האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

מוטי אזרד, מנהל blind israeli forum - שהוא הפורום החברתי הראשי של עיוורים ולקויי ראייה ברשת האינטרנט, יצא לסיור בעקבות מסלול הרכבת הקלה, והנה רשמיו לפניכם.

הסיור התבצע ב-24 ביוני 2011.

שלום חברים יקרים .
 
היום, יום ששי, הישקמתי קום וכבר ברבע לשבע בבוקר, הייתי מוכן ומזומן על המדרכה שליד ביתי, בשכונת פסגת זאב בירושלים.
חברי הטוב אהרן, הגיע עם מכוניתו ואנוכי ביחד עם כלבי הנאמן, הותיק והטוב עלינו לרכב ונסענו, בואך רחוב שבטי ישראל שבקרבת מרכז העיר, ירושלים.
המטרה: להגיע לרחוב יפו, לסרוק אותו משני עבריו ולבחון את כל נושא הרכבת הקלה שמקווה שלא תהיה, רכבת הקללה.
חברים, ירדנו ברחוב שבטי ישראל, משם המשכנו ישר וחצינו את רחוב מאה שערים, המוכר לכולכם.
המשכנו במדרכה שלא היתה תמיד מדרכה אלא תערובת של חול ואבנים ומדי פעם גם ריח ביוב קל בעבע באפינו. ובפנייה הבאה ימינה, פנינו לרחוב הנביאים, הישן והטוב.
רוח גבית קרירה ליוותה אותנו, זיכרו זה בסביבות שבע ומשהו בבוקר ירושלמי. עלינו במעלה הרחוב וחצינו את רחוב דבורה הנביאה, לאלה מכם שמכירים, זהו הרחוב שליד משרד החינוך בירושלים.
עלינו עוד במעלה הרחוב ואז, החלטנו לחצות את רחוב הנביאים והתחלנו לרדת ברחוב החבצלת המוכר לרבים מהירושלמים.
להזכיר לכם, זהו הרחוב, בו שכנה הרבנות הראשית והיו שם חנויות מוכרות יותר או פחות.
בי המקום הזה,, , עורר אסוציאציות רבות, טובות בדרך כלל. בצד שמאל, הרחוב הזה סגור על ידי עמודונים נמוכים בגובה של כ-80 סנטימטרים אם אינני טועה.
בשעה טובה, הגענו לפינת הרחובות החבצלת ורחוב יפו.
פנינו ימינה ואנו כבר ברחוב יפו שזכור לכולנו ובודאי לירושלמים שבינינו.
אז בעצם, התחלתי לבדוק יחד עם חברי אהרן את הרחוב בקטעים שונים שלו.
אני פשוט הגעתי למסילה, התכופפתי, חשתי בידי את מה שאמורה להיות מסילת רכבת ומה אומר, ברוב המקומות, אין קו הפרדה ברור שיסמן לאדם עיוור שכאן אסור לעמוד מלבד כמה קטעים ברחוב יפו שהמסילה שקועה וגם שם זו סכנה לאדם עיוור שכן, מדובר במדרגה די גבוהה, להערכתי כ-24 או מעט יותר סנטימטרים וזו מדרגה די גבוהה שאם מישהו יפול לשם, גם רגלו תישבר ואם הרכבת תחלוף, גורלו נחרץ לכיוון הדסה, בואך הר המנוחות.
מה שכן מעודד הוא שהשטח שנמצא מימין או משמאל למסילה, הוא די רחב, ומדובר בשטח שנע מרוחב של 10 מטרים ועד רוחב של 7 מטרים בערך.
הכל מדובר באומדן של חברי אהרן שכן לא לקחנו איתנו מד מטר.
פגשנו בדרכנו את תחנות הרכבת. שמנו לב, שכל תחנה כזו מורכבת למעשה משתי תחנות מסודרות הנמצאות במרחק של כ-40 מטרים אחת מחברתה ושוב גם כאן מדובר באומדן ולא במדידה מדוייקת.
אני מעריך שמדובר באורך הרכבת, כך שאנשים המצויים בקרבת מקום, יוכלו להיכנס לרכבת מכמה וכמה פתחים שלה.
המשכנו חברים וחצינו את מפגש הרחובות, יפו, שטראוס, מול מעיין שטוב.
גם כאן, אין סימן ברור דיו אף שהצלחתי למרבה הפלא, כאדם עיוור, להבחין בו אך לדעתי, אדם עיוור שאיננו מרוכז מספיק, אפשר שלא יבחין בו כלל.
מדובר בשיפוע כלפי מעלה, עם מרקע שונה של אבנים המשובץ בעמודונים קטנים של מתכת, אם אינני טועה והם יוצרים את אותו שוני שרצו אלה שעשו זאת, להנגיש את המקום הזה לטובת העיוורים.
שם יהיה גם רמזור מטקטק, אך כיום אף רמזור איננו רמזור שמע לעיוורים.
המשכנו חברים, וחצינו את המסילה והפעם אנו בצד שמאל, ושם חצינו את רחוב אבן ישראל, אגב, כל הרחובות הצדדים, אינם מורגשים שכן מדובר במשטח ישר אחד ואם אדם עיוור יחפוץ להיכנס לאחד הרחובות או הסימטאות, הוא יתקשה למוצאם בקלות.
שמתי לב שליד כל מעבר חצייה, נמצא מעקה שמאד נעים למישוש ולדעתי, אם יעשו מעקה כזה לאורך כל התוואי של הרכבת הקלה ברחוב יפו וישאירו רק פתחים במעברי החצייה, זה יחייב את כל הציבור, רואים ושאינם רואים, לחצות אך ורק במעברי חצייה ולא בכל קטע אחר ולנו ציבור העיוורים, יהיה קו תחום ברור וחד משמעי שלבטח יגביר את הבטיחות של הולכי על שתיים ובמקרה הצורך, גם הולכי על ארבע.
המשכנו בדרכנו, חצינו את רחוב כיח פינת יפו. זהו מפגש כלי רכב, רכבת והולכי רגל. חצינו את הרמזור הזה והמשכנו לכיוון מחנה יהודה ואז, ריח התבלינים היכה באפנו.
גם התיאבון התחיל להתעורר ונכנסנו לאחת מחנויות הפיתות הלוהטות וחברי שהיה רעב במיוחד, אכל לשובעה.
סיירנו מעט בשוק שכן אי אפשר שלא - הוספתי לתיקי כמה קילוגרמים מפירות העונה וחזרנו חזרה באותו מסלול וקיוויתי כל הזמן שהרכבת תחלוף לה, אך לצערי, לא זכיתי עדיין לכך.
חזרנו לכיוון רחוב החבצלת, וקודם לכן ריח קפה עלה באפי ושאלתי את חברי אם מדובר ב"קפה נאווה" וחברי אישר זאת ואז גם ריח בית מרקחת אלבה שסימן לי שהגענו לפינת רחוב החבצלת.
עלינו במעלה הרחוב, חזרה לרחוב הנביאים על ריחותיו ואבניו ופנינו ימינה בואך רחוב שבטי ישראל ומשם הגענו לרכב של חברי.
 
מסקנות: ברור שאין סימון ברור לעיוורים על כך אין לי כל ספק ואנשים לא מעטים ברחוב יפו, אמרו את אותו הדבר ואינני מבין, פשוט אינני מבין עם אילו מומחי נגישות התייעצו כדי לעשות את הדבר הנורא הזה.
עליכם לזכור, סקרתי כאן רק מה שחשתי ברגלי ובחציה הלוך ושוב של המסילה בקטעים שונים של רחוב יפו. אינני יודע מה קורה באזורים אחרים ומפגשי מסילה והולכי רגל והמצב בהחלט מעורר דאגה ולא סתם דאגה, דאגה חמורה.
כמשתמש בכלב נחייה, עלי לומר שהכלב שלי לפחות, הלך בצורה בטוחה ולא משך אותי לכיוון המסילה לא כאשר הייתי משמאלה ולא כאשר הייתי מימינה ואני מניח שניתן ללמד כלבי נחייה להתמודד עם הצרה הזו שנקראת: רכבת קלה.
למשתמשי המקל שבינינו, תצטרכו חברים כנראה ללכת צמוד צמוד לחנויות, אם מימין ואם משמאל ולחצות את המסילה, אך ורק במעברי חצייה מרומזרים ומטקטקים לכשיהיו ואם יהיו כאלה.
 
זהו, מה אוסיף, חזרתי עייף אך לפחות אני יודע כעת טוב יותר במה מדובר ואני סבור שכדאי פשוט להזמין עיתונאים, שיוכלו לעשות נסיון עם קבוצה של עיוורים שיתנו להם לחצות את רחוב יפו מצד אחד של המסילה לצד השני וכולם ייווכחו שאכן אין אפשרות לבד מיחידי סגולה להבחין בפסי הרכבת ברוב המקומות ואולי זה ישכנע את הגורמים המפעילים לעשות משהו שיאפשר אבחנה ברורה וחד משמעית.
 
השם ירחם עלינו!
 
מוטי אזרד