האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

כידוע, בבחירות האחרונות שנערכו בממלכה הבריטית עלתה לשלטון המפלגה השמרנית בראשות David Cameron. כבר מימיה הראשונים דיברה הממשלה על ההכרח בקיצוצים, אך כיום, הולך ומתברר כי קיצוצים אלה יתמקדו בתחומי הרווחה. בין השאר, כמובן, תקוצצנה כנראה קצבאות הנכים. המפלגה השמרנית הבריטית, שהיא מפלגת השלטון כיום, דנה בימים אלו בועידתה המתקיימת בברמינגהם על אופי והיקף הקיצוצים. מול כינוס הועידה מפגינים ארגונים רבים החוששים כי יפגעו מקיצוצים אלה. בין השאר, קם ארגון נכים בריטי חדש בשם Disabled People Against Cuts. הארגון השתתף בצעדה בת 5,000-7,000 משתתפים בראשית השבוע נגד הכוונה לקצץ בתמיכות. בלינק המצורף, קטע מהמחאה מול הועידה בברימינגהם: http://www.youtube.com/watch?v=CdFvwSlp0Aw

בתחנת הרדיו Insight, המופעלת על-ידי ארגון העיוורים הבריטי, RNIB, התקיים ראיון עם סטיב וויניארד, אחראי מדיניות וקמפיינים ב-RNIB. אני מצרף לינק לראיון: http://insight.planetwideradio.com/static/early%20edition/WELFARE%20CUTS%20TX.mp3

הנה נקודות בולטות מראיון זה. המראיין הוא אלן ראסל:

החל מחודש אפריל 2011 נתמכי הקצבאות ידרשו לעבור הערכה מחדש של זכאותם לקצבה הממשלית. המבחן החדש בעייתי מאוד, ואינו מזהה פעולות אשר בעלי מוגבלות מתקשים בהן כאשר הם שוהים במרחב ציבורי. הארגון פועל כדי שיכירו בפגמים של המבחן החדש ויתקנו אותם. המבחן החדש גם עלול להוציא אנשים רבים למעגל האבטלה ולגרום לאובדן הכנסה. וויניארד מוסיף כי בועדה המייעצת למבחן נוטים שלא לאשר אותו, ומוסיף על הפעילות הציבורית הענפה המתרחשת.

כזכור, בארה"ב ב-1990 ובישראל בשנת 2000 הביאה מחאת נכים נגד תנאיהם להקמת ארגוני נכים ולשינוי חברתי בהובלת הנכים עצמם.

מבטיח להמשיך לעקוב אחרי המאבק הבריטי,

שגיא יודביץ'

אם נבחן את רשימת נקודות המפגש המאתגרות בין אנשים עם וללא מוגבלויות, נמצא קווים מקבילים לא מעטים באותן סיטואציות כאשר מדובר באנשים מקבוצות מוחלשות שונות. ניקח לדוגמא שלוש קבוצות מוחלשות ונערוך השוואה בין התנהגות כלפיהן לבין התנהגות כלפי אנשים עם מוגבלויות:

הקבוצות שלנו הן: הומו-לסביים, נשים ומשפחות שכולות.

רצון לקחת אחריות על אדם עם מוגבלות שנמצא בסביבה: לא פעם באוטובוס ניתן לשמוע גברת השואלת בקול מתנשא "לאן אתה צריך לנסוע?" או "אתה יודע מתי אתה יורד?". זה יכול להיות אדם עיוור, או אדם עם מוגבלות אחרת.

שיר המקריאה שלי מציינת שגברים שואלים נשים אם הן יודעות איפה הן צריכות לרדת ואם הן מהאיזור. בציבור החרדי מרבים להתייחס להומוסקסואליות כאל מחלה ודנים בנושא כיצד "לרפא אנשים מסכנים אלה ממחלתם". מה זה, אם לא ניסיון לקחת אחריות בביטוי הכי קיצוני שלו?

אנשים עם מוגבלות המדגישים את הצורך בהכלה חברתית דורשים במפגיע לנתק את הקשר הגורדי בין מוגבלות כבעיה חברתית לבין מוגבלות כבעיה רפואית. דרישה זו מביעים למעשה גם הומוסקסואלים במצעדי הגאווה שהם עורכים. במצעדי גאווה אלה הם מדגישים כי אין הם צריכים להסתיר את נטייתם המינית, שכן אין להם במה להתבייש. זו התנהגות חברתית נורמטיבית. ניתן לשקול מצעד מקביל של אנשים עם מוגבלויות. מישהו חושב כאן שזה מיותר? בבקשה - כאשר הייתי פעיל פוליטי בימי נעוריי הסטודנטיאליים, נהגתי להלך במעונות הסטודנטים ולחלק חומרי הסברה. לא אחת ניגשו אנשים ליושב ראש אותו תא פוליטי והתריסו בפניו: "איך אתה שולח עיוור לחלק חומרי הסברה שהוא אפילו לא יודע מה כתוב בהם? הוא הרי עיוור, הוא לא רואה!". באשר למשפחות שכולות, הסרט הישראלי "מצור", אשר מספר על אלמנה שלפתע הופכת מאדם רגיל לאדם שכולם מנסים לגונן עליו. חבר של בעלה מגרש באגרסיביות את מחזריה, אנשים מביעים כלפיה רחמים אך מונעים ממנה לשמוח. ישנן תרבויות בהן מצופה מאלמנה להעקד לאחר מות בעלה.

ויתור לאדם עם מוגבלות - אבל בעצם ויתור עליו: אנשים עם מוגבלויות היוצאים לטיולים של תנועות נוער זוכים לא פעם להקלות בהקמת המחנה, או בארגון האירוע. אך יחד עם הקלות אלו הם נדחקים מהחוויה העשייתית שבקיום האירוע החברתי. הדת היהודית משחררת את האישה ממצוות שהזמן גרמן. הנימוק לכך - ויזנק ויאמר קול מחזיר בתשובה - הוא להקל על האישה, שתוכל להקדיש את זמנה למשפחה. נשים פמיניסטיות דתיות דוחות את ההקלות שההלכה מעניקה להן מתוך הבנה שמדובר כאן בתירוצים להדרתן מהספירה הציבורית. בנוגע להומוסקסואלים, כשאדם ניגש לתרום דם, הוא נשאל האם קיים יחסי מין עם גבר בחצי השנה האחרונה. מה זה אם לא ויתור למישהו - ובעצם ויתור עליו? בנוגע למשפחות שכולות, לאחר נפילתו של אסף רמון, נערך דיון נוקב בתקשורת סביב השאלה האם היה על רונה רמון לחתום לו אם לאו. איש לא השאיר כלגיטמית את ההנחה שאסף רמון היה אדם בוגר שרצה ללכת בדרכי אביו. אסף ידע שהוא יכול להיהרג, אבל בכל זאת רצה ללכת בדרכו שלו, למרות הסיכון שלמרבה הצער התממש. רוצה לומר, במובלע, הויכוח היה האם היה מותר לאפשר לאסף רמון ללכת בדרכו. רוצים עוד דוגמא? בבקשה. מוטי אשכנזי מתאר בספרו את המוצב עליו פיקד, כיצד לאחר שעמד בלחימה קשה עם הגדוד הירושלמי, סרב צה"ל לאפשר לו לחזור לחזית ושלח אותו לבקעת הירדן. מה זה, אם לא ויתור לאדם שבעצם הוא גם ויתור עליו?

הפרת המרחב הציבורי של אדם עם מוגבלות: אנשים מנסים לא פעם להימנע באופן מוגזם מהשימוש במילה "עיוור" או "נכה" ליד אדם עם מוגבלות, וההתפתלויות שלהם רק מבליטות את האחרות החברתית שהם מייחסים לאותו אדם. אנשים נוטים לאחוז ללא היסוס בעיוור או אדם עם קשיי הליכה בכדי לעזור לו גם אם לא ביקש זאת. אותם אנשים יניחו את ידם על בטנה של אישה הרה וישאלו אותה "באיזה חודש?" וכדומה. בנוגע להומוסקסואלים ולסביות, אנשים נוטים לשדך בין הומוסקסואלים או בין לסביות מתוך הנחה שדי בנטיה המינית כדי למצוא התאמה בין שני אנשים. ניתן לעבור סעיף סעיף ולראות הקבלות בין היחס לאנשים עם מוגבלויות לאנשים מקבוצות אחרות. לא דנו, למשל, בהליכה על בהונות לצד אנשים עם מוגבלויות, ביחס לאנשים עם מוגבלויות כאל ילדים או תינוקות, בנטייה שלא להטיל אחריות על אנשים עם מוגבלויות, ועוד המקלדת נטויה.

הקשר בין ילד קט לאדם עיוור מאופיין במספר שלבים:

מקורות המקורבים לילדים קטנים מאוד טוענים שדי מהר הם מבינים שמשהו אצל אותו אדם אינו כרגיל. מעט מאוחר יותר הם מבינים שזה קשור לראיה, ואז בסביבות גיל שנתיים זה קורה- הם מחליטים לערוך ניסויים לבחינת ה"תקלה". 

הילד הקט מבין שהאדם איתו הוא בא במגע לא רואה בעיניים, הוא מחליט לבדוק מה יקרה בכל מיני סיטואציות. אימו (העיוורת) יודעת איפה הוא כי כשהיא קוראת לו הוא עונה? אז מה יקרה אם הוא לא יענה לה? היא תמצא אותו? אם הוא ייגע באדם עיוור ממשפחתו בלי לדבר, האדם יזהה אותו? אדם עיוור הולך בשביל. אם הוא יעמוד לו בדרך, האם האדם ייתקל בו?

לפני שבועיים, גלעד, צעיר אחייני, חגג יום הולדת שנתיים. ארזתי את מיטלטלי וירדתי אל הדרום להשתתף בחגיגה. והנה, קרו דברים שלא קרו לפני כן. הילדון החמודון ניגש אלי ואחז במכנסיי. מעולם הוא לא עשה זאת לפני כן, כרוצה לומר "הנה אני". במהלך האירוע הוא שיחק איתי משחק בו הוא ניגש אלי ואז ברח תוך כוונה שארדוף אחריו. מובן שלא עמדתי בכללי המשחק.... האם אלה הם משחקים רגילים?

למחרת הלכנו אני ואחותי כרמית (הלא היא אימו) בשביל, והילד הקט לפתע נעמד ממש מול רגליי. האם היה זה מקרה? 

נדמה שלא. כנראה שבגיל שנתיים הילדים מבינים שלאדם הזה והזה ישנה בעיית ראייה, ומחליטים לראות כיצד זה בא לידי ביטוי. ילדים, בניגוד לאנשים רואים, מרשים לעצמם לברר מה משמעות חוסר הראיה על ידי שאלות או על ידי העמדת הנושא למבחן המציאות. 

לא פעם עיוור המתהלך ברחוב פוגש בילד האומר בקול רם- "אימא, למה הוא הולך עם מקל?", וב-"ששששששש......" המתלווה לאמירה הזו.

בואו לא נהיה תמימים. גם האימא שמה לב שעיוור מהלך ברחוב. גם עבורה זה לא דבר רגיל אבל היא כובשת את יצר סקרנותה. על פי רוב היא תנסה להתנהג באופן טבעי צבוע. אם היא תחשוב שאותו עיוור זקוק לעזרה, היא תאמר במתק שפתיים "ערב טוב" או בגירסא יהודית "שבת שלום". משמעות האמירה היא "אני כאן, בטח אתה צריך עזרה, אז תפנה אלי".

גם ילדים וגם מבוגרים שואלים שאלות על העיוורון ומה שמתלווה לו, אך יש סוגי שאלות שונים: נהגי מוניות סקרנים לדעת בדרך כלל כיצד אני מבחין בין שטרות. יש אנשים הסקרנים לדעת אם אני גר לבד, איך אני מבשל (סיכמנו כבר שלא...), ילדים ינסו לברר אם באמת אני לא רואה. הנושא הזה לא ברור להם. כיצד אדם יכול לא לראות? אך מצד שני הם יודעים שהוא לא רואה. וכאן בא המשפט "הוא עיוור-הוא לא רואה" שהם אומרים אחד לשני בקול רם. אני אוהב לשמוע את זה.

קצת חבל שכשהם גדלים, פתאום נעשה להם "לא נעים".

חג שמחת תורה שמח.

בהמשך- מאמר פרי עטו של מיכאל פז המופיע באתר האינטרנט שלו : www.michaelpaz.co.il.

בקרו באתר ועיינו בחומרים המעניינים!

מיכאל פז:

אמש, כיוונתי את השעון הביולוגי שלי כך ששיא העוררות הפיזית שלי יהיה בתשע בערב, עת שודרה בערוץ השני התוכנית "אחד נגד מאה". וכל זאת לכבוד השתתפותו של גיא שמחי, שהינו בחור עיוור, במשדר. התוכנית "אחד נגד מאה" היא אמנם שעשועון טלוויזיה, אך מהמתוחכמים והמעניינים שבהם. ראשית כל, בזכות המנחה, אברי גלעד: אדם נעים סבר אשר מתייחס אל האדם לאדם טוב, אלא אם כן מדובר באהוד אולמרט :) אברי נמצא בצד של המתמודד אשר מטרתו להדיח מהתחרות את כל מאה המשתתפים שמולו, ולזכות במיליון שקלים. בכדי לזכות במיליון, דרך אגב, צריך להיות מורעל על טריוויה ומכוון מטרה, ובעצם להיות משתתף ממש לא מעניין. בתוכנית התארחו כבר ערבים, יהודים, עיתונאים, פעילים פוליטיים ומה לא. אמש, התארח כאמור גיא שמחי, שהינו אדם עיוור. 

ברצוני לדון כאן באינטראקציה בין גיא, שגרף כ65 אלף שקלים, והצליח לא רע בכלל לעלות בסולם השאלות, לבין אברי גלעד. הבה נבחן את האינטראקציה בעזרת המדדים שעיצבתי:

הליכה על בהונות ליד אדם עם מגבלה: לא. אברי לא ניסה להראות כאילו זה לא מזיז לו אם גיא הוא בלונדיני עיוור או שבדי. הוא התייחס לעיוורון כחלק מהחיים.

התייחסות אל האדם עם מגבלה כאל תינוק, או כילד קטן, או כמורם מעם: לא, לא. אברי לא קרא לגיא לא "אבאל'ה", לא "מאמאל'ה", לא קרא לו "חמוד" - בקיצור, התייחס אליו כאל אדם מן היישוב.

ויתור לאדם עם מגבלה, שהוא בעצם ויתור עליו: לא, איש לא עשה לגיא הנחות. רק מי שצופה בתוכניות באדיקות כמוני, למשל :) יודע להבין מטון הדיבור של אברי מה הוא רוצה לשדר למתמודד. אברי מנסה מצד אחד לשמור על הכללים, ולא לעזור למתמודדים, אך מצד שני הוא ממש מזדהה איתם. כשהוא רואה שהם הולכים לטעות, הוא משחק איתם בניואנסים דקים שבדקים כדי שינסו ללכת לתשובה הנכונה. אצל גיא, הוא היה דווקא יותר זהיר ולא ניסה לעזור, אך מצד שני היה חשוב לו יותר השואו של שיחה עם גיא מאשר השואו של התחרות.

בסעיף אחד אברי גלעד לא התנהג כפי שקיוויתי. שיחה עם האדם בעל המוגבלות - וגיא אינו אוהב את המילה "בעל מוגבלות", סליחה גיא - על המוגבלות בלבד. טוב, ברור שזה מה שההפקה ציפתה: לדבר עם אדם עיוור על העיוורון, וזה גם מה שהיה חשוב לגיא להעביר: שהוא מסתדר, שהוא איש משפחה. אולם, מי שאיננו מכיר את גיא שמחי, לא היה יכול לדעת לפי שאלותיו של אברי האם ובמה הוא עובד, מה הוא לומד, או בקיצור: השאלות של אברי נסבו רק על העיוורון ועל כלב הנחייה. מי ייתן ובעתיד יתמודד משתתף עיוור או ערבי או בעל עיניים ירוקות בשעשועוני טלוויזיה בלי שיהיה זה מאורע יוצא דופן בעיני הקהל, בעיני המנחה, או בעיני ההפקה.

שביב תקווה אני שואב מהתוכנית "ארץ נהדרת": כן כן, "ארץ נהדרת" אשר הציגה את המשתתפים עם מוגבלויות שהיו ב"הישרדות" וב"האח הגדול" על ייחודם ולא ויתרה להם על הסאטירה, גם כשהיתה כרוכה בלצחוק על המגבלה. במילים אחרות, מי ייתן ויצחקו איתנו על המגבלה שלנו.

חג שמח,

שגיא

שלום וחג סוכות שמח לכל הקוראים,

ברשימה שבהמשך הפוסט, מקומות בארץ בהם מותקנת מערכת STEP HEAR. מומלץ מאוד לנסות את המערכת כאשר מגיעים למקומות הללו, כמובן לאחר רכישת השלט המתאים. ניסיתם? ראיתם שזה עוזר בהתמצאות? פנו למקומות נוספים בדרישה שיתקינו מערכת דומה גם אצלם.

להלן רשימת המקומות וקישורים לאתרי החברה:

רשימת מבנים בהם מותקנות יחידות התמצאות, קבלת מידע  וניווט קולי של STEP-HEAR™

         רכבת ישראל-תחנת סבידור-עמדת מודיעין (בגשר) בקרוב יותקנו יחידות נוספות בכניסות וביציאות של התחנה

 בנק לאומי-סניף קינג ג'ורג' ירושלים

 בימים אלה מונגשים 14 סניפים נוספים של הבנק בכל הארץ-הודעה על כך תפורסם בנפרד  

מבני עירייה

עיריית הרצליה -(ניין העיריה: מחלקת הגביה ומחלקת החינוך)

עיריות נוספות נמצאות בימים אלה בתהליך ההנגשה הקולית-הודעה על כך תפורסם בנפרד   

תחנות אוטובוס

תחנות בהרצליה- רחוב  סוקולוב 5

רחוב בן גוריון 2

בקרוב יונגשו תחנות נוספות בהרצלייה-הודעה  על כך תפורסם בנפרד

      מוסדות להשכלה גבוהה

האוניברסיטה העברית בירושלים-בקרוב יותקנו היחידות החדשות

הטכניון בחיפה

מכללת עמק יזרעאל

מכללת אחווה

אוניברסיטת בן גוריון

בנקים

בנק לאומי –כפי שצוין 

בנקים נוספים המצויים בתהליך:בנק דיסקונט, בנק הפועלים

מרכזי קניות

קניותר – נס ציונה

בתי חולים  וקופות חולים

בית חולים ברזילי באשקלון

בית חולים אסותא רמת החייל, תל אביב – בכניסה לבית החולים , עמדת המודיעין

סניף מכבי אשקלון

בתהליך:

בית חולים איכילוב

בית חולים סורוקה באר שבע

בית חולים מעייני ישועה-בני ברק                                                       

מסוף אוטובוסים

חברת דן ( בשלושה מסופים: בתחנה המרכזית החדשה, תחנת רכבת האוניברסיטה, תחנת רכבת סבידור-מרכז).

מרכזים קהילתיים

בית הלוחם אפקה

שק"ל ירושלים

המרכז לעיוור ת"א

גן עופרים

בניינים ציבוריים וממשלה

כנסת ישראל

השירות לעיוור

משרד הרווחה

בתי מלון

מלון דן תל אביב

אתרי הנצחה 

אתר הנצחה ומוזיאון גבעתי

שונות

      סניף ארומה בצומת קסטינה 

http://www.mehalev.com/

http://www.step-hear.com/

ההכרה ההולכת וגוברת בצורך באמצעי נגישות אמורה לנבוע מההנחה שלא המגבלה של האדם היא בעיה, אלא אי התאמת המקום, השירות או השפה לקשיים שיוצרת המגבלה - זו הבעיה. רוצה לומר: אם אני בונה בניין של ארבע קומות ואין בו מעלית או רמפה המאפשרת לנכים לעלות בין הקומות, אני יוצר את המגבלה ולא המגבלה יצרה את עצמה. אם הכספומטים אינם נגישים לעיוורים, כפי שהיה עד לפני שנים אחדות, לא העיוורים היו הבעיה ולא העיוורון, אלא חוסר המחשבה של מתכנתי הכספומט על פלח אוכלוסיה של משתמשים, היא היתה המגבלה. כידוע, בכנסת פועלת תת ועדה של ועדת הרווחה בראשות חה"כ אילן גילאון השוקדת על התקנת תקנות נגישות. הנושא זוכה להכרה ציבורית רבה. אך נשאלת השאלה האם החברה הישראלית מבינה את המשמעות העמוקה של נגישות. ודאי שיש פלחי אוכלוסיה שמבינים זאת יותר, ופלחי אוכלוסיה בהם ההבנה פחות נפוצה.

נקווה שתהיה לנו שנת נגישות, אבל בעיקר נגישות חברתית.

שגיא יודוביץ'

בשנות ה-90 כאשר עונת תוכניות האירוח היתה בעיצומה וחיילות התחילו להשתלב בתפקידים קרביים, ניתן היה למצוא לא פעם בתוכניתו של דן שילון, "המעגל" למשל,  חיילת שהוציאה לכודים מהריסות בתורכיה או לוחמת המג"ב שרדפה אחרי מחבל, כאורחות בעלות סיפור הירואי במשדר. 

שנים רבות חלפו מאז הלכו תוכניות אלו בדרכן האחרונה לארכיון הטלוויזיה, אך גם הצגת לוחמות בכוחות הבטחון כגיבורות הירואיות חלפה מן העולם זה מכבר.

כיום אין איש מתרגש עוד מהבחורה הדתייה הראשונה בקורס הטייס, או בכלל מהמצאותן של נשים בתפקידים קרביים.

לא כך המצב באשר לציבור האנשים עם מוגבלויות. עורכי תוכניות בטלוויזיה וברדיו וכן עורכי עיתונים ששים לכתוב על העיוור שהוא מנהל בכיר או העיוורת שזכתה במדליה אולימפית, מובן שאף אני נלהב לכתוב על נושאים אלה. אשמח מאוד לכתוב בבלוג זה על זוהר שרון למשל, שחקן גולף שזכה באליפויות עולם לא מעטות.זוהר שרון הוא עיוור.

כשכותבים על אדם עם מוגבלות שמצליח בתחום הספורט, הכלכלה והתרבות, גורמים לציבור להפנים שאנשים עיוורים יכולים לעשות הכל. אם כמובן מנגישים עבורם את האמצעים לכך.

ועל כן חשוב שארבה לספר על עיוורים , בדגש על עשייה. מצד שני, עלול להיווצר הרושם כי אסור להיות עיוור ככה סתם. או אף חמור מכך, שעיוורים בדרך כלל הינם אנשים תלותיים ולכן אנו מביאים כאן דוגמה לעיוור שאינו כזה.

הכלה מוצלחת של ציבור כלשהו עיוורים בפרט בחברה תמצא את ביטוייה בכך שאיש לא יעשה עיניין מהצלחות ויזמויות של אנשים מציבור זה. או במילים אחרות , עוד יש לנו בהחלט לאן לשאוף. 

אשמח לקבל תגובות. במייל הפרטי שלי : 

sagi.yudovitz@gmail.com 

תודה , 

שגיא יודוביץ

במפגש בין שני אנשים שאינם מתראים לעיתים קרובות, או שזוהי פגישתם הראשונה, מנסה כל אחד לרחרח מהם הנושאים העשויים לעניין אותו אצל האדם השני.

הכל תלוי, כמובן, במידת סקרנותו של המרחרח, מצב רוחו, ובחינוך הטוב שקיבל מהבית- כלומר היכן ואם בכלל אכפת לו היכן, ממוקמים גבולותיו של האדם השני.

במפגש עם עולה חדש, עשוי הפוגש להכביר עשרות שאלות על העליה עד שהעולה יחוש רצון להוריד צלחת על ראשו של המתעניין... דרך אגב, זוהי הסיבה שאני לובש כובע, גם בארוחות שבת :)

אבל כאן אנו מדברים על אנשים עם מוגבלויות.

"שלום, נעים מאוד, איך קוראים לך?"

"שגיא, ולך?"

"ירדנה".

"אתה עיוור מלידה?"

"פחות או יותר"

"אתה יודע, הייתי בדיאלוג בחשיכה, זה מדהים מה שאתם יכולים לעשות!"

"כן. זה מקום באמת מיוחד, הם מהווים חלון ראווה של ציבור העיוורים"

"אתה גר לבד?"

"כן"

"אז איך אתה מבשל לעצמך?"

"במיקרו, אבל אני לא דוגמא. יש למשל פורום של עיוורים שמבשלים. גיל חובב טבח צבאי לידם"

בקיצור, הבנתם את המסר- עיוורון הוא בהחלט נושא השיחה המרכזי של אנשים איתי.

עכשיו יש לזה כמה צדדים: דבר ראשון, אני עיוור. לו הייתי שחקן כדורסל אמריקני או זמר נשמה, היו מדברים איתי על נושאים אלה, ובהחלט השיחה על פי רוב איננה נשארת בקטע של ראיון סטייל "הכר את העיוור". 

צד חשוב נוסף: העיוורון, בואו נקווה, לא נראה להם סוג של טאבו שאין מדברים עליו, או איזה מוטציה מעניינת של הבריאה, אלא חלק מהחיים, כשם שיש התנחלויות, טיולים בחו"ל או אידיאולוגיות פוליטיות שונות.

ניתן בפירוש לומר כי דיבור חופשי על העיוורון מעיד על הכלה חברתית של האדם העיוור, ולהיפך- דיבור שאינו חופשי על היעדרה של הכלה כזאת.

צריך להבין את האדם המתעניין, אשר לא בכל יום הוא פוגש מישהו מקבוצה שאינו שייך אליה. שאלתי פעם בחורה המתניידת על כיסא גלגלים ממונע על לאיזו מהירות הכיסא יכול להגיע, והיא ענתה לי בציניות. אני באמת התכוונתי להתעניין בכיסא, כי זה חלק אינטגרלי, אך לא הובנתי נכון על ידה.

וגם אני, לפני מספר שנים ירדתי מאוטובוס תיירים עם בחורה נחמדה, ששאלה אותי אם אני גר בדירת שיקום. נכון, שאלה מעצבנת, אבל אני ניפנפתי אותה בעצבים ממני, והיא ממש בדמעות הביעה התנצלות, אך אני מיאנתי לקבל את התנצלותה ונפרדתי ממנה בגסות. כן, גם אני עושה בושות.

בוודאי, אם הייתי מחייך ואומר לה "לא, מה פתאום, אני אדם מאוד מרשים ועצמאי ויש לי אפילו תוכנית רדיו", ההבנה שלה את ציבור העיוורים הייתה משתפרת. 

אשמח לכל תגובה בכתובת המייל שלי- sagi.yudovitz@gmail.com

שנה טובה, 

שגיא

שלום לכולם ושנה טובה,

אמנם אי אפשר להעניק תפוח בדבש לקוראים, אך אפשר לשלוח לינקים למערכונים מגניבים. להלן רשימת לינקים למערכוני החמישייה הקאמרית: שם המערכון וקישור להאזנה אליו ביוטיוב.

החלבם: http://www.youtube.com/watch?v=0eNi04_dr7o

עמנואל הלפרין ויואב טוקר: http://www.youtube.com/watch?v=kgYJDx9oxOs

ערוץ הילדים: http://www.youtube.com/watch?v=tluAVrkcD7Q

צימר בקיבוץ: http://www.youtube.com/watch?v=gsZGwsqfjJo

חופשת מולדת: http://www.youtube.com/watch?v=dFBukE2T7eg

מריה: http://www.youtube.com/watch?v=ZxB1jTzRC6U

שונא את כולם: http://www.youtube.com/watch?v=dORLpgXt8iY

ספריית וידאו: http://www.youtube.com/watch?v=9UGImhMULH8

אולימפיאדה: http://www.youtube.com/watch?v=mYLSOzXE3Uc

בעיה באוטו: http://www.youtube.com/watch?v=LVJjpfx57Q8

מגדלור: http://www.youtube.com/watch?v=Kbo80jkq8zA

כדורגלן פילוסוף: http://www.youtube.com/watch?v=xzt3wiMyWDI

הבן חוזר בתשובה: http://www.youtube.com/watch?v=cQPwxsDkvss

איפה האנשים הגבוהים: http://www.youtube.com/watch?v=iFFIjBCEdCs

הכנה לבר מצווה: http://www.youtube.com/watch?v=ebc85r0T-I8

נעמיים: http://www.youtube.com/watch?v=5kilqyCWViY

ברלה ברלה צא החוצה: http://www.youtube.com/watch?v=lmY6IWZrr70

פוליטיקה? http://www.youtube.com/watch?v=-7wK7cujKEQ

לא במשרד נמצא: http://www.youtube.com/watch?v=o6oQdJQnKQo

איך לשכנע את העם שהשמאל צודק: http://www.youtube.com/watch?v=Trygn_zsCWk

פקס: http://www.youtube.com/watch?v=AMG1q4T0nOM&p=4300DE737B11F630&playnext=1&index=2

יורים ובוכים: http://www.youtube.com/watch?v=s9q6wwGGi40&p=4300DE737B11F630&playnext=1&index=3

שוביניזם בבית משפט: http://www.youtube.com/watch?v=q65EzXroX1E

משחק כדורסל: http://www.youtube.com/watch?v=eR1jR14OdcU

ליי אפ: http://www.youtube.com/watch?v=p4l-ekmYRFU

בדיחות קרש: http://www.youtube.com/watch?v=gFNLeA0K4Ag

לשון המראות: http://www.youtube.com/watch?v=GPJbJ8I9ar4

רוצה להיות טייסת: http://www.youtube.com/watch?v=Dnmi2HBwkgA

איפה גופי: http://www.youtube.com/watch?v=CJvS36iBfPg

חנות ירקות: http://www.youtube.com/watch?v=PgJG5uvOvV4

מראה שאפשר: http://www.youtube.com/watch?v=itLTvYHTejk

גירושין: http://www.youtube.com/watch?v=t8jPCjpsr0Q

שידוך: http://www.youtube.com/watch?v=HN90hzDh5BA

משרד נסיעות: http://www.youtube.com/watch?v=bOuvd9LxBbM

אמא פולנייה: http://www.youtube.com/watch?v=KpWbXXyu0v4

פרספקטיבה: http://www.youtube.com/watch?v=Jrm3KtHgy6I

וענונו: http://www.youtube.com/watch?v=xsPqc67rhAI

רוצה לעזוב: http://www.youtube.com/watch?v=p4aJipWCGwM

דודות: http://www.youtube.com/watch?v=uvdr2V5J3j8

כור אטומי: http://www.youtube.com/watch?v=Rn7OiExtA8s

צרות החיים: http://www.youtube.com/watch?v=cknT-UoJi5o

רוסים: http://www.youtube.com/watch?v=kUZUe6DSigc

הדתיים משתלבים בבוהמה: http://www.youtube.com/watch?v=yQs8dCuDUe4

מתאבד: http://www.youtube.com/watch?v=m4T7VNArElE

חסמב"ה: http://www.youtube.com/watch?v=JkK4K5VhDdc

יש עם מי לדבר: http://www.youtube.com/watch?v=eGSjodbSIqM

חבר ערבי: http://www.youtube.com/watch?v=MQpwC1nT4Dw

פיצה במבצע: http://www.youtube.com/watch?v=8BtPOYeqrfE

שיר לקראת הסוף: http://www.youtube.com/watch?v=PF_B_qh49Vc

פרחים בקנה: http://www.youtube.com/watch?v=zykgAU_5NwY

נסיכות של אמא - מופע בשני קולות

מרגלית טובי, עיוורת מלידה, שובה את לב הקהל בסיפורים אישיים‬‫ על אהבה, חברות, פרידה ועל ישראלים מצחיקים שהיא פוגשת. השילוב בינה לבין המוסיקאית גילה חסיד, הוא שילוב מנצח. גילה מגישה בלחניה שירים של רביקוביץ', חלפי ואחרים בחן ובכשרון השמורים לה.‬
‫

"מרגש, אמיתי נפלא!" ציפי גון גרוס גל"ץ‬

"נהניתי מכל רגע" יובל מסקין קול ישראל‬

‫

"מופע שמלמד אותך איך לחיות" שולה מודן‬

‫

"אני חסיד שלכן" יורם טהר לב‬

‬
‫ערב נוסטלגי על הרדיו, הים‬‫ו הספרים שאהבנו מצחיק, אמיתי, מרטיט לב, ערב שלא תשכחו.

‬
‫

מרגלית טובי: כתיבה והגשה

גילה חסיד: לחנים, עיבוד ושירה

‬‫נועה לב: בימוי

‫לפרטים והזמנות, טל. 7816364-450, 7505252-250