האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

קוראות וקוראים יקרים שלום,

כמו כל סיפור טוב, אפשר לגלות את הסוף בהתחלה, כי התהליך הוא מה שמעניין באמת.

ביום שישי, שמחתי לפרסם באתר מכובד זה כי כל המעוניין להתארח בליל סדר משותף לעיוורים, מוזמן ליצור קשר עם אורלי מבית חינוך עיוורים. את זאת עשיתי על סמך מכתב שהגיע אליי מטעמם של מר הרצל מוכתר, מנהל המרכז לעיוור ומר זוהר נאור, חבר הנהלת המרכז לעיוור, שני אנשים רציניים המסורים לציבור העיוורים. לפי המייל, וכך גם נאמר בשידור רדיו מאת השדרן גבי גזית, מר רשלבך, מנכ"ל בית חינוך עיוורים, חזר בו מסירובו לארח ארוחת ליל סדר לעיוורים בודדים בליל סדר הקרוב, ואף פרסם אותו מר רשלבך הנכבד מספר טלפון ליצירת קשר עם הגברת אורלי, איתה היה לי העונג לשוחח אמש.

הגברת אורלי הנלבבת, אשר היא מזכירתו, הייתה אמורה לאסוף את שמות האנשים החפצים לסעוד את סעודת ליל הסדר בבית חינוך עיוורים ובכך כמובן ליהנות מחברותא נאה במהלך ארוחה חגיגית.

יום ראשון בערב, אני לוגם פחית בירה צוננת לסיומו של יום חיפושים באינטרנט והנה מגיע אליי מייל. מר רשלבך חזר בו מהסכמתו לארח עיוורים בודדים בליל הסדר.  

טוב, יום שני בבוקר, אני מתקשר לגברת אורלי הנכבדה וכך פחות או יותר הייתה השיחה:

-"שלום אורלי"

-"שלום"

"שמי שגיא, אני מנהל קהילת עיוורים באתר אביליקו. שמחתי לפרסם ביום שישי אצלי בבלוג שכל מי שחפץ להתארח בליל הסדר, צריך ליצור קשר איתך".

והנה, בטרם הספיקותי לסיים את המשפט ניתקה הגברת הנ"ל את הטלפון בפניי. לא אמרתי נואש וצלצלתי שוב, אך הפעם לא הייתה תשובה. לא אמרתי נואש וצלצלתי ישירות אל מר רשלבך, אך גם האדון הנכבד לא ענה. אז זהו סוף הסיפור. בבית חינוך עיוורים לילדי ישראל, אשר אותו ראה בחזונו מדריך הטיולים הנודע לונץ בראשית המאה העשרים עת התהלך בירושלים, לא יתקיים השנה ליל סדר לכל העיוורים אשר לא מצאו עם מי לקיים את המצווה לספר ביציאת מצרים.

עכשיו, הסיפור האמיתי מתחיל.

פיני אסולין, בחור עיוור אשר יזם ארגון ארוחת ליל סדר לעיוורים בודדים החפצים לחגוג בצוותא, סבר כי בית חינוך עיוורים הינו מקום המתאים פיזית וערכית לקיום הארוחה המשותפת. כידוע, בית חינוך עיוורים הינו מקום המנוהל על ידי אנשים חרדים, המדקדקים מאוד במצוות היהדות. הדבר ידוע יפה כי סעודה משותפת בליל הסדר הינה מצווה מן המובחר, ועל כן לא ייפלא אם בית חינוך ישושו וישמחו לקראת מצווה כה חשובה ואף יכשירו בעונג ובששון את המקום לפסח. אך להפתעתו הרבה, ולא רק להפתעתו, סירב מר רשלבך, מנכ"ל בית חינוך עיוורים, לקיים את הארוחה במוסד המכובד. פרטים נוספים ניתן לשמוע בתוכניתו של גבי גזית אשר שודרה ב 4/4/2011.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FFGIEI&c41t4nzVQ=EE

למחרת היום, בשל הלחץ הציבורי, הודיע מר חיים רשלבך, כי הוא חזר בו מסירובו. גם לכך יש לינק.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FFGJDL&c41t4nzVq=EE

קוראות וקוראים יקרים,

בשנות ה-80 המאוחרות יצא לי להסתובב מעט במסדרונות בית חינוך עיוורים. היו שם אנשים מוכשרים ואינטליגנטיים, אשר למדו בשעות היום בבתי ספר ברחבי ירושלים , ובלילה לנו בבית חינוך. וכך, נהנו הם גם מאינטראקציה עם אנשים רגילים, גם מחינוך ברמה גבוהה וגם ממגע אדוק עם קבוצת השווים. שנים רבות חלפו מאז אותם ימים יפים, ובית חינוך עיוורים ידוע כיום בקרב ציבור העיוורים כמוסד מנוון אשר כף רגלו של תלמיד בעל פרופיל דומה לאותם חברים המכובדים שלמדו בו אי אז לא תקרב אליו.

על ציבור העיוורים לקחת את השינוי המבורך שחוללו אנשים עיוורים בספריה לעיוורים כמודל לכך שרק אנו יודעים מה הם האינטרסים שלנו ומי לא משרת אינטרסים אלה נאמנה.

חיפוש קצר, תחת מילות החיפוש בית חינוך עיוורים ואי סדרים העלה את הכתבה הזו מעיתן הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1223624.html

לסיכום, נזכור ש "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"