יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

גיא שמחי השתתף אמש ב"אחד נגד מאה" - אה כן, הוא בעל תואר שני, עיוור ויש לו שני ילדים


שגיא יודוביץ מתוך הבלוג של שגיא יודוביץ'



בראבו! טור משובח (עורך האתר)

אמש, כיוונתי את השעון הביולוגי שלי כך ששיא העוררות הפיזית שלי יהיה בתשע בערב, עת שודרה בערוץ השני התוכנית "אחד נגד מאה". וכל זאת לכבוד השתתפותו של גיא שמחי, שהינו בחור עיוור, במשדר. התוכנית "אחד נגד מאה" היא אמנם שעשועון טלוויזיה, אך מהמתוחכמים והמעניינים שבהם. ראשית כל, בזכות המנחה, אברי גלעד: אדם נעים סבר אשר מתייחס אל האדם לאדם טוב, אלא אם כן מדובר באהוד אולמרט :) אברי נמצא בצד של המתמודד אשר מטרתו להדיח מהתחרות את כל מאה המשתתפים שמולו, ולזכות במיליון שקלים. בכדי לזכות במיליון, דרך אגב, צריך להיות מורעל על טריוויה ומכוון מטרה, ובעצם להיות משתתף ממש לא מעניין. בתוכנית התארחו כבר ערבים, יהודים, עיתונאים, פעילים פוליטיים ומה לא. אמש, התארח כאמור גיא שמחי, שהינו אדם עיוור. 

 

ברצוני לדון כאן באינטראקציה בין גיא, שגרף כ65 אלף שקלים, והצליח לא רע בכלל לעלות בסולם השאלות, לבין אברי גלעד. הבה נבחן את האינטראקציה בעזרת המדדים שעיצבתי:

הליכה על בהונות ליד אדם עם מגבלה: לא. אברי לא ניסה להראות כאילו זה לא מזיז לו אם גיא הוא בלונדיני עיוור או שבדי. הוא התייחס לעיוורון כחלק מהחיים.

התייחסות אל האדם עם מגבלה כאל תינוק, או כילד קטן, או כמורם מעם: לא, לא. אברי לא קרא לגיא לא "אבאל'ה", לא "מאמאל'ה", לא קרא לו "חמוד" - בקיצור, התייחס אליו כאל אדם מן היישוב.

ויתור לאדם עם מגבלה, שהוא בעצם ויתור עליו: לא, איש לא עשה לגיא הנחות. רק מי שצופה בתוכניות באדיקות כמוני, למשל :) יודע להבין מטון הדיבור של אברי מה הוא רוצה לשדר למתמודד. אברי מנסה מצד אחד לשמור על הכללים, ולא לעזור למתמודדים, אך מצד שני הוא ממש מזדהה איתם. כשהוא רואה שהם הולכים לטעות, הוא משחק איתם בניואנסים דקים שבדקים כדי שינסו ללכת לתשובה הנכונה. אצל גיא, הוא היה דווקא יותר זהיר ולא ניסה לעזור, אך מצד שני היה חשוב לו יותר השואו של שיחה עם גיא מאשר השואו של התחרות.

 

בסעיף אחד אברי גלעד לא התנהג כפי שקיוויתי. שיחה עם האדם בעל המוגבלות - וגיא אינו אוהב את המילה "בעל מוגבלות", סליחה גיא - על המוגבלות בלבד. טוב, ברור שזה מה שההפקה ציפתה: לדבר עם אדם עיוור על העיוורון, וזה גם מה שהיה חשוב לגיא להעביר: שהוא מסתדר, שהוא איש משפחה. אולם, מי שאיננו מכיר את גיא שמחי, לא היה יכול לדעת לפי שאלותיו של אברי האם ובמה הוא עובד, מה הוא לומד, או בקיצור: השאלות של אברי נסבו רק על העיוורון ועל כלב הנחייה. מי ייתן ובעתיד יתמודד משתתף עיוור או ערבי או בעל עיניים ירוקות בשעשועוני טלוויזיה בלי שיהיה זה מאורע יוצא דופן בעיני הקהל, בעיני המנחה, או בעיני ההפקה.

 

שביב תקווה אני שואב מהתוכנית "ארץ נהדרת": כן כן, "ארץ נהדרת" אשר הציגה את המשתתפים עם מוגבלויות שהיו ב"הישרדות" וב"האח הגדול" על ייחודם ולא ויתרה להם על הסאטירה, גם כשהיתה כרוכה בלצחוק על המגבלה. במילים אחרות, מי ייתן ויצחקו איתנו על המגבלה שלנו.

 

חג שמח,

שגיא


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה