האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

חברות וחברים,

כידוע, קיים הבדל ניכר בין המדיום הרדיופוני למדיום הכתוב. זה לא שלמדיום הרדיופוני מכינים חומרים פחות מנוסחים ומוקפדים על פי כל כללי הכתיבה העיתונאית, כפי שנהוג בעיתונות. אך היכולת להביא זאת לידי ביטוי בשידור נמוכה מאוד.

בינואר 2007, כבר שידרתי את "לא רואים ממטר" ברדיו הר הצופים, אך לא היה מדיום כתוב שישמש לי במה. טוב, האמת היה, אבל עזבו את זה :). בקיצור, את המאמר שלפניכם שלחה כתבת התוכנית "לא רואים ממטר" קרין שלכטר לאחת התוכניות. אך כמובן שלבד מלומר עליו כמה מילים לא יכולתי לעשות הרבה.

אז הנה כאן מצאתי את הבמה הנכונה לפרסומו של טקסט חשוב זה, כמובן באישורה של קרין.

==================================

לפני כמה ימים הגיע לידיעתי פיסת מידע מאוד מעניינת: שבקנדה שטרות הכסף מסומנים בברייל. כששמעתי את זה התחלתי לחקור את העניין ומה שגיליתי הוא שעל השטרות הקנדיים יש אומנם סימונים אך לא של ברייל. מכיוון שמפתחי הרעיון ערכו מחקרים שהראו כי לא כל עיוורים ולקויי ראייה יכולים לקרוא ברייל כך שבייעוץ עם הארגון הקנדי הלאומי לעיוורים הוסכם כי סמלים קלים לשימוש יהיו פתרון טוב יותר שיהיה נגיש יותר לכל הקנדים.

אלמנט זה הקשור לחוש המישוש שפותח, מזהה את ערך השטר באמצעות סדרה של סמלים שנוצרו על ידי נקודות בולטות שמופרדות על ידי שטחים חלקים. כל סמל מורכב משני טורים של נקודות בולטות ונמצא בפינה הימנית העליונה של השטר. מספרם ועמדתם של הסמלים משתנה עם ערך השטר כך שבשטר של  10$ לדוגמא יש שני סמלים, ב 20$ יש שלושה סמלים וב – 50$ יש ארבעה. בנוסף בכדי לשמר את השטרות ולמנוע שחיקה לפני הזמן על גב השטרות נמרחת לקה שקופה מה שגם מחזק את הבליטות על השטר.

מאפיין זה פותח על ידי "חברת השטר הקנדי" בשיתוף עם "הבנק של קנדה" והארגון הקנדי הלאומי למען העיוור ומומחים מאוניברסיטת "קווין". השיטה שפותחה דורשת מידה מינימאלית של הכרות ואינה מצריכה שימוש באמצעים אלקטרונים. לקנדים שאינם מסוגלים להשתמש בשיטה זו זמין "קורא שטרות אוטומטי" שקורא גם שטרות חדשים וגם ישנים, המכשיר הוא מכשיר כיס שמזהה את ערך השטר על ידי מילה, צליל או ויברציה מסוימת לפי בחירת המשתמש ובעלי זכות יכולים להשיג אותו בחינם. בנוסף ישנו מאפיין נוסף הנוגע לאנשים אשר אינם עיוורים אך הם כבדי ראייה - על כל שטר מופיע בגדול ערכו המספרי בצבע שחור על רקע בהיר מצד אחד ומצד שני בצבע לבן על רקע כהה.

שיטה זו למרות שהיא נפלאה, אינה עוזרת למי שאינו גר בקנדה ולצערנו כיום ברוב המדינות שטרות הכסף קשים לזיהוי על ידי עיוורים וכבדי ראייה. אומנם קנדה מדינה עשירה בעלת אמצעים למימוש שיטה זו ולמרות שישנן מדינות בהן השטרות בגדלים שונים או בצבעים שונים מה שמקל על הזיהוי (אך עדין רק למי שיש לו אחוז ראייה מסוים) עניין נגישות הכסף לעיוורים אינו משהו שמתחשבים בו, כך ששטרות הדולר למשל שהם השטרות הכי נפוצים בעולם נראים כולם אותו דבר ובאותו גודל ולמי שאינו יכול לראות, אין דרך להבדיל בין שטר של דולר אחד לשטר של מאה. אפילו אין צורך ללכת כל כך רחוק, השקל הישראלי גם הוא חסר כל דרך לזיהוי עבור עיוורים. ישנן שיטות שונות שמשתמשים בהם להקל על הזיהוי כמו קיפול השטרות בצורות שונות כך שכל שטרות 20 השקלים למשל יקופלו לחצי וכל שטרות החמישים יקופלו לרבע וכדומה, אך עדין יש צורך שמישהו שרואה יזהה תחילה את ערכי השטרות.

המסקנה היא שניתן רק לקוות כי מדינות העולם השונות ייקחו דוגמה מקנדה שהתגלתה כמדינה נאורה בעלת רגישות פנטסטית לבעלי מוגבלויות ורצון לפעול לכך שכל אזרחיה יחיו בשוויון אמיתי וכן שביקור בקנדה יתגלה  כמעניין במיוחד.