האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

חברות וחברים שלום!

לפני 5 שנים הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בחוג ליהדות זמננו, וכתבתי עבודה על המפד"ל שכל כולה ניתוח טקסטואלי של תשדירי המפלגה בטלוויזיה.

שנים רבים חלפו מאז, נכון, המפד"ל לא אותו מפד"ל וגם אני כבר לא שם בכל המובנים.

אבל העבודה יפה ושווה קריאה.

"מפלגות ופוליטיקה מפלגתית בישראל"

מבוא:

עבודה זו סוקרת את תשדירי המפד"ל בבחירות 1984, 1996, 1999, 2003. ניתוחי יתמקד בהיבט המילולי של שידורי הטלוויזיה הנ"ל. אבחן את המציאות כפי שרואה אותה תעמולת המפד"ל ללא קשר להיבט הרחב יותר שלה. לדוגמא, אעסוק במפלגות אותן בוחרת המפד"ל לתקוף בתעמולתה: "מורשה" בבחירות 1984, "האיחוד הלאומי" ב- 1999, והליכוד ב- 2003. לא אעסוק בשאלה מדוע בחרה מפלגה הדתית לאומית ביעד זה למתקפה, או בבוחן התוצאה. אולם איני יכול להתאפק מלהעיר הערה החורגת מגבולות העבודה שהצבתי לעצמי: הקמפיין של המפד"ל ב- 1996 שונה לחלוטין מן הקמפיינים האחרים אותם בחנתי: הוא חיובי, מתמקד בציבור הדתי לאומי ולא במפלגה הדתית לאומית, ולדעתי האישית קיים קשר בין עובדה זו לבין הצלחתה היחסית של המפד"ל בבחירות לכנסת ה- 14.

פרק ראשון: בחירות 1984 לכנסת ה- 11

בחנתי 15 תשדירים באורך 38 דקות. התעמולה בבחירות 1984 נמשכה ארבעה שבועות והמפלגות כולן נהגו בהתאם (לדעתן). התשדירים ארוכים מאד, המפלגות הגדולות חוצות את סך 5 הדקות לתשדיר לא פעם. הדיבור האיטי, הם דלים בחוזרות, זמרירי התעמולה ארוכים- ממש באורך של שיר ולא של פרסומת. כמו כן, הוא מרובה במילים ואין בו חזרה לבד מפזמון חוזר.

זמריר התעמולה של המפד"ל:

"שוב הגיעה השעה ובידך הבחירה, יהדות ומדינה בוחר הדתי בנפשך. להתלכד עכשיו חובה, המפד"ל קוראת לך, המפד"ל קוראת לך. בלי אבל, בלי אבל, בוא הביתה למפד"ל, בוא הביתה למפד"ל. בלי אבל, בלי אבל, זה הזמן, הצבע מפד"ל, זה הזמן הצבע מפדל. ניסיון ושורשים, הגשמה וערכים, בתורה ועבודה עצבנו את פני האומה. על כל אלה יש לשמור, רק אתה תוכל לבחור, רק אתה תוכל לבחור. בלי אבל, בלי אבל, בא הביתה למפד"ל, בוא הביתה למפד"ל. בלי אבל, בלי אבל, זה הזמן הצבע מפד"ל, זה הזמן הצבע מפד"ל."

שיר התעמולה מבטא את המסר המרכזי של המפלגה, כפי שניתן להבין משידורי התעמולה. המפד"ל מבקשת מהמצביעים הפוטנציאליים לזכור כיצד תרמה המפלגה לעיצוב פניה של מדינת ישראל, להקמת המוסדות הדתיים לאומיים, ומפנה את הבוחר למעשה ה"נכון" שיש לעשות ב- 23 ביולי 1984, יום הבחירות.

בכדי לשמור על הישגים אלו במערכת הבחירות לכנסת ה- 11, התמקדו שידורי המפד"ל בצורך במפלגה דתית לאומית אחת מאוחדת. מפלגת "מורשה" שהתמודדה אף היא בבחירות אלו ופנתה אל הציבור הדתי לאומי, נתפסה ע"י המפד"ל לפי הנראה בתשדירי התעמולה כאיום הרציני ביותר. הדוברים בתשדירים של המפד"ל מתייחסים פעמים רבות ל"מורשה" אך אינם נוקבים בשמה המפורש אלא מכנים אותה "רסיסי מפלגות". מתשדיר התעמולה הפותח של המפד"ל:

"פזר את הכוחות, ויום אחרי ה- 23 ביולי תעמוד חלילה מול שוקת שבורה. רסיסי מפלגות אינם יכולים לייצג את המחנה הדתי הגדול. זה יעשה לו עוול שאין לו כפרה."

הזהרה נוספת מפי דברי המפד"ל חוזרת כחוט השני במהלך כל השידורים:

"מה יהיה אחרי ה- 23 ביולי אם חלילה למפד"ל לא יהיה די כוח לעמוד על משמר זכויותיו של הציבור הדתי לאומי?"

ציטוט מן המשדר השני, דברים שאומרת מנחת המשדרים:

"מי ינצח ביום שאחרי, אור הנרות, או אורות הניאון של הדיסקוטק שממול? חיקוי, או מקור? באיזה מהם אתה רוצה להאיר את הדרך לילדיך?"

ומוסיף מנחה המשדרים:

"מי דאג לכל אלו עד היום? המפד"ל. מי ידאג לכל אלו ביום שאחרי? רסיסי מפלגות דתיות חסרות כוח? כוחו של המחנה הדתי בנפשך".

בתשדיר התעמולה החמישי מספר המנחה, כשברקע מנגינה מאיימת, על השלכות חמורות מירידת כוחה של המפד"ל:

"מה יקרה בשבת שאחרי ה- 23 ביולי? פתח תקווה, 1984, שבת, מנדט אחד שחסר למפד"ל בעירייה הספיק לדוב תבורי להעביר החלטה על חילול שבת המוני באם המושבות. מה יקרה לה, למדינה, ביום שאחרי? האם תעמוד מנגד ותניח להם להפוך אותה לחול?"

הכוונה, כמובן, היא לפתיחת בית הקולנוע "היכל" בפתח תקווה" ע"י ראש העירייה דב תבורי. בתשדיר זה מציגה המפד"ל מהדורת חדשות דמיונית. זהו כלי נפוץ בתעמולת הבחירות. המפלגה המדוברת מניחה מה מפחיד את המצביע הפוטנציאלי ומנסה להזהירו מפני אותה התרחשות.

מתוך תשדיר תעמולה ובו מהדורת חדשות דמיונית במוצאי השבת שלאחר 23 ביולי:

"השבת הופעלה התחבורה הציבורית לראשונה. מאות אוטובוסים יצאו היום מהתחנה המרכזית בתל אביב לכל רחבי הארץ. אלפי שוטרים גויסו כדי לשמור על הסדר".

(נבהלת מהמשדר? אז אתה דתי לאומי, כנראה, לפי הנחת המפד"ל ב- 1984).

בתשדיר ה- 11 אותו בחנתי, הנערך סמוך מאד לבחירות, מונח "האקדח" על השולחן:

"הקלפי הזאת מחכה לך.  ב- 23 ביולי אתה עומד להפקיד בה את כולך. אתה רוצה להפקיד אותו בידיים אחראיות ונאמנות. למפד"ל יש כיסוי. למפד"ל יש ערבים. אין להם מתחרים. הר' שאול ישראלי: "חייבים אנו להרגיש במלוא האחריות המוטלת על כל איש ואישה במדינה, ולהשתדל בכל עוז להרבות נציגים נאמנים של היהדות הדתית הלאומית- המפד"ל. כי כל פרישה היא מעשה שטן". הר' אהרון ליכטנשטיין: "יש להעדיף את המפד"ל על פני כל אפשרות אחרת. עלינו לחזק ידי המפלגה המסוגלת ביותר". הר' הפרופ' עמנואל רקמן... הפרופ' משה בר אשר... שילה גל... ידידיה כהן... הר' אריה בינה... תנועה שלה ערבים כאלה, היא תנועה שיש לה כיסוי. המצדיק פלגנות בטענה כי במפד"ל אין אישים, לו אין כיסוי. ההנהגה הרוחנית של המפד"ל היא האבן השואבת שתגבש את הקול הדתי במפד"ל, היא הערבה כי דרכם של מפוררי היהדות הדתית לרסיסי מפלגות לא תצלח."

המפד"ל מגדירה את עצמה כנציגת הציבור הדתי לאומי. מן התשדיר השלישי:

"המפד"ל היא לא רק רשימה לכנסת, המפד"ל היא התנועה הציונית הדתית אשר מעשיה והישגיה פרושים על מפת הארץ... ישיבת "כרם דיבנה"... יבנה, אם הקבוצות של הקיבוץ הדתי... קריית החינוך "גבעת הוושינגטון", הקריה החינוכית הגדולה של בני כל העדות... המפד"ל היא השקפת עולם ודרך חיים המשלבת תורה ועבודה, תורה ומדינה, ויוצרת שלמות אחת ויוצרת שלמות אחת של תורה, עם וארץ..."

המפד"ל והמפלגות הגדולות:

בתשדירי התעמולה של המפד"ל בבחירות 1984, לא רק שלא הייתה כל הבטחה להצטרף לקואליציה בצד הימני של המפה הפוליטית, יתרה מזאת- הייתה מגמה להציב את המפד"ל כגורם המאזן המאזן את המפלגות הגדולות. מתשדיר המפד"ל התשיעי:

"ערב טוב, במדינה ישראל אין משטר נשיאותי, ולא הליכוד ולא המערך יוכלו להרכיב לבד ממשלה. יש אולי אזרחים שהיו רוצים במשטר כזה, שחושבים שטוב אם יהיה רוב מוחלט לאחת המפלגות, ולא יהיו תלויים בקואליציה. אבל במחשבה שנייה- האם זה מה שטוב למדינה ולך? במדינה דמוקרטית, קואליציה זו לא מילה גסה... אתה, שהצבעת לליכוד, לא התאכזבת ממנו?... המערך הוא התקווה? ברצינות?... המפד"ל היא לא מפלגה שקמה אתמול ולא מפלגה של לשון מאזניים, אלא תנועה שנאבקה על דרך, על ייחודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אנו נגד כפייה, אבל אנו גם נגד כפירה. אתה זקוק לנו בממשלה. למפד"ל גדולה וחזקה..."

בהתחלת הלילה הלבן שלי עם המפד"ל, כולה לשמאלי:

"בוא הביתה למפד"ל, שעזב לטובת ה"ליכוד" ו"תמי"".

את הפניה למצביעי המפד"ל שנטשו אותה בבחירות 1981, מביע פרופ' אבנר חי שאקי בתשדיר התעמולה התשיעי. כבן להורים ספרדיים שנולד בצפת, פונה פרופ' שאקי למצביעי הליכוד ומתרה בפניהם על המגמות הליברליות בליכוד המתנגדות לגיור כהלכה, והמצדדות בנישואים אזרחיים. באשר ל"תמי", זו מפלגה שעלולה להביא לקיטוב בחברה הישראלית. לפתרון הבעיות החברתיות בחברה הישראלית יש לעשות במסגרת המפד"ל, כבוחרים וכנבחרים.

חינוך:

לתחום זה, יוחד תשדיר מס' עשר מהתשדירים אותם בחנתי. המשדר פתח את לוח השידורים של תעמולת הבחירות באותו ערב, בהצבעה על התחום וחשיבותו, ועל הישגיו של זבולון המר ז"ל, השר הדתי הראשון במשרד זה, בשבע השנים האחרונות נכון ל- 1984:

"בחינוך הממלכתי הדתי נפתחו 47 בתי ספר, 135 גני ילדים. נבנו 910 כיתות חדשות, 40 אולמות התעמלות. הופעלו 830 חוגים תורניים, 135 מגמות תורניות. מונו 237 רבני בתי ספר. הוקמו בתי ספר טכנולוגיים מרכזיים דתיים, מכונים להכשרת מורים ליד ישיבות ההסדר, 15 מדרשות תורניות, מכללת "אורות"..."

בתשדיר זה מופיע שר החינוך מטעם המפד"ל זבולון המר, ומבטא את משנתו כיצד החינוך הערכי היהודי מהווה גשר בין עם ישראל למורשת ישראל:

"יש תחום אחד בו ייגזר עתידנו, זהו תחום החינוך. מי שמעורה במתרחש, הרגיש את ביסוסו וקידומו של החינוך הממלכתי דתי, כאשר בראש המערכת אין רואים בו נטע זר אלא גידול טיפוחים... תהליכים שהתחלתי בהם טעונים המשך. אתם תקבעו אם אמשיך. אל תתנו להרוס את שנבנה. תנו לי את תמיכתכם, וחזקו את הדרך של שיתוף פעולה בינינו למענכם ולמען ילדיכם..."

ומהמר לראש המפד"ל דאז, ד"ר יוסף בורג ז"ל. השר יוסף בורג פתח את התשדיר הרביעי של המפד"ל באמירה אישית המאפיינת את דרכו הציבורית:

"מאז עלייתי לארץ ישראל הקדשתי את חיי ומקדיש אני את חיי לשלושה דברים שהם יסוד היסודות בתפיסת העולם שלי: הצלת יהודים מחד גיסא, בניית יהדות מאידך גיסא, והסינתזה בין הצורך של תורה ודרך ארץ, תרבות כללית, תורה ועבודה ובניית חברה צודקת, והאתגר הגדול של היהדות של ימינו: תורה ומדינה. אני עובד למען דו קיום, למען הבנה, כי בלי דו קיום, הקיום בעצמו בחזקת סכנה..."

המפד"ל, תשדיר סיכום:

בתשדיר הסיכום מרבות המפלגות לצטט אנשים שהופיעו במהלך המשדרים או לחדד את המסרים חידוד אחרון. ראש המפלגה ע"פ רוב נואם נאום חוצב להבות ומבקש את אמון העם, או חלקו. בתשדיר הסיכום של המפד"ל מנתה המפלגה את הישגי הציונות הדתית עד כה (אז): ישיבות ההסדר, אולפנות, שירות לאומי לבנות, שינוי מפת הארץ משני עברי הקו הירוק, צמחו משורת המפלגה והציבור אנשי תורה ומדע.

את אקורד הסיום הביא הד"ר יוסף בורג בתורת הבטחה לשינויים במבנה המפלגה ולהתחדשות: "המפד"ל הולכת לקראת בחירות פנימיות, יתר דמוקרטיזציה, ורענון ההנהגה."

רב מצטרף- מחרה אחריו הוא השר זבולון המר. המפד"ל יוצאת מגדרה בכדי לבקש את אמון מצביעיה, ומנסחת את המילים האחרונות בקמפיין התעמולה, בנוסח תפילות יום כיפור:

"פתח לנו שער, בעת נעילת שער".

השימוש בתפילה מסידור התפילה של יום הכיפורים, נועד ליצור אמינות בבקשתה של המפד"ל לצ'אנס נוסף ממצביעיה.

חלק שני: המפד"ל בבחירות 1996

בחירות 1996 נערכו ב- 29 במאי, י"א בחשוון תשנ"ו. בחנתי 11 תשדירים באורך 25 דקות. ע"פ הקלטות בספריית המדיה של האוניברסיטה העברית, קמפיין התעמולה של המפד"ל בבחירות 1996 הוא האחרון בו מובאים תכנים בהרחבה, ולא בחזרות מייגעות על סיסמאות, כגון: אם המפלגה הציונית דתית לא תהיה מאוחדת אז יקרו: א, ב, ג- דברים איומים. בבחירות 1999 מיליון בוחרים דתיים לאומיים צריכים לשמור על האינטרסים שלהם בנוסח 2003.

הזמריר בבחירות 1996:

"יש לי שורשים ואמונה, אני חייל של המדינה. הדרך שלי היא ציונות עם נשמה, ציונות עם נשמה, ציונות עם נשמה. נאמן לתורתי, המפד"ל היא הבית שלי. או או או איי איי איי, או או או עם ישראל חי. והעיקר והעיקר- לא לפחד כלל. ציונות עם נשמה, המפד"ל".

הזמריר נועד ליצור גאוות יחידה בלב השומע הדתי לאומי, המשלב צבא ואמונה, ציונות עם "לחלוחית יהודית", וכמובן- הסלוגן "ציונות עם נשמה" שיחזור בדברי כל הדוברים לאורך הקמפיין הטלוויזיוני. הצורך בשילוב בין הדגל הלאומי לבין הדגל היהודי יימשך כחוט השני לאורך התשדירים.

המפד"ל לאחר רצח רבין:

רצח רבין, רה"מ, ב 4 בנובמבר ב- 1995, גרר עימו ע"פ שידורי המפד"ל תגובות עוינות כלפי הציבור הדתי לאומי, ותחושת מגננה בקרב ציבור זה. מדברי הר' מוטי אלון בתשדיר התעמולה הפותח:

"מה לעשות- גם אנחנו, כמו יוסף, חולמים חלומות. אנחנו חולמים על עם ישראל. אנחנו חולמים את שוב ה' את שיבת ציון. אנחנו לא מתנצלים על זה. לא מתביישים בזה. גם אם תזרקו אותנו לבור אנחנו נחלום ונמשיך לחלום".

הרב מוטי אלון (הנודע בשיעוריו המרתקים על פרשת השבוע) ממשיל את מצבה של הציונות הדתית למצבו של יוסף, אשר בשל חלומות הנהגה שלו הופקר ע"י אחיו והוצא אל מחוץ למחנה. בסופו של דבר, התגשמו חלומותיו של יוסף, כאשר אחיו השתחוו לפניו בבואם לשבור שבר במצרים.

חילוני המספר על תחושותיו לאחר רצח רבין, כאשר נערך "ציד מכשפות" כנגד הציונות הדתית:

"יש לי כיפה סרוגה בבית, קניתי, עם הסיכה. ואת יודעת מתי קניתי אותה? אחרי רצח רבין ז"ל, כאשר התחילה ההתנפלות הברברית על כל חובשי היפות, בתור סולידריות קניתי כיפה, הלכתי עם כיפה, וחיכיתי שמישהו יגיד לי משהו"

לתפארת הציונות הדתית:

ראש המפד"ל, זבולון המר, בפתח תשדירי התעמולה של המפלגה:

"אהבת התורה ואהבת ארץ ישראל הביאו אותנו להישגים אדירים. לא נקפל את דגלינו באשר לזהותנו היהודית ולזכותנו על ארץ ישראל".

המר, ראש המפד"ל ושר החינוך מטעמה בין השנים 1977-1984 ו- 1990-1992, מצביע על הייחודיות שבציבור הדתי לאומי, המשלב תורה ולאומיות. להלן מספר דוגמאות להישגי הציונות הדתית ותרומתה לחברה הישראלית ע"פ שידורי המפד"ל ב- 1996: בן קיבוץ המנגיד את בני הדור השני לתנועתו אל מול המתיישבים ביהודה ושומרון ועזה: לא ברור:

"גדלתי על אהבה בלתי מתפשרת לארץ ישראל… והנה לפני פחות מ- 15 שנים ראיתי תנועה רעיונית נהדרת מתנפצת לרסיסים. כשבאתי בתדהמתי לבקש את חבריי מאז, מצאתי אותם מקוננים על בניהם…אבל במקומם, בחבלי ארץ ישראל לא ברור, מצאתי מתיישבים מגשימים מסוג אחר, שארבע כנפות מזדקרות מתוך מכנסיהם. שמוכנים מדי יום להסיע את ילדיהם לבית הספר השכן, תוך מטר אבנים וחירוף נפש, כאשר השכפ"ץ היחיד עליהם הוא הכיפה הסרוגה שלראשם…"

הדובר, בהמשך דבריו, מנגיד את נוער הדיסקוטקים, אל הנוער המפגין למען שלימות הארץ. כזכור מפרק א', המוטיב של הדיסקוטקים כמאפיין את התרבות החילונית שזור רבות בשידורי המפד"ל הן ב- 1984 והן ב- 1996:

"דגל היהדות ימשיך להתנופף בידי קומץ תמהוניים חובשי כיפות סרוגות, מנוב שברמת הגולן ועד סוסיא שבדרום הר חברון…"

דובר נוסף המחדד את תחושת ההערכה שחשים חילונים רבים, כטענת המפד"ל, כלפי המתיישבים בשטחים המוחזקים הופיע בתשדיר חילונים תומכי מפד"ל:

"אני חילוני כי כך חונכתי וזו המציאות… אני ורבים חילונים כמוני רואים יום יום את המתנחלים חובשי הכיפות הסרוגות וגם את המתנחלים החילונים מסתכנים יום יום, נתונים כל הזמן למרצחים בנפש מבחוץ ורוצחי אופי מבית וכואב לי הלב, אני רוצה לחזק אותם, הלוואי כל עם ישראל כמוהם".

המתיישבים ביהודה ושומרון מוצגים כיהלום שבכתר מבחינת הציונות הדתית בשידורי המפד"ל, נכון ל- 1996.

תחום קליטת עליה ופועלה של תנועת בני עקיבא לקירוב לבבות בחברה הישראלית:

עולה אתיופי ממבצע שלמה בתשדיר הסיכום של המפד"ל:

"כשאני הגעתי לארץ במבצע שלמה אנשים מבני עקיבא היו מסתובבים בכל הקרוואנים, בכל המרכז קליטות, והיו, כל הלילה היו מפתיעים אותנו ומדברים איתנו, ככה, לוחצים את היד, יושבים ככה מעורבב, בלי לעשות אפליות, כמו אחים, מיד אנחנו ידענו אנשים האלה אחים שלנו ואוהבים אותנו"

הבאתו של עולה אתיופי נועדה לסמן את הקירבה בין הציונות הדתית לעולים החדשים ואף כאלו שהציבור החרדי והחילוני מסתייג מהם."

תחום הצבא אינו מוזכר כמעט בתשדירים אותם בחנתי, אולם יש לציין שמספר ימי שידורים נמחקו בטעות בספריית המדיה, אשר מתעדת זה שנים רבות את תעמולת הבחירות לכנסות ולראשות הממשלה. אחד מימי השידורים אשר נמחקו נפתח בתשדיר תעמולה של המפד"ל. רצה הגורל ויום קודם נרצח צעיר מאחד היישובים מיש"ע על רקע לאומני. סביר להניח כי תשדיר זה חידד את המסרים על אודות ההקרבה והאומץ של מתיישבי יהודה ושומרון.

נתניהו והמפד"ל:

בחירות 1996 היו הראשונות לראשות הממשלה ולכנסת, מה שאיפשר למפלגות השונות להציע לבוחריהם בעד מי להצביע לראשות הממשלה, או להימנע מהמלצה שכזו, ותוך כדי כך לעסוק בחשיבות כוחם בממשלה שתוקם אחרי הבחירות. המפד"ל בבחירות 1996 תמכה במוצהר בבנימין נתניהו, מועמד הליכוד (בבחירות 1999 לא הצהירה המפד"ל בתשדירי התעמולה על בחירה בנתניהו, למרות שהתשדירים היו באווירה ימנית חזקה ביותר, הכוללת הצבעה על הישגי המפד"ל בפיתוח וטיפוח יהודה ושומרון).

מבחר ציטוטים המסבירים מדוע עם ההצבעה לנתניהו יש לשלשל ב', מפד"ל לקלפי:

"האפשרות להכניס שני פתקים בקלפי השנה, זה נותן את האפשרות להצביע לביבי ולחזק אותו עם הימין של המפד"ל. הימין של המפד"ל ישמור על ביבי שלא יעשה שטויות”

“אם פעם חשבנו שצריך להצביע למפלגה גדולה, היום אפשר פתק אחד לביבי נתניהו ופתק אחד למפלגה דתית שהיא תשמור על האינטרס של החינוך הדתי, ולא רק החינוך הדתי לציבור הדתי אלא על החינוך לכל עם ישראל"

"אני חושב שבממשלה הימנית שתקום, בע"ה, אחרי הבחירות, חיוני שיהיה כוח שיונק מן השורשים שהוא הכוח האידיאולוגי שיכתיב את המדיניות על ארץ ישראל לא כנדל"ן, על מדינת ישראל כמדינה עם פרצוף יהודי, ועם דם יהודי שאינו הפקר".

מורשתו של עם ישראל:

בשידורי התעמולה של המפד"ל נכון לבחירות 1996, הושם דגש על הסכנה מהינתקות עם ישראל ממורשת ישראל. שני אירועים שאירעו בתקופת מערכת הבחירות נפלו לידי המפד"ל כפרי בשל: הגרלת בחינות הבגרות במשרד החינוך עליה החליט השר דאז אמנון רובינשטיין, ודאגתו של הנשיא דאז, עזר וייצמן, לכל הנוגע למודעותו של הנוער למורשת היהודית.

מדברי מנהיג המפד"ל, זבולון המר:

"מי שיש לו אוזניים ולב ורגישות להקשיב, יודע שהעם רוצה מסורת, שורשים וערכים… נשיא המדינה שלנו אמר שהוא לא ישן בלילה בגלל חוסר הזהות היהודית של הנוער. המון אנשים חילוניים ומסורתיים מתקשרים למפד"ל ומבקשים להצטרף, ושואלים אותנו איך אפשר לעזור. אלפים, בכל רחבי הארץ. הם לא באים לחזור בתשובה ולהפוך לדתיים- אז מה הם מחפשים? מסורת וערכים יהודיים וציוניים, מפני שהם מבינים שהעתיד של המדינה תלוי בזה…"

ובאשר להגרלת בחינות הבגרות:

"השנה יצא להם ברולטה לא תנ"ך, לא מחשבת ישראל, לא היסטוריה יהודית, לא ספרות עברית. צריך להחזיר את המורשת והמסורת והערכים, את הדגל, את ההמנון, את המוטיבציה לצה"ל, התיישבות, חלוציות, ציונות, יש כל כך הרבה צימאון, ויש כל כך הרבה אנשים שרוצים ומוכנים לשמור על הזהות היהודית שלנו. חשוב מאד שנהיה גדולים וחזקים"

על מנת לחזק את המסר התייצבה באולפן המשדרים אימו של נחשון וקסמן, חייל צה"ל ציוני דתי שנחטף ונרצח בידי מחבלים ב- 1994. מדברי האם בנוגע לדבריו של הנשיא וייצמן:

"אתמול כששמעתי את הנשיא וייצמן אומר שהנוער בארץ הזאת איננו יודע מאומה על תולדות עמם ועל השורשים שלהם חשבתי לעצמי שזה האסון האמיתי של פני הדור. שלושת בנינו הגדולים שירתו ביחידות קרביות בצבא, מתוך אמונה שלימה על זכותנו בארץ הזאת, מתוך אהבה גדולה לעם הזה. בזה כוחנו".

הגברת וקסמן מדגישה את הקישור בין אמונה בערכים היהודיים והכרת המורשת, לבין יכולת להילחם למענם ולחרף את הנפש עליהם.

חילונים תומכי מפד"ל:

בניגוד לבחירות 1984, אז פנתה המפד"ל אל הבוחרים הדתיים בתחינה כי ישמרו על האינטרסים המגזריים שלהם ועל צביונה היהודי של המדינה, בבחירות 1996 פנתה המפד"ל לקהלים נוספים, בקמפיין "חילונים תומכי מפד"ל"- אנשים אשר אינם דתיים לאומיים על פי הגדרתם העצמית, אך חשים הערכה לאינטרסים של מגזר זה. להלן מבחר ציטוטים:

"מפד"ל, זאת מפלגה שמשלבת ימין וציונות, ואני בתור חילוני מזדהה עם הדרך הזאת".

"אני חילונית ואני מצביעה מפד"ל, כי אני חושבת שהמפד"ל זה המצפן הערכי של החברה הישראלית".

"אני לא יודע אם אתם ראיתם, אני ראיתי את חברת הכנסת ענת מאור מ"מרץ" מפזזת ורוקדת משמחה עם דגל אש"ף ברחובות יריחו, עטופה. אז אמרתי באותו רגע, אולי אתעטף בטלית, וקניתי טלית".

"החינוך שאני רוצה שהבן שלי יקבל הוא חינוך יהודי, הוא חי במדינה יהודית, שלא יהיה מנותק מהיהדות."

את הדוברת האחרונה מחזק ראש המפד"ל, זבולון המר:

"הסופרים שלהם אומרים, צריך פה שתהיה פה מדינה ים תיכונית- אנשים יבלו, אנשים ילכו, ילכו לשפת הים, זה מה שצריך- בתי קפה על שפת הים. ככה יכולה להתקיים מדינת ישראל? אם אין תוכן יהודי משותף, גם לא יהיה גורל משותף"

לסיכום:

בבחירות 1996 לכנסת ה- 14 היוו שידורי התעמולה של המפד"ל שידורי מצב רוח, כלומר- שידורים הנועדים לדרבן את הבוחרים, לעודד אותם ואת הפעילים לפעולה. בניגוד לקמפיין 1984, לא תקף קמפיין זה כל מפלגה. לבד מענת מאור, חברת כנסת מאת מרץ, לא הוזכרו חברי כנסת וסיעות כלל, להוציא, כמובן, המפד"ל. יושב ראש המפד"ל זבולון המר, הרבה להופיע תוך שהוא נוגע בנושא החינוך ומסביב לו: ערכים יהודיים, מורשת וכו'. חברי כנסת אחרים מהמפד"ל לא הופיעו אך הופיעו אזרחים רבים תומכי מפד"ל, וכן הרב מרדכי אליהו בברכה לזבולון המר, ובנו של הבבא סאלי שטען כי משפחתו מפד"לניקית מדורי דורות..

סיכום:

המפד"ל בשנת 1984 והמפד"ל בשנת 1996, אותן הבאתי בניתוחי ע"פ ציטוטים בעבודה זו, וכן שידורי התעמולה בשנת 1999 ובשנת 2003, של מפלגה הקרויה "מפד"ל", ממש אינם אותה מפלגה.

ב- 1984, המפד"ל היא מפלגת מחנה הניצבת בתווך בין המפלגות הגדולות ומבקשת מהבוחרים בתחינה כי לא ידלדלו את כוחה ויפגעו אגב כך בציונות הדתית כולה ובהישגיה.

ב- 1996, מפלגה בשם "המפד"ל", ימנית, מיישבת, מבליטה את תושבי יהודה ושומרון וההערצה שחשים כלפיהם ישראלים רבים, ביניהם חילוניים.

ב- 1999, יעברו שידורי התעמולה של המפד"ל טרנספורמציה לעבר סיסמאות חוזרות על עצמן בנוגע להישגיה בממשלה, וכיצד היא, ימין חכם, נשארה בממשלה ושמרה על שלמות כל היישובים ביש"ע, פיתוחם, סלילת כבישים עוקפים בשטחים ועל מוסדות החינוך הדתי. בשנה זו שוב חזרה המפד"ל לתקוף מפלגות ובעיקר מימין לה, כאלו שאינן מצטרפות לממשלה.

זבולון המר ב- 1996, והרב יצחק לוי ב- 1999, הרבו בהופעות הרבה מעבר לד"ר יוסף בורג, בבחירות 1984, שהופיע בתשדירים אשר בחנתי שלוש פעמים בלבד.

אולם כל זאת כאין וכאפס לעומת קמפיין 2003. קמפיין זה מציג את אפי איתם, ראש המפד"ל, כקצין הבא מהצבא דרך המפד"ל לגאול את המדינה. אפי איתם מתהדר בתשדירי התעמולה כיצד עודד את שרון, ראש הממשלה, לצאת למבצע "דין וחשבון" ומבטיח לפעול למניעת הקמת מדינה פלסטינית ולסילוק ערפאת. הקמפיין בשנת 2003 רצוף חזרות (מייגעות) על נתונים, הוא תוקף את הליכוד בעיקר, וכן את המפלגות החילוניות. המפד"ל הינה מפלגת מחנה בתשדיריה על פי הבחירות ב- 1984 וב- 1996, מושם דגש על תחום החינוך לערכים יהודיים ועל גישור בין חלקי החברה הישראלית- חילונים ודתיים, עולים וותיקים, וכן, ב- 1996, פיאור והידור של המפעל ההתיישבותי ביהודה ושומרון כמבטא את כל הערכים והאידיאלים של הציונות הדתית.