"עבר שבוע מאז שחזרו מורות השיקום לעבודתן, לאחר מאבק ארוך, ולאור החזר חלק נכבד מחובות העבר אשר צברו במשך שנים. לצערנו הרב, בשל המאבק הארוך והשוחק, חלק גדול מהמורות אינן מוצאות את כוחות הנפש הנדרשים ולא יחזרו לעבודתן.
יצאנו למאבק על חובות פנסיה ושכר, על תנאי העסקה, ומעל לכל- על עתידנו כקבוצה מאוחדת ועל עתיד ההדרכה השיקומית.
במהלך המאבק זכינו לתמיכה מופלאה של ציבור האנשים העיוורים, אשר עודדו את המאבק ואותנו, למרות שנפגעו מכך אישית. המודרכים בהווה ובעבר יצאו לרחובות, הגיעו איתנו לכנסת ותמכו אישית בשיחות ובמכתבים, וזאת למרות ניסיונות רבים לשים חיץ בינינו ובינם, ולהסית אותם כנגדנו.
ואכן, הקושי הגדול ביותר עבורנו במהלך התקופה האחרונה, היה הניסיונות החוזרים והנשנים של גורמים מסוימים במשרד הרווחה להשמיץ אותנו, להציג אותנו כרודפות בצע ותוקפניות, ולהתנער מהאחריות שלהם כלפינו וכלפי ההדרכה השיקומית.
להלן מספר הבהרות:
· המאבק אשר ניהלנו היה למען כל עובדי מגדלאור לשעבר, ולמען שימור ושיפור השירותים המגיעים לאנשים העיוורים בישראל.
· בניגוד לדברי משרד הרווחה, לא היה כל ניסיון לנהל עימנו משא ומתן על תנאי החזרה שלנו. נהפוך הוא – אנשי המשרד עמדו מנגד ולא סייעו כאשר פעלנו אנחנו להחזר חובות העבר, וסירבו להתייחס לדרישתנו כי עובדי מגדלאור לשעבר יחזרו לעבוד במשכורות מלאות, לאחר שהסכימו לקיצוץ מרצון במהלך התקופה בה ניסו לשקם את העמותה. כפי שאמר המפרק אשר מונה להפעיל את שירותי מגדל אור; "מדינת ישראל – משרד הרווחה והשירותים החברתיים אינו נכון כעת, כפי שלא היה נכון עד כה, לגבות את ההפעלה במסגרת הניהול המיוחדת למקרה של גירעון".
· אין לנו דבר כנגד הסטודנטיות בקורס להדרכה שיקומית – ליבנו איתן, והמאבק שלנו נועד גם עבורן ועבור תנאי עבודתן בעתיד, כפי שהבהרנו בכל הפעמים בהן נפגשנו עימן. צר לנו כי השירות לעיוור ומשרד הרווחה הזמינו אותן לקורס אשר ידעו מלכתחילה כי ייערך ללא הדרכתן של המורות הוותיקות וללא תמיכתו המקצועית של מר שמואל סיגל, שהיה תמיד האחראי על התכנים המקצועיים. צר לנו על שהסטודנטיות יזכו לתנאים גרועים אף יותר מאלה בה 'זכינו' אנחנו, ואנו תקווה כי לא יחזור על עצמו המצב בו חלק גדול מבוגרי הקורס בוחרים שלא לעבוד בתחום בשל התנאים הגרועים, כפי שקרה עם בוגרי הקורס בשנת 2000.
· אנו מזועזעות משיתוף הפעולה של שלושה מורים שיקומיים לשעבר, אשר בעת פרישתם מהעמותה קיבלו את כל הכספים שהגיעו להם עד הפרוטה האחרונה, אך לא ראו לנכון לגבות את מאבקינו הצודק והסכימו להדריך בקורס. הסכמה זאת שברה את הסולידאריות המופלאה שגילו פנסיונרים אחרים של מגדלאור, אשר סירבו כולם להדריך כאשר פנו אליהם, מתוך הזדהות מלאה עם המאבק הצודק של מורות השיקום. אפילו מדריכים מחו"ל גילו סולידאריות וסירבו לבקשות משרד הרווחה להדריך במקומנו בקורס, והגוף הבינלאומי האחראי על סטנדרטים של מקצוע ההדרכה השיקומית אף דרש שמשרד הרווחה בארץ ידאג לזכויות המורות. למרות הכעס והעלבון על החלטתן של שלום עיני יסמין ולונה, ניסינו להידבר עימם, אך פנייתנו המוצדקת זכתה להתעלמות.
כיום חלקנו חוזרות לעבוד, אך המאבק טרם הסתיים; שמנו לנו למטרה לדאוג כי הניסיון של משרד הרווחה לפורר את מקצוע ההדרכה השיקומית ולנצל את המורות לא יצלח.
נאבק כנגד הניסיון לפרק את יחידת המורות השיקומיות, נאבק על שימור ושיפור מעמד המקצוע, ונביא להכרה ואקדמיזציה שלו.
אנו מודות לכל האנשים אשר תמכו בנו עד כה, שמחות לשוב ולעבוד עימכם, ומקוות לזכות בהמשך תמיכתכם".
נשלח על ידי מירה זעפרני ב-27 בפברואר 2011
אין תגובות לפוסט |