער וקר. נוסיף לכך גם שלעתים עיוור רוצה לצאת לחופשה לכמה ימים או לטוס לחוץ לארץ ואז נתקלים בבעיה של איתור מקום בו הכלב יהיה באותה תקופה, אם זה פנסיון טוב או ידידים טובים או חברים המוכנים לקחת את הכלב ואת האחריות הכרוכה בכך וזה בהחלט חסרון.

כלב דורש טיפול, חיסונים, טיפולים רפואים בעת הצורך, ריסוס הכלב בתכשירים נגד פרעושים או וקרציות וכולי. כל זה, איננו נדרש להולכי המקל ומה שיכול לקרות וזה קרה לי ואני מניח לעוד כמה חברים, שהגומי של המקל נקרע ובמקרה הטוב, חלקיו נותרו מחוברים אך תלויים על בלימה ובמקרים מסויימים, פשוט החלקים התפזרו להם על המדרכה לכל עבר ונותרנו ללא מקל וזה מקרה מאד לא נעים שעלול לקרות. היה גם מקרה שמוכר לי מחבר, שנסע באוטובוס והגיע ליעד וכשהוא בא להקים את כלבו, הבין שהכלב לא זז ולא נע והוא פשוט מת, וזו גם כן הרגשה קשה ואיומה אך זו בודאי לא דבר יום ביומו.

הליכה עם כלב יכולה גם ליצור בעיות, למשל בהליכה לאולם קונצרטים שהכלב יכול להגיב לצלילים או רעשים ולהתחיל לנבוח, ועלינו להכיר היטב את כלבנו ולדעת מהן תגובותיו גם במקרים כאלה כדי שלא נחוש באי נוחות מרובה במקומות בילוי כאלה או אחרים.

בעיה נוספת היא האפשרות שניתקל בהליכתנו עם הכלב בעדת כלבי רחוב הנובחים או לעתים מפריעים לכלב הנחייה שלנו בהליכתו ומסיטים את תשומת לבו מהעבודה שהוא נדרש לעשות. יום אחד, הלכתי למוזיאון ישראל וחזרתי בשעה שמונה בערב לערך והגעתי לתחנת האוטובוס חזרה הביתה. ואז כשהמתנתי לאוטובוס והתחנה הייתה ריקה מאדם הופיע פתאום כלב ענק. אני חושב שהיה זה כלב דני גדול אשר התחיל להשמיע קולות נהמה ולא חשתי באותם רגעים בנועם בלשון המעטה. גם מקרים כאלה יכולים לקרות.

ישנה נקודה חשובה מאד והיא שישנם עיוורים שאינם אוהבים כלל בעלי חיים, כלבים למשל ולכן עבורם האפשרות להתנייד עם כלב לא רלוונטית, ושמעתי גם טיעון מעט מוזר בעיני שעיוור לא צריך להחזיק בכלב נחייה מכיוון שזה לא מוסרי להחזיק כלב קשור לבעליו ושאינו חופשי כפי שזה קורה בטבע. לטענה זו אני השיבותי שאפילו אם טענה זו נכונה, כלב הנחייה מקבל הגנה, בטחון, מזון בצורה מסודרת, טיפולים רפואיים וחיסונים ומעל הכל אהבה וחום וחברות, מה שאין לכלב המשוטט סתם כך בחוץ. למטבע יש תמיד שני צדדים ויש לראות את שניהם.

נקודה נוספת העולה במוחי היא שכלב נחייה יכול גם לחלות או להיפצע ברגלו למשל, ולא נוכל להשתמש בו באותו יום או אותם ימים או שהכלב לקה בשילשול ויראלי או אחר ועלינו לנקות את מה שהוא עשה בבית וזה באמת מאד מאד לא נעים. כלב נחייה יכול כמובן גם לעשות שגיאות ואנו עלולים להיתקע במכשול זה או אחר ולכן עלינו כל הזמן לפעול בצורה נכונה ומתקנת כפי שלמדנו בקורס בבית הספר ממנו קיבלנו את כלב הנחייה.

אני בטוח שישנן עוד נקודות אך זה מה שעולה בראשי באופן ספונטני.

תודה,

מוטי אזרד"

ביום ראשון השבוע, איחרתי להגיע לאולפן הרדיו בכדי להקליט ראיון תוכנית. לכשנכנסתי בשערי הקמפוס, בו נמצא הקמפוס, שמתי על ראשי את כובע המצחיה המגן עליי מפני דלתות, חלונות ועמודים והחילותי לפסוע בקצב שש אל עבר הרדיו.

מובן שחלונות ושלוחנות, עציצים ודלתות, נהנו ממגע מקלי, אך למזלי היות וקיץ, לא היו כמעט אנשים בקמפוס, מה שגרם לי ראשית לא להיתקל עם המקל באנשים, ושנית למספר נמוך מאוד של שאלות בטון פטרוני או מבוהל,האם אני צריך עזרה, מסתדר או האם אני יודע לאיפה אני הולך.

מובן שאם היה לי כלב נחייה, די בכך שהייתי אומר לו רדיו בכדי שהוא היה מוביל אותי במהירות ובבטחה אל דלת האולפן. אך עליי היה לסמוך עליו במאת אחוזים ועליי להודות שבשלב זה נראה לי שאעדיף לסמוך על המקל, אך באיזשהו מקום ואני וכלב הנחייה העתידי שלי הולכים ומתקרבים זה אל זה.