שלום לכם, מכון התקנים הפיץ לאחרונה את טיוטת חלק 2 של תקן הנגישות. חלק זה עוסק בסביבה שמחוץ לבנין. החומר נמצא בהמשך הפוסט. אודה אם תוכלו לעבור על התקן ותעירו הערותיכם, בעיקר מתוך בחינת ההנגשות וההתאמות לאנשים עם מוגבלות ראיה. כמו בנושאים אחרים, גם בנושא הנגישות ישנם קונפליקטים בין צרכים של אנשים אלו ואחרים. לכן חשובה לי דעתכם, כמייצגים עוורים ובעלי שרידי ראיה או אנשי מקצוע בתחום זה. במיוחד אבקש את התייחסותכם לנושא צמתים ומעברי חציה. מדובר באתר בו צפים הקונפליקטים  והדילמות הללו. לפני הכניסה לבעיות אנסה להגדיר לפניכם מספר נושאים: התקן שמע ורטט לרמזור – מדובר בקופסא המותקנת בגובה של כ- 120 ס"מ מהרצפה, לצד מעבר החציה, בתחילתו ועל אי התנועה, ואשר משמיעה את הקולות ויוצרת רטט המביעים את היות האור להולכי רגל ירוק או אדום, כלומר, האם מותר לעבור או לא את מעבר החציה. על ההתקן אמור להמצא חץ הניתן להבחנה במישוש ביד המורה את כיוון החציה, שאליו מתייחס הקול והרטט המופקים על ידי ההתקן הזה. ישנם בו גם אלמנטים נוספים, שכרגע אינם מעניינים. הנמכת מדרכה – מפגש בין המדרכה למעבר החציה אשר בו המדרכה משופעת לכיוון הכביש, כך שהיא מגיעה למפלס הכביש. זאת כדי לאפשר לנעזרים בכסא גלגלים, הליכונים וכו' לרדת למפלס הכביש ולחצותו. סימן אזהרה – משטח על הרצפה, העשוי בליטות עגולות, שמטרתו להזהיר הולכי רגל מפני סכנה, תוך שהוא מורגש במגע כפות הרגליים הנעולות ובעזרת מקל. משטח אזהרה זה נמצא על המדרכה במקום הנמכתה במפגש עם הכביש.  מטרת המשטח הזה היא להזהיר הולך רגל עוור שהוא נמצא בגבול הכביש. לפני היות הנמכות מדרכה ידע עוור לעצור על שפת המדרכה, בהרגישו את המדרגה, הנוצרת על ידי אבן השפה, לפני חציית הכביש. עם ביצוע הנמכות המדרכה נוצר מצב בו עוורים לא חשו יותר את מדרגת אבן השפה, והמשיכו ללכת אל מתחם הכביש מבלי שידעו על כך.  משטח האזהרה הנ"ל אמור להורות להם לעצור בגבול הכביש. סימן מאתר – ריצוף המכיל פסים מקבילים, הניתנים למישוש בעזרת מקל או כף רגל נעולה. מטרת הסימן היא להפנות את תשומת לבו של עוור לקיום "משהו" בסביבה, שיש להתייחס אליו, בקצהו של הסימן המאתר.   בהנחיות התקן מופיעה דרישה להימצאות סימן מאתר לרוחב המדרכה או רצועת ההליכה בה, הרומז על קיום מעבר חציה בסמוך, ומוביל אל משטח האזהרה שלפני מעבר החציה.  נדרש שהסימן המאתר, העשוי פסים מקבילים, ורוחבו 60 ס"מ, כדי למנוע החטאותו בפסיעה, יהיה בכיוון ההליכה במעבר החציה, כלומר, מורה את כיוון החציה.   חשבנו שכאשר ישנו רמזור לעוורים, בעל יכולת השמעה או רטט,  יוביל הסימן המאתר אל קירבת התקן השמע והרטט.   להלן קונפליקטים שהבטחתי: 1. בהערות ציבור שנתקבלו לתקן סימני אזהרה במכון התקנים, הגיעו בקשות שסימן האזהרה יקוצר ב- 90 ס"מ, כדי שיאפשר הליכה נוחה לבעלי הליכונים, קביים, כסאות גלגלים  ושמוטי כפות רגליים.  התקן בשבדיה משאיר מרווח כזה במשטח האזהרה. כלומר, בהנמכת המדרכה יהיה איזור שלא יסומן במרקם האזהרה. במטרה למנוע מעוורים להגיע למעבר החציה למקום שאין בו סימן אזהרה כנ"ל, מתואר המצב, שבו עוור יגיע למעבר החציה תוך שהוא מזהה סימן מאתר, הנמצא לרוחב המדרכה, והמנחה אותו לכיוון הצד המסומן בסימן אזהרה . שאלתי בנושא זה: האם לדעתכם מותר לעשות הפסקה במשטח האזהרה כנ"ל? מה הסיכוי שעוור יגיע אל קטע ההנמכה שאין בו סימן אזהרה, וימשיך ללכת בלי שיהיה מודע למצב של ירידה לא מבוקרת לכביש.  מה דעתם של הנעזרים בכלב נחיה, שבהליכתם המהירה ובטוחה יחסית לא יחושו בסימן מאתר, שאמור להנחות אותם אל איזור ההנמכה המסומן במשטח אזהרה. 2. כשאין התקן של רמזור לעוורים, לאן לדעתכם אמור הסימן המאתר להורות – לאמצע משטח האזהרה ומעבר החציה או לשוליו? 3. לענין מיקום התקני השמע והרטט של הרמזור לעוורים. כרגע התקן מצדד במיקומו של ההתקן תמיד לימינו של החוצה. זאת כדי שתמיד יוכל לגעת בהתקן לשם וידוא שמיעת האות ונגיעה לשם הרגשת הרטט, זיהוי החץ, לחיצה לשם קבלת מידע מוקלט נוסף וכו'.  אנשים בעלי שרידי ראיה, המזהים את צבעי מעבר החציה, ולכן הליכתם מהירה יחסית, יעברו ליד התקני השמע הללו וידעו שזה שלימינם הוא זה שמאותת את זכות הדרך שלהם, כלומר ירוק או אדום לכיוון בו הם הולכים. 4.  בחציה דו שלבית, כאשר קיים תיזמון שונה לחלקים השונים של מעבר החציה, עלול להיווצר מצב בו חצינו חלק ראשון ב"ירוק" ומשמתקרבים לאי התנועה צריך לשמוע את האות של המשך מעבר החציה. סביר שעל אי התנועה יהיו שני התקני שמע ורטט, שאחד ישמיע אור ירוק, לאלה שחוצים את הקטע שבו עברנו זה עתה, ואות "אדום" להמשך החציה שלנו מאי התנועה והלאה. יש הגורסים שבמקרה של חציה דו שלבית לא חשוב שהתקן השמע יהיה לימינו של החוצה, אלא שכל ההתקנים יהיו באותו צד. כלומר, בחציה מכיוון אחד של הצומת כל ההתקנים יהיו מימין לחוצה, ובחציה לכיוון הנגדי, יהיו כל ההתקנים לשמאלו של החוצה. זאת כדי שעל אי התנועה יהיו שני ההתקנים, זה של הקטע שחצינו וזה של הקטע הבא, יהיו קרובים זה לזה, כדי שעוור יבין שמדובר בשני אותות שונים, וידע לבדוק מהו האות הרלוונטי עבורו.   אודה לכל מי שיעשה סימולציה בראשו או ברגליו לבדיקת תשובות לשאלות החשובות הנ"ל. כמובן, חשוב מאד להתייחס לתקן, ולברור מתוכו את הנושאים הנוגעים לעוורים ומוגבלי ראיה שונים.   השארתי לכם משימה לא פשוטה המצריכה זמן ארוך, אך אני מקווה שתעמדו בה ותעזרו לכולנו לבנות את התאמות הנגישות הטובות. לתגובות נא לשלוח לראובן בר און במייל: baronr@zahav.net.il   טיוטה לתקן ישראלי ת"י 1918 חלק 2	Draft SI 1918 part 2
פברואר 2011	2011
	ICS CODE: ##.##.##

                                                                  

 

 

נגישות הסביבה הבנויה: הסביבה שמחוץ לבניין

 

Accessibility of the built environment: Outdoors 

 

 

 

 

לביקורת ציבורית

 

מסמך זה הוא הצעה בלבד

 

 

 

 

 

 

תקן זה הוכן על ידי ועדת המומחים 117.16 – נגישות בשטחי חוץ, בהרכב זה:

ישראל אבן-זהב, נורית איבניצקי (יו"ר), אייל בן צבי, אבי ורשבסקי, דוד ילין, רג'ינה מלז'ק ז"ל, ראובן ברון

כמו כן תרם להכנת התקן יהודה מירון.

נורית הולצינגר ריכזה את עבודת הכנת התקן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הודעה על רוויזיה

תקן זה בא במקום התקן הישראלי ת"י 1918 חלק 2 מנובמבר 2001

מילות מפתח:

גישה, הסתגלות, אנשים עם מוגבלות, נכים, בנייה, עזרים לאנשים עם מוגבלות, חניה, דרכים להולכי רגל, סמלים, סימון דרכים, מעקים, מסעדים, בתי-אחיזה, כבשׁים.

Descriptors:

access, adaptation, disabled people, handicapped people, construction, aids for the disabled, parking, pedestrian roads, symbols, road marking, guard rails, hand-rails, handholds, ramps.

 

עדכניות התקן

התקנים הישראליים עומדים לבדיקה מזמן לזמן, ולפחות אחת לחמש שנים, כדי להתאימם להתפתחות המדע והטכנולוגיה.

המשתמשים בתקנים יוודאו שבידיהם המהדורה המעודכנת של התקן על גיליונות התיקון שלו.

מסמך המתפרסם ברשומות כגיליון תיקון, יכול להיות גיליון תיקון נפרד או תיקון המשולב בתקן.

 

 

תוקף התקן

תקן ישראלי על עדכוניו נכנס לתוקף החל ממועד פרסומו ברשומות.

יש לבדוק אם התקן רשמי או אם חלקים ממנו רשמיים. תקן רשמי או גיליון תיקון רשמי (במלואם או בחלקם) נכנסים לתוקף

60 יום מפרסום ההודעה ברשומות, אלא אם בהודעה נקבע מועד מאוחר יותר לכניסה לתוקף.

 

סימון בתו תקן

כל המייצר מוצר, המתאים לדרישות התקנים הישראליים החלים עליו,

רשאי, לפי היתר ממכון התקנים הישראלי, לסמנו בתו תקן:

 

זכויות יוצרים

Ó אין לצלם, להעתיק או לפרסם, בכל אמצעי שהוא, תקן זה או קטעים ממנו, ללא רשות מראש ובכתב ממכון התקנים הישראלי.

 

 

 

 

 

 

 

 

תוכן העניינים

הקדמה.............................................................................................. 1

מבוא   .............................................................................................. 1

פרק א – עניינים כלליים......................................................................... 1

1.1.        תחום התקן............................................................................. 1

1.2.        אזכורים................................................................................. 1

1.3.        הגדרות................................................................................... 2

פרק ב – דרישות תכנון........................................................................... 3

2.1.        דרכים נגישות, למעט מדרכות....................................................... 3

2.2.        כניסה נגישה............................................................................ 4

2.3.        כבשׁ....................................................................................... 5

2.4.        מדרגות................................................................................. 10

2.5.        מעליות, מעלונים, מדרגות נעות ומסועי לכת.................................. 17

2.6.        מדרכות................................................................................. 17

2.7.        חניות נגישות.......................................................................... 23

2.8.        מפרץ להעלאת נוסעים.............................................................. 27

2.9.        תחנות תחבורה ציבורית............................................................ 29

2.10.      תאורה.................................................................................. 30

2.11.      ריהוט חוץ ומתקני חוץ.............................................................. 30

2.12.      אמצעי גישה לתוך מים.............................................................. 32

2.13.      סככת צל נגישה....................................................................... 36

2.14.      מקומות ישיבה מיוחדים במקומות פתוחים להתקהלות ולהתכנסות...... 36

2.15.      מתקני משחקים...................................................................... 36

2.16.      מתקני שתיה.......................................................................... 36

נספח א – הגדרות ............................................................................... 37

רשימת מונחים................................................................................... 38

 

 

 

 

 

 

הקדמה

- תקן זה הוא חלק בסדרת תקנים הדנה בנגישות הסביבה הבנויה.

  חלקי הסדרה הם אלה:

ת"י 1918 חלק 1	-	נגישות הסביבה הבנויה: עקרונות ודרישות כלליות
ת"י 1918 חלק 2	-	נגישות הסביבה הבנויה: הסביבה שמחוץ לבניין
ת"י 1918 חלק 3.1	-	נגישות הסביבה הבנויה: פנים הבניין – דרישות בסיסיות
ת"י 1918 חלק 3.2	-	נגישות הסביבה הבנויה: פנים הבניין – דרישות משלימות לשימושים ספציפיים
ת"י 1918 חלק 4	-	נגישות הסביבה הבנויה: תקשורת
ת"י 1918 חלק 5(1)	-	נגישות הסביבה הבנויה: יחידות דיור ויחידות אכסון
ת"י 1918 חלק 6(1)	-	נגישות הסביבה הבנויה: אמצעי אזהרה והכוונה לאנשים עם מוגבלות ראייה

 

- בתקן זה יש לעיין יחד עם התקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1.

- הציורים בתקן זה אינם מסורטטים לפי קנה מידה.

בכל ציור מובאים רק הפרטים הרלוונטיים שאליהם יש התייחסות בסעיף המתאים.

 

מבוא  

כדי שתהיה נגישות לבניינים יש להבטיח נגישות גם לסביבתם, לרבות מדרכות, דרכים אל אמצעי תחבורה ומהם, שטחים ציבוריים פתוחים וכדומה. חלק זה של סדרת התקנים דן בנגישות לבנייינים ולסביבתם.

תכנון סביבה נגישה משרת את כלל החברה, לרבות ילדים, קשישים ואנשים עם מוגבלות זמנית או קבועה.

 

1.    פרק א – עניינים כלליים

1.1.       תחום התקן

תקן זה קובע דרישות מינימליות לתכנון הסביבה שמחוץ לבניין ושטחים ציבוריים פתוחים -  כך שתתאפשר  נגישות (ראו הגדרה בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1) אליהם ובתחומם(2).

1.2.       אזכורים

תקנים ומסמכים המוזכרים בתקן זה (תקנים ומסמכים לא מתוארכים – מהדורתם האחרונה היא הקובעת):

תקנים ישראליים

	ת"י 1142	-	מעקים ומסעדים
	ת"י 1279 חלק 2	-	כיסאות גלגלים: כיסאות גלגלים מונעים חשמלית, קלנועיות והמַטענים שלהם
	ת"י 1498 חלק 8	-	מתקני משחקים: אתר המשחקים
	ת"י 1918 חלק 1	-	נגישות הסביבה הבנויה: עקרונות ודרישות כלליות
	ת"י 1918 חלק 3.1	-	נגישות הסביבה הבנויה: פנים הבניין – דרישות בסיסיות
	ת"י 1918 חלק 3.2	-	נגישות הסביבה הבנויה: פנים הבניין – דרישות משלימות לשימושים ספציפיים
	ת"י 1918 חלק 4	-	נגישות הסביבה הבנויה: תקשורת
	ת"י 1918 חלק 6(1)	-	נגישות הסביבה הבנויה: אמצעי אזהרה והכוונה לאנשים עם מוגבלות ראייה
	ת"י 2142 חלק 1	-	בטיחות בשטחים פתוחים – פתרונות להפרשי גבהים: פתרונות באזורים מבוּנים
	ת"י 2252 חלק 2	-	משטחי הרמה חשמליים למוגבלי-תנועה – כללי בטיחות, מידות ופעולה תפקודית: מעלונים משופעים למשתמשים במצב ישיבה, עמידה ובכיסא גלגלים, לתנועה במישור משופע
	ת"י 5990(1)	-	מוצרי עזר לאנשים עם ליקויי ראייה ולאנשים עם ליקויי ראייה ושמיעה – אותות שמע ואותות מישושיים של רמזורים להולכי רגל
חוקים, תקנות ומסמכים ישראליים לוח התמרורים, הודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל-1970 תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, על עדכוניהן

1.3.       הגדרות

ההגדרות שבתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1 כוחן יפה בתקן זה; נוסף עליהן יפה כוחן של הגדרות אלה:

1.3.1.               מעקה

אלמנט, בבניין או מחוץ לבניין, המיועד למנוע נפילת אנשים ממפלס למפלס.

1.3.2.               מסעד

אלמנט המיועד לאחיזה, לשם סיוע להליכה, לעלייה או לירידה של אנשים בכביש או במדרגות.

1.3.3.               אָזֵן

רכיב במעקה או במסעד, המקביל למשטח שהמעקה או המסעד מותקנים בו.

1.3.4.               בית-אחיזה

פס רציף, המורכב לאורך האזן העליון של מעקה או לאורך אזן המסעד, והמשמש לאחיזה ביד.

האזן העליון של מעקה או אזן המסעד, יכול לשמש בית-אחיזה.

1.3.5.               משטח תפקוד

השטח האופקי החופשי לפני דלת, המאפשר מרחב תמרון הנדרש לתנועה של כיסא גלגלים.

1.3.6.               מקום חניה נגיש

כהגדרתו בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) על עדכוניהן.

1.3.7.    רצועת הליכה

חלק מרוחב המדרכה, הפנוי ממכשולים ומיועד למעבר חופשי לתנועת הולכי רגל בלבד.

1.3.8.    רכב גבוה

כהגדרתו בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), על עדכוניהן.

1.3.9.    גובה חופשי

המרחק האנכי בין פני הדרך לבין חלקו הנמוך ביותר של כל רכיב הנמצא מעליה.

1.3.10.  דרך נגישה מחוץ לבניין

תוואי חופשי רצוף, המחבר בין כל הרכיבים והמרחבים הנגישים בסביבה שמחוץ לבניין ובשטחים פתוחים, לרבות אמצעים להתגברות על הפרשי מפלסים.

 

1.3.11. מדרכה

חלק מרוחבה של הדרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי-רגל, בין שהוא במפלס אחד עם הכביש ובין שלא.

 

2.פרק ב – דרישות תכנון

2.1.       דרכים נגישות, למעט מדרכות

2.1.1.   כללי

דרכים נגישות (ראו הגדרה 1.3.10), יתאימו לדרישות הסעיף הדן בדרך נגישה בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1, ונוסף על כך לדרישות סעיפים 2.1.2 - 2.1.5 שלהלן.

הערה:

גם בדרכים שאינן מוגדרות כדרכים נגישות לפי הוראות כל דין, חשוב שפני הדרך יתאימו לדרישות הנקובות בסעיפים 2.1.2 ו-2.1.3 א, ב, ג, ולדרישות התקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1 בסעיף הדן במכשולים בדרך, למעט הדרישה הדנה ברוחב דרך נגישה, זאת כדי לאפשר נגישות והתמצאות של אנשים עם מוגבלות בראייה.   

2.1.2.               מכשולים בדרך נגישה

מתקנים המוצבים בדרך נגישה עלולים להוות מכשול לאנשים עם מוגבלות ראייה, למעבר בכיסא גלגלים, למעבר עם עגלת ילדים וכדומה.

מתקנים שיש להציבם בדרך, לרבות דרך נגישה, לצִדה או מעליה, ימוקמו כך שיעמדו בכל הדרישות הנקובות בסעיף הדן במכשולים בדרך בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1.

2.1.3.               פני דרך נגישה

פני הדרך הנגישה, לרבות הפרשי הגבהים, יתאימו לדרישות המפורטות בעניין זה בסעיף הדן בפני הדרך בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1. נוסף על כך יעמדו פני הדרך הנגישה בדרישות אלה:

א.   יתוכננו כך שיתאפשר ניקוז מים מהם.

ב.    כאשר יש מישקים בפני הדרך, הפרש הגובה בין פני מילוי המישק לבין פני הנקודה הגבוהה ביותר

של פני הדרך לצִדי המישק לא יהיה גדול מ-2 מ"מ. דרישה זו אינה חלה על סימני אזהרה והכוונה לאנשים עם מוגבלות בראייה. על סימנים אלה חלות דרישות התקן הישראלי ת"י 1918 חלק 6(1).

ג.    דרך נגישה להולכי רגל תובחן באמצעות ניגוד חזותי וניגוד מישושי בינה לבין סביבתה, לכל אורכה, ככל האפשר, כמפורט באחד הסעיפים שלהלן:

       1. פני הדרך יתאימו לדרישות החלות על סימן מוביל מטיפוס 1(3) בתקן הישראלי ת"י 1918     

           חלק 6(1).

       2. לפחות חלק מפני הדרך או לפחות חלק מפני השטח הצמודים לאחד מצדי הדרך, יתאים                                       לדרישות החלות על סימן מוביל מטיפוס 2(3) בתקן הנזכר לעיל.

       3. בשול אחד לפחות של הדרך יתקיימו הדרישות החלות על סימן מוביל מטיפוס 3(3) בתקן הנזכר                לעיל.

       הערה:

       רצוי שלאורך אותה דרך ייעשה שימוש רק באחד מטיפוסי הסימנים המפורטים לעיל; אבל אם לפי דרישות התכנון, אפשר להשתמש בכמה טיפוסים, יש להבטיח שיקושרו זה לזה ברציפות, באופן שאדם עם

       מוגבלות בראייה העוקב אחר סימן מסוים יזהה את המשך הסימן המוביל, גם אם השתנה טיפוס הסימן בנקודה מסוימת לאורך הדרך.

ד.    המרקם של פני המִדרכים לא יהיה בעל עיבוד גס (כגון עיבוד "טובזה", עיבוד "טלטיש גס" וכדומה, באבן טבעית) המקשה על התניידות הולכי רגל, עם אמצעי עזר להתניידות, או בלעדיהם, ועל המתניידים בכיסא גלגלים. דרישה זו אינה חלה על סימני אזהרה והכוונה לאנשים עם מוגבלות בראייה. על סימנים אלה חלות דרישות התקן הישראלי ת"י 1918 חלק 6(1).

ה.    במקומות שבהם מפלס פני הדרך גבוה ביותר מ-20 ס"מ ממפלס השטח הצמוד לדרך, נדרשים רכיבי הגנה בשולי הדרך, המתאימים לדרישות שבסעיף 2.3.7(4).

2.1.4.   רוחב דרך נגישה

הרוחב החופשי של דרך נגישה יתאים לנדרש בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1.

במקומות שנדרש לגביהם בהוראות כל דין, שרוחב הדרך הנגישה יהיה גדול יותר מהנדרש לעיל, כדי לאפשר מעבר דו-סטרי לשני כיסאות גלגלים או לשתי קלנועיות מדגם C(5), או כדי לאפשר סיבוב של קלנועית ב-º180, יהיו מידות הדרך 170 ס"מ  200 ס"מ.

הערה:

בדרכים נגישות ששיפוען 3% - 5%, משטחי הביניים (ראו הגדרה בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1) יכולים לשמש מעבר דו-סטרי או לצורך סיבוב.

2.1.5.   שיפוע דרך נגישה

2.1.5.1.  שיפוע רוחבי

השיפוע הרוחבי של דרך נגישה לא יהיה גדול מ-1.5%. במקומות שתנאי השטח בהם אינם מאפשרים לעמוד בדרישה זו, מותר שיפוע רוחבי עד 2% לאורך 10 מ' לכל היותר, או עד 2.5% לאורך 6 מ' לכל היותר.

2.1.5.2.  שיפוע אורכי ומשטחי ביניים

שיפוע אורכי ומשטחי ביניים בדרך נגישה, למעט מדרכות, יעמדו בדרישות אלה:

- אם השיפוע האורכי של דרך נגישה גדול מ-3% ואינו גדול מ-5%, יהיו לאורך הדרך משטחי ביניים, באופן שהפרש הגובה בין שני משטחים סמוכים לא יהיה גדול מ-100 ס"מ.

- אם השיפוע האורכי של דרך נגישה גדול מ-5%, תתוכנן הדרך ככבשׁ ותתאים לדרישות סעיף 2.3.

2.2.          כניסה נגישה

א.  אם כניסה לשטח פתוח צמודה לדרך או למדרכה (הגדרה 1.3.11), יימצא לרוחב הדרך או המדרכה האמורה סימן מאתר, המתאים לדרישות התקן הישראלי ת"י 1918 חלק 6(1)(3). הסימן המאתר יימצא מול פתח הכניסה.

     לחלופין או נוסף על כך, יותקן בכניסה שלט קולי המתאים לדרישות התקן הישראלי ת"י 1918 חלק 4(6).

ב.  כניסה נגישה תהיה ניתנת לזיהוי בבירור.

ג.  בדלת או בשער בכניסה נגישה, שאינם ניתנים לפתיחה עצמאית מבחוץ, תותקן מערכת קשר פנים    ("אינטרקום") המתאימה לנדרש בעניין זה בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 4.

ד. כניסה נגישה מקורה תתאים לדרישות בסעיף הדן בכניסה מקורה שבתקן הישראלי ת"י  1918

       חלק 3.1.

ה. הרוחב החופשי בפתח של כניסה נגישה לא יהיה קטן מ-110 ס"מ.

ו.  כוח ההפעלה הנדרש לפתיחת דלת או שער בכניסה נגישה יתאים לנדרש בעניין זה בתקן הישראלי           ת"י 1918 חלק 3.1.

ז.  לפני דלת או שער בכניסה נגישה יהיו משטחי תפקוד כנדרש בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 3.1.

ח. ידיות המותקנות בדלתות ובשערים בכניסה נגישה יתאימו לנדרש בעניין זה בתקן הישראלי

     ת"י 1918 חלק 3.1.

2.3.    כבשׁ

2.3.1.    כללי

כבש המהווה חלק מדרך נגישה, למעט כבש המוביל אל גשר או אל מעבר תת-קרקעי להולכי רגל(7), יתאים לדרישות אלה:

א. הכבש ימוקם קרוב ככל האפשר אל הדרך העיקרית המיועדת לשימוש הציבור.

ב. הפרש הגובה בין מפלסים שניתן לגשר ביניהם באמצעות כבש, לא יהיה גדול מ-300 ס"מ.

ג.  אם הפרש הגובה גדול מ-300 ס"מ, או כשתנאי השטח אינם מאפשרים גישה באמצעות כבש, יותקן אמצעי העלאה אחר, כנדרש בהוראות כל דין.

2.3.2.               שיפוע  אורכי בכבשׁ

שיפוע אורכי בכבש יעמוד בדרישות אלה:

א. שיפוע מהלך כבש בין משטחי הביניים יהיה קבוע.

ב.  השיפוע האורכי המרבי של כבש יהיה 8%(8).

ג.  אם שיפוע הכבש גדול מ-6% יהיו בסמוך לו מדרגות המשרתות את אותה הדרך.

     המדרגות יתאימו לדרישות סעיף 2.4.

ד. בכבש שמהלכיו מעוקלים, הרדיוס הפנימי של הכבש לא יהיה קטן מ-300 ס"מ והשיפוע האורכי לא יהיה גדול מ-8% (ראו ציור 2ד).

ה. אם אי אפשר להתקין כבש העונה על דרישות סעיף ב, או כאשר נדרשים צירופים מסובכים של כבשים ומישורים, מותר ששיפועו של הכבש יהיה 10% לכל היותר במקומות המותרים לפי הוראות כל דין,

2.3.3.    רוחב הכבשׁ

הרוחב החופשי של פני הכבש יהיה 130 ס"מ לפחות.

2.3.4.    משטחי ביניים בכבשׁ

2.3.4.1.     משטחי ביניים יהיו במקומות אלה:

א. בראשו ובתחתיתו של כל מהלך כבש (ראו ציור 1);

ב.  במקומות שבהם הכבש משנה כיוון (ראו ציורים 1 ו-2);

ג.  כל הפרש גובה של 75 ס"מ לכל היותר (ראו ציור 1).

2.3.4.2.     משטחי הביניים יעמדו בדרישות אלה:

א. שיפוע משטח ביניים בכבש לא יהיה גדול מ-2%, בכל כיוון.

ב. המידות המינימליות של פני משטח הביניים בכבש יהיו 130 ס"מ ´ 130 ס"מ.

ג.  באחד מכל שלושה משטחי ביניים יהיה הרוחב 170 ס"מ והאורך 200 ס"מ לפחות (ראו ציור 3), כדי לאפשר מעבר דו-סטרי מקומי לשני כיסאות גלגלים או לשתי קלנועיות מדגם C(5) (במניין משטחי הביניים לא נכללים המשטחים שבקצות הכבש).

ד. זווית המפגש בין ציר הכבש למשטח הביניים תהיה °90 (ראו ציור 2).

 

 

 

ציור 1 – משטחי ביניים בכבשׁ (המידות בסנטימטרים)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2א

2ב

 

 

2ג

2ד

 

 

ציור 2 – דוגמות למפגש בין כבשׁ למשטח ביניים (המידות בסנטימטרים)

 

 

ציור 3 – דוגמות למשטחי ביניים מורחבים בכבש (המידות בסנטימטרים)

2.3.5.    פני השטח

פניו המוגמרים של הכבש, לרבות משטחי ביניים ומשטחי תפקוד שלו (הגדרה 1.3.5), יתאימו לנדרש בסעיף 2.1.3.

2.3.6.    בתי-אחיזה בכבשׁ

בכבש המגשר על הפרש גובה גדול מ-20 ס"מ יותקנו בתי-אחיזה, העומדים בדרישות אלה:

א.   בתי-האחיזה יותקנו משני צִדי הכבש (ראו ציור 4א).

ב.    אם יותקן בכבש רחב בית אחיזה מרכזי, הרוחב החופשי של פני הכבש משני צִדי בית-האחיזה המרכזי, יהיה 130 ס"מ לפחות.

ג.    קצותיהם של בתי-אחיזה שאינם רציפים(9) יימשכו לפחות 30 ס"מ מעבר לקצה שיפוע הכבש, במקביל לפני משטחי הביניים הגובלים עם הכבש בשני קצותיו, אלא אם אין הדבר אפשרי בגלל הפרעה במעבר (כגון: פתח או בליטה היכולה להוות מכשול) (ראו ציור 4).

ד.    קצות בתי-האחיזה יהיו מכופפים כלפי מטה או הצִדה כך שלא יהוו מכשול. הרדיוס הפנימי של הכיפוף יהיה 6 ס"מ - 8 ס"מ. לחלופין, קצות בתי האחיזה יהיו מעובים ונטולי פינות חדות,   

         כגון סיומת שצורתה כדור (ראו ציור 10).

ה.   הפן העליון של בית-האחיזה יהיה בגובה 90 ס"מ - 95 ס"מ מפני השטח המוגמרים של הכבש

        (ראו ציור 4ב).

       אם נדרש בדין או בהסכם בית-אחיזה שני, נמוך יותר, הוא יותקן בגובה 70 ס"מ - 75 ס"מ.

 

 

ו.    הפן הפנימי של בית-האחיזה לא יחרוג יותר מ-5 ס"מ מחוץ לכבש או למשטח, והרוחב החופשי בין

       בתי האחיזה לא יהיה קטן מ-130 ס"מ.

ז.    המבנה, הגימור וההתקנה של בית-האחיזה יתאימו למפורט בסעיף 2.4.7.

 

 

 

 

 

4א – מבט על

 

 

  

 

4ב – מבט צד

ציור 4 – בית-אחיזה בכבש (המידות בסנטימטרים)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2.3.7.    רכיבי הגנה בשולי כבשׁ

בשוליהם של כבשים ושל משטחי הביניים שלהם, שאינם במפלס אחד עם השטח הצמוד להם או שאינם צמודים לקיר, יותקנו רכיבי הגנה.

רכיבי ההגנה לא יגרעו מרוחב הכבש, כנדרש בסעיף 2.3.3.

גובה פניו העליונים של רכיב ההגנה יהיה 9 ס"מ לפחות מעל פניהם המוגמרים של הכבש ומשטח הביניים (ראו ציור 5א).

גובה תחתית רכיב ההגנה יהיה 5 ס"מ לכל היותר מעל פניהם המוגמרים של הכבש ומשטח הביניים (ראו ציורים 5ב-ג).

 

 

5א

5ב

5ג

ציור 5 – דוגמות של רכיבי הגנה לכבש (המידות בסנטימטרים)

2.4.       מדרגות

2.4.1.    מהלך המדרגות

במהלך מדרגות יהיו 3 מדרגות לפחות; בכל מהלך יהיו מידות רומים אחידות ומידות שלחים אחידות; רוחב מהלך המדרגות לא יהיה קטן מ-110 ס"מ (ראו ציור 8); הפרש הגובה המרבי בין שני קצות מהלך המדרגות יהיה 150 ס"מ לכל היותר;

בסוף כל מהלך מדרגות יהיה משטח ביניים, שמידתו, הנמדדת מקצה רום המדרגה, לא תהיה קטנה  

 מ-120 ס"מ (ראו ציור 8).

הערה:

מדידת רוחב מהלך המדרגות תיעשה כנדרש בעניין זה בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) על עדכוניהן.

2.4.2.    שלח ורום של המדרגה

רוחב(10) שלח מדרגה, הנמדד אופקית בין קצות שני שלחים עוקבים, לא יהיה קטן מ-31 ס"מ

(ראו ציור 6).

גובה רום מדרגה לא יהיה קטן מ-10 ס"מ ולא גדול מ-15 ס"מ (ראו ציור 6).

רומי המדרגות לא יהיו פתוחים(11) או עם אפי מדרגה(11) חדים (ראו ציור 7).

מידות השלח והרום של המדרגה נקבעות לפי הנוסחה:

(61 - 63) ס"מ = שלח ´ 1 + רום ´ 2

על אף האמור לעיל, אפשר שרוחבו של כל שלח במהלך מדרגות המחושב לפי הנוסחה למידות השלח והרום של המדרגה, יגדל ב-61 ס"מ עד 63 ס"מ (להלן: תוספת), או יגדל בשתי תוספות, ובלבד שרוחב השלחים במהלך מדרגות כאמור יהיה זהה.

2.4.3.    אפי מדרגה(11)

אפי המדרגה יעמדו בדרישות אלה:

א. לא יבלטו יותר מ-4 ס"מ מעבר לקו רום המדרגה (ראו ציור 6).

ב.  לא יהיו בעלי זוויות חדות (אפים בעלי זוויות חדות מונעים את כף הרגל מלהחליק במעלה הרום - ראו ציור 7). רדיוס העיגול או הקיטום של אף המדרגה לא יהיה גדול מ-2 ס"מ (ראו ציור 6).

ג.  במקומות שבהם רומי המדרגות משופעים, או אפי המדרגות בולטים בשיפוע מעבר לקו רום המדרגה, זווית השיפוע תהיה גדולה מ-°60 (ראו ציור 6).

ד.  על אפי המדרגה יהיו פסי אזהרה כנדרש בסעיף 2.4.5, כדי שיהיה אפשר להבחין בהם בקלות.

 

 

ציור 6 – מדרגות – מידות רומים, שלחים ואפי מדרגה (המידות בסנטימטרים)

 

 

 

ציור 7 – דוגמה למדרגות לא תקניות

2.4.4.    פני השטח

פני השטח המוגמרים של המדרגות, לרבות משטחי הביניים, יתאימו לנדרש בסעיף 2.1.3.

סימני האזהרה יתאימו לנדרש בסעיף 2.4.5.

2.4.5.    סימני אזהרה למדרגות

סימני אזהרה למדרגות נדרשים עבור אנשים עם מוגבלות בראייה, העלולים להתקשות בזיהוי המדרגות ובזיהוי תחילתו של מהלך מדרגות וסופו.

2.4.5.1.     בכל מפלסי הכניסה אל מהלכי מדרגות ומפלסי היציאה מהם, ובמשטחי ביניים שמידתם הנמדדת מקצה רום המדרגה גדולה מ-200 ס"מ, יהיו סימני אזהרה בעלי ניגוד חזותי וניגוד מישושי לסביבתם (ראו ציור 8).

סימני האזהרה יותקנו במרחק (1±30) ס"מ מקצה השלח העליון.

אורך סימני האזהרה יהיה כרוחב מהלך המדרגות ורוחבם יהיה 60 ס"מ לפחות (ראו ציור 8).

הניגוד החזותי והניגוד המישושי של סימני האזהרה יתאימו לנדרש בתקן הישראלי ת"י 1918

חלק 6(1).

2.4.5.2.     נוסף על כך, לאורך הקצה של כל שלח, במרחק שאינו גדול מ-3 ס"מ מהקצה, יהיו פסי אזהרה בעלי ניגוד חזותי שרוחבם 2.5 ס"מ לפחות, שיבטיחו שקצה השלח ייראה בבירור לאדם היורד במדרגות, אלא אם נקבע אחרת בהוראות כל דין (ראו ציור 8).

הערה:

כדי להקל את ניקוי השלח, אפשר שפסי האזהרה לא יימשכו לכל אורכו, ובלבד שאורך פני השלח הנותרים ללא פס אזהרה לא יהיה גדול מ-10 ס"מ מכל צד.

 

 

 

 

ציור 8 – סימני אזהרה למדרגות (המידות בסנטימטרים) (ציור סכמטי)

 

2.4.6.    בתי-אחיזה במדרגות

במהלכי מדרגות ובמשטחי הביניים יותקנו בתי-אחיזה, שיעמדו בדרישות אלה:

א.   בתי האחיזה יותקנו משני צִדי מהלך המדרגות (ראו ציור 8).

ב.    נוסף על כך, במהלכי מדרגות שרוחבם גדול מ-250 ס"מ יותקן בית-אחיזה  אחד נוסף, שהמרחק שלו מבית האחיזה או מהקיר הקרוב ביותר, לא יהיה גדול מ-190 ס"מ ולא יהיה קטן מ-110 ס"מ כמתואר בציורים  9א - 9ג.

ג.    בתי-האחיזה יימשכו באופן רצוף בצד הפנימי של מהלכי מדרגות המשכיים שכיוון העלייה משתנה

בהם, כגון מדרגות פרסה(11) ובמידת האפשר יימשכו גם בצד החיצוני לאורך משטח הביניים  (ראו ציור 8).

ד.    קצותיהם של בתי-אחיזה שאינם רציפים(9) יימשכו אופקית מעבר לרום המדרגה העליונה ולרום המדרגה התחתונה, למרחק 30 ס"מ לפחות, ולא פחות ממידת רוחב השלח, אלא אם אין הדבר אפשרי בגלל הפרעה במעבר (כגון: פתח או בליטה היכולה להוות מכשול) (ראו ציור 8).

ה.    קצות בתי-האחיזה יהיו מכופפים כלפי מטה או הצִדה כך שלא יהוו מכשול. הרדיוס הפנימי של הכיפוף יהיה  6 ס"מ - 8 ס"מ. לחלופין, קצות בתי האחיזה יהיו מעובים ונטולי פינות חדות, כגון סיומת שצורתה כדור (ראו ציור 10).

ו.    למעט במהלך מדרגות מעוקל, בתי-האחיזה יהיו ממוקמים בניצב למדרגות (לא באלכסון) כמתואר בציורים 9א - 9ג.

ז.    הפן העליון של בית-האחיזה יהיה בגובה 90 ס"מ - 95 ס"מ מפני קצה השלח ובניצב לו (ראו       ציור 10).

ח.   הפן הפנימי של בית-האחיזה לא יחרוג יותר מ-5 ס"מ מחוץ למהלך המדרגות או למשטח הבי